בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

התפרקות המשפחה, חיים נבון וההרס היצירתי של הקפיטלי...

התפרקות המשפחה, חיים נבון וההרס היצירתי של הקפיטליזם

,
מוסד המשפחה במערב מתפרק, אבל למה? בניגוד לפרשנות השמרנית הרווחת, הסיבה לכך איננה הפוסט-מודרניזם או הליברליזם המוקצן כי אם הקפיטליזם. ולא, המסורת היהודית לא תעזור לנו.

נראה כי לא ניתן לברוח מן הטענות לפיהן הציביליזציה המערבית מתחסלת. נבואות הזעם אודות הקריסה הממששת ובאה של אירופה הזקנה ונטולת הילדים צצות פעם אחר פעם בפורומים שונים, בערוצי התקשורת וברשתות החברתיות. בדומה להתחממות הגלובלית, גם המשבר במוסד המשפחה נמצא כל הזמן איתנו, כמעין פיל הניצב בפינת החדר. קולות רבים אמנם מנכיחים את האתגר הניצב בפני הציביליזציה שלנו, אך מעל כולם ניצב בטוח בעצמו הרב חיים נבון,  הזועק כי שעון החול הביולוגי המערבי הולך ואוזל, כמו למשל במאמרו בכתב העת השילוח.

בעודו חמוש בכתביו של הרב סולובייצ׳יק, מעלה נבון בפורומים שונים ובעקביות ראויה לציון את הטענה הפשוטה הבאה: שלא כמו בישראל, מוסד המשפחה בעולם המערבי מצוי בקריסה עד כדי כך שאירופה, כציביליזציה, נמצאת בלא פחות מסכנת הכחדה- ״ציוויליזציה שבחרה להכחיד עצמה בהתאבדות דמוגרפית״, כדברי אחד הסטטוסים הנבואיים שלו. מה נאמר? נראה כי הצדק עם נבון. נתונים רבים מצביעים על כך שמוסד המשפחה במערב אכן קורס. קריסה זו באה לידי ביטוי לא רק בעליה התלולה בשיעור הגירושין (במדינות רבות באירופה, למעלה מחצי מהזוגות הנשואים מתגרשים או יתגרשו) או בירידה התלולה הנרשמת בשיעור הנישואין, אלא גם בעובדה ששיעור הילודה במערב נמצא בשפל (ממוצע הלידות החדשות באירופה לא חוצה את סף המינימום של 2.1 ילדים לתא משפחתי) ומבין הילדים שמגיעים לעולם יותר ויותר אינם זוכים לגדול עם שני הורים (40 אחוז מכלל הילדים בארה״ב נולדים מחוץ לנישואין). נתונים עגומים- אין ספק.

התמוטטות התא המשפחתי במערב אינה עניין של מה בכך. סביר להניח כי הצדק מצוי עם נבון כאשר הוא מצביע על ההשלכות השליליות הנובעות מתאים משפחתיים מפורקים, בעיקר בכל הנוגע לילדים. למשל, למדתי ממאמרו בכתב העת השילוח כי מחקרים מצביעים על כך שילדים להורים גרושים מעורבים יותר בפשיעה, שסיכוייהם לנשור מבית הספר כפולים משל ילדים הגדלים עם שני הורים וכי סיכוייהם לחיות מתחת לקו העוני כמבוגרים רבים הרבה יותר. אם תא משפחתי בריא מהווה תנאי לחברה בריאה, הרי שנראה כי המערב עלה על מסלול בעייתי ביותר. המשפחה, עמוד התווך החשוב ביותר של החברה, עומד לקרוס.

