בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

הספינה האיראנית: בין מאבק למערב וידידות למזרח...

הספינה האיראנית: בין מאבק למערב וידידות למזרח

,
מלחמת האיומים והמתח שבו נמצאים ארה"ב ואיראן, אל מול המתח המתרחש בסוריה, הקוריאות  ויפן, חולש שוב על אותו סרט של טובים ורעים במחנות השלום והמלחמה בעולם. איראן, שלאחר הסכם המעצמות בז'נבה, הייתה אמורה, כביכול, לשדר גלים אחרים של ציפיות, נשארה בערך אותה איראן של מהפכת 1979. במאמר זה אתייחס לנקודות מסוימות המקשרות בין איראן, ארה"ב, ישראל ואף יפן. פרספקטיבות אלו יכולות לשפוך מעט אור על ההיסטוריה והפוליטיקה שנובעת מתוך עמודי התווך האידיאולוגים של איראן המודרנית, ולעמוד על האופן בו היא נעה על ציר זה כעת ואולי אף בעתיד.

קצת היסטוריה איראנית

מאז מהפכת 1979, הפכה איראן לאחת המובילות בקידום רעיון האסלאם והפיכתו לא רק לחלק בלתי נפרד מהמדינה, אלא למדינה עצמה. למעשה, במבט ההיסטורי, נראה שכבר אז החלו תהפוכות ושינויים בארץ המיוחדת הזו: פרסיות הנשענת על מורשת של אלפי שנים; אסלאם אשר מתקיים באיראן במשך 1400 שנה; זהות ריבונית-שיעית-פרסית בת 500 שנה ומורשת של חשיבה מודרנית של 200 שנה בקירוב.

ייחודו של האסלאם באיראן, מלבד היותו שיעי ולא סוני כמו שאר המדינות המוסלמיות והערביות, הוא עובדת היותו אסלאם מהפכני. אסלאם זה לא רק מתנוסס על דגל המדינה (תרתי משמע), אלא מתבטא בכך שהוא למעשה סוטה מגבולות השיעה והסונה ומקדיש עצמו למאבק באותן מדינות 'חושך' כמו ארה"ב וישראל, כדי לקדם את האסלאם ה'חדש' שתפקידו הוא להשיב את המהדי (משיח) ולכונן שלטון צדק אסלאמי לעולם כולו. זאת, איראן עושה באמצעות העמים שנזקקים לה נוכח מצוקתם (כמו לדוגמא סוריה,הפלס'). כך, נוצרת דיכוטומיה ברורה בין אותן מדינות הנחשבות 'למקופחות' ומסמלות עבור איראן את הטוב הטהור, לבין אותן מדינות 'רעות' המבקשות לכבוש את העולם. בנוסף, ייתכן שמהפכת 79', לא היוותה רק מעבר ממלוכת השאה לכינון של מדינה הלכה אסלאמית (כמו בסעודיה), אלא מימשה את הרצון להתעלות מעל הגבולות של האסלאם המוכר.

ארה"ב וישראל אל מול איראן, מי שנואה יותר?

תזה זו, מעמידה את המדינות כמו ארה"ב וישראל תחת מתקפה תמידית, עקב העובדה שהן מייצגות את הרוע בעולם. ארה"ב-ממלכת המערב וישראל-הישות הציונית שכבשה ונשלה את העם הפלסטיני מאדמתו, מוכרות גם בשמן הידוע, השטן הגדול והשטן הקטן.

לאחר הסכם ז'נבה עם המעצמות, התגלתה שהציפייה שהיחסים בין ארה"ב ואיראן יהפכו לסבירים (במידה זו או אחרת) אכן הייתה שגויה מעיקרה. אין ספק שעלייתו של טראמפ הוסיפה הרבה שמן למדורה, אך ההתנגדות האידיאולוגית למערב המושרשת במהפכה האיראנית עד לימים אלו, עמוקה מכדי ליצור איזושהי אפשרות לכינון יחסים עם 'מרג בר אמריקה' (מוות לאמריקה, משפט שנוהגים לומר בתרועה בעצרות והתקהלויות שונות; גם ישראל כמובן מקבלת תשומת לב מיוחדת). ניתן להמחיש נקודה זו באמצעות אירוע שהתרחש עוד בתקופת הנשיא אובמה, כאשר ח'אמינאי, רהבר (מנהיג) איראן ומי ששולט בפועל על המדינה, התרעם על כך שנשיא איראן, חסן רוחאני, נענה לשיחת הטלפון מהנשיא האמריקני.

מעניין לראות שעדיין ישנו פער בין יחסה של איראן לארה"ב לבין יחסה לישראל. אמנם ישראל נחשבת לשטן 'הקטן', אך בתודעה האיראנית  קיים הרבה יותר ניכור כלפי הציונים, מאשר למערביים-אמריקאים. חשוב לזכור שרוחאללה ח'ומייני, מי שייסד את אותה מהפכה אסלאמית שיעית אגדית, הניח את יסודות האיבה והעימות בין האסלאם לישראל וליהודים כמרכיב מרכזי בתורה האסלאמית המהפכנית, מה שלא היה קיים כנגד ארצות הברית.

