בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

ראיון מיוחד עם תום ניסני: הר הבית בידינו?...

ראיון מיוחד עם תום ניסני: הר הבית בידינו?

,
מי הם האנשים המתעקשים להמשיך ולעלות להר הבית למרות המצב הביטחוני? מדוע הם רוצים לבנות מחדש את בית המקדש? ומה דעתם על תפקוד הממשלה? ראיון עם תום ניסני, מנהיג התנועה "סטודנטים למען הר הבית".

מזה זמן רב מככב הר הבית בכותרות, ונראה כי אין נושא טעון יותר משאלת הנוכחות היהודית בו. מהומות הר הבית שהתרחשו בשנת 2000 עקב עלייתו למקום של אריאל שרון הן אמנם כבר זיכרון רחוק, אך כולנו זוכרים היטב את ניסיון ההתנקשות הכושל ביהודה גליק שהתרחש לפני פחות משלוש שנים, בשעה שזה יצא מהכנס השנתי של פעילי הר הבית שהתקיים במרכז מורשת בגין בירושלים. כולנו גם זוכרים עדיין את ההחלטה השערורייתית שקיבל ארגון אונסקו״פ, החלטה המטילה ספק בקשר שבין האתרים הקדושים בירושלים לבין היהדות, אותה כינתה השרה מירי רגב כ"החלטה אנטישמית”.

ייתכן כי מקרים כגון אלה, המעוררים אמוציות עמוקות ובעלי פוטנציאל התלקחות גדול, הם אשר הובילו את ראש הממשלה בנימין נתניהו, על פי דיווחים לא מאומתים, להתחייב בפני המלך עבדאללה למנוע עליית פוליטיקאים ישראלים להר ולצמצם את עלייתם של יהודים דתיים. למרות זאת, ישנה קבוצה אנשים מצומצמת הנקראת "סטודנטים למען הר הבית", שאינה נרתעת מהסכנות הטמונות בנושא, ומבקשת לשנות את הסטטוס קוו בהר. שוחחתי עם תום ניסני, שעומד בראש הקבוצה, בכדי להבין מה ברצונם להשיג. ניסני הוא בן 28 ומתגורר ביישוב נוקדים שבגוש עציון. הוא סיים זה עתה עשר שנים של שירות צבאי ביחידה מסווגת בחיל המודיעין. כיום, לצד היותו מובילה של תנועת הסטודנטים למען הר הבית מזה קרוב ל-3 וחצי שנים, הוא עובד בתנועת ״אם תרצו״.

מה הוביל אותך להקים את תנועת הסטודנטים למען הר הבית?

התנועה הוקמה בשנת 2013 לאחר חוויה אישית מטלטלת שחוויתי. הגעתי עם מספר חברים באופן מקרי להר הבית, ואחד מחברי חבש כיפה על הראש. נדהמתי לראות כיצד הוא מתקבל בצעקות משוטרים ואנשי הוואקפ רק מפני שהוא בהר הבית. באותה תקופה לא הייתה לי כלל מודעות בנושא. לא הבנתי כיצד ייתכן שבמדינה יהודית אסור לאדם לחבוש כיפה, זה טלטל אותי. לא האמנתי שזה קורה. לאחר מכן התברר לי שזהו המקום הקדוש והחשוב ביותר ליהודים, ואז הבנתי אז שמדובר בבעיה לאומית. בנוסף, יש כאן גם פן אישי. אני חש שיש במקום הזה משהו רוחני שנוגע בי, ואני דווקא לא הגעת מבית דתי.

התנועה שלכם צומחת?

כן, בהחלט. בתחילת הדרך היינו שבעה אנשים וכיום אנחנו מונים כשבעים איש. אנחנו רואים שהרבה אנשים מתעניינים בנושא. העלנו בצורה משמעותית את המודעות להר הבית, אך המצב רחוק עדיין מלהיות משביע רצון. יש עדיין יותר מידי אנשים רדומים. אנחנו עדיין לא תנועה עממית שמקיפה את כל הציבור.

מהן המטרות שלכם?

