בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

הפללת לקוחות זנות: קריאה למחנה החירות לאמץ את ההפל...

הפללת לקוחות זנות: קריאה למחנה החירות לאמץ את ההפללה ולנטוש את המיסוד

,
ליברטריאן, ליברל קלאסי, או כל שוחר חירות - לא מבין מדוע נשים ימניות-ליברליות מתנגדות למיסוד זנות ותומכות בהפללת לקוח? וגם, כיצד ניתן ליישב את העמדה המתנגדת לזנות עם אידאולוגיה שוחרת חירויות פרט ומדינה מצומצמת.

סוגיית הזנות מביאה לפיצול פנימי סוער בקרב מחנה החירות בישראל – המורכב מהקהילה הליברטריאנית, ליברלית-קלאסית ושמרנית דתית וחילונית. בתור קהילה קטנה, המבקשת לנהל מאבק מאתגר על דעת הקהל הישראלי ה'חברתי' ברובו ולנתבו לעבר חירות ואחראיות אישית, מאבקים פנימיים מסוג זה מאיימים להכשיל אותה מהשגת המטרה העיקרית – מדינה מצומצמת המכבדת זכויות פרט, חברה משגשגת, חופשית ואחראית ומגזר ציבורי רזה ובלתי חמסן. אין ספק כי בקרב כל קבוצת אנשים המתקבצת למטרה אחת משותפת יהיו חילוקי דעות רבים, אך על רובם ניתן להתגבר ולהשאר מאוחדים בשם המטרה, ואילו אחרים הם בלתי ניתנים לגישור, ועליהם הערכים המשותפים המרכזיים כבר אינם גוברים. עבור ליברלים וליברליות רבות, סוגיית הזנות היא מן הסוג השני.

בניסיון לפתח את הדיון הפנימי בתוך מחנה החירות בישראל סביב הסוגיה, ולהוביל חזרה לאחדות סביב הערכים המשותפים, אנסה להציע עמדה המיישבת את הטענות נגד מיסוד זנות ובעד הפללת לקוח המגיעות מתוך המחנה, עם עקרונות הליברליזם הקלאסי שכביכול נמצאים בסתירה להן. נתחיל בסקירת הטיעונים הרבים הרצים ברשת, מהימין ומהשמאל הרעיוני, סביב סוגיית מיסוד עבודת מין או הפללת הצרכן.

שמאל וימין רעיוני על שירותי מין

הדיון המוכר בין השמאל לימין הרעיוני על עבודת המין דומה באופי טיעוניו לדיונים האחרים המתקיימים בין תפישות עולם מנוגדות אלו. העמדה הימנית-ליברלית המוכרת גורסת כי יש להתייחס לעבודת המין כבכל משלח יד, וכי אסור לאפשר למדינה להכתיב לאישה כיצד לנהוג עם גופה (זכות האישה על גופה). עוד טוענים כי הפללת לקוחות הזנות תקשה עוד יותר את יומה של הזונה הקשה מכבר ותדחוף אותה למחתרת חסרת הפיקוח, זכויות הסעד וההגנה המשטרתית, לעבר האלימות, הסמים והפשע. העמדה הימנית לרוב תוסיף ותטען אף בעד מיסוד הזנות, כלומר, הסרת האיסור להקמת בתי בושת והקמת מערך רגולציה ופיקוח לתעשיית המין. כיום, אין בישראל חקיקה כנגד עובדות המין, אלא בלבד על מפעיליהן. עמדת מיסוד הזנות מעוניינת בהסרת חקיקה זו גם כן, בטענה כי המיסוד ישפר את איכות חייהן של עובדות המין ויוציאן מידיהם של אנשי העולם התחתון. ימנים רבים נוהגים לטעון כי החקיקה נגד זנות היא פטרלינסטית, במובן זה שהמחוקק מתיימר לדעת טוב מן האזרח מה טוב עבורו, ומעוניין לשלול מן האישה את האפשרות לעסוק במשלח היד אותו בחרה לעצמה, ולחסום שלא בצדק עסקה וולנטרית בין עובדת המין לבין צרכן הזנות.

