בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

ריאיון עם מייסד 'רוח חדשה': "העובדה שרן ארז ה...

ריאיון עם מייסד 'רוח חדשה': "העובדה שרן ארז הוא יו"ר ארגון המורים, זה נזק אמתי ומשמעותי למערכת החינוך"

,
אלון תובל פגש את דודי פרידמן, ממייסדי "רוח חדשה" בארגון המורים, לשיחה על המאבק לספק אלטרנטיבה לשליט הבלתי מעורער של ארגון המורים - רן ארז.

רגע לפני החג, בבית הספר היסודי על שם חיים חפר בנתניה. מספר הורים הגיעו לפעילות לקראת החג ובית הספר שוקק חיים. אני שואל את המאבטח בכניסה היכן חדרו של דודי, המנהל, וחומק לעבר המתחם אליו הצביע המאבטח. דלת המשרד פתוחה; אני מציץ פנימה ורואה את דודי פרידמן, האיש שהעז להתמודד נגד רן ארז, רוכן לפנים על מנת לשוחח בגובה העיניים עם הילד שהיה בחדרו באותה העת. הוא מבחין בי ומבקש שנתחיל את פגישתנו בעוד רבע שעה. שתי מורות ממתינות לשוחח עמו אחרי התלמיד.

שמו של פרידמן איננו מוכר לרוב הישראלים, אך המורים זוכרים אותו. פרידמן הוא הדוגמא היחידה בשנים האחרונות למי שהצליח לאיים על רן ארז, השליט הבלתי-מעורער של ארגון המורים. התעוזה לא סייעה בהרבה, שהרי לבסוף הוא נחל תבוסה מוחצת בשל המנגנון שלפיו פועל הארגון. אולם סיפורו חשוב משום שהוא מדגים היטב את ההשחתה העמוקה של ארגוני העובדים הוותיקים. לפני עשר שנים התקיימה שביתת המורים הארוכה ביותר בהיסטוריה, שנמשכה 64 ימים. בעקבות זאת ייסדו פרידמן וחבריו ארגון בשם 'רוח חדשה'. המטרה הייתה להחזיר למורים את הארגון שאמור היה לייצג אותם. "חשבנו שדרך ניהול השביתה הייתה כושלת ושאנחנו לא מזדהים עם מי שמוביל. לכן אמרנו – אוקיי, צריך מישהו אחר, צריך לעשות שינוי. מזה זה התחיל", סיפר פרידמן. כך מצא את עצמו המורה הצעיר בקמפיין רחב היקף, במטרה להחליף את רן ארז בראשות ארגון המורים בבחירות 2010.

פרידמן, 39, אב לשלושה, נולד במושב עין־עירון בו הוא מתגורר גם כיום. בתיכון קפץ שתי כיתות, והחל את לימודיו האקדמיים עוד לפני השירות הצבאי. הוא התגייס לקורס טיס, וסיים את שירותו ביחידת שלדג, בה המשיך לשרת גם במילואים שנים רבות. לאחר מכן, למד לתואר ראשון ושני בהנדסת מכונות באוניברסיטת תל־אביב, שבסופם החליט לעסוק דווקא בחינוך. פרידמן הוא אידיאליסט; הוא אינו נמנה על חסידי החופש בחינוך, ומאמין בכוחם של ארגוני מורים להוביל מדיניות חינוכית –וזאת, רק במידה שייצגו את המורים האמתיים, ולא רק את אלו העומדים בראש שהשתלטו עליהם. אותו אידיאליזם הביא אותו לעסוק בחינוך, אך לא הספיק על מנת לנצח את המנגנון של רן ארז.

דודי פרידמן | פייסבוק

איך אתה מסביר את המעבר מהנדסת מכונות לחינוך דווקא?

"כשסיימתי ללמוד את התואר השני החלטתי להיות מורה ממקום מאוד אידיאולוגי. הושפעתי ואני מאוד מתעניין ב[…] נקרא לזה דור מקימי המדינה – ברל כצנלסון, בן-גוריון. אלה אנשים שהלמידה שלי עליהם השפיעה עלי בבחירה הזאת. חשבתי שזאת הציונות של ימינו – לעסוק בחינוך. זה נשמע קצת קלישאתי, אבל בתור בחור צעיר ונלהב כך זה היה באמת. לא ראיתי את עצמי במשרה רגילה והיה לי חשוב לעבוד עם אנשים ולהשפיע. העניין של להשפיע שיחק אצלי תפקיד משמעותי. זה היה אמתי, זה באמת היה בעצמותיי."

פרידמן לא למד חינוך באופן רשמי, והוא החל ללמד אחרי הרבה למידה עצמית, אך ללא תעודת הוראה. בתפקידו הראשון לימד חמש יחידות פיזיקה בבית­־ספר בכפר סבא. תוך זמן קצר החל גם לחנך כיתה וללמד מתמטיקה, אך ב-2007 השביתה הגדולה שינתה את תכניותיו. "זו הייתה המשרה הראשונה שלי. לא הכרתי בכלל את הסיפור של ארגוני המורים באותו זמן. בשביתה של 2007 יצאתי החוצה וישנתי באוהל מחאה בירושלים, הלכתי להפגנות, הכל מתוך מקום אכפתי של רצון להשפיע."

ומה הוביל אותך לרצות לרוץ נגד רן ארז אחרי השביתה?

השביתה הוכרזה על־ידי ארגון המורים, אבל הרבה מורים לא הרגישו מחוברים או מחוייבים דווקא לארגון. הם פשוט ראו בזה הזדמנות לצעוק את הצעקה שלהם ולהשיג את המטרות שלהם. הם לא הזדהו בהכרח עם ארגון המורים כמשהו שהם גאים בו או מחוברים אליו רגשית. זה איזה-שהוא ארגון שמייצג אותם מבחינה טכנית.

למה חשבת שהארגון אינו מייצג את המורים?

קודם כל, ארגון המורים ורן ארז הם שני מושגים שנתפסים כבר שנים כמושג אחד. ארגון המורים ורן ארז זה היה היינו־הך. אז אם מסתכלים על המציאות, הרבה מורים אינם מזדהים עם הארגון. הם לא מזדהים עם השפה, עם הביטויים הכוחניים, עם טוהר המידות. זה לא האדם שרוצים לשאת אליו עיניים ולהגיד "וואלה, אלה הפנים שלי". אני מדבר על עצמי, אבל הרבה מאוד מורים, ואולי אפילו הרוב, הרגישו ככה.

ואז החלטת שאתה תהיה זה שיצליח להחליף את רן ארז?

ראיתי שאין מישהו שלוקח את זה על עצמו כי יש משהו מובנה במערכת. ברגע שאתה מורה, אתה בדרך כלל מתפרנס בדוחק; אין לך אפשרות להרים את הראש יותר מדי ולארגן כנסים, בחירות וכיוצא בזה. מורה בעל ניסיון או מבוגר לא יעשה את זה. אמרו לי גם מורים שפגשתי, שהיו מעין אופוזיציה רדומה לרן ארז: "תשמע, רק אתם יכולים, רק החבר'ה הצעירים יוכלו לעשות איזה שינוי". אז לקחתי את זה על עצמי. הצטרפו אליי עוד הרבה מורים, גם צעירים וגם מבוגרים. גייסנו המון תרומות ממורים, וגם מאנשים שלא היו מורים, שחשבו שזה שרן ארז עומד בראש עושה נזק לחינוך. גם מבחינתי, העובדה שרן ארז הוא יו"ר ארגון המורים, זה נזק אמתי ומשמעותי למערכת החינוך.

כל המורים חשבו שרן ארז לא מייצג אותם?

במהלך השביתה פגשתי המון מורים, וגם אחר־כך, ביקרתי בעשרות רבות של חדרי מורים. שמעתי כל מיני אמירות. זה לא משהו מדעי אבל מי שמאוד מחובר לשטח רואה את זה. אלה היו מספיק מורים כדי שנצליח לעשות מהלך גדול. לא הצלחנו, מכל מיני סיבות שתכף נפרט אותן אבל אני אומר לך בפירוש שהרבה מאוד מורים לא מזדהים עם ארגון המורים. הם לא מזדהים עם מי שעומד בראשו, לא מזדהים עם הדרך שלו ולא מזדהים עם הערכים שהוא מייצג. זה ששכר מורים צריך לעלות, וזה ששיטות החינוך אולי לא מתאימות, אלה דברים שהמורים יסכימו עליהם, אבל לאו דווקא יזדהו עם מי שמייצג אותם.

על מה הייתה הביקורת בזמן השביתה?

ארגון המורים היה רק קול אחד בתוך המאבק של המורים, והוא זה שהתחיל את הסיפור – מימן שלטי חוצות ודברים מהסוג הזה. אבל לא אהבנו את הדרך של ניהול המגעים, את האישי, את הנמוך, לא הזדהינו עם הדרך של ניהול המאבק. אנחנו חשבנו שארגון המורים שורף את עצמו כל פעם מחדש עם שביתות, וכך כוח המיקוח שלו יורד.

רן ארז חתם על הרפורמה של 'עוז-לתמורה', מה הייתה הבעיה מבחינתך בה?

הוא חתם על התכנית הרבה אחרי הבחירות. באותה נקודת זמן, השכר היה נמוך והתנאים היו גרועים. גם היום אפשר להתווכח, אבל אז זה היה ברור – אין תוצאות לארגון המורים. התוצאות היחידות שהיו נגעו למניעה של כל מיני דברים. זה כמובן בסדר – יש לפעמים נזק שהממשלה רוצה לעשות וחשוב למנוע אותו. אבל זה לא יכול להיות הדבר היחיד שתעשה, רק לעצור ולבלום. אגב, על עוז-לתמורה אני מחמיא לרן ארז. הרפורמה נתנה משכורת בסיס שהיא יותר גבוהה, הוסיפו שעות פרטניות והוסיפו שעות לצוותים כדי שיוכלו ללמוד יחד ולהפיק תכניות לימודים מצוינות. בסך-הכל זה היה מהלך מאוד נכון שרן ארז הוביל אותו אחרי הבחירות. אני לא יודע מה היה קורה אם לא היו בחירות, אבל יש מי שאומר שאולי אנחנו נתנו איזה ניעור ודחפנו את זה.

חוץ מהשכר – איזה עוד תפקידים יש לארגון המורים כמו שאתה תופס אותו?

היום? בעיקר שכר ותנאי עבודה. אנחנו רצינו משהו מעבר. כשאנחנו רצנו בבחירות, רצינו שארגון המורים יהיה אחד הארגונים הכי מעצבים ומשפיעים על החינוך בישראל. שאפנו למצב את ארגון המורים כבר־סמכא, אפילו מבחינה חוקית, לקביעת מדיניות החינוך של מדינת ישראל. זה ברור שכאשר רן ארז עומד בראש, אף אחד לא יפקיד את המושכות האלה בידיים שלו ויאפשר לו לעשות כזה דבר. אבל אנחנו חלמנו וחשבנו שאנחנו כן מסוגלים לעשות שינוי בהקשר הזה.

איזה נזק יש לכך שרן ארז מייצג את המורים?

קיים נזק בשני מובנים מרכזיים. קודם כל, אני חושב שכושר המיקוח של הארגון הוא נמוך בגלל האישיות שלו. יש מי שאומר שבגלל שהוא כוחני הוא משיג יותר. בעיניי זה הפוך; הציבור לא מזדהה איתו וכוח של ארגון עובדים נשאב קודם כל מהציבור הכללי. שנית – וזה הנזק היותר חמור – הרוח שהוא מביא איתו. בחינוך אתה צריך רוח של לעוף למעלה, להתלהב, לסחוף. הוא מביא רוח של נמוך, להוריד, לצמצם, להגביל, להשבית. הוא מכניס רוח רעה למערכת.

עריצות עות'מאנית במאה ה-21

אם כל-כך הרבה מורים חושבים כך, איך זה שלא הצלחתם להחליף את רן ארז?

אנחנו נכסים עכשיו לשאלה מה זו 'אגודה עות'מאנית' ואיך מתנהלות הבחירות, שאולי זה העיקר. אם רוצים לשנות, צריך לשנות את השיטה. שיטת הבחירות היא מעוותת ונשענת קודם כל על אפס שקיפות בארגון. בבחירות לכנסת יש ועדה חיצונית בלתי-תלויה שמנהלת, שולחת מעטפות, סופרת פתקים. כאן, מי שמנהל את הבחירות זה המנגנון של הארגון. ראה ערך שלי יחימוביץ' [שהתמודדה בבחירות להסתדרות – א.ת], ראה ערך גילה קליין [מתמודדת האופוזיציה בהסתדרות המורים, הארגון שמייצג את מורי בתי הספר העל-יסודיים – א.ת], ראה ערך דודי פרידמן ו"רוח-חדשה". אתה מבין? זה אותו דבר.

איך זה משפיע על הבחירות?

ברגע שאתה מוכרז כאגודה עות'מאנית לא חלים עליך שום חוקים של שקיפות. ארגון המורים יכול תיאורטית להתאסף ולהכריז שהשלטון יהיה שייך לרן ארז עד שהוא ימות ולקבוע שאחרי-כן השלטון יעבור לבנו. זה לא סותר שום חוק במדינת ישראל. המנגנונים יצטרכו להצביע על כך אבל אין מניעה חוקית לקבוע דבר כזה. זאת אומרת, כל אגודה עות'מאנית רשאית להחליט איך היא עושה את הבחירות, מי מפקח על הבחירות – זו השיטה. ברגע שמנגנון מנהל את הבחירות של עצמו, מאוד קשה לנצח אותו.

איך זה בא לידי ביטוי?

אני אתן לך את הדוגמא הכי בנאלית – כל קלפי שזכינו בה נפסלה. אני מדבר איתך על איזה 50-60 קלפיות מתוך 600. זה קריטי, כי קלפי כזאת היא לפעמים לשון מאזניים במחוז. זו שיטת בחירות אמריקאית שכזאת, ואם ניצחת ב-50% במחוז כל הצירים של המחוז שייכים לך.

מה היו הנימוקים הרשמיים?

לא הגיע פקס, לא חתום כמו שצריך, דברים מהסוג הזה. עכשיו לך תוכיח שאין לך אחות, לך תוכיח ששלחת פקס. מי חשב לתעד את זה בזמנו? זו רק דוגמא אחת. יש עוד אלף דוגמאות. זה יכול להיות הפחדות של מורים ש-'אם תצביעו כך לא נגן עליכם'. יש כל מיני.

הפחדות? כלומר התנכלות מכוונת?

לגמרי. תראה, אנחנו לא היינו לגמרי נאיביים; התארגנו מראש עם עורך־דין, פנינו לבג"ץ. אתן לך דוגמא: כשהתחלנו את הבחירות לא היה לנו בכלל פנקס בוחרים. היינו צריכים לשלוח מסרונים לאנשים ולהגיד 'יש דבר כזה שנקרא דודי פרידמן'. הם טענו שאני לא צריך את פנקס הבוחרים. שנסתדר בלי זה. היה להם גם נימוק שהיה מעט מגוחך – אתה צריך קודם כל להיבחר בבית-הספר שלך, כך שבית-הספר של דודי פרידמן יכיר את דודי פרידמן, ואז להיבחר למועצה. ואז, רק המועצה תכיר אותו. אבל בינתיים כל מי שיהיה סביבו במועצה יהיה חלק מהמנגנון. המורים לא יודעים שיש אלטרנטיבה ואף אחד לא היה מתעורר. אלה באמת היו בחירות מאוד רדומות. זה לא שאתה מקבל הודעה מסודרת שיש בחירות. זה מופיע באיזו שורה בעיתון של ארגון המורים – "קשר עין". כתוב 'ביום זה וזה ייערכו בחירות' – זהו. זאת אומרת שרוב האנשים בכלל לא ידעו. כשאני באתי, למשל, אמרו לי 'וואלה, זו פעם ראשונה שבכלל ידעתי שיש בחירות'.

