בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

העבדות עדיין כאן, למקרה שלא ידעתם...

העבדות עדיין כאן, למקרה שלא ידעתם

,
העבדות לא נעלמה מהעולם. למעשה, יש היום יותר עבדים מאי-פעם בהיסטוריה האנושית.

ב-23 בפברואר מציינים ברחבי העולם, בהובלת ארגון בשם End It, את היום לביטול העבדות, במטרה לסיים את התופעה. בניגוד למחשבה הרווחת, לפיה העבדות היא דבר של ימים-עברו, התופעה המגונה לא רק שלא נעלמה, אלא שיש היום יותר עבדים מאשר אי-פעם בהיסטוריה האנושית.

כשחושבים על עבדות, רבים מאתנו מעלים דימויים הלקוחים מהוליווד. אנו מדמיינים שילוב שבין צ'יווטל אגיופור לג'יימי פוקס שנאבקים נגד האדון שלהם מסביב לשדות כותנה. אלה מאיתנו שזיכרונם טוב במיוחד, מצליחים לדמיין גם את ספינת העבדים מאמיסטאד, או אפילו את קונטה קינטה משורשים. אך שלא כמו בסרטים ההוליוודים, בהם העבדות נגמרות, במציאות המצב שונה. העבדות קיימת לא רק בארצות רחוקות, אלא גם סביבנו – גם בישראל.

ארגון העבודה של האו"ם העריך בתחילת העשור כי ישנם קרוב ל-21 מיליון איש המוגדרים כעבדים ברחבי העולם. לעומת זאת, סקרים עדכניים יותר של חברת גאלופ עבור קרן מינדרו (הקרן שמפעילה את אינדקס העבדות העולמי) מעריכים שמספר העבדים כיום קרוב ל-45 מיליון. מדובר בפער משמעותי בין המספרים, והוא נובע משיטות הערכה שונות, הסתמכות על הערכות מצד המדינות, שינויים פוליטיים של העשור האחרון וגידול במספר מהגרי העבודה והפליטים.

שלושה רבעים מהעבדים בעולם עובדים בעבודות פשוטות שדורשות כוח אדם רב – הם מייצרים את הפחם שלנו, כורים יהלומים ומתכות יקרות, מגדלים את האוכל שלנו ואת הבד שבו אנו משתמשים. כרבע מהעבדים עוסקים בזנות, ולמעלה מרבע מכלל העבדים הינם ילדים. העבדות היא קודם כל עסק, וכעסק היא רווחית מאד. רובם המוחלט של העבדים (קרוב ל-90%) משועבד על ידי השוק הפרטי – בין אם חברות או אנשים פרטים – ורק עשירית מהם על ידי מדינות או גופי מורדים. הרווח מהסחר בבני האדם, ללא הרווח מהמוצרים שעבדים אלו מייצרים, מגיע למעל 150 מיליארד דולר.

חשוב להבהיר מהי עבדות מודרנית. אין מדובר בתנאי ההעסקה פוגעניים. אני לא מתכוון למפעלים כמו פוקסקון הסיני (אם כי יש עבדות גם בסין) שמייצר את מוצרי אפל בשכר מזערי, בשעות עבודה ארוכות ובתנאים כה קשים אשר הובילו לכך שרבים מעובדיה העדיפו להתאבד לפני כ-5 שנים. לא לכך הכוונה בעבדות. יתרה מזאת איני מתכוון בהכרח לכל ניצול של ילדים בתעשיות רבות בעולם, למשל בסדנאות היזע הידועות לשמצה. אלו הם דברים שעלינו להילחם בהם, ללא ספק, והם תופעות רווחות פי כמה וכמה מהעבדות. אך לא לזאת אני מתכוון. בעבדות הכוונה היא לאלו שנשלל מהם החופש, והם נהפכים לרכוש. הם נכפים לעבוד תחת איום, פיזי או אחר. בכלל זה אני כולל גם את עבדות החוב, ועובדים זרים אשר נשללה מהם יכולת התנועה – כדוגמת לקיחת הדרכון או כליאה במקום העבודה. ההבהרה הזאת חשובה לא כי יש מקום להסכים לצורות הניצול האחרות (יש להילחם בהם), אלא מפני שיש דבר מה ייחודי בשלילת האנושיות בתופעת העבדות שהופך אותה לנוראית במידה רבה יותר.

העבדות היא בעיה של העולם השלישי, לא שלנו, לא?

