בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

הרחבת המינויים הפוליטיים: חרב פיפיות...

הרחבת המינויים הפוליטיים: חרב פיפיות

,
החלשת הפקידות המקצועית, והפיכת הבכירים לחותמת גומי של השרים, אינם הפתרון לשאלת המינויים הפוליטיים של בכירים במשרדי הממשלה; במקום זאת, ראוי לשים דגש על השבחת ההון האנושי במשרדי הממשלה, שיפור השירותים שהם מעניקים, הגדלת הגמישות הארגונית שלהם, ומעל הכל – העסקה באמצעות חוזים אישיים.

לסוגיית מינויי הבכירים בשירות הציבורי יש פוטנציאל לשנות ללא היכר את המערכת הפוליטית בישראל. משום כך, ישנה חשיבות רבה בהפניית תשומת הלב הציבורית להתפתחויות האחרונות – שאלת אופי המינוי של המשניים למנכ"לים במשרדי הממשלה.

לפני קרוב לעשרים שנה, בראשית כהונתו הראשונה של נתניהו כראש ממשלה, הוא ביקש לבצע מהלך שיחזק את כוחם של נבחרי הציבור על חשבון הפקידות המקצועית במשרדי הממשלה; וזאת מתוך תפיסה לפיה חלק נכבד מהבעיות הכרוניות של המערכת הציבורית בישראל נובעות מפקידות סרבנית, אשר אינה מאפשרת לנבחרי הציבור לממש את המדיניות שלשמה הם נבחרו. כפועל יוצא, ביקש נתניהו שהמשניים למנכ"לים במשרדי הממשלה ייבחרו על ידי השרים עצמם, כך שנאמנותו של כל משנה תינתן לשר שמינה אותו, ובכך תתחזק יכולתו של האחרון לבצע שינויים במדיניות המשרד ביתר קלות, חרף הפקידות הסרבנית. נגד החלטה זו הוגשה עתירה לבג"ץ, אלא שההחלטה בוטלה טרם הכרעת בית המשפט בנוגע לעתירה.

מאז, מתנהל דיון מתמשך בשאלת מקומם הראוי של המינויים הפוליטיים בקרב בכירי המגזר הציבורי, כאשר השרים מבכים את היעדר המשילות – הנובעת מהפקידות המקובעת שאינה מאפשרת את יישום המדיניות – ואילו הדרג המקצועי מצביע על חוסר המקצועיות המשווע של שרים בתחום פעילות המשרד, ומדגיש את חשיבותה של פקידות מקצועית, חזקה ועצמאית.

בעיית המשילות במשרדי הממשלה בישראל בהחלט קיימת, ואין לזלזל בחשיבותה כלל. המגזר הציבורי רווי הקביעות, שבו רבים מהפקידים – זוטרים כבכירים – מועסקים בכתב מינוי, אשר לוקה תדיר בחשיבה מקובעת לפיה "מה שהיה הוא שיהיה", והם מערימים קשיים רבים על השר הממונה. יתרה מזאת, השר עסוק גם, ואולי בעיקר, בהתגוששויות פוליטיות שונות, ואינו מתמסר לשאלות המקצועיות הפרטיקולאריות של משרדו באופן משביע רצון. לשם כך, ישנו צורך במנכ"ל משרד, שכל עניינו הוא קידום המדיניות שלשמה נבחר השר.

לעומת זאת, לא חסרות דוגמאות לשרים, אשר בינם ובין ענייני המשרד שעליו היו אמונים היה קשר מקרי לחלוטין – עמיר פרץ ה"חברתי", שכיהן כשר ביטחון באחת המלחמות הכושלות שידעה ישראל; יאיר לפיד, שהגדיל לעשות והעיד על עצמו לפני מספר שנים בפריים-טיים של תוכניתו – בפני נתניהו שמינה אותו לשר – ש"אינו מבין דבר בכלכלה", היה לשר אוצר כושל שדרש לקדם תוכניות כלכליות חסרות שחר; תוכניות אשר הביאו, בסופו של דבר, להתפטרותו של הכלכלן הראשי במשרד האוצר דאז – מיכאל שראל.

הסטטוס-קוו שהתבסס במהלך עשרים השנים האחרונות הוא להלן: מנכ"ל המשרד ממונה על ידי השר ותפקידו הוא קידום המדיניות של השר, ואילו הסמנכ"ל מתקדם לתפקידו לאחר שנים רבות בהן מילא תפקידים מקצועיים אחרים במשרד, לרוב בכתב מינוי – היינו בקביעות. לאחר שנים בהן נעשו ניסיונות שונים להפוך את הסמנכ"לים לכאלו הממונים באופן פוליטי, עלתה יוזמת פשרה לפני כחצי שנה מצד אלי גרונר, מנכ"ל משרד רה"מ. על פי הפשרה, המשניים למנכ"לים ימונו באופן פוליטי ויחזקו את המשילות במשרד; וכן יזורז הליך פיטורין של סמנכ"לים, שתפקודם אינו לשביעות רצונו של השר. עם זאת, כוחו של המשנה למנכ"ל יוגבל, ולא תהיה לו סמכות ביחס לדרג המקצועי במשרד.

לאחר תרעומת רבה משני צידי המתרס בעניין פשרת המינויים, מונתה ועדה מיוחדת לדיון בנושא, בראשות השרים איילת שקד ויריב לוין. הוועדה הגיעה למסקנות הדומות להצעת הפשרה, למעט מספר הסתייגויות; הוועדה גם הציעה לייעל את תהליכי ועדות האיתור לבכירי השירות הציבורי, ולהעניק להם השפעה פוליטית נרחבת יותר. מאז, נדחתה ההחלטה בעניין פעמיים בעקבות התנגדות של נציבות שירות המדינה.

