בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

הפתרון לבטיחות פועלי הבניין: לא עוד רגולציה ופיקוח...

הפתרון לבטיחות פועלי הבניין: לא עוד רגולציה ופיקוח, אלא קנס כבד על כל הרוג

,
מספר תאונות העבודה רק עולה בישראל. הגברת הפיקוח והאכיפה על בטיחות הבניה לא תעזור, אלא יש להטיל קנסות גבוהים במיוחד.

בין השנים 2006-2016 נהרגו 302 פועלי בניין בארץ, ממוצע של כ-30 הרוגים לשנה. מגמה זו לא נבלמה בשנתיים האחרונות אלא רק הלכה והתעצמה, כאשר עד עתה נהרגו 18 פועלים מתחילת השנה. אלו נתונים קשים מאוד, אשר צריכים לגרום לכל אזרח בעל מצפון לתהות על המצב הקיים, כיצד הגענו אליו ומה ניתן לעשות כדי לשנות אותו.

בעיית תאונות העבודה כמובן אינה חדשה, ואפילו אפשר למצוא לה מקורות במדרש מן המאה השמינית לספירה: "וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם" – רַבִּי פִּנְחָס אוֹמֵר: לֹא הָיוּ שָׁם אֲבָנִים לִבְנוֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל. מֶה הָיוּ עוֹשִׂין, הָיוּ מְלַבְּנִים לְבֵנִים וְשׂוֹרְפִין אוֹתָן כְּיוֹצֵר חֶרֶשׂ [=…]; וְאִם נָפַל אָדָם וָמֵת לֹא הָיוּ שָׂמִים אֶת לִבָּם עָלָיו, וְאִם נָפְלָה לְבֵנָה אַחַת הָיוּ יוֹשְׁבִין וּבוֹכִין, וְאוֹמְרִין אוֹי לָנוּ אֵימָתַי תַּעֲלֶה אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ" (מדרש פרקי דרבי אליעזר, פרק כד). חז"ל מצביעים על האדישות המשוועת של אנשי דור הפלגה כלפי חיי אדם לעומת קריאתם הנרגשת בדבר הלבנים שהיו להם חסרים.

בשנים 2010-2014 נמצא כי מספר ההרוגים הכולל, כמו גם יחס ההרוגים לעומת מספר המועסקים, גדול יותר בענף הבניין מאשר בענפי התעשייה והמסחר. משרד העבודה והרווחה מקבל את ההרוגים בתאונות בניה כעובדה שעמה יש להתמודד, ומציב יעדים לא שאפתניים במיוחד להפחתת תאונות העבודה: 25 ב-2017 ו-20 ב-2018. לעת עתה נראה שמאמצי משרד העבודה והרווחה אינם נושאים פרי, ויש לכך סיבה טובה – הוא נלחם נגד בעיה שהוא יצר במו ידיו וממאן לפתור אותה מן היסוד.

הפתרון איננו עוד פיקוח ורגולציה

הכעס הציבורי על הפקרת חיי אדם הוא מוצדק, אלא שהפתרון שבפיו אינו מוצלח דיו, ודינו להיכשל בדומה לניסיונות דומים בעבר. הפניית אצבע מאשימה כלפי פיגומים באיכות ירודה ושלל כשלים אחרים כסיבות להרוגים בתאונות בניה אולי נכונה טכנית, אך מפספסת את הסיבה העמוקה יותר שבגינה נמצאים הפועלים בסכנה – אין שום תמריץ אמיתי לקבלנים לשפר את הבטיחות באתרי הבניה.

אחת הסיבות המרכזיות לכך ששיטות הבניה בארץ מיושנות ומסוכנות היא שלקבלני הבניה ניתנות מכסות גבוהות של עובדים זרים שאינן ניתנים בתחומים אחרים במשק. כוח העבודה הוא זול באופן מלאכותי בעקבות ההתערבות הממשלתית באישורי העבודה, ובעקבות כך נמנע התמריץ לשכלל את שיטות הבניה. מכסות העובדים הזרים לבניה מתאפשרות הודות ללובי החזק של הקבלנים בארץ, בדומה ללובי החקלאי. עלות העבודה המוזלת נשמעת חיובית עבור מי שמעוניין בבית זול, אך העיוות בתמריצים גורם בטווח הארוך לקבלנים לא להשקיע בשיטות עבודה חדשניות שהיו חוסכות בעלות הבניה ואף מצילות חיי אדם.

דווקא הניסיון של משרד הרווחה לפקח על בטיחות הבניה מאותת לקבלנים כי לא מדובר באחריות שלהם, אלא של המדינה. התקן שפועלים לפיו הקבלנים, שנקבע לפני לא פחות מ-30 שנה, מסמן קו מוסרי שבו הם נדרשים לעמוד. מרגע שעמדו בתקן, הם מוגנים מפני ביקורת, והאחריות עוברת למדינה ולגופי הפיקוח מטעמה, או למצער לפועלי הבניין עצמם. אך העמידה בתקן כזה או אחר היא לא שמעניינת את הציבור, ובצדק. מה שעורר זעם בציבור הוא מבחן התוצאה – אנשים מתים מידי שבוע בתאונות, ואף אחד לא משלם על כך את המחיר מלבד הפועל.

הגברת הפיקוח והאכיפה על בטיחות הבניה תקטין אולי במעט את מספר ההרוגים בשנה, בדומה ל"יעדי ההרוגים" של משרד העבודה והרווחה שהוזכרו לעיל, אך בעיקר תיצור מערך מנופח ומסורבל של פקחים ובירוקרטים, בעקבותיו תיווצר עבודה רבה לקבלנים בניסיון לעקוף את הפיקוח או להימלט בצורה כזו או אחרת מיישום ההחלטות הרגולטוריות.

אלא שאין בכך שום צורך. כל שהמדינה צריכה לעשות הוא להטיל קנסות כבדים מאוד כתלות בלעדית במבחן התוצאה. אם וכאשר ימות פועל בתאונת עבודה בעת הבניה, ייקנס הקבלן בסכום גבוה עד כדי כך שהפרויקט כולו יעמוד בסכנה. כאשר יפנימו קבלנים כי כל פועל שנהרג מהווה איום כלכלי בסדר גודל כזה, הם יאמצו בעצמם תקנים מחמירים וידאגו לפקח בעצמם על שמירה של כללי הבטיחות. קנסות תלויי תוצאות יהוו כלי פשוט ויעיל כדי להגדיר לקבלנים מהו הקו האדום – מוות של פועלים הוא דבר שאפשר למנוע, ואינו מקובל במדינת ישראל. מעבר לשיטה זו יביא לירידה בהיקף ההשקעה בפיקוח, הכנסות מהקנסות המוגדלים עד להפנמת המצב החדש, שכלול שיטות הבניה, וכמובן מעל הכל – הצלת חיי אדם.


אריה גרין

סטודנט לתואר ראשון בפילוסופיה, מחשבת ישראל ולימודים הומניסטיים במרכז האקדמי שלם, ובוגר תכנית אקסודוס למחשבה שמרנית.