מנגד, פעילי שמאל-מרקסיסטי יטענו כי אין להתייחס לבחירתה של האישה לעסוק בזנות, כיוון שנסיבות חייה הקשות, בשילוב צריכת סמים וניצול פיזי, ודאי הובילו אותה לעיסוק בלית ברירה. לכן, לדידם, לא ניתן להגדיר את פעילותה כחופשית בשום אופן. יתר על כן, יטען השמאלן כי גם אישה המתעקשת ומצהירה כי בחרה במקצוע זה באופן חופשי, אינה עושה זאת מתוך צלילות ובריאות נפש, אלא נמצאת בתוך מה שימנים מכירים בתור "תודעה כוזבת". זהו מצב תודעתי בו השמאל משתמש תכופות בגרסאות שונות, המתייחס לאדם אשר טוען דבר מה לא מתוך רצונו ה'אמיתי', הנכון והחופשי, אלא כי אינטרסים זרים או נסיבות קשות נטעו בו רצונות אלו. לרוב, נעשה שימוש בטיעון מסוג זה בכדי לשלול את דעתו של האחר ולדרוס אותה עם דעת הדובר. לעמדתן של עובדות מין התומכות במיסוד הזנות ו/או מתנגדות להפללת לקוח אין להתייחס, אליבא דשמאל, כיוון שהן נמצאות בתודעה כוזבת ואינן יודעות מה טוב עבורן. על המחוקק החנון להושיע אותן מתודעתן המזיקה באי-אילו התערבויות ממשלתיות. איני מתכוון לשכנע אתכם בעמדת הימין או השמאל, אלא להציע בתוך מסגרת מחשבה והנחות יסוד ימניות-ליברליות, כי בכל זאת יש להחזיק בעמדה המפלילה את תעשיית המין.

מיקוד הדיון בזונות שאינן מרצון

למען הסר ספק, מצד הצרכנים אטען תחילה כי לא קיימת זכות לצרכן לצרוך כל דבר שהוא, בוודאי שלא את גופה של אישה, אם החברה קובעת כי הרכישה היא של דבר מה שנתפס כבלתי מוסרי ופוגע באחר. למשל, לא קיימת זכות להזמין את רציחתו של אחר, לשכור פירומן לשריפת בית, לשלם לחוטף כדי לאנוס אישה שבויה, או לרכוש כל שירות אחר שהחברה מגדירה כפלילי. מכאן, במידה ונמצא בסוף הדיון כי צריכת זנות הינה מעשה פוגעני ובלתי מוסרי, ינבע מכך כי זכויותיהם של זנאים לצרוך זנות אינן רלוונטיות. באופן דומה, אין זו תהיה זכותם של מארגני הזנות להפעיל עובדות מין, ומכאן גם אין צורך להתחשב בזכויותיהם בדיון. לכן, נותר לבחון רק את חוסר המוסריות והפגיעה ברכישת מין מתוך הפרספקטיבה של עובדות המין. במידה והעיסקה תימצא כבלתי מוסרית עבורן ופוגעת בהן, אזי תונח התשתית לשלילת חוקיותו והפעלת אמצעי אכיפה כנגד התעשייה, באופן שאינו סותר את ערכי השוק החופשי.

לאחר שבודדנו את הדיון לעיסוק בעובדות המין בלבד וזכויותיהן, אמנה את הטיעונים עימם אני סבור כי רוב הקוראים יסכימו. ישנן עובדות מין אשר בוחרות ואולי אף נהנות מתעסוקתן. אכן, טוב היה לעובדות אלו אילו הזנות הייתה ממוסדת, ואף עדיף להן כי לא תונהג הפללת לקוח. אמנם, אטען כי גם עובדות מין אלו אינן רלוונטיות לשאלת החוקיות של הזנות, אלא קשורות לנושא בלבד מכך שחקיקה נגד המקצוע העתיק אכן תפגע בחירות, בתעסוקה ובביטחון שלהן, כפי שטוענים ברוב מחנה החירות. כלומר, לא מתוך דאגה לעובדות המין החופשיות, הצלולות והמרוצות ממקצוען יש לקבוע מדיניות בנושא, אלא מתוך הדאגה לנשים הנמצאות בתעשייה זו מתוך אינוס, חוסר אונים, התעללות, סחר וניצול, ומדאגה להשפעות החברתיות של התעשייה. כל חקיקה נגד זנות תפגע בעובדות המין מרצון, אך זהו המחיר שיש לשלם לטובת ההגנה על הנשים בתעשייה שאינן מרצון, ולטובת הנשים בכלל.