מדוע התא המשפחתי המערבי מתמוטט? ומדוע, לעומתו, מגלה התא המשפחתי הישראלי חיוניות כה מפתיעה? נבון מכיר אמנם בכך שהשינוי העמוק במבנה המשפחה המתרחש בעולם המערבי נובע ממכלול שלם של תהליכים כלכליים, חברתיים וטכנולוגיים, אך באופן מתמיה הוא מתעלם מהם לחלוטין וקובע שהגורם העיקרי לשינוי במבנה המשפחתי הוא תרבותי. ״אין ספק״, כותב נבון, ״שלכלכלה יש משקל והשפעה, כמו גם לטכנולוגיה… אך נראה שאלו אינם גורמים בלעדיים, ואפילו לא עיקריים, לקריסת המשפחה״. לדבריו, התא המשפחתי במערב מתרסק עקב אינדיבידואליזם מוקצן מצד אחד (״אינדיבידואליזציה של הנישואין״, כך הוא מכנה את זה) וניהליזם פוסט-מודרני מצד שני. בעולם הפוסט מודרני, מציין נבון, ״המשפחה המסורתית מתוארת כמוסד דכאני, המחניק את חופש הפרט, ולפכך יש לפרקו כליל״. לעומת זאת, המשפחה הישראלית שומרת על כוחה הודות לנשק מיוחד- המסורת היהודית: ״ישראל היא מגדלור של חיי משפחה בריאים בתוך העולם המערבי. אני משער שהיחס המיוחד של המסורת היהודית למשפחה הוא בין הגורמים האחראים לעובדה המשמחת הזו״.

הבעיה של המערב הינה אם כן ליברליזם קיצוני מצד אחד ופוסט-מודרניות גסה מצד שני. המזל של ישראל לעומת זאת הוא קיומה של מסורת יהודית שצריכה להוות בסיס, לדעתו של נבון, לתיאוריה שמרנית של המשפחה: ״המשפחות הישראליות הן בריאות, שמרניות וחזקות״, הוא כותב ומוסיף כי ״הן ראויות לתיאוריה בריאה, שמרנית וחזקה שתציג אותן כפי שהן באמת: לא מנגנון דכאני ומיותר, אלא כור-היוצר לאישיות האדם וערש טיפוחו״. בדברים שיבואו מיד אנסה להראות שהיבטים שונים בהסברו של נבון פשוט אינם עומדים במבחן הביקורת. ספציפית, הטענה שלי היא שזהו הקפיטליזם, ולא הפוסט מודרנה או הליברליזם, שאחראי לשינוי בתא המשפחתי שאנו עדים לו. שמרנים מהסוג של נבון טועים לחשוב שהמשפחה ״המסורתית״ יכולה להתקיים ללא שינוי בעולם שבו ניתן דרור לכוחות השוק. מה חבל ש״ההרס היצירתי״ שמחולל הקפיטליזם לא פוסח על דבר, גם לא על מוסד המשפחה.

הבעיות במאמר של נבון

בטרם אציג את ההסבר החלופי שלי להסבר התרבותי של נבון, מן ההכרח לעמוד על שלוש טענות חלשות, בעיני לפחות, שבהן הוא מנפנף: הטענה לפיה המשפחה היא מוסד טבעי, האידיאליזציה שהוא מבצע למשפחה המסורתית והייצוג הסלקטיבי שלו למוסד המשפחה במסורת היהודית.

טענה ראשונה: המשפחה היא אכן מוסד טבעי, אך צורתה, מאפייניה והיבטיה הם היסטוריים ומשתנים-תדיר

כשמרן טוב כותב נבון את הדברים הבאים על מוסד המשפחה: ״ההשקפה השמרנית, המכבדת מוסדות עתיקים, רוחשת כבוד עצום למוסד העתיק מכולם- מוסד המשפחה…. [מוסד זה] התעצב מתוך תלאותיהם וניסיונותיהם של אלפי דורות״. המשפחה האנושית, טוען נבון, מעוגנת במקום ראשוני מאוד בקיומנו הביולוגי והיא נמצאה קיימת בכל החברות האנושיות. הוא מדגיש את טבעיותה של המשפחה מפני שהפוסט-מודרניזם מתכחש ״למהויות טבעיות״.

