בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

התעלומה הסינית: כיצד מצליחה סין הקומוניסטית בשוק ה...

התעלומה הסינית: כיצד מצליחה סין הקומוניסטית בשוק העולמי?

,
הממשלה הסינית אינה דמוקרטית ולכן לא מחויבת לשקיפות, ומשום כך מבחינות רבות קשה לדעת מהו מצבה של סין. עם זאת, ניתן להצביע על מספר אלמנטים בסיסיים שביכולתנו לדעת על סין, וכן על האופן שבו הגיעה סין לסטטוס הפוליטי-כלכלי המשונה שלה: מדינה קומינסטית עם שוק חופשי.

כל מי שהאזין לנאומיו של נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, במהלך קמפיין הבחירות, ודאי שם לב למוטיב החוזר שעלה כמעט בכל נאום – כוחה העולה של סין; בעשורים האחרונים סין מבססת את עצמה ככוח פוליטי וכלכלי עולמי, ומעמידה עצמה בשורה אחת יחד עם מעצמות עולמיות נוספות. לצורך המחשה, ארצות הברית צברה חובות בשווי טריליוני דולרים, כאשר חלק ניכר מהם היא חבה לממשלה הסינית. סין היא המדינה הגדולה ביותר כיום, המגדירה את משטרה כקומוניסטי, אך בניגוד למשטרים קומוניסטיים כושלים – כמו ברית המועצות לשעבר או צפון קוריאה – נראה שסין מצליחה לא רע. ובכן, מהו סוד ההצלחה של הכלכלה הסינית?

ראשית, ההסתכלות על הכלכלה הסינית כסיפור הצלחה, אינה מוסכמת על כלל המומחים שביצעו מחקרים על אודותיה. מחד, הכלכלה הסינית היא השנייה בגודלה בעולם, התל"ג שלה הוא מהגבוהים בעולם מזה שני עשורים ברצף, ובקצב הנוכחי היא אף אמורה לעקוף את הכלכלה האמריקאית במהלך שני העשורים הבאים. מאידך, לסין יש גם חוב עצום משלה; כך, למשל, במאי האחרון, לאחר מחקר שביצעו חברות לדירוג אשראי, סין התדרדרה ביכולת פירעון ההלוואות שלה. החוב הסיני, יחד עם ההאטה בצמיחה, מעיבים על הכלכלה הסינית. הבעיה בהסתכלות על הכלכלה הסינית טמון באופי המשטר במדינה – גם אם כיום הוא אינו קומוניסטי במלוא מובן המילה, הרי שהוא ודאי לא דמוקרטי. הממשלה הסינית אינה מחויבת לשקיפות, ומשום כך מבחינות רבות קשה לדעת מהו מצבה של סין. אבקש, אם כן, להצביע על מספר אלמנטים בסיסיים שביכולתנו לדעת על סין, ואסקור בקצרה את האופן שבו הגיעה סין לסטטוס הפוליטי-כלכלי המשונה שלה.

כאשר סין הייתה קומוניסטית במלוא מובן המילה, תחת שלטונו של מאו דזה-דונג, היא הייתה שונה מהותית מהיום. סין של מאו הייתה חקלאית בעיקרה, וענייה מאוד בהסתכלות בינלאומית. הממשלה הסינית שלטה לחלוטין בכלכלה, והתכנון המרכזי היה הכלי שלה לשם כך. לאחר מותו של מאו, דנג שיאופינג הנהיג מספר רפורמות שקירבו את סין למערב, הן מבחינה דיפלומטית והן מבחינה כלכלית. במסגרת הרפורמות, הגדירה סין שישה מחוזות כ"אזורים כלכליים מיוחד" – כלומר, כאזורים שבהם סחר חופשי הוא מותר. מחוזות אלו צמחו בקצב אסטרונומי ומשכו את יתר כלכלת סין אחריהם. אחד מהמחוזות הללו הוא שנז'ן (Shenzhen), ובו נבנו המפעלים שמייצרים את מכשירי ה-I-Phone. בעשורים שמאז הרפורמות של שיאופינג, סין הצליחה להוציא 500 מיליון איש ממעגל העוני, ולהפוך למה שמכונה כיום בפי רבים "המפעל של העולם".

עבור תייר מערבי שמבקר בסין, לרוב באחד מהאזורים שהוזכרו לעיל או בערים הגדולות, התחושה היא שמדובר במקומות מערביים המבוססים על שוק חופשי; קניוני ענק, גורדי שחקים ושלטי ניאון מזכירים יותר את ניו-יורק, בירת הקפיטליזם המערבי, מאשר את ערי המדינות הקומוניסטיות בעולם – כמו פיונגיאנג שבצפון-קוריאה או קרקאס שבוונצואלה. עבור הסיני הממוצע, השיפור באיכות החיים הוא בלתי נתפס, וככלל ההזדמנויות לשיפור החיים גדולות היום לאין שיעור משהיו בסין טרם הרפורמות של סוף שנות ה-70.

אלא שכאמור, לא הכל פרחים ושושנים עבור האזרחים הסינים. הממשלה הסינית עדיין חולשת על חלק גדול מהשוק ומצרה את צעדיהם של אזרחיה – בין אם בבעלות ממשלתית על חברות סיניות, ובין אם בתכניות חומש גרנדיוזיות שנועדו לעצב – באופן ריכוזי – את התפתחות המדינה בחמש השנים הקרובות. כך, למשל, נבנו ערים שלמות על פי תכניות ממשלתיות, אך אלו אינן מאכלסות תושבים, כאשר הסיבות לכך נובעות מכשלים ביורוקרטים ומכך שהממשלה צפתה ביקוש גדול מזה שהיה במציאות.

החוב הסיני גדל פי ארבעה בעשר השנים האחרונות, בין היתר כדי לממן את הפרויקטים הממשלתיים הגרנדיוזיים – אלו שמזכירים יותר את סין של מאו, מאשר את זו שיצאה מהבוץ בשנות ה-80. נותר רק לקוות שסין תשכיל להמשיך בכיוון שכה תרם לרווחת תושביה בעשרות השנים האחרונות: פתיחות רבה יותר כלפי מערב, ומעורבות מצומצמת בחיי התושבים. השלב הבא יגיע כאשר יימצא צדיק בסדום, שיהיה לו האומץ לכונן דמוקרטיה בענק האסיאתי. אני מציע למי שמבקש לפעול בדרך זו ללכת בדרכו של שיאופינג – כלומר, לא לחתור לביצוע מהפכה דמוקרטית, אלא לשנות את השיטה בהדרגה מבפנים; שהרי אם ניתן לקיים מדינה קומוניסטית עם שוק חופשי, ניתן גם לקיימה עם בחירות חופשיות. יום אחד, התואר "קומוניסטי" – המתאר את המשטר הסיני – יהיה מס שפתיים בלבד, וגם הוא יתפוגג עם השנים.


קרדיט תצלום:
Adi Constantin
שתף:
 
  • אריה גרין

    סטודנט לתואר ראשון בפילוסופיה, מחשבת ישראל ולימודים הומניסטיים במרכז האקדמי שלם, ובוגר תכנית אקסודוס למחשבה שמרנית.