מהות עסקת הזנאות

בשלב זה, מתבקש להציג נתונים לגבי אחוז עובדות המין המרוצות לעומת אילו שאינן עובדות מרצון, כדי להבין מה הסיכוי שהזנאי עומד בפני מעשה בלתי מוסרי, לעומת מעשה וולנטרי. תחת הנחה כי זנאות מול עובדת מין חופשית ומרוצה היא אכן עסקה וולנטרית לגיטימית, יש להבהיר מיהי העובדת שאינה מרצון, מה המצב בו מגיעה לעסקה, ומתוך כך מה המעמד המוסרי של עסקת הזנאות מולה. מה שעושה את הסוגיה לכה סבוכה, לצערנו, היא שנתונים כאלו מטבעם אינם ניתנים לאיסוף מהימן. כפי שנהוג לעשות כאשר אין נתונים אובייקטיבים בנמצא, נותר להשתמש בהיגיון ישר, במצפן המוסרי, באנקדוטות סטטיסטיות ועדויות.

על פי ממצאי הסקר הלאומי לתופעת הזנות של משרד הרווחה בשנת 2016, נמצא כי כ95% מאנשים הנמצאים בזנות הן נשים, ומתוכן כ-11% קטינות. עוד נמצא בסקר כי 97% מהעוסקות בזנות בישראל הינן נשים בעלות אזרחות ישראלית. מספר הלקוחות הממוצא לאישה ביום רגיל עומד על 5.5. 76% מהנשים ציינו כי היו מעוניינות לצאת בשלב כלשהו מהזנות. בקרב נשים בזנות רחוב שיעור הדיווח על קשר עם מסגרות טיפוליות עומד על 58%, ובקרב נשים בזנות תחת קורת גג השיעור עומד על 27%. בקרב נשים שנכנסו לזנות בגיל 17 ומטה שיעור הנשים שדיווחו על קשר עם מסגרת טיפולית הגיע ל-57%.  נמצא קשר מובהק בין "מספר לקוחות" ו"קשר עם מסגרת טיפולית", כאשר ככל שמספר הלקוחות גדל, עולה שיעור הנשים שדיווחו על קשר עם מסגרת טיפולית. על פי הסקר, רק כ-7% מהנשים נכנסו לזנות מתוך התמכרות, אך רבות מהן החלו לצרוך סמים ואלכוהול לאחר התחלת העיסוק, ככל הנראה כדי להצליח להתמודד עם החוויות הקשות שהן נאלצות לעבור.

אך הבעייתיות בתעשיית המין אינה ניתנת לניתוח רק על ידי הנתונים היבשים. לכן, יש לדון במהות ה"עסקה". רבות מהנשים בזנות מדווחות כי במספר לא מבוטל של עסקאות, כאשר גבר משלם על השכרת גופן, כל ההסכמות שנקבעו טרם ביצוע החליפין מתבטלות. לאחר הרכישה, היא אינה אדם יותר עבורו, אלא אמצעי למימוש סיפוקיו. גברים רבים מודים, כפי שניתן לראות בציטוטים שלהם בפורומים השונים של זנאים, כי הדברים שלשמם הם מגיעים לזונה, הינם אקטים שלעולם לא היו מבקשים מהנשים ה"מהוגנות" שאיתם הם מקיימים חיים נורמטיביים. האלימות כלפי עובדות המין גבוהה יותר מבכל עיסוק אחר. נשים בתעשייה בעולם, גם הממוסדת, מעידות רבות על אונס, חטיפה, איומים, קשירות, ואלימות פיזית מילולית ומינית כלפיהן. למעשה, לא קיים עוד מקצוע שכדי לצאת ממנו נדרש טיפול פסיכולוגי ורפואי נרחב כל כך, כפי שמעיד הסקר על הקשר עם מסגרות טיפוליות. לא קיים עוד מקצוע בו נדרשים מתנדבים ואנשי מקצוע כדי לעזור להצליח להוציא אותן מהמעגל בו נמצאות. אלה שנוטים להשוות סבל של זנות לסבל של קופאיות, לא לוקחים בחשבון כי כדי להפסיק להיות קופאית פשוט צריך להתפטר, ואילו במקרים רבים, כדי להצליח להפסיק להיות זונה, נדרש שיקום ממושך.