המטרה שלנו היא להפוך את הר הבית למקום פתוח לחלוטין ליהודים, 24 שעות ביממה שבעה ימים בשבוע, כמו כל מקום אחר בארץ. אם אני מתפלל בתל-אביב לא באים לעצור אותי, ואין שום סיבה שיעצרו אותי אם ברצוני להתפלל בהר הבית. המטרה שלנו היא להפוך את המקום הזה לחלק מהארץ שלנו ולא חלק מירדן כמו שהוא היום.

אחת מהמטרות הגלויות של הקבוצה היא השבת הר הבית למקום הראוי לו בלב השיח הישראלי ובראש התודעה הלאומית. למה בחרתם דווקא במילה ״השבה״? מתי בדיוק היה הר הבית במקום מרכזי בשיח הציוני?

זוהי שאלה טובה. אני חושב שבתודעה הלאומית היהודית של העולים האתיופים הייתה להם תמונה של בית מקדש. אפילו בכתבים של הרצל, למרות הניסיון להציגו כמתבולל, הוא מזכיר את הנושא. כך גם אחד העם. אפילו בן-גוריון ושאר המנהיגים החילונים דיברו על בית מקדש ועל החשיבות של ירושלים.

מה אתה חושב שהיו אומרים האבות המייסדים של התנועה הציונית על הפרויקט שלך, לו יכולנו לחזור אחורה בזמן? גם אם נקבל את זה שהם התייחסו להר הבית, אתה בטוח שזה מה שעמד בראש סדר העדיפות שלהם?

אני אומר בפירוש, שבניגוד לאחרים, איני מנסה להידמות למנהיגים ההיסטוריים שלנו. לי יש אג׳נדה ברורה והיא לאו דווקא חופפת למה שחשבו בן-גוריון או יגאל אלון. לנו יש את האמונות שלנו. עם זאת, אל תשכח שאברהם שטרן, מנהיג הלח״י, כתב בפירוש על הקמת בית מקדש שלישי. לעומתו, היו אחרים שדיברו על זה בצורה מעורפלת יותר. הנושא הזה היה חלק מהכמיהה הרוחנית של הרבה מאוד אנשים מובילים, וזה כואב בעיני שהיום, כשאנחנו חלק מהארץ, אנחנו כל כך מנותקים מהנושא.

מלבד כניסה חופשית של יהודים להר הבית, אני מבין שאתם גם שואפים להקים את בית המקדש?

כן. במפורש. אני רואה זאת כהגשמת היהדות, ואני אומר זאת כאדם שאינו חובש כיפה.

האם אתה לא חושב שיש משהו פוסט-ציוני בכמיהה הזו אחר הר הבית? הרי הציונות, במובנה המקורי, דיברה על הקמת בית לאומי בארץ ישראל ולא בהכרח על תחייה דתית יהודית. בסופו של עניין, ליבת הציונות היא הקמת מדינת לאום מודרנית. יש לי הרגשה שמטרותיכם לא מבטאות את כוונת המשורר.

יכול להיות. כאמור, אני שואב מהרבה מאוד מנהיגים ציוניים, אך בסופו של דבר יש לנו את האמונה שלנו ואני רואה בזה את לב הציונות. זוהי אמונה בשלמותה של ציון, רצון למציאות שבה הר הבית הוא מקום משוחרר שעליו עומד בית המקדש. מעבר לכך, זה עניין של זכויות אדם וחירות. אי-אפשר להשלים עם המצב כפי שהוא היום.

תום ניסני וזוגתו, שרה לורקט

במציאות שבה יש בית מקדש, האם אינך חושש מיצירת קונפליקט או שסע מהותי בין הסמכות הדתית לחילונית במדינה, או שסמכותה של כנסת ישראל תיפגע?

אני מניח שהרבה מהשאלות הללו תתבהרנה עם הזמן. לא ירדתי לעומק השאלות הללו, אני לא יודע מה תהיה סמכות בית המקדש לצד קיומה של ממשלה.

אתה לא חושב שעליכם לקחת זאת בחשבון?

אני חושב שבשאלה זו על שהציבור להחליט. אם הציבור היהודי יורכב משמונים אחוז חרדים אז יכול להיות שהמדינה תלך לכיוון אחר. לדעתי, קיומה של ממשלה עם כנסת ונבחרי ציבור יכולה ללכת יד ביד עם קיומו של בית מקדש כסמל דתי ולאומי. איך זה יעבוד בפרקטיקה? את זה נראה בהמשך. אני סבור שהמדינה הנוכחית מקדמת יותר מידי ערכים מערביים ופוסט מודרניים על חשבון ערכים יהודים.

