בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

הפסד או ניצחון לוילדרס? סיכום הבחירות בהולנד...

הפסד או ניצחון לוילדרס? סיכום הבחירות בהולנד

,
האם וילדרס באמת נכשל בבחירות? האם השמאל באמת התרסק? יובל בנשלום מנסה להפריד את המוץ מן התבן בניתוח תוצאות הבחירות בהולנד.

חרט וילדרס לא כבש את ראשות הממשלה בהולנד. יתרה מכך, הוא אפילו לא היה קרוב לעמוד בראשות המפלגה הגדולה ביותר, אפשרות שהייתה נראית ריאלית לרבים בתקופה שלפני הבחירות, לרבות לדעתו של כותב טור זה. עם זאת, כפי שנהוג במחוזותינו, מיהרו רבים לטעון שהתוצאה הסופית מצביעה על כך שוילדרס נחל כישלון, בעוד אחרים ממהרים להצביע על כך שההתפתחות החשובה האמתית היא נפילת מפלגת הלייבור ההולנדית, המעידה על נפילת השמאל בכל העולם המערבי. על כל פנים, אנסה במאמר זה לעשות קצת סדר במה אפשר להסיק מהבחירות, ואיפה הקפיצה למסקנות כוללניות מדי היא מוגזמת.

האם הבחירות בהולנד הן עדות מקדימה למתרחש במערכות בחירות אחרות?

כן ולא. למה כן? משום שלמרות ההבדלים, עדיין לא ניתן לאבחן מגמות פוליטיות מקומיות, אזוריות ועולמיות, כפי שהן מתבטאות במערכות הבחירות השונות. למה לא? משום שהניסיון לבחון מדינות ספציפיות לפי תיאוריה כללית גדולה, נידון לכישלון פעמים רבות. ראשית, לכל מדינה תרבות ושיטה משלה. שנית, מערכות בחירות תמיד מתפתחות בדרכים לא צפויות שמשפיעות על התוצאה הסופית, כאשר לכל אלה צריך להוסיף ממדים קונטינגנטיים כמו כריזמה וחכמה של מועמדים. כך שלכל ניתוח שטוען "מה ניתן להסיק מתוצאות הבחירות במדינה X", כולל ניתוח זה, צריך להתייחס עם קורטוב של מלח. לפיכך, היחס לחלק מהמסקנות המוקדמות לגבי הבחירות בהולנד, בהכרח מסויג. האמת מורכבת הרבה יותר מתפיסת מנצחים/מפסידים פשטנית, וודאי כאשר מדובר במערכת בחירות פרלמנטרית, בה לא ניתן להצביע על מנצח/מפסיד אולטימטיביים כפי שניתן למצוא במערכת בחירות נשיאותית (ע"ע ארה"ב).

מסקנה ראשונה – וילדרס לא הצליח כפי שניבאו הסקרים במהל הקמפיין, ולכן נכשל.

טענה זו היא מוגזמת, ממספר טעמים שונים. ראשית, וילדרס היה בירידה ברוב הסקרים בימים האחרונים שלפני מערכת הבחירות. ה"נפילה" לא הייתה כל-כך לא צפויה. שנית, למרות האכזבה המסוימת שחשו וילדרס ותומכיו, צריך לזכור שהמפלגה שיפרה את מצבה מ-15 מנדטים בפרלמנט היוצא ל-20 מנדטים בבחירות הנוכחיות (מתוך 150 מושבים). וילדרס ככל הנראה יהיה ראש האופוזיציה, במידה ולא ישותף בממשלה,  משום שמפלגתו היא בפעם הראשונה הסיעה השנייה בגודלה בפרלמנט.