נבון כמובן צודק. המשפחה היא אכן קונסטרוקציה טבעית של המין האנושי כשם שלהקה היא מבנה טבעי לזאבים ועדר הוא מבנה טבעי לפילים. אך הקביעה של נבון מטעה במובן משמעותי. המשפחה  היא אמנם מוסד טבעי לאדם אך השינוי במאפייניה, צורתה ובתפקידיה של המשפחה טבעי לא פחות. הנקודה הזו תתבהר בהמשך, שכן עוד אראה בצורה מדוייקת כיצד השתנה תפקידה של המשפחה. אך כרגע מה שחשוב להבין זה שהמשפחה היא אכן טבעית לאדם אך טבעי הוא גם השינוי שחל כל הזמן במאפייניה. דוגמה תעזור לנו להבין את הנקודה הזו טוב יותר: איש לא יכחיש כי הילדות טבעית לאדם. אין אדם שלא עברה עליו ילדות. אך באותה נשימה טיבה של הילדות הוא היסטורי לחלוטין ועל כן משתנה תדיר. הילדות בימי הביניים היתה שונה לחלוטין מהילדות בת-ימינו. דוגמה נוספת: באופן דומה למשפחה גם החברות היא טבעית לאדם וכמו המשפחה גם טיבה, משמעותה ומאפייניה של החברות משתנים מתקופה לתקופה. מושג החברות בספרטה אינו כמושג החברות בניו יורק של שנת 2017. אז כן, נבון צודק- כל חברה אנושית הידועה לנו מורכבת ממשפחות. אבל זו רק חצי מהתמונה, שכן מאפייני התא המשפחתי השתנו מחברה לחברה ומתקופה לתקופה וכך גם בזמננו- וזה הרי העיקר.

טענה שנייה: אף אחד לא באמת מתגעגע למבנה המשפחה המסורתי

אחת מהבעיות בכתיבתו של נבון היא האידיאליזציה שהוא עושה ל״משפחה המסורתית״. כך למשל הוא כותב כי בעוד ש״התרבות העכשווית נוטה לתאר את החברה בעבר ככופה וכדכאנית״ הרי שהאמת היא ש״עבור הרוב המכריע של האנשים, המשפחה המסורתית הייתה מוקד של שמחה, אהבה וזהות״. אני מוכרח לציין שזהו טיעון מוזר ביותר מצדו של נבון. אחרי הכל, גם אם הוא צודק, והמשפחה המסורתי אכן הייתה מוקד של שמחה רבה, כיצד העובדה הזו מסייעת לנו במצבנו המודרני העגום? כדי להמחיש עד כמה סרת טעם היא קביעתו, חשבו מה הייתם עושים עם הקביעה הנכונה הבאה, לפיה עבור רוב האנשים בעבר הייתה המלוכה המונרכית ואפילו המשטר הפיאודלי מוסד משביע רצון. בוודאי הייתם תוהים, ובצדק, כיצד העובדה הזו מסייעת לכם לפתור את הבעיות העכשוויות מהן סובלת הדמוקרטיה המודרנית.

אך מהי בכלל ״המשפחה המסורתית״ שבזכותה טוען נבון? הדבר המעניין הוא שלא תמצאו אצלו איפיון של המשפחה המסורתית ולא הנגדה בינה ובין המשפחה המודרנית. למה הוא בכלל מתכוון ב״מסורתית״? רוב האנשים שוגים בדמיינם את המשפחה המסורתית כמעין המשפחה האמריקנית של שנות החמישים- אב עובד, אם עקרת בית או עובדת בעבודה משרדית נוחה כלשהי, שלושה ילדים וכלב. דא עקא שאין שום דבר מסורתי בדגם זה של משפחה. הדגם המשפחתי המסורתי באמת הוא הדגם המשפחתי שקדם למאה ה-18, עידן שבו המשפחה לא הייתה מקום סימפטי במיוחד.

הבה נציין אם כן בקצרה את אותם הדברים המבדילים בין המשפחה המודרנית, המשפחה שהחלה ללבוש צורה בשלהי המאה ה-18 הודות לקפיטליזם, לבין המשפחה המסורתית. החוקרים מצביעים על הבדלים רבים, אך אנחנו יכולים להסתפק בחמישה המרכזיים הבאים:

ההבדל הראשון הוא שלא כמו במשפחה המסורתית, במשפחה המודרנית הנישואין הם (בדרך כלל) תוצר של בחירה אישית ואהבה. מה שיש להבין כאן זה שבחירת בן-זוג ממניעים רומנטיים היא תופעה חדשה היכולה להתקיים אך ורק בתנאים מודרניים של שפע כלכלי. זאת בזמן שעד המאה ה-18, כלומר במציאות של מחסור ועוני תמידי (היא-היא המציאות של המשפחה המסורתית), מתן דרור לאהבה בבחירת בת-הזוג (והדגש פה הוא על בחירה גברית) עלול היה להוביל לאסון. זוהי הסיבה המרכזית לכך שסמכות ההחלטה בדבר הסדר הנישואין נתונה הייתה בימי קדם בידי ההורים שהבינו, לרוב, טוב יותר מהזוג המדובר עצמו את הפונקציה הכלכלית של מוסד המשפחה. חיתון טוב יכול היה להיות ההבדל בין חיים ומוות. היה זה מסוכן מידי להשאיר את ברית הנישואין להרגשתם הסובייקטיבית של בני הזוג המעורבים.

