בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

השקופים האמיתיים בחוק סוף-שבוע ארוך: מי דואג למעסי...

השקופים האמיתיים בחוק סוף-שבוע ארוך: מי דואג למעסיקים הקטנים והבינוניים?

,
לאחרונה מנסים מספר חברי כנסת, בתמיכת הממשלה, לקדם כחלק מקיצור שבוע העבודה בישראל, חקיקה שתעגן סוף שבוע ארוך מספר פעמים בשנה. חברי הכנסת מסבירים זאת ב"חברתיות" וברצון "לתמוך במשק ובעובדים". הם אף נשענים על המגמה שמוביל יו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן כדי לאפשר זאת. בפועל, בדרך לכך נשכחים השקופים האמיתיים של מדינת ישראל.  

הצעת תיקון חוק שעות עבודה ומנוחה (הסדרת סוף שבוע ארוך) אושרה בקריאה טרומית ביוני הקודם, ולפני כחודשיים נפל דבר – במקום 6 סופי שבוע ארוכים בשנה, הוחלט לצמצמם ל-4. אמנם, נטען שהכול כחלק מהמגמה המובלת ע"י ראש ההסתדרות, אבי ניסנקורן, "לצמצם את שבוע העבודה בישראל מ-43 ל-40 שעות חודשיות" ו"גם לאחר מכן שבוע העבודה יעמוד על 42 שעות, מעל לרף של מדינות ה-OECD".

אפילו בדברי ההסבר להצעת החוק, כפי שפורסמו ברשומות, נאמר: "מוצע לעגן בחקיקה שבוע עבודה בן חמישה ימים, ולהוסיף יום חופשי אחד בחודש, בשישה חודשים בשנה וזאת כחלק ממהלך לקיצור שבוע העבודה מכ-43 שעות שבועיות לכ-40 שעות. שישה סופי השבוע הארוכים מקצרים את שבוע העבודה בשעה אחת כאשר המשך הקיצור, מ-42 שעות שבועיות ל-40 שעות שבועיות, אפשר שיעשה באמצעות הגדלת מספר סופי השבוע הארוכים או באמצעות קיצור שעות העבודה מדי יום כפי שיוסכם בהמשך, באופן שיטיב עם המשק והעובדים. ששת החודשים שעליהם יוחל ההסדר המוצע, יקבעו בתקנות שר הכלכלה והתעשייה, בהתייעצות עם שר האוצר. חקיקה זו תאפשר לאזרחי מדינת ישראל ליהנות מסוף שבוע מלא, בסטנדרט בינלאומי.

במבט ראשון, עושה רושם כי מדובר ברעיון מעולה – הרי מה יותר "סקסי"  ופופולרי מלפנות לשכירים, אנשים שרובם הגדול "מחזיק את הראש מעל המים משבוע לשבוע, קורע תחת נטל המס והצורך להחזיק גם משפחה וחיים אישיים בין לבין, ולזרוק להם "סוכריה" – סוף שבוע ארוך 4 פעמים בשנה, שיהלום את ימי הלימוד בבית הספר, כדי שגם הם יזכו לבלות עם הילדים שלהם לפעמים. אבל חברי הכנסת שוכחים בדרך מגזר אחד. מדובר במגזר שבעיני, חבריו הם ה"שקופים" האמתיים של מדינת ישראל. אלה שאף אחד לא מדבר עליהם, ואלה שאף אחד לא חושב עליהם – בעלי העסקים הקטנים והבינוניים.

הקונספציה החברתית במדינת ישראל, הבנויה ברמה ההיסטורית על יסודות סוציאליסטיים, ויש שיאמרו שמרבית האוכלוסייה בה היא סוציאל-דמוקרטית בהוויתה, הינה שהעובדים השכירים הם "הטובים" ואילו המעסיקים, הם תאגידים "מרושעים" שרואים מול עיניהם אך ורק את שורת הרווח, ומוכנים לדרוס בדרך את כל מי שיעמד מולם. כשאומרים לאדם הממוצע בישראל "מעסיק", הוא חושב על גוגל, הוא חושב על סדנאות יזע במזרח אסיה, הוא חושב על ניצול, דורסנות והתעלמות מהחברה. מה שכולנו שוכחים, זה שמרבית העסקים במדינת ישראל הם עסקים קטנים ובינוניים, עד גודל של מאה מועסקים. עד כמה מרבית? 99.5% מהעסקים בישראל הם עסקים כאלה.

בשנת 2014, היו בישראל יש 504,224 עסקים. העסקים הזעירים, שלהם עד 4 עובדים, מעסיקים כמעט 300 אלף עובדים. המחזור שלהם עומד על 134.6 מיליארד שקל, והם תורמים לתוצר, יחד עם העצמאיים, למעלה מ- 100 מיליארד ש"ח. העסקים הקטנים, שלהם עד 19 עובדים, מעסיקים כמעט חצי מיליון עובדים ותורמים לתוצר 68 מיליארד שקל. מספר העסקים הבינוניים המעסיקים עד 99 מועסקים, עומד על קצת פחות מ-15 אלף. הם מעסיקים כמעט 600 אלף עובדים ותורמים לתוצר 98 מיליארד ש"ח. כלומר, במדינת ישראל, יש בערך 1.4 מיליון אנשים שעובדים בעסקים זעירים, קטנים ובינוניים. במדינת ישראל יש עשרות אלפי מעסיקים, שצריכים לשאת בעלויות ובהוצאות שכרוכות בקיצור שבוע העבודה וסופי השבוע הארוכים.