הכאב הרב הכרוך בחדירה לגוף האישה בזמן שאינה משתוקקת לכך ואינה רוצה זאת, המחלות המיניות והנזקים הפיזיים והנפשיים הנלווים לכך, יוצרים תסמינים רבים הזהים לאלו של נשים שעברו התעללות מינית ארוכת טווח, וכוללים בניהם פוסט-טראומה, דיסוננס קוגנטיבי והכחשת מציאות. אלה הן תופעות נפוצות בקרב מי שחייבת לשקר לעצמה ולסביבתה יום יום על מנת להצליח לשרוד את התופת אותה היא עוברת. בשל כך, נשים הכלואות במעגל הזנות, גם אם נכנסו אליו מבחירה מלאה, מתקשות לצאת משם ולפתוח ב"קריירה" אחרת. בסקר שנערך, כ-80% מהנשים בזנות העידו כי הן רוצות לצאת מהזנות אך אינן מסוגלות לעשות זאת ללא עזרה חיצונית. בשל הדיסוננס שהן חוות, רבות מהן מתקשות להגדיר את הבעיה בה הן נמצאות. כך לדוגמה, ישנה יוצאת זנות אחת שטוענת כי מעולם לא נוצלה וכי הזנות אינה מובילה לבעיות כה חמורות, אך היא בעצמה שהייתה רק שנתיים בזנות, חוותה כ-7 ניסיונות התאבדות והתאשפזה פעמיים בשל מנת יתר. נשים אלה, שרובן מגיעות מרקע סוציאלי נמוך, לא יכולות לממן לעצמן את התהליך הדרוש ביציאה מזנות, שלרוב נמשך כל החיים. הן נדרשות לטיפולים פסיכולוגיים ארוכי טווח כדי להתמודד עם התופעות הפסיכולוגיות של פוסט טראומה, וטיפולים רפואיים יקרים על מנת לטפל בבעיות הרפואיות ובמחלות בהן נדבקו. שימו לב כי לא מדובר בטיעון "תודעה כוזבת" כאן כלפי הנשים בזנות, אלא על תופעות פסיכולוגיות המוכרות גם במקרים פליליים אחרים של התעללות מינית.

גם צרכני הזנות תכופות מודעים לבעייתיות במעשיהם. הם מתארים את מעשיהם בפורומים פרטיים ומספרים כיצד "אשכרה הרגשת שאתה אונס אותה", אך למרות זאת ממשיכים. הם מודעים לכך שבזנות יש תחלופה רבה כיוון שהנשים לא שורדות הרבה זמן, וכי אישה "משומשת" היא פחות רצויה – "אומרים שמי שעוסקת בזה נשרטת במוח". רבים מהזנאים הם אנשים "נורמטיביים", רופאים, עורכי דין, רבים מהם הם גברים נשואים עם ילדים, ומספרים כיצד הם מורידים את הילדה שלהם בקניון, וקופצים לזונה המזדמנת בגבעתיים. הם מספרים כיצד האישה שלהם לעולם לא תסכים לדברים שהם רוצים לעשות במיטה, כי הם אלימים, חולניים ומעוותים, אז הם מגלגלים יצרים אלו על הזונה. ישנן עדויות של נשים שהיו נשואות לזנאים ללא ידיעתן, וסיפורים מזעזעים כדוגמת אישה שבעלה הדביק אותה במחלת מין משום שהיה הולך לזונות באופן קבוע, ושגילתה זאת רק כאשר נכנסה להיריון ממנו, ובשל כך התינוק נולד עם מומים קשים. לא רק הנשים בזנות נפגעות מצריכת הזנות, גם נשות וילדי הזנאים.

ההשלכות החברתיות

תפיסת הזנאים כלפי נשים מתעוותת מאוד ככל שהם ממשיכים לצרוך זנות. גברים רבים בפורומים של הזנאים מדווחים כי מאז שהחלו לצרוך זנות, הם מרגישים כי הם יכולים לרכוש כל אישה תמורה סכום מסוים, ומתחילים לסווג את הנשים ולדרגן כחפצים או "סחורה". עיוות זה בתפיסה של גברים כלפי נשים משפיע באופן משמעותי לא רק על הנשים הכלואות במעגל הזנות, אלא על הנשים כולן. אין זה פלא, אם כך, שנוסף על עמוד הפייסבוק When He Pays, אשר חושף לראווה התבטאויות קשות והתנהגויות מצמררות כלפי נשים בזנות, הוקמו גם עמודים דומים בשם When he Pays me, המפרסם את עדויותיהן של העוסקות בזנות, ו-When he tries to pay me, אשר מגולל סיפורים אישיים של נשים שנחשפות לשידול לזנות באופן קבוע לאורך חייהן.