למה אתה מתכוון כשאתה אומר שהמדינה הולכת לכיוון ערכים מערביים?

אני רואה בהנהגה היום הנהגה חסרת ערכים וחסרת דרך, חיקוי של המערב. למשל, יש שינוי לרעה בכל הנוגע לקשר אל האדמה והארץ. אם פעם לוחמי הלח״י אמרו כי מוטב למות למען ארצנו, היום לא נשמע דבר כזה. אין יותר חזון לאומי, ערכים וכבוד לאומי. כל אחד דואג לפינה שלו, הכל נורא אישי. אז עוד יישוב הוחרב, הר הבית לא בידינו, לא נורא. אך בסופו של דבר, מי שלא מתמודד עם העובדות ההיסטוריות מקבל את זה בצורות אחרות, כדוגמת פיגועים. זה מה שמקבלים כשבורחים.

הדעה הרווחת בקרב הציבור הישראלי היא שהר הבית לא מעניין, יש לנו מדינה עם צבא, הארץ ניצחה והציונות פורחת. מה תגיד לציבור הזה, שרק רוצה שיתנו לו לחיות בשקט ולא מבין מה חסר לכן במציאות הקיימת של רווחה כלכלית?

זוהי טענה נפוצה, אך בעיני זוהי התפיסה מאוד מאוד גלותית. לצורך העניין, באירופה של לפני השואה נאמרו דברים דומים. "לא נורא, נסתדר, טוב לנו פה, אז מה אם שונאים אותנו קצת, יהיה בסדר". התפיסה הזו של וויתור תמידי, בריחה וניסיון להצטמצם היא מוטעית ובזויה. בעיני יש להעלימה מן העולם. אני לא אסתפק בכותל, אני לא מוכן לוותר על המקום הכי קדוש שלנו. יתרה מכך, המצב מתדרדר, המציאות בהר הבית זולגת החוצה. למשל, בעיר העתיקה עוצרים אנשים כל שבוע. אפילו ביפו לא נתנו לנו לקיים חוג בית.

הסכסוך הוא מסובך ואמוציונלי גם כך, אתה לא חושב שלהכניס את אלוהים למשוואה רק יעשה יותר נזק? האם לא חכם יותר לנסות להשאיר את הדת מחוץ לקונפליקט, עד כמה שניתן?

הדת היהודית היא חלק מאתנו, אני לא יכול ולא רוצה לנטרל את ההיבט היהודי. אני מאמין שישנם ערבים שפשוט רוצים לחיות בשקט, אך מי שאינו כזה ומתנגד לנוכחות שלנו במקום הזה, יתנגד עם הר הבית או בלעדיו. מבחינתם, זה הכל או כלום. כל ויתור רק יחריף את מצב העניינים. אנחנו צריכים כוח ועוצמה, לא ויתורים עצמיים ובריחה.

הימין בשלטון כבר זמן רב.  איך תסביר את זה שהממשלה הנוכחית לא עושה דבר בנוגע להר הבית?

הצבעתי לבנט בבחירות האחרונות ואין לי מילים לתאר את האכזבה שלי. אני חושב שהימין, או מה שנקרא כיום הימין, החוויר וכיום הוא כצל חיוור לעומת אנשים כמו מפקדי הלח״י או האצ״ל. אפילו בהשוואה לאישים כמו בן גוריון וכצנלסון. פעם השיח היה על ערכים, אמת וצדק. היום זו פוליטיקה קטנה של עסקאות וקומבינות. המדיניות היום הוא תבוסתנית, הפוליטיקאים לא עושים דבר למען אזרחי המדינה. אין לנו מנהיג שיכול לחולל שינוי גדול, וזה נכון לגבי השמאל והימין כאחד. אני מחכה שיקום מנהיג אמתי. לסיכום, אני קורא לכל הציבור לבוא ולשמוע, לא להתחמק מנושא הר הבית. תבואו, תשמעו ותתרשמו בעצמכם.


קרדיט תצלום:
באדיבות תום ניסני
שתף: