‎קורא‫/‬ת‫:‬

הפריק היווני-ניגרי משתלט על עולם הכדורסל, ובדרך מע...

הפריק היווני-ניגרי משתלט על עולם הכדורסל, ובדרך מעלה שאלות של זהות ושייכות

,
בן למהגרים ניגרים ביוון, יאניס אנטטקומפו, הוא אולי השחקן הטוב ביותר בליגת ה-NBA שבארה"ב. סיפור חייו טומן בחובו מורכבות רבה הנוגעת להגירה ולשייכות בעידן הגלובלי.
image_printגרסא להדפסה

אם אתם חובבי כדורסל, גם אם לא גדולים במיוחד, ודאי שמעתם על יאניס אנטטקומפו, 'הפריק היווני' (The Greek Freak), שחקנה של קבוצת מילווקי באקס. יאניס הוא אחד משחקני הכדורסל הטובים בעולם, ולא בכדי ניתן לו הכינוי "פריק". הוא מתנשא לגובה 2.11 מטרים, בעל מוטת ידיים המותאמת לממדי גובה של 2.21 סנטימטרים, אתלט מעולה, ובנוסף לכל אלה – שחקן כדורסל מצוין, בעל יכולת מסירה משובחת והתמצאות נהדרת על המגרש, בהתקפה כמו בהגנה. הוא מועמד לתואר ה-MVP, שחקן השנה של ה-NBA, והקבוצה בה הוא משחק הייתה מועמדת לזכייה באליפות ה-NBA, לפני שהודחה בפלייאוף בשלב גמר המזרח (חצי הגמר של הליגה). מי שלא מכיר את יאניס ורוצה לראות במה מדובר, מוזמן לצפות בכמה מהלכים בודדים מהקליפ הבא, שמראה מהלך מיוחד של 'הפריק' מכל אחד ממשחקי העונה הרגילה ב-NBA בהם שיחק. מדובר בתופעת טבע, לא פחות.

'הפריק' הוא לא רק תופעת כדורסל, אלא גם סיפור אנושי מעניין במיוחד. העניין סביבו הוא גלובלי, בעל רבדים שונים הקשורים למקומות מהם הגיע, כמו גם למקום בו הוא חי ומשחק כעת. סיפורו, כמו סיפורים רבים אחרים, מדגיש את האופן הייחודי בו עולם הספורט מתכתב עם שאלות של זהות לאומית וגלובלית.

סיפור מהאגדות, גרסת המציאות

הוריו של יאניס הגיעו מניגריה לאתונה בשנת 1991, באופן לא חוקי,על מנת למצוא עתיד טוב יותר להם ולמשפחתם. הם חיו בעוני והתפרנסו מעבודות מזדמנות, בסקטור הלא-רשמי של הכלכלה: מכרו משקפיים, ארנקים, עשו בייבי-סיטר וכיוצא באלו. יאניס נולד ביוון בשנת 1994, וקיבל אזרחות יוונית רגע לפני שנרשם לדראפט ה-NBA בשנת 2013, בו נבחר במקום ה-15 על ידי מילווקי באקס. מאז, כמאמר הקלישאה, הכל היסטוריה. יאניס הפך מנער רזה שדיבר אנגלית רצוצה למדי, לשחקן שנבנית סביבו מועמדת לאליפות. כיום, 'הפריק' מושך תשומת לב רבה מההגנות של קבוצות הליגה, אשר שולחות לעברו שניים או שלושה שומרים על מנת להצר את צעדיו, אך בכל זאת הוא מצליח לא פעם למסור את הכדור לחבריו לקבוצה, שמקבלים את הכדור פנויים לזריקות קלות יחסית. בקצרה, הוא הופך את חבריו לטובים יותר – אולי המחמאה החשובה ביותר לשחקן NBA המתיימר להיות אחד מהמובילים בליגה.

אלא שהסיפור של יאניס לא נגמר במגרש הכדורסל. אותו נער שבילה את מרבית חייו בשולי החברה היוונית, מהווה נער-פוסטר לספורטאי ואדם מצטיין: הוא דואג לפרגן לחבריו לקבוצה בכל הזדמנות באנגלית מצוינת וקלילה, ומשתדל להיות מעורב בחיי הקהילה במילווקי, העיר הגדולה במדינת ויסקונסין. על אף שחתם לפני מספר שנים על חוזה בשווי 100 מיליון דולר, הוא מתגורר בבניין דירות צנוע. בנוסף, הוא דאג להביא את אמו ובני משפחתו לארה"ב, תוך שהוא דואג להזכיר בכל הזדמנות אפשרית את הערכים הטובים שהקנו לו הוריו, שהביאו אותו עד הלום.

