בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

השיטה המדינית: "לעקוף את הסוכן"...

השיטה המדינית: "לעקוף את הסוכן"

,
מה עומד מאחורי קריאתו של ח"כ אראל מרגלית לספק חשמל לתושבי עזה, בהתעלמות מהנהגת החמאס? השמאל ממשיך להתעלם ממציאות ההנהגה ברצועה, ומחפש "פרטנר" לשלום באופן עיוור והתאבדותי.

כחלק מפעילותו הענפה ברשת הפייסבוק של ח"כ אראל מרגלית, נתקלתי השבוע בפוסט בו הוא זועם כהרגלו בקודש ומטיח בהחלטת הממשלה לצמצום אספקת החשמל ברצועת עזה. חבר הכנסת קורא לממשלה "לספק חשמל לצרכים אזרחיים ולהפריד בין התושבים לבין חמאס". את הטענה הזו הוא מקדים בטיעון הבא:

"ישראל צריכה להפסיק להתייחס לעזה כאילו היא לא קיימת. נכון, חמאס שולט ברצועה, אבל יש שם בני אדם, יש שם ילדים, הם צריכים לשתות, הם צריכים לאכול. מה אכפת לי מהילדים של עזה? אני יהודי. אני לא פוקד עוון על בנים ואני לא מקהה את שיניהם של מי שאבותיהם אכלו בוסר. הגיע הזמן שישראל תחפש פתרון כולל לרצועה. שנפסיק להתעלם ממנה ומתושביה".

אני מטריח אתכם במילותיו של ח"כ מרגלית כיוון שמאסתי בנקודת המבט המתנשאת הזאת כלפי הפלסטינים, בה אנחנו כ"היהודים הטובים והמשכילים" מחויבים לחסד כלפי "עם פרימיטיבי" שלא מסוגל לדאוג לעצמו ולכן יש לדאוג לצרכיהם הבסיסיים – אתם יודעים: להחליף חיתול, להאכיל ולשחק איתו ב"מלחמה" בחופשות הקיץ.

אז חשוב לומר: לפלסטינים ברצועה יש הנהגה – אם נאהב אותה או לאו – ההנהגה הזו אחראית על מדיניותה ועל אזרחיה. ישראל כמדינה שכנה (בעלת יחסים סבוכים, בלשון המעטה, עם הנהגת הרצועה) רשאית להחליט, לפי האינטרסים שלה בנוגע להספקת שירותים שונים לרצועה, אך הספקת השירותים הללו אינה יכולה להיות חסרת תנאים וללא התייחסות להנהגת החמאס. המצור האווירי והימי אינו דיו בכדי למנוע מחמאס להסיר את האחריות על עמו ולהקנותה אלינו והרצון לעקוף את אותה ההנהגה ולדאוג לתושבים בעצמנו אינו בגדר אחריותה של מדינת ישראל או ממחויבותה.

נראה שעמדה זו, הרווחת בקרב חוגים גדולים בשמאל הישראלי, אומצה בהשראת ענף הביטוח והיא הניסיון "לעקוף את הסוכן". כלומר, היא מציעה שאם אין עם מי לדבר בהנהגה מפני שהיא סבוכה ובעייתית, אנו צריכים לעקוף אותה ולעשות שלום ישירות עם האזרחים. בדיוק כפי שכאשר ההתנהלות מול סוכן הביטוח נהייתה סבוכה ויקרה, צרכנים החלו לרקום את קשריהם ישירות עם חברות הביטוח. עמדה שכזו, אמנם יכולה להיות בעלת הצלחה רבה בענף הנ"ל אך היא זורקת לפח את חוקי הפוליטיקה הבסיסיים ביותר ואת הדרך לפיה יחסים בין הנהגות אמורים להתרחש.

ח"כ אראל מרגלית קורא להפסיק להתעלם מעזה ומתושביה, בלי לשים לב לקריאתו הסמויה להתעלם מההנהגה הפוליטית האחראית על הרצועה. הייתי מצפה מאדם אינטליגנט כמוהו לתפוש עובדה אחת פשוטה: הסכמים נרקמים בין הנהגות, ולא בין הנהגה לפרטים.


קרדיט תצלום:
Trocaire
שתף:
 
  • אלי בנימין ישראל

    ברזילאי-ישראלי, סטודנט לפילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים - בהתמקדות על פילוסופיה יוונית ופילוסופיה חדשה. כותב על פילוסופיה, אקטואליה, תרבות ועוד.