בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

התפנית המפתיעה ביחסי סעודיה-רוסיה: אינטרסים משותפי...

התפנית המפתיעה ביחסי סעודיה-רוסיה: אינטרסים משותפים, נקודות מחלוקת וציפיות לעתיד

,
לאחרונה, ניתן להצביע על תפנית מפתיעה במאזן הכוחות במזרח התיכון, הכוללת התחממות מתונה ביחסי רוסיה וערב הסעודית. על רקע הנסיגה האמריקאית מהאזור, וניסיונותיה של רוסיה לבסס לעצמה מאחזים אסטרטגיים לטווח הארוך, מבינים שני הצדדים את החשיבות בדיאלוג אסטרטגי ב"תחום האפור" של מפת האינטרסים.

לפני כמה חודשים, נחת מלך סעודיה, סלמאן בן עבד אל-עזיז במוסקבה במה שנראה לרבים כביקור היסטורי ראשון מסוגו של מלך סעודי מכהן ברוסיה. ביקור זה, גם אם נראה ממבט ראשון חסר חשיבות מנקודת המבט הישראלית, ואף מן הפרספקטיבה האזורית, רומז על שינויים דרמטיים ועמוקים במאזן הכוחות באזור. במשך עשרות שנים, סעודיה שימשה כבעלת הברית המרכזית של אמריקה במפרץ הפרסי. מטריית ההגנה הביטחונית, כמו גם הדיפלומטית אשר העניקה ארצות הברית לממלכה הסעודית, היוותה במידה רבה מענה לחשש הסעודי משאיפותיה ההגמוניות של איראן. כעת, לאור מה שנראה כשחיקה בנכונות האמריקאית למלא את תפקיד "המבוגר האחראי" הרחק מהבית, גישושיה המהוססים של הממלכה הסעודית לכיוונה של רוסיה, מעידים על הבנתה כי היא אינה יכולה להמשיך ולשמור את כל הביצים בסל אחד, ודאי בכל  הנוגע לביטחונה הלאומי.

השנים האחרונות שחלפו מאז תחילת כהונתו השלישית של ולדימיר פוטין כנשיא הפדרציה הרוסית, התאפיינו בנקיטת קו אסרטיבי יותר של מדיניות חוץ. על פי מסמך רשמי של משרד החוץ הרוסי, רוסיה מזהה שינויים בסדר העולמי הקיים, המאופיינים בביזור העוצמה הפוליטית והכלכלית-הבינלאומית על חשבון הכוחות המערביים המסורתיים. אף על פי שהמזרח התיכון נמצא בסדר עדיפות נמוך יחסית במדיניות החוץ הרוסית (אחרי מדינות חבר העמים לשעבר, אירופה, ארה"ב ומעצמות אסיאתיות אחרות כסין והודו), רוסיה בדומה לסעודיה, מזהה נסיגה בנכונות האמריקאית לתפקד כ"שוטר האזור"; מגמה שהחלה בתקופת כהונתו של הנשיא אובמה ונראה שממשיכה גם בעידן טראמפ. בתוך כך, עלייתו המטאורית של יורש העצר הסעודי, מוחמד בן סלמאן, לוותה במה שנראה כשינוי בדפוסי מדיניות החוץ הסעודית לכיוון כוחני ואסרטיבי יותר. סקירה זו תציג את האינטרסים של שני הצדדים באזור, את הניגוד המבני שמצוי בהם, ואת הפתח הקיים בכל זאת לניהול דיאלוג אסטרטגי ביניהם ב"תחום האפור" שבו ניגוד האינטרסים פחות בחריפותו.

יש לציין, שהיחסים הרוסיים-סעודיים, כבר ידעו בעבר עליות ומורדות. לאחר התקופה המתוחה בין השתיים במלחמה הקרה – בעקבות תמיכת סעודיה בארה"ב (דבר שקיבל ביטוי בין היתר בתמיכה במוג'הידין באפגניסטן) – הם שופרו מעט בתקופה שלאחר פירוק ברית המועצות, ואף כללו ביקורים הדדיים בקרב הדרגים הבכירים ביותר. מאז פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה, נראה שחלה החמרה מחודשת ביחסים בעקבות העמדות המנוגדות של שני הצדדים בסכסוך.

האינטרס הרוסי במזרח התיכון

ככלל, נראה שלרוסיה יש אינטרסים מגוונים בנוגע לסדר היום במזרח התיכון. אפשר לחלק את האינטרסים האלה לשלושה מישורים: המישור הפוליטי, המישור הכלכלי, והמישור הביטחוני. במישור הפוליטי רוסיה יכולה לבסס אזור השפעה במזרח התיכון אשר יביא לה יוקרה פוליטית רבה כממלאת את מקומה של ארצות הברית כמעצמה. במישור הכלכלי, מדינות רבות באזור עשויות להוות שוק פוטנציאלי לתעשייה האזרחית והצבאית הרוסית. במישור הביטחוני, נוכחות רוסית באזור חיונית כדי לסכל איומים פוטנציאליים על רוסיה, על נמלי התעופה ועל נמלי הים שלה. בטווח הקרוב, האיומים האלה יכולים להיות מצד המדינה האסלאמית, או מצד קבוצות טרור סוניות אחרות. אולם, בטווח הרחוק יש לרוסיה אינטרס אסטרטגי להחזיק בנוכחות צבאית במזרח התיכון, כמשקל נגד לכוחות האמריקאים באזור במקרה של הסלמה בעתיד.

