בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

השלט בידיים שלנו: חוק התקשורת הוא ניצחון לחופש הבי...

השלט בידיים שלנו: חוק התקשורת הוא ניצחון לחופש הביטוי בישראל

,
ביום שני האחרון אישרה מליאת הכנסת באישון לילה את הצעת חוק התקשורת של חברת הכנסת שרן השכל (ליכוד) בקריאה שנייה ושלישית, וכעת ניתן לומר כי שוק התקשורת הישראלי עומד להיות חופשי, תחרותי ומגוון הרבה יותר; אנחנו, הצרכנים, נהיה אלה שייהנו מכך.

מה בעצם קרה פה?

כזכור, בחודש דצמבר האחרון הודיעו מנהלי ערוץ 20 למועצת הכבלים והלוויין על כוונתם להחזיר את הרישיון שקיבלו. זאת, בשל היחס העוין, לטענתם, שניתן להם מצד המועצה, ובעקבות רגולציה קשה מנשוא שלא אפשרה לערוץ להתקיים עוד. ההודעה הגיעה לאחר שבמועצת הכבלים והלוויין החליטו לדון בהליך חילוט ערבויות של ערוץ 20, בשל הפרות חוזרות ונשנות של תנאי הרישיון שלו, שהגבילו אותו לשידור תכני מורשת בלבד. בנוסף, נמנעה מהערוץ האפשרות לשדר חדשות, חרף אישור שכבר ניתן בעבר, וזאת בשל חוות דעת משפטית שגרסה כי הדבר לא יעמוד במבחן בג"ץ.

הדברים עוררו סערה בקרב חוגי הימין בישראל, וכתגובה לכך החליט שר התקשורת, איוב קרא, לקדם במהירות את הצעת החוק של שרן השכל בנוגע לערוצים הייעודיים. הצעת החוק המקורית של השכל – אשר נכתבה בשיתוף פעולה עם האגודה לזכות הציבור לדעת ועם קבוצת הליברלים בליכוד – עסקה בערוצים הייעודיים בלבד, ונועדה להחיל עליהם את אותם הקריטריונים של הערוצים המסחריים הרגילים בכל הנוגע לפרסום. הצעת החוק עברה בקריאה טרומית במליאת הכנסת כבר בנובמבר האחרון, אך רק בעקבות המשבר שפרץ בעניין ערוץ 20 החליט השר כי יש לקדמה, ואף להרחיבה ולהחיל אותה על כלל הערוצים המסחריים בישראל; מה שאמור היה לגרור הקלות רגולטוריות לכלל הערוצים המסחריים. לצורך כך הוקמה ועדה מיוחדת בכנסת לקידום הצעת החוק, בראשות חבר הכנסת יואב קיש, אשר דנה יחד עם נציגים מכל הערוצים והגופים הרגולטורים בקידום הצעת החוק.

דיוני הוועדה נשאו לא מעט פירות, וזה לא עניין של מה בכך כאשר מדובר בשוק סבוך שכזה; שוק רווי באינטרסים, שבו כל ערוץ תקשורת מנסה למשוך את הרגולציה לכיוונו, כך שתיטיב עמו יותר מאשר עם האחרים. במסגרת הדיונים הוצגו לא מעט עמדות נוקשות של יועצים משפטיים ושל רגולטורים ממועצת הכבלים והלוויין ומהרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, שניסו לטרפד חלקים בהצעת החוק. אולם חשוב לציין למען ההגינות כי למועצת הכבלים והלוויין, וגם לרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, הייתה נכונות למתן הקלות רגולטוריות ולהשהיית ההליכים נגד ערוץ 20 עד מיצוי הליכי חקיקת החוק.

תוצאות הועדה

בסך הכל הצליחה "ועדת קיש" לעמוד במשימתה העיקרית ולהביא להקלות רגולטוריות מרשימות, אשר לא זו בלבד שהן מסייעות לערוצים הייעודיים ולערוצים המסחריים הקיימים, אלא גם מאפשרות הקמת ערוצים חדשים בקלות רבה יותר. אם עד היום ערוץ חדש שרצה להיכנס לשוק נדרש להשקעה של כ-250 מיליון ש"ח בשנה, הרי שמהיום עלות הכניסה לשוק תופחת לכמה מיליונים בודדים. אם הערוץ יגדל וישגשג יחולו עליו חובות תוכן, אם כי קלות יותר בהשוואה לעבר. כמו כן, הופחתו דמי הרישיון להפעלת ערוץ טלוויזיה, והיתר שידור חדשות יינתן לכל ערוץ המעוניין בכך. הערוצים הייעודיים הקיימים יחדלו מלהיקרא "ייעודיים", וכעת יוגדרו כ"ערוצים זעירים" – כלומר, ערוצים שמחזור ההכנסות שלהם הוא עד 80 מיליון ש"ח. על הערוצים הללו הוסרו כל חובות התוכן – על כך המלצתי במאמרי הקודם – מה שיאפשר להם לשדר תכנים מגוונים, ולא להיות מוגבלים לנושאים ספציפיים או לחשוש מהפרות שיגררו קנסות מצד הרגולטורים. יתרה מכך, אושר כי בעלי הערוצים הזעירים יוכלו להיות גם בעלים של תחנות רדיו אזוריות, מהלך שיוכל להגביר את התחרותיות גם בתחום הרדיו, ובמקביל להגדיל את ההכנסות של בעלי הערוצים הזעירים.