הרצון לחזק את משילות הדרג הנבחר היא מבורכת וחיונית, ויש בה כדי לרפא רבים מן החולאים של המגזר הציבורי בישראל. אלא שיש להיזהר מראייה חד-ממדית, אשר יוצרת דמוניזציה מוחלטת של השדרה הפקידותית לטובת נבחרי הציבור הממונים עליהם. יש לעיתים נטייה פסולה להעדפת המדיניות שתקדם את "אנשי שלומנו", גם אם באופן זמני, על חשבון מינהל תקין וחשיבה מעמיקה בנוגע ליחסים הרצויים שבין הדרג הפוליטי וזה הפקידותי. היות שהימין בשלטון זה זמן רב, מובן הרצון להעניק סמכויות שלטוניות נרחבות לנבחרים, גם במחיר פגיעה מסוימת בסמכות המקצועית במשרדים; אולם, ישנה חשיבות מכרעת גם למקצועיות המשרדים ולעצמאותם.

אין ספק שהמילה האחרונה צריכה להיאמר על ידי השר ועל ידי אנשיו במשרד. כך, למשל, סוגיית יאיר לפיד והתפטרות הכלכלן הראשי, מיכאל שראל, היא דוגמה להתנהלות תקינה. במקום לשים מקלות בגלגלים של השר לפיד, שראל הבין כי עליו לבצע את תפקידו על הצד הטוב ביותר, ככל שזה מתאפשר. אולם כאשר דעתו המקצועית נפלה על אוזניים ערלות, נאלץ להחזיר את המפתחות. אלא שלאמירה זו ישנה חשיבות מכרעת עבור הציבור, אשר מתוודע להתנגדות שמביע השר כלפי חוות הדעת המקצועית של המשרד. אם השר ממנה מראש שורה של אנשים שלא יחוו דעה בשם עצמם, אלא יסכימו לכל אשר יאמר ללא ביקורת, תיווצר אווירה ארגונית קלוקלת שמזכירה רפובליקת בננות, המבוססת על נפוטיזם ועל חנפנות למכביר. די ב"קונצפציה" ששררה ערב מלחמת יום הכיפורים כדי להזכיר את הסכנות הגדולות שבטיפוח אווירה דכאנית כלפי ביקורת פנימית.

מובן ששרים לא שמים לעצמם למטרה להשחית את המשרדים שעליהם הם ממונים, ואף פוליטיקאי אינו רואה עצמו כמאפיונר שמציב את אנשיו הנאמנים סביבו. אלא שהתקווה לפוליטיקאים הגונים, שייצרו סביבם תרבות ארגונית מאוזנת ובריאה – סופה להתבדות; שכן זו מצריכה ויתור לא קטן על שררה. כדבריו של מילטון פרידמן: "עלינו לגרום לכך שיהיה כדאי לאנשים הלא-נכונים לעשות את הדברים הנכונים". כלומר, אם ישנה התכתשות בין שר לבין הדרג המקצועי, הדבר ייוודע בתקשורת, והציבור יוכל להעניש או לתגמל על החלטתו של השר בבחירות. כך, יוכלו שרים ללמוד מטעויותיהם, או מטעויות חבריהם, ולהבין מהו היחס הראוי בין שר לבין דרג המקצועי בעיני הציבור. אך על צייתנות עיוורת ותרבות ארגונית קלוקלת בתוך המשרדים הציבור שומע פחות, מטבע הדברים, ועל כן יש לנסות ולמנוע את היווצרותה של אווירה ארגונית שכזו, באמצעות מערכת בלמים ואיזונים.

אם כן, הדרך להגברת היעילות של משרדי הממשלה אינה עוברת בעוד מינוי פוליטי חסר שיניים. הפתרון אינו החלשת הפקידות המקצועית ופתיחת האפשרות להפיכת הבכירים ל'יס-מנים' של השר, אלא השבחת ההון האנושי במשרד הממשלה, טיוב השירות הניתן למשרדים בענייני גמישות ארגונית – מהלך שהנציב כבר התחיל בו – ומעל הכל: החלפת העסקה בכתבי המינוי בהעסקה בחוזים אישיים, לצורך הגברת הגמישות הארגונית ולצורך הזרמת דם חדש ואיכותי למגזר הציבורי. העסקת בכירים בחוזה אישי במקום בקביעות היא בגדר איזון נצרך בין חותמת גומי של שר לבין מערכת נוקשה שאין לה שום דרך להשתנות.

נוסף על הבכירים, יש לתת את הדעת על יתר השירות הציבורי – מערכת עצומה של פקידים זוטרים ובינוניים שאינם מתוגמלים על עבודה טובה, ואינם מפוטרים בעקבות עבודה גרועה. כל רפורמה שאינה מתחילה משם, אינה בגדר טיפול שורש, אלא טיפול קוסמטי בלבד, כאשר בעיית השורש רק תלך ותחריף עם הזמן.


קרדיט תצלום:
איציק אדרי
שתף:
 
  • אריה גרין

    סטודנט לתואר ראשון בפילוסופיה, מחשבת ישראל ולימודים הומניסטיים במרכז האקדמי שלם, ובוגר תכנית אקסודוס למחשבה שמרנית.