לאור כל זאת, נשאלת השאלה מהי האסטרטגיה הטובה ביותר מצידה של רוסיה לשימור האינטרסים הללו? אף על פי שממבט ראשון, ניתן לומר שרוסיה מנסה להבטיח את נכסיה במזרח התיכון באמצעות חבירה ל"ציר השיעי" של איראן, לסוריה ולחיזבאללה, מבט נוסף מגלה שהמציאות מורכבת יותר. אומנם, רוסיה ואיראן רואות במידה רבה את שאלת עתידו של המשטר הסורי עין בעין, אך עובדה זו לא מונעת ממנה לקיים קשרים עם שחקנים אחרים באזור, העוינים את משטר האייתוללות. דוגמאות לכך ניתן לראות ביחסים הדיפלומטיים הטובים באופן יחסי, שמקיימת רוסיה עם ישראל, וכמו כן ניסיונות מצד הרוסים לשפר את הקשרים עם מדינות ערב הסוניות. ככלל, ניתן לומר שאיזון עדין בין כמה שיותר שחקנים יריבים באזור בעלי עוצמה שווה, תשרת את האינטרס הרוסי טוב יותר מהישענות על שחקן חזק והגמוני באזור. זאת משלוש סיבות עיקריות: ראשית, קשרים רוסיים המתקיימים במקביל עם שחקנים יריבים יכולים להוות מנופי לחץ דו-כיווניים (למשל, רוסיה יכולה "לסחוט" מישראל רווחים בתמורה לריסון איראני במרחב הסורי וכך גם להפך). שנית, עמדה רוסית "ניטרלית" עשויה לזכות אותה בלגיטימציה בין-לאומית כ"מבוגר האחראי" של המזרח התיכון. לבסוף, הישענות על שחקן חזק אחד באזור, עלולה להתנקם ברוסים אם שחקן זה יצבור עוצמה מספיק גדולה ויבחר להשתמש בה כדי לסלק את רוסיה מהאזור. שמירה על איזון פנים-אזורי, תבטיח לרוסיה בטווח הארוך שלא יקום אף שחקן אזורי המסוגל לאיים על מעמדה.

האינטרס הסעודי

האיום האיראני וניסיון הטרנספורמציה של הכלכלה הסעודית (חזון 2030) משמשים מצע לאינטרסים הסעודיים. האיום האיראני, אשר נעוץ במחלוקת אסלאמית דוקטרינלית עמוקה, מקבל בשטח ביטוי מדאיג ביותר מבחינת סעודיה. ההשפעה האיראנית במעגל הקרוב לסעודיה, קרי: עיראק, תימן וקטר, לצד המעגל הרחוק יותר של סוריה ולבנון, מהווה איום משמעותי על הממלכה. כתוצאה מכך, יש לסעודיה אינטרס מובהק למנוע ככל האפשר התפשטות איראנית נוספת, לצד פגיעה בנכסים איראנים פוליטיים, כלכליים וצבאיים במרחב.

אשכול נוסף של האינטרסים הסעודיים, נגזר מתוכניתו השאפתנית של יורש העצר, מוחמד בן סלמאן. על פי מאמר שפורסם באתר "המכון למחקרי ביטחון לאומי", תוכניתו מיועדת לנתק את כלכלת הממלכה מהתלות בנפט, לפתח מגזרים כלכליים נוספים ולהגביר את התעסוקה. לשם ביצוע תוכנית זו, זקוקה ערב הסעודית להשקעות טכנולוגיות וכספיות מרובות. יתר על כן, באופן פרדוקסלי, כדי להצליח להשתחרר מהתלות בנפט, זקוקה סעודיה להכנסות גבוהות כמה שיותר ממנו. לכן, אינטרס סעודי מובהק הוא לשמור על השווקים הקיימים ולפעול (מול יצרניות נפט אחרות באופ"ק ומחוצה לו) לצמצום ייצור הנפט והעלאת המחיר לחבית.

התנגשות אינטרסים בין סעודיה לרוסיה

על פניו, נראה כי קיימות כמה נקודות חיכוך מרכזיות בין סעודיה לרוסיה. הנקודה שנראית כמרכזית יותר מכל, היא היחסים הרוסיים-איראניים, על כל המשמעויות הנגזרות מכך. עסקאות נשק וסיוע רוסי-גרעיני לאיראן, הם ביטוי לאיום ישיר על סעודיה. זאת ועוד, שיתוף הפעולה הרוסי-איראני לטובת משטר אסד, מנוגד לאג'נדה הסעודית שכללה תמיכה במגוון קבוצות מורדים סונים, וחפצה לראות את אסד מחוץ לשלטון. נוסף על כך, גם לאחר הנסיגה היחסית במעורבות האמריקאית במזרח התיכון, סעודיה מהווה בת ברית חשובה לאמריקאים באזור, דבר המהווה את צדו השני של מטבע הברית הרוסית עם איראן, מבחינת אספקת הנשק והנוכחות בשטח. יש נקודות חיכוך נוספות גם במישור הכלכלי, בשעה ששתי המדינות מתחרות זו בזו בייצוא הנפט באותם השווקים באירופה ובסין בקצב הולך וגובר.

