בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

הר הבית מציג: מאבק בימין בין תומכי "ההכרעה&qu...

הר הבית מציג: מאבק בימין בין תומכי "ההכרעה" ובין תומכי "ניהול הסכסוך"

,
בשל חשיבותו הדתית-היסטורית, והסטטוס הפוליטי הייחודי שלו, הר הבית מייצג נקודת שבר בין גורמים בימין החפצים ב"ניהול הסכסוך" ובין גורמים אחרים המבקשים להכריע אותו.

על רקע אירועי הטרור הקשים והאווירה הציבורית המתוחה סביב עניין הצבת והורדת המגנומטרים ע"י הממשלה, אפשר בטעות שלא לשים לב כיצד חזרת הר הבית לכותרות הציפה מחלוקת ישנה בתוך מחנה הימין, ביחס למדיניות ישראל כלפי הפלשתינים. בעוד מחנה הימין מאוחד, על פי רוב, באמונה לפיה אסור לוותר לפלשתינים על שטחים, בשל התנגדותם של אלה לקיומה של ישראל, ניתן להבחין במחלוקת הניטשת בין שני צדדים שונים של המחנה. מן העבר האחד ניצב מחנה "ההכרעה", הגורס כי ישראל צריכה – ויכולה – להשיג סטטוס ביטחוני-מדיני טוב בהרבה אל מול הפלשתינים, אם רק תהיה נחושה יותר. מן העבר השני ניצב מחנה "ניהול הסכסוך", הגורס כי מצבה של ישראל ככלל הוא טוב, ומחפש לשמור על הסטטוס-קוו המדיני-ביטחוני הקיים, מתוך חשש לפיו הרצון להכריע עלול לגרום לנזקים גדולים בהרבה.

מובן שחלוקה זו, כמו מרבית קווי השבר האידיאולוגיים, הינה דיכוטומית ופשטנית מכפי שהיא מתבטאת בפועל במציאות. אנשים רבים בימין נמצאים בתווך שבין שתי האסכולות הללו, ויכולים לנטות לצד זה או אחר בהתאם לערכיהם ולניתוח המציאות שלהם בסוגיות שונות. עם זאת, אני סבור שהמחלוקת הזו – הקשורה גם לסוגיות אמוניות, פילוסופיות וסוציולוגיות עמוקות יותר – היא אכן מחלוקת קיימת.

בנימין נתניהו, בהכללה, הנהיג את המדינה עד כה מתוך תפיסת עולם לפיה ישראל צריכה "לנהל את הסכסוך". נאמן לקו מחשבה זה, נתניהו הפעיל כוח או נקט בצעדים מדיניים חד-צדדיים במשורה. ביבי לא הכריע את החמאס בעזה – למרות הבטחת בחירות לעשות כן ב-2009 – והוא מהווה, על פי רוב, גורם מרסן, בולם או נגרר ליוזמות הסיפוח השונות שעולות בליכוד ובבית היהודי; באופן דומה, הוא פעל גם בסוגיית הר הבית. כזכור, בעקבות גל המהומות והפיגועים הקודם סביב סוגיית הר הבית ב-2015, החליט נתניהו לאסור את עלייתם של ח"כים להר, וזאת לאחר מספר ביקורים מתוקשרים במקום של ח"כים בולטים מהליכוד ומהבית היהודי בחודשים שקדמו למהומות. כמו כן, הוא התחייב בפני מלך ירדן שישראל לא תפעל לשינוי הסטטוס-קוו, לפיו תפילת יהודים אסורה בהר הבית.

סוגיית הר הבית מהווה קו שבר מעניין בין תומכי ההכרעה לבין תומכי ניהול הסכסוך, עקב הדיסוננס הקיים בין חשיבותו הדתית וההיסטורית כמקום משכנם של שני בתי המקדש שנחרבו, לבין הסטטוס המדיני הקיים, לפיו ישראל נתנה את המפתחות לניהול ההר בידי גורם זר – הווקף. בנוסף, אם בעבר השאיפה "להחזיר את הריבונות" בהר הייתה נחלתם של שולי השוליים של הציונות הדתית, כיום הפך ההר לסמל לאומי-דתי-פוליטי עבור רבים, גם כאלה שאינם דתיים. קולות אלה מהשטח היו רוצים לראות ישראל נחושה יותר בהר, ובשל כך הופכים את משימתו של ביבי בניהול הסכסוך לקשה יותר.

לסיכום, צריך להסתכל מעבר לניתוח של סערת הר הבית העכשווית, ולשים לב לוויכוח שסוגיית ההר מציפה בתוך הימין הישראלי, הנובעת, בין השאר, מהתחזקות מעמדו של הר הבית עצמו כסמל לאומי-דתי. ייתכן ולא רחוק היום בו צעד שייתפס כוויתור בהר הבית מצד ראש ממשלה מהימין ייצור משבר פוליטי לא מבוטל בינו לבין בסיס הבוחרים שלו, שיעדיף ממשלה שמבקשת להכריע, במקום ממשלה שמחפשת לנהל את הסכסוך בהר.


יובל בנשלום

סטודנט שנה ג' בתכנית פכ"מ באוניברסיטה העברית. כותב על פוליטיקה ישראלית וכלל עולמית, היסטוריה, ספורט וכתיבה יצירתית-הומוריסטית. חילוני לאומי וליברלי, אך לא ימני, שמחובר לתרבות היהודית. תומך במדינת ישראל יהודית ודמוקרטית ובכלכלה חופשית עם מדינת רווחה.