מתפרסמים נתונים לגבי שיעור ההצבעה?

אפסי. בבחירות שלנו זה היה מעט אחרת, אבל בדרך כלל-אפסי. תעשה סקר מזדמן ותראה שאנשים לא מצביעים. אין בשביל מה. בדרך כלל יש מועמד אחד בחדר המורים שאומר "תבחרו בו". כולם כבר מכירים אותו, יודעים שהוא זה שמביא את היומנים, יאללה, שימשיך. הם לא עושים את ההקשר בין זה שמייצג את בית-הספר לרן ארז. למורים אין זמן, הם עסוקים באלף ואחד דברים, והתפיסה היא שממילא אין אפשרות להוריד אותו מהשלטון, אז חבל על המאמץ.

אגב, זה אבסורד שאתה צריך לעשות מאבק משפטי כדי לקבל את פנקס הבוחרים, או כדי שיהיה פיקוח הוגן על הבחירות שהוא לא מטעם המנגנון. אז בית המשפט החליט בסוף שהוא ימנה שופט בדימוס שיפקח על הבחירות.

ובכל זאת הבחירות התנהלו כפי שאתה מתאר?

הגיע כבוד השופט, דן ארבל, שמע את כל הקרקס שהולך שם, ואמר 'תשמעו אני צריך חברה שתפקח על הבחירות'. אני אביא אנשים שיהיו בקלפיות. עברו כמה ימים של מחאות מצד ארגון המורים, שגם אמור לשלם את שכר הטרחה שלו בסופו של דבר, ואז פתאום הוא התהפך ב־180 מעלות. פתאום הוא אמר – אני אשקיף ממעוף הציפור, בלי אנשים, בלי מנגנון, בלי כלום, ונתן למנגנון של ארגון המורים לנהל את הבחירות. הוא אמר שאם יהיו בעיות, הוא יהיה שם. איך הוא יכול היה לעשות את זה? לא היה ולא נברא. מבחינתי זה עשה לנו יותר נזק מתועלת, כי הוא בעצם נתן חתימה והכשר לתהליך שהיה עקום לחלוטין.

הפגנת מורים במהלך שביתת 2007 (קרדיט: talgalili)

במבט לאחור

בדיעבד היית עושה דברים אחרת, מנסה לנצח את הארגון מבחוץ לדוגמא?

אני לא בטוח. קודם כל, היום יש פייסבוק ו-ווטסאפ. אם היה לנו את זה אז, זה היה הרבה יותר קל. תחשוב, אתה צריך להתקשר לאנשים אחד-אחד – היום מי מכיר את זה בכלל. אבל מה שצריך לעשות זה לשנות את החוק. הייתה עליזה לביא, שהציעה סוף-סוף לשנות את החוק הבזיוני הזה. איציק שמולי ומיכל בירן, למשל, היו חלק מקבוצה של חברי כנסת, שהיו כביכול מרימי הדגלים נגד השחיתות ונתנו יד לזה שהאגודות העות'מאניות ימשיכו להתקיים ללא פיקוח. את מי המצב הזה משרת? את ההסתדרות הכללית ואת כל המנגנון שישמור על הכוח שלו לנצח. בסוף זה פועל נגד הציבור, כי אם הבחירות הן משחק מכור, מועמדים טובים לא יגיעו.

אז אתה אומר שבלי התערבות חיצונית, בדמות חקיקה של הכנסת, זה לא יעבוד?

לא. בלי זה אין סיכוי. או שיבוא איזה תורם ויגיד 'תשמעו, אני שם על הסיפור הזה 20 מיליון שקל כדי להקים ארגון חדש'. עשיתי פעם חישוב שכדי להקים ארגון חדש צריך 20 מיליון שקל. צריך להבטיח לאנשים הגנה משפטית, צריך להבטיח שי לחג, להגיע אליהם פיזית עם מידע ואנשים שיתרוצצו ויתנו להם מענה; צריך לבנות מנגנון אלטרנטיבי. זה ים של כסף. אלה שתי האפשרויות. אם יהיו 20 מיליון שקל תוכל לקחת את הנציגות, כי אנשים יעבור אליך אם יראו שהארגון שלך יותר טוב. ארגון המורים הוא לא משהו, זו לא תחרות קשה מבחינה הזאת.