דוגמא לכך ניתן למצוא בפרשת ווטרגייט אשר חשפה בזמן מלחמת איראן-עיראק, את עסקאות הנשק שנחתמו בין איראן לארה"ב ויצרה מבוכה בקרב אותם לוחמים שפעלו למען האסלאם. עבור לוחמים אלו, עסקים עם השטן הגדול נחשבים ממש כבגידה. אך העסקאות העידו שעם כל תיעובה של איראן לארה"ב, במצב של אין ברירה היא מוכנה לערוך עימה הסכמים.

עדות נוספת לסלחנות שניכרת כלפי ארה"ב אך לא כלפי ישראל, עולה ברטוריקה של אנשי דת בכירים ומנהיגים איראניים אשר במובנים מסוימים נוקשת פחות מול ארה"ב, מאשר אל מול ישראל. לדעת הרפורמיסטים האיראנים, ארה"ב יכולה באופן תיאורטי לשוב מדרכה 'הרעה' אם תסיר מעליה את מנהיגיה וקבוצות היהודים השולטים בה, אך מול ישראל אין שום פשרה. הנשיא לשעבר, מוחמד ח'אתמי, הודיע עוד ב1999 שאיראן לעולם לא תכיר בישראל. זאת על אף שקיבל את המסגרת של הסכם אוסלו, כשזו היוותה שלב לשחרור כל פלסטין.

גם אייתואללה מונתזרי, מי שהיה אמור להיות יורשו של ח'ומייני בסוף שנות השמונים,      אמר בזמנו שאם ארה"ב תשנה את דרכיה, יהיה ניתן לקיים יחסים בין מדינות. על אותה נקודה חלש גם אכבר האשמי רפסנג'אני, קודמו של הנשיא ח'אתמי, ומי שמכונה גם 'הכריש' (עקב יכולתו לארוב לאויביו מבלי שירגישו, ואז לתקוף בכל העוצמה), שהבהיר שישראל (ולא ארה"ב) היא האויב העיקרי של איראן ושל העולם המוסלמי, ואם תפסיק ארה"ב את סיועה לזו, ניתן יהיה לשפר את היחסים איתה.

איראן ויפן – בין ידידות להערצה

בנושא הכחשת השואה באיראן, אין צורך להרחיב כלל. אך מעניין לדעת שאחת האשמות האיראניות כנגד אמריקה, היא על כך שזו סייעה בהפצת השקר על השואה, לאחר הפשעים שהיא בעצמה ביצעה ביפן. בראייתם, הטלת פצצת האטום על ערי יפן, גרועה יותר ממה שביצעו הנאצים. מעניין עוד יותר דבריו של מושל טוקיו לשעבר, שינטארו אישיהארה, שטען שארה"ב השתמשה באטום כנגד העם היפני, מפני שהיא תפסה אותו כגזע הנחות ממנה, בניגוד לעומתו העם הגרמני, שכנגדם לא היו פועלים כך. אנקדוטה זו חשובה מפני שאיראן עצמה תופסת את יפן לא רק כמדינה לא מערבית (יתרון) אלא גם כקורבן על רקע המתקפה האטומית מאמריקה. בנוסף, בין שתי המדינות, למרות לחצה של ארה"ב על יפן מאז המהפכה, המשיכו להתקיים יחסים דיפלומטיים טובים, אשר לא פעם אף התגלמו כהערצה איראנית כלפי יפן, שמתבטאת לדוגמא בנושא הגרעין היפני. יפן הצליחה לפתח תעשייה גרעינית שכוללת עצמאות מלאה בהעשרה ועיבוד אורניום, כלומר, יכולת תרגום לנשק גרעיני. מהלך זה מעניק ליפן שילוב בין עוצמה כלכלית חזקה, ליכולת גרעינית עצמאית. ייתכן מאוד שזהו אחת ממטרותיה של איראן בכל מה שקשור לסוגיית הגרעין.

לסיכום, נראה שאין חדש תחת השמש, גם לאחר ארבעים שנים. עשויים להיות שינויים קוסמטיים ואחרים באיראן, אך עדיין שרידי המהפכה צועקים ובועטים. גם ההסכם בז'נבה שהיה ללא ספק הישג אדיר עבורה של איראן, ומן הסתם שיפר וישפר את מעמדה הכלכלי והעולמי, ימשיך להיגרר בכבדות כל עוד האסלאם השיעי-מהפכני, פרי יצירתו של ח'ומייני,  ימשיך להוות את פניה של מעצמה חשובה זו. למרות זאת, ביחסיה של איראן עם מדינות המזרח (יפן, קוריאות סין וכד') ניתן לראות מהלכים רבים שנעים על ציר של ידידות, מימוש אינטרסים באופן מפוכח והגיוני, ואידיאולוגיית שנאה ששואפת לאפס.

ייתכן מאוד ששינויים מבורכים שיחלו בתוך איראן הפנימית, יוכלו להעניק שינוי לאזרחים ולמדינה. אמנם התחלפותם של משמרות המהפכה נראה כאפשרות בלתי ישימה, אך גם יכולתו של איש זקן (ח'ומייני) להשפיע מצרפת על מיליוני איראנים ולבצע את המהפכה הגדולה של המאה, נראה חסר סיכוי.


אלעד בן דוד

תלמיד לתואר שלישי בלימודי מזה"ת בבר אילן ובמכון הגבוה לתורה, היה פעיל בעמותה לשחרור פולארד. כותב שירה ומתעניין בתרבויות ושפות.