ממהגר באתונה, למלך יוון במילווקי

כמו בכל סיפור טוב, כל מי שיכול רוצה קשר רגשי או מסחרי ליאניס. כך, למשל, החברות האמריקאיות המסחריות הבחינו שמדובר במותג טוב, ששווה לקשור את גורלן בגורלו. חברת נייקי החתימה את יאניס על חוזה בשווי מיליוני דולרים, וייצרה נעל הנושאת את שמו, "כבוד" שהיה שמורעד כה רק לשחקני כדורסל ילידי ארה"ב. יאניס הוא מושא התעניינות מתמשך של התקשורת האמריקאית, ולא רק תקשורת הספורט. לאחרונה, שודרה כתבה על אנטטקומפו ב-'60 דקות' (60 minutes), אחת מתוכניות הדגל של תחקירים וראיונות בטלוויזיה בארה"ב. העיר מילווקי רואה בו מושיע, שמביא עניין וכסף לכלכלה המקומית. העולם הרחב גם הוא לא נשאר אדיש, כאשר למעלה מ-50% מהכניסות לאתר הקבוצה באינטרנט נעשות על ידי גולשים מחוץ לארה"ב.

עם זאת, אולי היחס המעניין ביותר בנוגע ליאניס מגיע מהמדינה בה נולד. מאדם ללא מעמד חוקי, הפך יאניס ל"אליל" של יוון. הוא מככב באופן טבעי בפרסומת של אג'יאן אירליינס (Aegean Airlines), חברת התעופה הגדולה במדינה, כסמל ליווניות, אם כי הזכרת הופעתו בפרסומת תחטא למידת האהבה שרוכשים לו היוונים. צריך להבין, יאניס לא סתם "עשה את זה בגדול" – הוא הפך לסופרסטאר גלובלי באחד מענפי הספורט הפופולאריים בעולם. כמו גל גדות בהוליווד, שהצליחה הרבה מעבר להצלחת ישראלית "רגילה" בחו"ל, יאניס הוא מעין "שליח בלתי רשמי" של מדינתו ומייצג שלה כלפי העולם; אחד שהצליח להגיע למגרש של הגדולים באמת. במדינה כמו יוון, שחוותה בעשור האחרון משבר כלכלי שחומרתו שוות ערך לשפל הגדול בארה"ב של שנות ה-30, המשיכה להצלחה של כוכב בינלאומי כמו יאניס לא תסולא בפז. אומנם גורמים גזעניים בחברה היוונית, דוגמת מפלגת "הנשר הזהוב" הניאו-נאצית, רואים ביאניס זר לא רצוי, אבל רוב יוון מאוהבת. יאניס מוכיח, בדומה לקיליאן אמבפה, כוכב הכדורגל הצרפתי, כיצד ספורטאים מהגרים מצטיינים עשויים להתקבל כקונצנזוס בארצם, אם וכאשר הם מאמצים את מדינת הלאום אליה נולדו. יאניס ינק את החיבור ליוון מהוריו המהגרים, שנתנו לו שם יווני למהדרין על מנת שישתלב בחברה הכללית. חיבתו ליוון זכתה לביטוי פומבי כאשר אנטטקומפו הניף בגאון את דגל יוון בעת שנבחר בדראפט, והיא ממשיכה  גם היום, כאשר יאניס שר את ההמנון היווני בגאווה במפגשים לאחר משחקים עם אוהדים יוצאי יוון ברחבי ארה"ב.

עם זאת, לצד הגאווה בזהות היוונית, יאניס מביע גם רצון להתחבר לשורשיו האפריקאים והניגרים. הוא השיג אזרחות ניגרית ב-2015, ומביע רצון לבקר בארץ הלידה של הוריו, בה לא ביקר עד כה מעולם. לאחרונה, הוא הדגיש בראיון את זהותו האפריקאית ואת רצונו להתחקות בעתיד הקרוב אחר שורשיו האפריקאים. בתרבות אמריקאית שמעריכה אותנטיות וחזרה לשורשים, במיוחד שורשים שחורים מאפריקה, הרצון הכן של יאניס לחזור למקורות מתקבל בהערכה רבה.