ההבדל השני בין המשפחה המסורתית למודרנית הוא שבניגוד לראשונה, המשפחה המודרנית היא תא צרכני ולא מערכת של ייצור עצמי. בטרם עלייתה של כלכלת השוק, המשפחה הייתה במובנים רבים יחידה כלכלית אוטרקית. את רוב הדברים שהמשפחה צרכה היא ייצרה בעצמה. משפחה שלא ייצרה- גוועה. כיום, לעומת זאת, המשפחה לא מייצרת בעצמה דבר. המשפחה צורכת הכל מן מהשוק. כפי שציינתי קודם- המשפחה טבעית לאדם, אך מאפייניה ותפקודה יכולים לעבור שינוייים עצומים כגון זה.

ההבדל השלישי בין המשפחה המסורתית למודרנית הוא שהאחרונה היא תא גרעיני ופרטי. המשפחה המודרנית מובחנת מהקהילה, מהשוק, מהחברה והמדינה בימינו בצורה משמעותית. המושג ״ביתו של אדם הוא מבצרו״ הוא מושג חדש יחסית, היכול להתקיים רק בחברה שהיא במהותה פתוחה ואימפרסונלית. במציאות הקדם-מודרנית, לעומת זאת, ידן של הקהילה והכנסייה היו בכל.

 ההבדל הרביעי בין המשפחה המסורתית למודרנית הוא שהמשפחה המודרנית רואה בטיפוח ופיתוח הילדים ערך עליון. הילדים בזמננו הם בריות מובחנות, מושא להשקעה רגשית וכלכלית. ״ילדות״, ״גיל ההתבגרות״, ״נעורים״ וכו׳- כל אלו הן תופעות מודרניות שלא היו קיימות במשפחות המסורתיות. בתקופות קדומות, בהן תמותת התינוקות הייתה גבוהה והמחסור שכיח, ילדים נתפסו בעיקר ככוח עבודה שצריך להצדיק את קיומו. המחשבה לפיה ילדים הינם מושא להשקעה חינוכית נראתה באותם הזמנים פשוט מופרכת. זה כמובן הגיוני לחלוטין שכן אף משפחה מסורתית לא יכלה להרשות לעצמה להאכיל ולכלכל פיות שאינם עובדים במשך קרוב לעשרים שנה (ובימינו אף הרבה יותר). רק השפע שהוליד הקפיטליזם מאפשר זאת בימינו.

ההבדל החמישי והאחרון בין המשפחה המסורתית למודרנית הוא שבמשפחה המודרנית מתקיים שוויון בין המינים. נשים יכולות כיום באופן עקרוני לצאת מברית הנישואין- תופעה שעד לפני חצי מאה נראתה כבלתי נתפסת. אנחנו נוטים לשכוח כי עד אמצע המאה ה-19 היו הנשים במובנים רבים רכוש הבעל- בריות הנתונות באופן בלעדי לחסדיו. חשוב להדגיש כי במשפחה המסורתית הכרעת האב הייתה צו עליון שעליו לא ניתן היה לערער. המשפחה המסורתית צעדה כמובן יד ביד עם הפטריארכיה הבלתי מעורערת ומעמדה הנחות של האשה.

כפי שניתן להבין מההנגדה שזה עתה ערכתי, אין יותר מידי דברים ראויים להערצה במבנה המשפחה המסורתי והאידיאליזציה שנבון עושה לה מצדיקה הרמות גבה.