חוץ מזה, גם אם וילדרס לא זכה במספר המנדטים להם ציפה, הוא בהחלט הצליח לשנות את השיח הפוליטי בהולנד כולה סביב סוגיות ההגירה והאסלאם. ראש הממשלה המכהן, מארק רוטה, אימץ חלק מהרטוריקה של וילדרס ביחס למהגרים, כאשר קרא להם פומבית "להתנהג באופן נורמלי או ללכת מכאן", והתגאה בכך שממשלתו הצליחה להוריד את מספר הפליטים/מבקשי המקלט מסוריה בשנה האחרונה. מפלגת ימין נוספת, המפלגת הנוצרית דמוקרטית (ה-CDA), זכתה להישג נאה של עלייה מ-13 ל-19 מושבים, כאשר במסגרת הקמפיין המפלגה הפצירה בהולנדים ממוצא טורקי לוותר על אזרחותם הטורקית, במידה ויש באמתחתם אזרחות כפולה. קשה להאמין ששאר מפלגות הימין בהולנד, שיהוו את הבסיס לממשלה הבאה, היו מאמצות את הרטוריקה הזו, שלא הייתה אופיינית להן בעבר, אילולא החשש הריאלי מהצלחה אפשרית של וילדרס.

מסקנה שנייה – "מפלגת הלייבור ההולנדית" קרסה, ולכן השמאל ההולנדי כולו קרס.

לכאורה מסקנה זו ברורה מאליה. הלייבור ירדה מ-38 מושבים בפרלמנט ל-9 בלבד לאחר הבחירות האחרונות. ההיגיון הפשוט אומר שירידה של הלייבור ועלייה של וילדרס והנוצרים הדמוקרטיים = תבוסה לשמאל. אין ספק שהשמאל הפסיד, אלא שהשימוש במונחים כמו מחיקת השמאל מוגזמים בהחלט. קודם כל, סביר שחלק גדול מהעלייה של וילדרס והנוצרים הדמוקרטיים שצברו כ-11 מנדטים נוספים במשותף, באה על חשבון מפלגת המרכז-ימין של רוטה, מפלגת העם לחופש ודמוקרטיה (VVD), שעל אף שתעמוד בראשות הקואליציה הבאה איבדה כ-8 מושבים לעומת הבחירות הקודמות (ירידה מ41 ל-33 מושבים). יתרה מכך, מנדטים רבים שאבדו ללייבור עברו למפלגות מרכז ושמאל אחרות עם דגשי מדיניות אחרים. שתי המפלגות שהרוויחו הכי הרבה מנפילת הלייבור היו המפלגה הירוקה GroenLinks שעלתה מ-4 מושבים ל-14 בפרלמנט הנכנס; ומפלגת המרכז הליברלית D66 הפרו-אירופאית והפרו-סביבתית שעלתה מ-12 ל-19 מושבים. מפלגות אחרות המזוהות כשמאליות, כמו מפלגת זכויות בעלי החיים ומפלגה חדשה בראשות איש הלייבור לשעבר טונהאן קוזו, שסירב בעבר ללחוץ את ידו של רוה"מ נתניהו, זכו גם הן בחלק מהמנדטים שהלייבור "איבדה". אם נמשיל את המצב לישראל, הרבה מהשינויים היו "בתוך הגוש" של המרכז-שמאל. אין ספק שמדובר בהפסד, שכן מפלגות הימין ירכיבו את הממשלה הבאה, אבל לא מדובר ב"מחיקת השמאל ההולנדי", כפי שרבים טענו לאחר היוודא התוצאות.

מסקנה שלישית – התוצאה בהולנד מעידה על מערכות בחירות בשאר היבשת

גם בסוגיה זו התשובה היא מורכבת. אפשר להניח שתוצאה טובה יותר של וילדרס הייתה יכולה לתת רוח גבית לקמפיין של מארי לה פן לבחירות לנשיאות צרפת, שייערכו בחודש הבא. אולם, גם במקרה זה, צריך לשמור על פרופורציות ולא להסיק מסקנות נחרצות מדי. למרות ששגיתי ברמת המיקרו בהערכת פוטנציאל ההישג של וילדרס, תחזית המאקרו שלי בנוגע לכך שלא הוא ולא לה-פן צפויים לכבוש את השלטון, עומדת בעינה. עם זאת, לה-פן עדיין צפויה להגיע להישג המשמעותי ביותר למפלגתה "החזית הלאומית", מאז שזו הוקמה בשנת 1972 על-ידי אביה. לא ברור עד כמה ישפיע כישלונו היחסי של וילדרס על סיכוייה של לה-פן בבחירות בצרפת.