נשים בזנות אינן עוסקות בזנות כבכל עבודה, וישנן ניצולות זנות רבות הכועסות אף על השימוש בשילוב המילים "עובדת מין", שכן לטענתן זוהי אינה עבודה, אלא דיכוי חברתי ואישי אשר ממנה הקושי לצאת הוא רב, ולעתים אף בלתי אפשרי. התפיסה כי אישה, או גופה של אישה ניתן להשכרה תמורת סכום כלשהו בצורה נורמטיבית, היא תפיסה חברתית הפוגעת בכל שכבות החברה, ולאו רק באוכלוסייה החלשה. נשים בכל רחבי הארץ, ובפורומים נשיים רבים, מתלוננות על הקלות בה גברים מרגישים בנוח לשדל אותן לעסקאות מיניות. קטינות וקטינים רבים חשופים לתפיסה זו, ואין זה מפתיע כי עולה לאחרונה דרישה רבה בקרב הזנאים לצריכת קטינות. כיום ניתן לראות כי נשים מכל המגזרים והמעמדות בחברה מתאחדות במאבק הזה – יהודיות ולא יהודיות, ימניות, שמאלניות, דתיות וחילוניות. ניכר מדבריהן כי נשים מבינות וחוות על בשרן ועל בשר בנותיהן את התופעות וההשלכות של נירמול תעשיית הזנות.

על המדיניות להתייחס למקרה הכללי, ולא למקרי הקצה

מכאן עולה התמונה הקשה של אותן נשים אשר אינן נמצאות בעסקה וולנטרית כאשר פוגשות לקוח, אלא נמצאות מול טראומה נוספת במסגרת התעללות מינית מתמשכת. יטען הזנאי כי עובדת המין שמולו בחרה מרצונה החופשי לספק עבורו את שירותי המין. ייתכן כי צודק, ואכן הזדמנה לו הזונה המאושרת בתבל, אך כיצד יוכל לדעת זאת? כיצד יודע הזנאי לברור בין אישה הנמצאת תחת התעללות מינית, לבין זונת הצמרת המדושנת? כיצד יודע הזנאי האם מצא את עצמו בתוך עסקה וולנטרית שגרתית, או בתוך אונס ברוטלי תורן? עבור אותם שוחרי החירות הנוהגים להשוות את צריכת הזנות לצריכת אלכוהול, סמים, או רכישת רכב, האם יוכלו לענות באיזה עסקה אחרת נמצא הצרכן מול דילמה כזו? בין אם השירות שהינו צורך הוא עסקה לגיטימית ותמימה לבין אם מדובר באונס מזעזע באישה חסרת ישע?

ההיגיון הישר דורש מאיתנו כנות אמיתית כלפי טבעו של המקצוע, היחס לו זוכות הנשים בו והרקע ממנו מגיעות, בכדי להכריע כי רוב עובדות המין הן מן הסוג הנמצא תחת התעללות מינית. האנקטודות שהובאו הן רבות ועוצמתיות, נשים המעידות על התעללות מחפירה בין אם במדינה בה התעשיה ממוסדת ובין אם בכזו שאינה, נשים מתוך התעשייה היוצאות ופועלות נגדה, עדויות של זנאים על התנהלותם החולנית בפורומים פרטיים, ועוד. עבור אדם הכנה עם שכלו ומצפנו המוסרי, אין זה מופרך עבורו לסבור כי עובדות המין העוברות אונס וניצול לכל דבר ועניין הן עיקר העוסקות בתעשייה, בעוד זונת הצמרת או הסטודנטית הנורמטיבית הן מקרי הקצה.

זנות היא התעללות מינית, בעיקר המקרים

כיוון שאין הצרכנים יודעים לברור בעת צריכת המין אם עתידים הם להתעלל ולאנוס אישה (המקרה הכללי) או לקיים עסקה הדדית רגילה עם זונה מרצון (מקרה הקצה), אפשר לטעון כי המקרה הכללי הוא הסביר ולהחיל את המוסר אותו אנו מחילים על התעללות מינית לכל מקרה של זנאות. זאת, במטרה להגן על הנשים המנוצלות והאנוסות, ועל חשבונן של הנשים העוסקות במקצוע בחופשיות, אשר הפגיעה בזכותן לעסוק בו מתגדמת לעומת הסבל המוסב ליתר הנשים בתעשייה הזו וכן לעומת ההשפעות החברתיות הנלוות לה. מכאן ניתן לגזור מדיניות – אם אנו מסכימים שחלק עיקרי מן עסקאות הזנות הוא התעללות מינית לכל דבר באופן שאין ניתן לברור מן המקרים הוולנטרים בשעת מעשה, הרי נגזר מכך כי מחוללי העסקאות הללו הם מתעללים בסיכוי רב, ויש להחיל עליהם את מידת החוק הפלילי באופן דומה למתעללים מינית אחרים.