טענה שלישית: ייצוג סלקטיבי של המשפחה במסורת היהודית

כפי שציינתי בראשיתו של מאמר זה, נבון סבור שהיחס המיוחד של המסורת היהודית למשפחה היא הסיבה המרכזית המסבירה את חיוניות התא המשפחתי היהודי בהשוואה לזה האירופי. כעת, אני לא מבקש לבטל את הטענה הזו כליל- אני חושב שיש בה מן האמת- אלא רק להצביע על הבעייתיות העצומה שבמושג ״המסורת היהודית״. מהי באמת המסורת היהודית? האם נבון מתכוון לדגם המשפחה היהודית המופיע בתנ״ך? האבות המייסדים של העם היהודי, למשל, הם לבטח חלק מ״המסורת היהודית״. אך מה הם מלמדים אותנו בדיוק? לאברהם אבינו היו שלוש נשים: שרה, הגר וקטורה כאשר הגר הייתה שפחתה של שרה. ליעקב היו שתי נשים- רחל ולאה ושתי שפחות- בלהה וזלפה. ריבוי נשים ופלגשים אינם מייחדים כמובן את האבות המייסדים. כל ילד יודע שלשלמה המלך עצמו היו לא פחות מאלף נשים, מתוכן כ-300 שפחות. לאור זאת, אני חייב לשאול- האם כאשר נבון מדבר על ״המסורת היהודית״ הוא מודע לכך שזו כוללת גם את תופעת ריבוי הנשים ומוסד הפילגשות? מובן שהמוסדות הללו בוטלו במהלך השנים- אבל זה בדיוק העניין! המסורת היהודית כוללת בתוכה את כל אותן המהפכות החברתיות השונות. אין ספק כי אותם החכמים שביטלו את תופעת ריבוי הנשים והפילגשות היו רפורמטורים גדולים שנאלצו להיאבק בחסידי הסטטוס-קוו השמרנים. על נבון לזכור זאת כאשר הוא מתנגד להרחבת מוסד המשפחה לבני אותו המין.

בהערת אגב אוסיף ואציין כי הנהי של נבון על כך שבעולמנו המודרני ״ניתוק יחסי המין מהמסגרת של זוגיות קבועה, כמו גם ניתוקם מן השאיפה להוליד ילדים, עקרו את המיניות מהקשרה המשפחתי״ הוא לכל הפחות מוזר לאור המסורות המיניות שרווחו בהיסטוריה. ממתי הייתה בדיוק המיניות כבולה למסגרת של זוגיות קבועה? לא הליברליזם ולא הפוסט-מודרניות המציאו את המנהג ״לקחת פילגש״. פילגש, כידוע, היא אישה הנמצאת במערכת יחסים זוגית הנמשכת זמן רב אך אינה כוללת קשר נישואין ממנו נגזרות ההתחייבויות הממוניות המקובלות. מעבר לכך, ההיסטוריה עשירה בסיפורי ממזרים וילדים מחוץ למסגרת הנישואין. אם הנישואין טבעיים לאדם הרי שבאותו האופן טבעיות לאדם הן הבגידות ופרשיות האהבה החבויות.

מעבר לכך, ועם זה אסיים את הנקודה הזו, הסיבה המרכזית שבגינה יש לפקפק בהסבר המסורת היהודית שמציע לנו נבון היא שהמסורת הקתולית, הפרוטסטנטית או האורתודוקסית אינן פחות מוכוונות-משפחה מהמסורת היהודית. אחרי הכל, המושג ״חתונה קתולית״ מתייחס למסורת הקתולית, ולא למסורת היהודית. יתרה מכך, נבון עצמו נשען במאמרו על הוגה לא-יהודי- אדמונד ברק. מושג הברית שבו משתמש ברק הוא חלק אינטגרלי מהמסורת של העמים דוברי האנגלית. מה חבל שהוא אינו מונע את פירוק המשפחה המודרנית (אולי מפני שסיסמאות מימים עברו לא תמיד רלוונטיות לבעיות המיוחדות של ההווה).

לא פוסט-מודרניזם אלא קפיטליזם

רגע לפני שאטען כי לטעמי הקפיטליזם, ולא הפוסט-מודרנה, הוא-הוא הגורם העיקרי הנושא באחריות לקריסת המשפחה במערב, חשוב לציין כי הקביעה של הנבון, לפיה הגורם התרבותי הוא זה שבגללו מתפרק מוסד המשפחה, צריכה להיראות לנו מפוקפקת מההתחלה. אחרי הכל, אנו עדים לאותה המגמה של התפוררות משפחתית במדינות בעלות שונות תרבותית עצומה- החל מיפן, דרך רוסיה וכלה בצרפת. באחד מהסטטוסים שלו כתב נבון בהכללה גסה ולא רצינית כי ״אירופה של העשורים האחרונים היא מעבדה לניסוי ענקי בבני אדם: ניסוי בנאורות. אירופה הימרה על כל הקופה: נגד הלאומיות, נגד הדת, נגד המסורת, נגד ערכי המשפחה המסורתית, בעד מימוש עצמי אינדיבידואלי כערך עליון״. אבל מה מהדברים הללו נכון לגבי מדינות כרוסיה ואוקראינה? בערך כלום. רוסיה היא מדינה דתית, לאומית ומסורתית. לא הליברליזם ולא הפוסט-מודרנה השתלטו עליה. ועדיין המשפחה בה מתפרקת.