כמובן, שחלק מהעסקים, בעיקר אלו המספקים שירותים דוגמת מקומות בילוי, מסעדות ודומיהם ייהנו מגידול בהכנסות בשל סופי השבוע הארוכים. אך במקביל, כדי לעמוד בדרישות החוק, הם יאלצו להעסיק עובדים נוספים, מה שישית עליהם עלויות שכר נוספות, כמו תשלומי ביטוח בריאות, ביטוח לאומי ואף הכשרות נוספות לעובדיהם. מה עם כל אותם עסקים, אשר לא יוכלו לעמוד בכך? מה עם אותם עסקים אשר לא יצליחו לעמוד ביעדי האספקה שלהם, בגלל שמדינת ישראל החליטה שלעובדים השכירים מגיע חופש גם ביום ראשון? כמובן שגם צריך לתת את הדעת על מצבם של השכירים עצמם, אשר מחד רוצים לעבוד פחות ומאידך לקבל תוספת שכר, מבלי להתחייב להגדלת הפריון?

האם קולם של המעסיקים הקטנים נשמע? בקושי. בכתבה שפירטה אודות השינוי בהצעת החוק ב-YNET, הופיעה שורה אחת מדבריו של אורי בארי, סגן נשיא להב – לשכת ארגוני העצמאיים, ש"התריע מפני נטל על המעסיקים שגם ככה קורסים תחת עודף הרגולציה, לדבריו". למעשה, המדינה ממשיכה להחיל עליהם רגולציה נוספת במקום לעמוד לצידם. המדינה לא מחילה עליהם את חוק עידוד השקעות ההון. על מרביתם אפילו לא חלים חוקי מגן. לא, הם נדרשים "לעמוד בנטל", כדי לתרום "למשק ולעובדים".

לא הכל שחור לגמרי. משרד הכלכלה התייחס, אמנם במידה מצומצמת, למודל הדני, שגורס שיש להסיר כל רגולציה שאיננה נדרשת. בדנמרק קיימת יחידה לטיוב רגולציה, שאמורה לאשר כל חקיקה חדשה. כמו כן, כל שינוי חוק ורגולציה נדרשים לעבור שלב של שיתוף הציבור ודיון עם בעלי עניין, והם פתוחים לביקורת ציבורית. לאחר השלב הזה ההצעה מועברת לחקיקה. כל שינוי כזה צריך לעבור RIA – הערכה של השפעות הרגולציה. הלמידה מהמודל הדני הנ"ל חשובה, בשל השימוש שלו באמצעים סדורים להעריך את ההשפעה של הצעות חוק, מבלי ליפול לפופוליזם או להערכות שאמינותן שקולה לקריאה בקפה. יתרה מכך, פעולתם של גופים כמו הועדה לייעול הרגולציה, שדו"ח המלצותיה הוגש כבר ב-2013, ואמירות של המשנה ליועמ"ש אבי ליכט, אשר דן באבדן האמון בין הרגולטור למפוקח, כפי שהובאה באתר הממשל התאגידי של אוניברסיטת ת"א, מהווים כולם צעד בכיוון הנכון.

חרף זאת, כל עוד הממשלה מדברת על צמצום עול הרגולציה המוטל על העסקים תוך הבנה שעודף רגולציה מזיק למשק, אך במקביל המחוקק בתמיכת הממשלה, מטיל על המעסיקים רגולציה נוספת בתחום העסקת העובדים בדמות סוף שבוע ארוך, העול שמושת על העסקים הקטנים בישראל רק יגדל.

העצמאיים, העסקים הזעירים, הקטנים והבינוניים תורמים 62.3 אחוזים מהתוצר העסקי של מדינת ישראל. אותם עסקים, במדינות ה-OECD שיו"ר ההסתדרות וחברי הכנסת נהנים להשוות אותנו אליהם, תורמים רק 58 אחוזים מהתוצר העסקי. במקרה או שלא מקרה, שבוע העבודה במדינות האלה קצר ב-3 שעות. ב-2014 יותר מרבע מהעסקים שקלו לסגור את העסק לצמיתות. מה אתם חושבים שיקרה אחרי שעול הרגולציה שמושת עליהם יגדל, לאחר כניסת החוק לתוקף? מה תהיה ההשפעה של צעד כזה על 1.4 מיליון מועסקים? כמובן שזה לא משנה, כל עוד זה כביכול מובא באמתלה של "טובת הציבור".


אהוד אפרים

חבר מערכת האתר. סטודנט למשפטים באוניברסיטת ת"א, בוגר תואר ראשון בכלכלה והיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת חיפה. מנכ״ל מרכז עומק - המכון לעיצוב מדיניות וחקיקה, הפועל להעמקת החשיבה והאיכות בתהליכי עיצוב מדיניות ציבורית וחקיקה, משמש כעוזר מחקר של פרופ' ישי בלנק ושל פרופ׳ דניאל פרידמן, טרום מתמחה במשרד בוטיק מסחרי בת"א, ומכהן כסיו"ר פורום הסטודנטים למשפט ועסקים.