היינו רוצים לחשוב שהעבדות היא בעיה רק של העולם המתפתח, וללא ספק היא נפוצה שם הרבה יותר. אינדקס העבדות הבינלאומי מעריך שלמעלה ממחצית מהעבדים נמצאים בחמשת המדינות הבאות: הודו, סין, פקיסטן, בנגלדש ואוזבקיסטן. אבל העבדות קיימת גם במערב, ושם רוב המשועבדים הם מהגרים. בישראל, לפי הערכת הארגון, ישנם כ-10,000 אנשים הנמצאים בעבדות, אבל בכך עוד ניגע בהמשך.

העבדות הרווחת במדינות העולם השלישי היא במידה רבה בעיה מערבית. העבדים אשר כורים מתכות במכרות באפריקה לא עושים זאת לצרכי השוק האפריקאי אלא בשביל תעשיית האלקטרוניקה, אשר מספקת את יצרי המערב. העבדים במטעי הקקאו, או בתעשיית הטונה בדרום אמריקה, מייצרים את מוצריהם בשביל השוק הבינלאומי. מחזיקי העבדים אולי נמצאים במדינות העולם השלישי, אבל הרבה ממי שנהנה מפירות העבדות נמצא במערב. זוהי עובדה ידועה.

מסיבה זאת, ממשל ארצות הברית, כחלק ממאבקו כנגד העבדות בעולם, מפרסם רשימה שנתית של תעשיות בעולם אשר נגועות בעבדות. ברשימה האחרונה של 2016, כ-380 תעשיות כאלו זוהו בעולם. מגוון גדול של תעשיות, החל מייצור זהב ומתכות יקרות, דרך לבנים ושטילים ועד ייצור פירות ירקות ובשר. חלק מהתעשיות הללו מייצאות גם לישראל.

גם בישראל קיימת עבדות. הדוגמא הבולטת והקשה ביותר היא הזנות. אומנם רבים מאתנו רוצים היו לדמיין שהזנות מורכבת מסטודנטיות אשר רק 'משלימות' הכנסה, אבל זהו שקר. זנות היא ניצול ושעבוד בצורתה הקיצונית ביותר והיא באה לצד סחר בנשים. יש מקום להתייחס לרוע ולאלימות שיש בזנות גם ללא קשר לעבדות, אך הדבר חמור שבעתיים כאשר רשתות של פושעים עסוקים בלסחור בנשים, תוך התעללות ואונס בלתי פוסק.

לפני כעשור, הערכת המשטרה היתה שכ-3000 נשים בשנה מובאות ארצה לצרכי זנות, לרוב דרך גבול מצרים. מאז השתפר המצב, בניית הגדר בגבול מצרים והגברה מסוימת של האכיפה בארץ צמצמה את הזרם, אך הוא לא נפסק. כיום, בעיקר מי שעובר דרך סיני הינם מבקשי מקלט, אשר משועבדים למבריחים וסובלים מהתעללויות ואונס.

מאז שהוקמה הגדר בגבול מצרים, הסחר בנשים בארץ שינה צורה. מצד אחד להבריח דרך הגבול נעשה קשה משמעותית, ומצד שני, שינויים במדיניות הויזה של ישראל אפשרו להביא נשים דרך נתב"ג בקלות יתרה באשרת תייר. שינויים אלו בפועל מייתרים את הצורך להבריח דרך סיני. הזנות והסחר בנשים לא נפסקו, הם נעשים בצורה גלויה עד כדי כך, שפקחי רשות ההגירה מוצאים נשים שנסחרו על ידי צלצול למודעות בעיתון. במקום למצות את הדין עם הסרסורים וסוחרי העבדים, הרשות מגרשת את הנשים מהארץ ללא בדיקה, ללא חקירה וללא ניסיון לעצור באמת את התופעה. מדובר בהעלמת עין ידועה, שאפילו בית המשפט התייחס אליה במפורש. כיום אין נתונים ודאיים על היקף הסחר בנשים בישראל, אך הכמות המתפרצת של פרסומות הזנות, המבטיחות חוויות אקזוטיות שונות במפורשות, מדגימה כי מדובר בתופעה רחבה וגלויה לעיני כל.