אנקדוטת הגירה, שטומנת בחובה מורכבויות רבות

הסיפור על יאניס אנטטקומפו הוא אנקדוטלי מעצם טבעו, ואין להשליך ממנו יותר מדי על סוגית ההגירה ממדינות מתפתחות לארצות המערב. עם זאת, יאניס אכן מקפל באישיותו ובסיפור חייו כמה מורכבויות שמעלות מחשבות על הגירה וזהות. 'הפריק היווני' הוא סיפור הצלחה אשר ממחיש את כל התכונות הטובות שמיוחסות למהגרים בשיח הציבורי המערבי: מחויבות לעבודה קשה, המשולבת ברצון לבנות עתיד טוב יותר להם ולבני משפחתם. נכון, למעטים יש את הנתונים הפיזיים של אנטטקומפו, אבל הוא לא היה מגיע לאן שהגיע בזכות הגובה והאתלטיות הטבעית בלבד. כמו כן, יאניס מציג מודל מעניין להשתלבות מהגרים במדינות האם, בו מצד אחד הם מבקשים לאמץ את האתוס של המדינה הקולטת –מבחינת שם, שפה והזדהות רגשית דומיננטית – אך מבלי להתנכר לחלוטין לשורשים מהם צמחו הם או בני משפחתם. למעשה, מדובר בסוג של השתלבות לתוך כור ההיתוך הלאומי, מתובל ברב-תרבותיות עדינה.

הסיפור של יאניס ממחיש עד כמה זהויות לאומיות מאותגרות, לטוב או לרע, מהגלובליזציה הכלכלית והטכנולוגית שחווה העולם, המאפשרת לבני אדם, במיוחד בני אדם שכישרונם נמצא בביקוש גבוה, לעבור למקומות חדשים בגלובוס ולהיות משויכים גם אליהם תודעתית. מילווקי כאמור אימצה את יאניס לחיקה, והוא אימץ אותה בחזרה כעיר שהיא גם בית עבורו. די ברור לכוכב הצעיר שעתידו לא יהיה ביוון, וודאי שלא בניגריה. לאחרונה אמר: "כמובן שיהיו לי ילדים שיגדלו בארה"ב, ויום אחד אני מקווה שהם יוכלו לחזור לביקור ביוון ולראות איפה גדלתי ואת מגרש המשחקים בו שיחקתי" [תרגום חופשי שלי; י.ב]. יאניס, כמו בעלי כישרון ייחודי רבים ברחבי העולם, התרחק ממדינת האם בה נולד, גם אם הוא עדיין שומר לה פינה חמה בלבו. ילדיו של המהגר הניגרי ליוון יגדלו כאמריקאים לכל דבר, גם אם יתגאו במוצאם היווני-אפריקאי. האליטות הגלובליות מתרחקות, פיזית ונפשית, מהזהות הלאומית המסורתית, שאמורה לקשור בין העבר, ההווה והעתיד של אומה החיה בטריטוריה מוגדרת. יאניס כאמור, הוא דוגמה אחת לתופעה רחבה הרבה יותר. ההוויה הכלכלית מעצבת את שינוי התודעה הלאומית.

בסיכומו של דבר, בתור אוהד NBA מושבע, שגם מרבה לכתוב על הליגה בעמוד פייסבוק המוקדש לה, אני משתדל לא לפספס הזדמנות לכתוב עוד על יאניס אנטטקומפו, שהוא שחקן כדורסל מיוחד במינו. סיפור חייו, המשמש רקע לביצועיו על המגרש, הוא עוד תירוץ לעסוק בכוכב הגלובלי הייחודי הזה, בנה המאומץ של העיר מילווקי, יווני שגאה בלאומיותו ואדם בעל שורשים אפריקאים-ניגרים – כל אלה בעת ובעונה אחת.

Picture: Giannis Antetokounmpo of the Milwaukee Bucks before the game against the Washington Wizards on January 15, 2018 at Capital One Arena in Washington, DC, Keith Allison from Hanover, MD, USA

יובל בנשלום

בוגר תכנית פכ"מ באוניברסיטה העברית. כותב על פוליטיקה ישראלית וכלל עולמית, היסטוריה, ספורט וכתיבה יצירתית-הומוריסטית. חילוני לאומי וליברלי, אך לא ימני, שמחובר לתרבות היהודית. תומך במדינת ישראל יהודית ודמוקרטית ובכלכלה חופשית עם מדינת רווחה.