מסקנה רביעית – הבוחרים במערב רוצים "להפיל את הממסד".

תהליך זה מסתמן כהתפתחות המרכזית ביותר בפוליטיקה במרבית המדינות הדמוקרטיות המערביות בשנה-שנה וחצי האחרונות. הביטוי של תהליך "זריקת הממסד" שונה ממדינה למדינה – בארה"ב התהליך הביא לבחירת טראמפ, בבריטניה להצבעה בעד ה"ברקזיט" כנגד עמדת ראש הממשלה קמרון ויו"ר האופוזיציה קורבין, ובהולנד הוא הביא לכך ששתי המפלגות שהרכיבו את הקואליציה הקודמת, ה-VVD  של רוטה וה"לייבור", ירדו מכמות מנדטים משותפת של 79 מנדטים לכ-42 מנדטים כיום. לא בכדי שני המתמודדים העיקריים לנשיאות צרפת, מארי לה-פן, ועמנואל מקרון (עליהם אשים זרקור בכתבה הבאה בסדרה), עומדים בראשות מפלגות שעד כה לא החזיקו ברסן השלטון בארץ הצפרדעים.

אחרית דבר: מה תהיה הקואליציה הבאה בהולנד?

ההימור שלי הוא שרוטה צפוי להרכיב ממשלת ימין-מרכז ללא וילדרס, שתתבסס על מפלגתו שלו, הנוצרים הדמוקרטיים ומפלגת המרכז D66. הבעיה היא שגם אם שלושת המפלגות האלה יסכמו על קווים משותפים לקואליציה ולממשלה חדשה, עדיין יהיו לרוטה 71 מתוך 150 המושבים בפרלמנט – משמע לא יהיה בידו רוב מוחלט להקמת ממשלה. קיימות אפשרויות אחרות כמו צירופן של מפלגות קטנות לקואליציה, או ייסוד "ממשלת מיעוט" הנשענת על הסכמות עם מפלגות שונות שאינן בקואליציה לאי הפלת הממשלה תמורת הבנות בנושאים מסוימים. על כל פנים, לאחר היחלשות מפלגת השלטון, והתחלקות המנדטים בצורה מבוזרת יותר בין המפלגות השונות, לא ברור האם ניתן יהיה לנהל קואליציה מתפקדת לאורך כל תקופת הפרלמנט הנוכחי. נשמע לכם מוכר במקרה?

  • נקודה אחרונה בהחלט – בבחירות בהולנד נרשם שיעור הצבעה של כ-81%, הגבוה ביותר ב-30 השנים האחרונות. אחת מהסיבות האפשריות לאחוז ההצבעה הגבוה, הוא רצונם של הולנדים רבים למנוע מוילדרס הישג משמעותי יותר. מעניין יהיה לראות מה יהיו שיעורי ההצבעה בבחירות בצרפת, לאור פוטנציאל ההצלחה הגדול של מארי לה-פן, כפי שהוא מתבטא בסקרים.

חלוקת המושבים בבחירות בהולנד לאחר הבחירות. מפגתו של וילדרס ה-PVV  היא בעלת הצבע האפור, ומפלגת השלטון של רוטה היא בעלת הצבע הכחול הכהה.

 

 

לכתבות קודמות בסדרה "אירופה, אירופה" על מערכות הבחירות באיחוד האירופי ב-2017

האם 2017 תהיה השנה שתגרום להפיכה פוליטית ביבשת הישנה?

האם "טראמפ ההולנדי" בדרך להיות ראש ממשלת הולנד הבא? 


יובל בנשלום

סטודנט שנה ג' בתכנית פכ"מ באוניברסיטה העברית. כותב על פוליטיקה ישראלית וכלל עולמית, היסטוריה, ספורט וכתיבה יצירתית-הומוריסטית. חילוני לאומי וליברלי, אך לא ימני, שמחובר לתרבות היהודית. תומך במדינת ישראל יהודית ודמוקרטית ובכלכלה חופשית עם מדינת רווחה.