בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

הרציונל של חוסר הרציונליות במשבר הקוריאני...

הרציונל של חוסר הרציונליות במשבר הקוריאני

,
נראה שההתפתחויות האחרונות ביחסי ארה"ב וצפון קוראיה מרימות גבה ברחבי העולם. הקונספציה השלטת עד כה הייתה כי מדובר בשני אישים בעלי רציונליות לקויה, אשר יובילו את העולם למלחמה גרעינית. אין זה מין הנמנע שדווקא קונספציה שגויה זאת, היא אשר גרמה לפריצת דרך בין שני מנהיגים רציונליים למעשה אך לא להלכה.

נראה היה, שבבליל העיסוק התקשורתי בתקופה האחרונה סביב המשבר הקואליציוני ועתיד הממשלה, ההתפתחויות הדרמטיות לכאורה בחצי האי הקוראני, לא זכו לתשומת הלב הראויה. על פי מקורות רשמיים בדרום קוריאה בארצות הברית, בהם הנשיא טראמפ בכבודו ובעצמו, בחודשים הקרובים, עתידים להיפגש הוא ונשיא קוריאה הצפונית קים ג'ונג און, למפגש פסגה היסטורי. דיווחים אלו, זוכים מן הסתם להרמות גבות בכל רחבי העולם. על פניו, תגובות שכאלו יהיו מוצדקות. אין זו רק ההיסטוריה המתוחה בין המדינות, או ההתפתחויות האזוריות האחרונות אשר היה נדמה וידרדרו את העולם למלחמת עולם שלישית. במידה רבה ניתן ליחס זאת לקונספציה אשר דומה כי אין עליה עוררין, על כך שמדובר בשני מנהיגים גחמנים ובעלי רציונליות לקויה, אשר סביר יותר שילחצו על הכפתור האדום מאשר שיתיישבו סביב שולחן המשא ומתן.

לטענתי, אף על פי שעוד מוקדם לחזות את סופו של התהליך, ניתן להציע להתנעתו הראשונית הסבר פשוט. סביר להניח, ששני המנהיגים הלא רציונליים לכאורה, דווקא רציונליים בכל מאודם. כיוון שכך, שני המנהיגים הללו, אשר ניזונים במקביל מהקונספציות אודות חוסר הרציונליות של זולתם, פועלים כפי שמתבקש מאדם רציונלי העומד מול כזה שאינו: בזהירות. טענה זאת, תורחב בשורות הבאות.

ראשית כל, עלינו להגדיר תחילה מהו רציונל, חשיבה רציונלית, ועל ידי כך גם את המדד לאדם רציונלי. בניגוד לאינטואיציה הראשונית אשר עולה בנו לעיתים, רציונליות הינה מתודת חשיבה ולא השקפת עולם. פעולה על סמך חשיבה רציונלית, הוא תהליך בו האדם קולט מידע, מעבד אותו בהתאם לכישוריו האנליטיים והנחות היסוד המוקדמות שלו, ולאחר מכן קובע מהי תהיה הפעולה הטובה ביותר עבורו, על סמך שקלול המידע המעובד וסדרי העדיפויות הקבועים אצלו. אדם רציונלי אם כן, הוא אדם מתנהל על פי רוטינות של חשיבה ופעולה רציונלית, ולכן גם ניתן לחיזוי, לפחות באופן תיאורטי.

כעת, לאחר שהבהרנו מהי פעולה על סמך חשיבה רציונלית, נדגיש מהי לא. פעולה על סמך חשיבה רציונלית אינה פעולה אשר בהכרח חכמה, או מתיישרת עם המוסכמות החברתיות המקובלות. אדם אשר פועל בטיפשות אינו בלתי רציונלי אלא טיפש. יכולת עיבוד המידע שלו לוקה בחסר, אך הוא עדיין עובד לפי רוטינה של קבלת מידע, עיבודו והסקת מסקנות. על פי אותו ההיגיון, אין כל מניעה שאדם יהיה הוזה ורציונלי בו זמנית. אדם יכול להאמין בדרקונים ולפעול ברציונליות על סמך אמונה זאת. תיאורטית, פעולותיו עדיין ניתנות לחיזוי (אם כי הדבר יהיה קשה, בדיוק כמו אצל כל אדם אחר).

לטענתי, זהו בדיוק הבלבול אשר מנחה אנשים כה רבים עבור שלילת הרציונליות מדמויות אשר מערכת העדפותיהן, כמו גם הנחות היסוד שלהן, שונה משלנו.  בין אם מדובר בלוחמי דאע"ש, אנשי הדת האיראניים, שליטי צפון קוריאה או כל מנהיג אחר. הרבה יותר נוח לבטל אותם כלא רציונליים, מאשר להתעמק ברקע התרבותי, אידאולוגי והחברתי אשר מעצב את תהליכי קבלת ההחלטות שלהם.