אז לדעתך אם רק תהיה שקיפות, המנגנון יעבוד כמו שצריך?

תקשיב, אין ערבות. אתה לא יכול לדעת במאה אחוז, אבל אם אתה שואל אותי מה יעשה את השינוי במאה אחוז, זו השקיפות. בחירות עם תקנונים, כללים, עם מנגנון חיצוני שמפקח עליהם. שקיפות של כספים, פרסום דו"חות. יש הרבה מאוד כסף שאף אחד לא ממש יודע לאן הוא הולך.

אם אתה מסתכל היום על מערכת החינוך כמנהל או כמי שניסה לעשות שינוי בארגון המורים, מה אתה רואה?

קודם כל, המגמה סופר חיובית. מי שלא נמצא בפנים ופוקח את העיניים, לא מבין כמה המערכת הזו התקדמה בעשר השנים האחרונות. אנשים איכותיים מתברגים לתפקידי מפתח. לא בארגון המורים, אלא שאני מדבר על משרד החינוך – מפקחים, ראשי אגפים, ראשי מחוזות. אני רואה עוד ועוד אנשים טובים שנאחזים במערכת הזו ומתקדמים בתוכה. זה ברמה האנושית. מבחינת מדיניות, אני חושב ששי פירון עשה מהפכה במשרד שלא נגמרה. קודם כל, עוז-לתמורה ואופק חדש הם שינויים מאוד חשובים שיצרו תשתית חשובה למבנה המשרה של המורים. זה מאפשר למערכת הזאת לזוז לכיוונים חדשניים. בשביל לחדש אתה חייב זמן של מורים שעובדים בצוות, וזה מה שהמסגרות הללו אפשרו. יש היבט של תקציבים שגדלו, אפילו באופן יחסי לאוכלוסייה. התקציב נמצא בעלייה לפי כל מדד שתבדוק. זה לא שהכל מושלם, אבל אין ספק שהמגמה היא לא רק חיובית – היא סופר חיובית. אני חווה את זה ממש יום יום. השנה, לדוגמא, נותנים לי להעביר השתלמות בית-ספרית שמורים שלי מובילים כאן על פי הצרכים שמיפינו. לא היו דברים כאלה. יש לי פה שתי מדריכות שבשוטף יצרו קהילת מורים לומדים ומפתחים בתוך בית-הספר. זה יוצר אווירה אחרת. לכל התקדמות יש כוחות נגד, אבל בעשר השנים שאני נמצא פה, אני רואה כל הזמן תזוזה חיובית קדימה.

מודל השכר של המורים הוא מאוד מסובך היום. השכר גדל בעיקר באמצעות צבירת ותק, זה סביר בעיניך?

מבחינתי אין בעיה שזה היה על פי ותק. כל התחרות הזו שאומרת שמי שיהיה טוב יותר יקבל יותר – אליי זה לא מדבר. כן הייתי עושה תגמול דיפרנציאלי לבעלי תפקידים, כדי שהתפקיד יהיה משמעותי גם מבחינת שכר. הייתי מרים שכבת ביניים בין מורים למנהלים. יש את זה היום, אבל מעט מדי. חוץ מזה, הייתי מיישר את הגרף, כך שלא יהיה פער גדול כל-כך בין מורה 30 שנה ומורה שנה ראשונה. אין לזה סיבה. זו אחת הביקורות שלי על אופק חדש ועוז-לתמורה. הארגונים נורא פחדו מהמורים הוותיקים, לא יישרו מספיק את הגרף הזה והשאירו את הפערים גדולים. זו בעיה, משום שכאשר השכר של המורים המתחילים נמוך, זה מהווה חסם כניסה משמעותי למקצוע.


אלון תובל

עומד בראש עמותת "תחרות" - התנועה לחירות בתעסוקה ולקידום חופש וגמישות בשוק העבודה הישראלי. ממייסדי תכנית אקסודוס.