בכל הנוגע לערוצים המסחריים הגדולים, בוצע שינוי משמעותי בעניין חובת ההשקעה במה שמכונה "סוגה עילית". עד היום הוגדרה השקעה של 62 מיליון ש"ח בסוגה עילית, אף על פי שלערוצים כמעט ולא הייתה יכולת לבחור אילו תכנים יוגדרו באופן זה. כעת מדובר על 15% מסך המחזור של הערוצים, כאשר במקביל ניתן למנהלים שיקול דעת מקסימאלי בבחירת התכנים שיוגדרו כסוגה עילית. הערוצים הללו גם קיבלו היתר לפרסום "תוכן שיווקי" לשיקול דעת מנהליהם, כחלק ממנגנון יצירת ההכנסות בשוק. ולבסוף, תתאפשרנה הרבה יותר השקעות זרות בערוצים הישראלים.

חשוב לציין כי לא הכל ורוד, וכי יש נושאים שלא טופלו כראוי או לא טופלו כלל. לרשות השנייה עדיין יהיו מגוון סמכויות כמו קביעת תקנון אתיקה ואכיפה; התערבות בשיקול דעת מנהלי הערוצים בשאלת מהימנותם ואיזונם של התכנים המשודרים; וכן סמכות למנות דירקטורים מטעמה לערוצים זעירים שמשדרים חדשות. כך, למשל, לדירקטורים הללו תהיה זכות וטו על מינויו או פיטוריו של עורך החדשות בערוץ. הדברים הללו מצטרפים לסעיפים נוספים שמגדירים בפרוטרוט כיצד תנוהל מערכת החדשות וכיצד ישודרו החדשות. אחת ההוראות, למשל, היא הטלת איסור על עורך החדשות לשקף בשידורים את עמדותיהם של בעל הרישיון, מנהליו, בעלי מניותיו או עובדיו. דבר תמוה לחלוטין. הכוונה היא טובה כמו תמיד – למנוע שידור חדשות שהן "פייק ניוז" או כאלו שנוגדות את האינטרס הציבורי. אך למעשה אנו שוב נחשפים לתפיסה הפטרנליסטית, אשר יוצאת מנקודת הנחה שחבורת פקידים יודעת טוב יותר מהציבור מהו האינטרס הציבורי. בסופו של דבר, חרף ניסיון של הרגע האחרון מצד חברת הכנסת השכל, החוק אינו עוסק באיחוד מועצת הכבלים והלוויין עם הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו – איחוד המכונה באירוניה "ברית המועצות" – מה שיגרור את הימשכותו של הסבך הביורוקרטי; סבך הנובע מקיומם של כמה גופים רגולטורים, אשר בשורותיהם מועסקים עשרות עובדים מיותרים שמקבלים החלטות שונות ומשונות, דבר שאין לו אח ורע בעולם החופשי.

לאן הולכים מכאן?

באופן כללי מדובר בהצלחה של ממש למחנה הליברלי בישראל. עננת הסגירה שריחפה מעל הערוצים הייעודיים ומעל ערוץ 20 בפרט הוסרה, וחופש הביטוי נשמר. החוק אמור להביא ליצירתו של שוק תקשורת תחרותי ופלורליסטי הרבה יותר, על אף הבעיות שציינתי. מבחינת השר קרא, הצעת החוק הזו היא סנונית ראשונה למה שהוא מכנה "מהפכת קרא", אשר תביא לכך ששוק התקשורת הישראלי יהיה חופשי במיוחד. ובכן, עלינו להמתין ולראות האם רפורמות נוספות שהוא מקדם במסגרת חוק ההסדרים יובילו לתוצאה הרצויה. מכל מקום, אין ספק כי אנו מתקדמים בכיוון הנכון; אמנם בצעדים קטנים ותוך מאבקים קשים, אבל בהחלט מתקדמים.

כעת נותר רק לאחל הצלחה לערוצי התקשורת, שחובת ההוכחה הועברה אליהם – הם יצטרכו להתחרות ברצינות על הצרכן הישראלי. בעולם דיגיטלי שמשתנה בקצב מסחרר אין מדובר במשימה פשוטה, אך זהו טבעה של התחרות החופשית. בסופו של דבר, רק מי שיספק את התוכן הטוב ביותר ירוויח יותר וישרוד לאורך זמן. אנחנו, הצרכנים, נרוויח בכל מקרה. עכשיו אנחנו שולטים בשלט.


ניקולאי טלייסניק

סטודנט לפילוסופיה והיסטוריה, חבר בתנועה הליברלית החדשה ובסטודנטים למען חירות (SFL), כותב בענייני פוליטיקה, יחסים בינלאומיים ותרבות במזרח אסיה.