בהתחשב בהגדרה זאת, ניתן לנסות ולהבין את האנומליה של הניגוד בין הקיפאון בסוגיה הקוריאנית בתקופת אובמה (הרציונלי לכולי עלמא) ובין מה שנדמה כפריצת דרך בתקופתו של דונלנד טראמפ (המואשם כבעל רציונליות לקויה לכאורה). לצורך הדיון, אין זה משנה כיצד תפסו אובמה או טראמפ את קים ג'ונג און, מה שחשוב יותר הוא כיצד הוא תפס אותם. כל עוד מדובר היה באובמה הרציונליסט לכולי עלמא, הפיתוי עבור קים ג'ונג און להמשיך במדיניותו הפרובוקטיבית היה גדול יותר. מהנחת הרציונליות של אובמה, ניתן להסיק שפעולותיו יגזרו ממה שהוא יתפוס כדבר הטוב ביותר עבור אמריקה, ועל כן הן ניתנות לחיזוי באמצעות ניתוח טובתה של אמריקה לפי השקפת עולמו.

על פניו, ניתוח מאזן הרווח וההפסד במקרה של מלחמה כוללת בחצי האי הקוראני, לאור העדפותיה של החברה האמריקאית הליברלית, מצביע שצפוי יותר ממנהיג אמריקאי רציונליסט,  לנטות לעבר הבלגה מאשר לעבר הסלמה. כמובן, תמיד ייתכן שהערכות שכאלו יתבררו כשגויות, אך נטילת סיכונים היא פעולה לגיטימית בהחלט עבור שחקנים רציונליים, כאשר הרווח הצפוי (בהתאם למה שהשחקן מגדיר כרווח), גדול מספיק.

כעת נעבור לתפיסתו של המנהיג הצפון קוראני את דונלד טראמפ. אין זה מין הנמנע להניח, כי חומרי המודיעין אותם קורא קים ג'ונג און, ניזונים בין היתר מהתקשורת המערבית הגלויה. תקשורת זו, אשר השכם והערב מטילה ספקות שונים אודות שיקול דעתו של נשיא ארה"ב, עשויה למרבה האירוניה, להביא את השליט הצפון קוראני הלא רציונלי להלכה (אך לא למעשה), לתפוס את מקבילו האמריקאי כבלתי רציונלי. במידה והשערה זו נכונה, ניתן להבין את ההתפתחויות האחרונות בצורה הבאה: על סמך תפיסתו את הנשיא טראמפ כחסר רציונליות ביחס לאובמה, לא ניתן לסמוך עליו שיפעל בהכרח על סמך ניתוח רציונלי של טובת אמריקה. מי יודע, ייתכן שבהתקף זעם של רגע, ישלוף הנשיא "תגובה מהשרוול" וינקוט  בפעולה קיצונית רק כדי לשכך את זעמו. היות שכך, יודע שליט צפון קוריאה, מרחב התמרון שלו עצמו קטן בהרבה, מה שמוביל אותו לעבר צעדים אשר לא נראו כדוגמתם בתקופת ממשל אובמה.

לסיכום, לטענתי, למרות העובדה כי הן הנשיא טראמפ והן קים ג'ונג און סובלים מתדמית של רציונליות לקויה, ייתכן ודווקא תדמית זאת, היא אשר הניעה את ההתפתחויות האחרונות בזירה הקוריאנית. הבנה שגויה של חוסר הרציונליות לצד אצבע קלה על ההדק בנוגע לשימוש במושג, גורמים רבות להערכה נמהרת אודות יציבותם של מנהיגים אלו. העובדה כי שניהם מגלים בסופו של דבר נכונות להתיישב סביב שולחן המשא ומתן, עשויה לרמוז על כך שמדובר בשני מנהיגים רציונליים, אשר מבינים את הסכמה שהתמודדות מול יריב נטול רציונליות ויציבות. ייתכן כי ניתן אף להרחיק לכת ולהסיק מניתוח זה, כי במערכת הבינלאומית האנרכית, דווקא אימוץ תדמית של חוסר רציונליות, הוא הוא הדבר הרציונלי.


רון דויטש

בוגר ישיבת ההסדר בחולון. סטודנט ליחסים בין-לאומיים וללימודי המזרח התיכון באוניברסיטה העברית. מתמחה במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) בתחום זירת המפרץ הפרסי.