בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

הסעת נוסעים: המדינה מנהלת לנו את החיים...

הסעת נוסעים: המדינה מנהלת לנו את החיים

,
השר ישראל כ"ץ רוצה להגן על פרנסתם של נהגי המוניות, וכך גם הבג"ץ שפסל את אובר. איזו זכות יש לנהגי המוניות, או לשר ישראל כ"ץ, למנוע מאנשים אחרים להתפרנס על ידי הסעת נוסעים?

על פי האידאולוגיה הרווחת, הממשלה היא האלוהים. הממשלה כל יכולה, וכל חכמה, ולכן עליה לנהל את חיינו עד לפרט הקטן ביותר. על פי אותה אידיאולוגיה – בני התמותה הרגילים, האזרחים, קצת חלשים, קצת חוטאים וקצת רשעים; רובנו טיפשים ולא מסוגלים לנהל חיים כראוי. רק לממשלה חוכמה עילאית אינסופית, טוב לב, כוונות טהורות וזַכּוֹת, בקיצור – התגלמות הטוב, ולכן היא צריכה לנהל הכול.

קחו לדוגמה את שר התחבורה:

על פי התקנות החדשות שאישר השר ישראל כ"ץ: לראשונה בעלי רכב פרטי יוכלו לבצע שתי נסיעות שיתופיות ביום בתיאום מראש בלבד, שלא למטרות רווח, עד לארבעה נוסעים מלבד הנהג, במחיר של שני שקלים לקילומטר לכל היותר.

על פי דברי השר מותר יהיה לנסוע פעמים ביום בלבד. משמעות הדברים היא שאם שוטר יבחין בכם נוסעים ברכב שלוש פעמים ביום אתם צפויים לקבל קנס. זאת ועוד, לפי החוק תוכלו להסיע ארבעה נוסעים בלבד, ורצוי שתמדדו היטב את המרחק כדי שלא תשלמו מחיר גבוה מידי עבור הנסיעה. מי יודע אולי השר ישראל כ"ץ יעמוד בפינות הרחוב ויבדוק שרכבים לא יעברו את שיעור המרחק המותר, וכל זאת רק כדי שהאזרחים לא ירוויחו את מה שלא מגיע להם.

השר כ"ץ רוצה להגן על פרנסתם של נהגי המוניות, וכך גם הבג"ץ שפסל את אובר. כל הכבוד לנהגי המוניות, זכותם להתפרנס. אבל גם לאחרים יש זכות להתפרנס, לכל אדם עומדת זכות זו. למה צריכה המדינה 'החכמה' להעניק ולהגן על זכויות יתר לקבוצה אחת, נהגי המוניות? איזו זכות יש לנהגי המוניות, או לשר כ"ץ, למנוע מאנשים אחרים להתפרנס על ידי הסעת נוסעים? והעיקר: איזו זכות יש למדינה למנוע מהאנשים הזקוקים להסעות ליהנות מהשירות הטוב והזול האפשרי, שיינתן על ידי מי שהאזרח בוחר, ולא על ידי מי שהשר כ"ץ בוחר?

מובן שהעסק התעוות מזמן, בשעה שהמדינה העדיפה לחסום את הענף לתחרות, להתנות הסעת אנשים בקבלת רישיון מיוחד מהממשלה (רישיון למונית). מתן רישיון מאפשר לממשלה לגבות כסף עבור "מספר ירוק", וגם להעניק טובות הנאה (רישיון למונית) למקורבים משפחתיים או פוליטיים – כך מגדילים את כוחם של הפוליטיקאים ואת תלות הציבור בהם. עיקרון דומה מופעל כמובן בתחומים רבים בחיינו – בהם נדרש רישיון ממשלתי.

התקנות החדשות על הסעות פרטיות הן מגוחכות, ובמיוחד מפני שאין דרך לאכוף אותן. רבים חושבים שלממשלה יש כוח בלתי מוגבל – די לחוקק חוק ואז הוא יתבצע, אוטומטית. די ברעיון "מבריק" שיצוץ בראשו של שר או ח"כ חרוץ, ממהרים לחוקק חוק, וחושבים ש"העסק" פתור. אולם חוק צריך לאכוף, וָלא הוא חסר משמעות… ולמרבה צערם, לא כל חוק ניתן לאכוף. ידוע היום שההסעות בכפרים ערבים נעשות על ידי טנדרים פרטיים בתשלום. החוקים במקרים רבים לא חלים על המגזר הערבי, המשטרה לא מתעסקת ב"הבלים" כאלה. אפילו במעשי רצח, השכיחים במגזר הערבי, אין המשטרה מצליחה לטפל, אז שתעסוק בהסעות פרטיות? גם ביישובים יהודיים יש קבוצות פייסבוק או וואטסאפ, וניתן להשיג הסעה לכל מקום – תמורת "כיסוי הוצאות", כי חלילה וחס שמישהו יפיק רווח מכך.

בכפר יש זקן שמתקשה לנהוג, ויש פנסיונר אחר (פחות זקן) שזמנו פנוי, והשני מסיע את הראשון למרפאה בעיר או לבדיקות בבית החולים, לשמחה משפחתית או לשוק – והכול תמורת סכום "סמלי". האחד מקבל שירות טוב והשני נהנה ממנו. האם אין זה חוקי? אולי. אבל זה הגיוני לעומת החוק שאינו הגיוני.

השקת שני השירותים [של אובר] עוררה בעיה חוקית – כיוון שהסעת נוסעים בתשלום ללא רישיון מנוגדת לחוק בישראל. לכן אובר הגדירה את השירותים כ"לא למטרות רווח", אלא למטרת החזר הוצאות אחזקת רכב – כך שעקרונית הנהגים לא אמורים להרוויח כסף.

חוק שלא ניתן לאכוף לא מתקיים, אפילו אם מכבסים את הפרתו במילים יפות – "החזר הוצאות". על המדינה להכיר במציאות העכשווית, להוציא את שלושים אלף נהגי המוניות לפנסיה (כנראה, צריך יהיה לתת להם פיצוי על המספר הירוק), ולבטל את חוק ההסעות; שהמדינה והממשלה לא יתעסקו בענייני נסיעות והסעות. כל אחד יוכל להסיע או לנסוע כרצונו. הנוסעים והמסיעים יסתדרו ביניהם כמיטב יכולתם, והממשלה תהיה פטורה מלדאוג לכך.

"השתגעת יעקב, שהממשלה תניח אנשים לנפשם ולא תדאג להם להסעות? איך ייתכן? איך אנשים בכלל יסעו ויגיעו למחוז חפצם בשלום?". אנשים יגיעו, הם תמיד מגיעים. הממשלה רק מפריעה.


קו ישר

"קו ישר" – למה (כמעט) הכול עקום ואיך אפשר אחרת. http://kav.org.il