פשרות אפשריות, נקודות אינטרסים משיקות, ומגמות להמשך

על אף נקודות החיכוך בין האינטרסים הרוסים לאלו הסעודים, בעיקר סביב הסוגיה האיראנית, אין משמעות הדבר ששתי המדינות לא יוכלו למצוא ביניהן שפה משותפת כפתח לדיאלוג. כפי שטענתי, לרוסיה אין אינטרס ברור לראות את איראן הופכת לשחקן הגמוני באזור. היות שכך, רוסיה יכולה להציע לסעודיה להפעיל לחץ לצמצום הנוכחות האיראנית באזורים בעלי חשיבות פחותה מבחינתם, בתמורה לוויתור סעודי בזירה הסורית. במאמר שפורסם באתר מכון ממרי נכתב  כי לאחרונה החלו להישמע קריאות בעולם הערבי להחזיר את סוריה לליגה הערבית. על הרקע הקריאות האלה תמיכה סעודית במהלך עשויה להיות בעלת חשיבות מכרעת בשל העובדה שכמה מדינות ובהן מצרים ועיראק כבר הביעו את תמיכתן במהלך הזה. סוגיה חשובה נוספת היא הסוגיה הקטרית. עד כה, הממשל הרוסי נמנע מלנקוט עמדה ברורה בנוגע למשבר האחרון, דבר שעשוי להיכלל גם הוא בדיאלוג בין הצדדים בעתיד.

סוגיה אחרת שנראה ששתי המדינות יכולות למצוא בה מכנה משותף רחב יותר – היא בעניין לוב. על רקע הכאוס אשר עודנו משתולל במדינה השסועה, הן רוסיה הן סעודיה תומכות בגנרל ח'ליפה חפתר. חפתר, שנחשב לאחד מגורמי הכוח המשמעותיים ביותר בלוב, נתפס בעיני רבים כשחקן בעל הסיכויים הרבים ביותר להשיב את היציבות למדינה. כנגדו של חפתר, במאבק על השליטה בלוב, ניצבים גורמים רבים, חלקם אסלאמיסטיים הממונים, בין היתר, על ידי קטר וטורקיה. לסעודיה אינטרס מובהק לקדם את חפתר לעמדת שליטה בלוב, כחלק ממאבקה האזורי בקטר ובטורקיה. במאמר שהתפרסם בידי המכון למחקרי ביטחון לאומי נאמר כי רוסיה רואה בגנרל של לוב דמות מפתח שיכולה לקדם אותה לעבר השגת דריסת רגל במאחז אסטרטגי נוסף במזרח התיכון.

לצד הסוגיות הנזכרות לעיל גם בתחום הכלכלי, על אף התחרות, נראה שיש מקום לשיתוף פעולה בין סעודיה לרוסיה, וזאת בעיקר בתחום הנפט והאנרגיה. בכתבה שפורסמה במגזין TheMarker  נכתב כי זה זמן, שתי המדינות משתפות פעולה בניסיון להביא לצמצום ייצור הנפט ועליית מחירים כדי להגביר את הרווחים שלהן, וזאת לצד פרויקטים משותפים בתחום הגז הטבעי.

לכן, בבואנו לסכם את הציפיות האפשריות להמשך, ניתן לראות כי קיימת התנגשות אינטרסים חלקית בין סעודיה לרוסיה; הברית הרוסית-איראנית מול הברית הסעודית-אמריקאית אינה משחק סכום אפס. לרוסיה יש אינטרס בריסון מסוים של איראן, ויצירת בעלי ברית מקומיים חדשים, כדי לשמר את מעמדה העתידי באזור. מנגד, אף על פי שאין תחליף למטרייה הצבאית האמריקאית, יש מספר סוגיות חשובות שבהן הבית הלבן מגלה מעורבות מועטה,  מה שמאלץ את הסעודים להגיע להידברות עם הרוסים כדי לנסות ולהשפיע על התפתחות העניינים. יתרה מכך, על אף התחרות בשוקי האנרגיה, לשתי המדינות (שזקוקות בדחיפות להזרמת מזומנים) יש אינטרס לשתף פעולה כדי לשמור על רווחים גבוהים מנפט עד כמה שאפשר.


רון דויטש

בוגר ישיבת ההסדר בחולון. סטודנט ליחסים בין-לאומיים וללימודי המזרח התיכון באוניברסיטה העברית. מתמחה במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) בתחום זירת המפרץ הפרסי.