מכאן, יש לאסור את צריכת הזנות באופן גורף, גם אם משוכנע הזנאי כי הזונה נמצאת מולו באופן חופשי לחלוטין, לטובת אילו שאינן. את מידת ה"אפוריות" או הנסיבות המקלות של המקרה יש לבחון בבית המשפט, כבכל מעשה פלילי אחר. במידה והשופט ישוכנע, תחת חוק האוסר צריכת זנות והכרה בקיומו של סיכוי סביר לרקע של כפייה והתעללות, כי הזונה הפעילה מידה רבה של רצון חופשי, יוכל השופט להתאים את גזר דינו לכך. מיסוד זנות גם מוצא מחשבון בניתוח זה, כיוון שמדובר במיסוד של מקרים אפשריים וסבירים מאד של התעללות מינית. נטייתה הטבעית של התעשייה הזו למקרים כאלו, לא מאפשרת לחברה בעלת מוסר של המאה ה-21 לאפשר לה להתקיים בצורה ממוסדת. לסיכום הטיעון, אם התעללות מינית היא פלילית, וזנות כי התעללות מינית בעיקר המקרים, אזי זנות היא פלילית ולכן ניתן להתנגד למיסודה ולהפליל את צרכניה מבלי ליצור סתירה עם עקרונות השוק החופשי, המאפשרים דינים חמורים כנגד מעשים פליליים.

מה לך ולסוגיה?

אין להתכחש כי מדובר בסוגיה בין-מגדרית. הכלל הוא כי הזונה היא אישה והצרכן הוא גבר, והכלל מתבקש מתוך טבע המינים. לכן, אף שאיני נוהג להעניק משקל יתר לטיעונים בעקבות זהותו של הדובר, עלינו להקשיב לקריאתן של הנשים בסוגיה, אשר תופסות וחוות אותה אחרת מאיתנו הגברים. זכרו, הן שעלולות למצוא את עצמן בעמדת חוסר האונים, הגברים פחות. הן אלו שחוות את ההשלכות החברתיות ואת הפגיעה בביטחון האישי והנפשי ממדיניות אי ההפללה ונרמול צריכת זנות. אם נמצא כי רבות הנשים מסביבנו הקוראות להפללה של צריכת הזנות, ומתריעות בפני נטייתו של המקצוע לניצולן וסיכונן, סימן כי הגיעה די בשלות מוסרית למערב בכדי להוציא את הזנות מחוץ לחוק אף מעבר למה שהצעת החוק הנוכחית מציעה.

אם אינכם צרכני זנות, מה עוצר מבעדכם להסכים? האם חשוב לכם לצאת להגנת בני מגדרכם הבוחרים בהנאות מפוקפקות, כנגד קריאות האזהרה מנשים וסבלן הנורא של חלק מן הזונות? האם חשוב להגן על זכותן של עובדות המין החופשיות בשם עקרונות החירות, על חשבון הסחר והאינוס של האחרות בעיסוקן? להבנתי, רוב מתנגדי ההפללה טוענים כי ביטחון, בריאות וזכויות העובדות בזנות עומדים לנגד עיניהם. אכן, סביר כי הפללה לא תשפר את מצב עובדות המין הנותרות ואף תדחוף אותן למחתרת, אך היא תעניק לזנאות את המעמד הפלילי המתבקש מבחינה מוסרית כפגיעה באחר לכל דבר, תמתן את ההשלכות החברתיות כלפי נשים וכנגד נרמול הזנאות, ותצמצם את התופעה ואת מספר העוסקות בה. אם אינכם נמנים בין צרכנים המבקשים להגן על יכולתכם להמשיך בצריכת זנות ללא אחראיות פלילית אך אתם עדיין מתנגדים להפללה, אני מציע להניח לנושא – לשם אחדות מחנה החירות המצומצם אך צומח, לשם המאמץ להפצת רעיונות החירות בישראל, לשם הפסקת המוניטין המכוער שהמחנה נצבע בו, לשם הטיפול בגועל ובבחילה שחשות נשות המחנה כלפי החלקים בו המגנים על זנאות, ולשם הצדק כלפי קורבנות הזנות.


אדם חכים

עורך ראשי ומייסד זווית אחרת. דוקטורנט למדעי המוח באוניברסיטת תל אביב, חוקר למידה חישובית בתחום קבלת ההחלטות, ומורה לכימיה ומתמטיקה. פעיל פוליטי וחברתי לקידום החירות בישראל.