אמנם, העבדות בארץ אינה רק בזנות.היא באה לידי ביטוי גם אצל קבלנים הלוקחים את הדרכונים מעובדיהם, חברות דייג הכולאות זרים בספינותיהן, חרשים המובאים ארצה לקיבוץ נדבות, ואצל אנשים 'נורמטיבים' הכולאים את עוזרת הבית שלהם. ישנם גם מקרים שונים ומוזרים, מגוון של כתות, כמו המקרה המוכר של גואל רצון. העבדות קיימת סביבנו: בחקלאות, בבניין, בתעשייה, במסעדה או בבית הקפה. היא קיימת היכן שאנו בוחרים שלא לראות אותה.

להבדיל מסחר בנשים למטרות זנות, הסחר בעבדים לעבודה נעשה במקומות רגילים, על ידי אנשים רגילים. העבדים, לרוב זרים או אנשים משולי החברה, חסרים את הכוח להתלונן או להגן על עצמם. רבים לא יכולים לברוח פשוט כי אין להם לאן. הם אינם דוברים את השפה ואינם אפילו יכולים לפנות למשטרה, כי ישנו סיכוי רב שיגורשו טרם יבדק מצבם. הם צריכים אותנו. אנחנו יכולים להילחם בעבדות, וזו אחריותנו.

אז מה אפשר לעשות?

מספר דברים. הדבר הראשון הוא להפסיק לשתף פעולה עם ניצול ועבדות. צריכת זנות היא תופעה רווחת מדי בארץ, ומהווה שיתוף פעולה מגונה שכזה. הצעד הראשון והקל ביותר במלחמה בעבדות היא לא לשתף איתה פעולה, ולא לתת יד לסחר ואונס של נשים. הדבר השני הוא להיות מודע לתופעה, לפתוח את העיניים ולהביט מסביב. כדאי לברר מהם התנאים של מהגרי העבודה שאתם פוגשים, או לדבר עם המטפלת ולשמוע על מצבה. משרד המשפטים מציע מספר סימנים לזיהוי קורבן של עבדות:

  1. לאדם אין מסמכי זיהוי או דרכון (אם מדובר באדם זר).
  2. על גוף האדם ניתן לראות חבלות או סימנים של אלימות.
  3. האדם נראה חולה או סובל מזיהומים הנראים לעין.
  4. התנהגות האדם מבטאת מצב פסיכולוגי קשה הנראה לעין. למשל, פחד, חשדנות, דכאון, חוסר מנוחה, חוסר התמצאות בזמן ובמרחב, או אפאטיות קיצונית.
  5. האדם מלווה באדם אחר שנראה כי הוא שולט בו ו\או אינו מאפשר לו לשוחח בחופשיות או ביחידות.
  6. האדם אינו דובר עברית או אנגלית, או מתקשה לדבר שפות אלה.

משרד המשפטים אף הוציא לאור שתי חוברות (1, 2) שיכולות לסייע לזהות קורבן של עבדות. אתם יכולים להדפיס ולתלות במקום העבודה, בית הספר או המתנ"ס. ישנם גם אמצעים לסייע במלחמה בעבדות הרחוקה יותר. לרוב אנו לא מודעים להשלכות עבדות זו, אנו לא יודעים שהשוקולד בפינו התחיל את דרכו במטע עבדים. לרובנו אין את הזמן והאמצעים לעקוב אחר המוצר בכדי לזהות את הניצול, ורבים מאיתנו נאלצים לקנות את הדבר הזול ביותר בסופר כדי לסגור את החודש, לא חשוב איך נוצר. בכל זאת, נסו לבדוק מה אתם קונים, להבין מי מייצר אותם. נסו להעדיף מוצרים שהם סחר-הוגן, או שאתם מודעים כיצד יוצרו, עד כמה שמתאפשר לכם. רשימה של תעשיות התומכות בעבדות ניתן למצוא כאן. כאשר אתם מתלבטים בין מוצרים, בין אם מדובר בשוקולד או במכשיר IPhone, אל תתייחסו רק לעלות עבורכם, אלא גם למחיר שמשלם מי שמייצר אותו, במיוחד אם המחיר הוא חירותו ואנושיותו. לרוב המוצרים יש חלופות פשוטות, נגישות, ואנושיות יותר. לעיתים, ההבדל בין התנגדות לעבדות לבים תמיכה בה הוא לא יותר מחצי שקל.


עמיר שוורץ

עמיר שורץ הוא חוקר ובעלים של חברת המידענות schwarz-info.com. היסטוריון ומחנך בהכשרתו, המרבה לעבוד עם צעירים יהודים מהתפוצה. כחוקר עמיר עוסק בעיקר בהפרטה והגירה.