כעת אנחנו מגיעים לעיקר: התפרקות התא המשפחתי במערב היא תוצר בלתי מתוכנן של הקפיטליזם. שמרנים, ואני בתוכם, אוהבים להצביע בצדק על התוצאות הבלתי-מתוכננות של התערבויות ממשלתיות בכלכלה. אך האמת היא שהקפיטליזם יוצר כל העת תוצאות בלתי-מכוונות ופירוק התא המשפחתי הוא אחת מהן. בכדי להבין את זה עלינו לזכור ראשית כי הקפיטליזם הוא זה שיצר והוליד את ההפרדה בין המשפחה לעבודה. ללכת לעבודה ולחזור הביתה זה לחלוטין מאפיין משפחתי מודרני שמקורו במהפכה התעשייתית ובעליית כלכלת השוק. השוק החופשי אפשר לפרטים שונים לעבוד עבור אנשים זרים שאינם המשפחה שלהם תמורת שכר. זה נשמע אולי טריוויאלי אבל בשוק אנחנו מעסיקים אנשים שאינם המשפחה שלנו ואנחנו עובדים עבור אנשים שאינם המשפחה שלנו. הנקודה היא שהשוק תפס והחליף את הפונקציה הכלכלית שסיפקה עד אז המשפחה. מהן ההשלכות של העובדה הזו?

הפרדה בין משפחה לעבודה זה לא הדבר היחיד שיצר הקפיטליזם. הקפיטליזם, כפי שרובנו יודעים, יצר שפע רב. לשפע הרב היו ועדיין יש מספר השלכות מהפכניות: ראשית, השפע הכלכלי איפשר להפסיק להסתכל על הילדים כאל כוח עבודה. לראשונה ניתן היה להשקיע בילדים משאבים רבים וחשוב מכך- ניתן היה להביא פחות מהם לעולם. שנית, השפע הרב שיצר הקפיטליזם איפשר לפרטים השונים שלא להיות תלויים עוד לשרידתם בתא המשפחתי שלהם. במובן הזה השוק שיחרר פרטים רבים שעבורם היו המשפחות אכן מוסדות דכאניים. שלישית, השפע הרב איפשר לפרטים שונים להתחתן שלא לטובת תועלתם הכלכלית. רק בזמנים של שפע אנחנו יכולים לאפשר לעצמנו להיות רומנטיים ואכן מוסד הנישואים כיום הוא מוסד המבוסס כולו על רעיון האהבה. והנה- העובדה הזו, ולא הפוסט מודרנה או האינדיבידואליזם המוקצן, היא ההסבר לשיעור הגירושים הגבוה. אם הנישואין סובבים סביב אהבה מן הנמנע ששיעור גירושין גבוה יהיה התוצאה! אם הנישואין סובבים סביב הישרדות כלכלית- ובכן, מחזיקים מעמד ביחד כי אין ברירה. השאלה שבני הזוג שואלים את עצמם היום (הודות למערכת השוק!) היא לא האם מדובר בזיווג חכם מבחינה כלכלית אלא האם נהיה מאושרים יחד? זוהי שאלה אפשרית מפני שבניגוד לעבר, גירושים אינם מוליכים למוות אלא לכל היותר לירידה משתנה ברמת החיים. הביטחון הכלכלי שמספקת לנו כלכלת השוק הוא זה המאפשר לנו לתבוע תביעות ריגשיות כה גבוהות מבני הזוג שלנו בתא המשפחתי.

הטרגדיה של השמרנות

חיים נבון ידוע לא רק כמגנה של המשפחה המסורתית, אלא גם כאחד מהקולות הבולטים בציבוריות הישראלית הקוראים לתת דרור לשוק החופשי. והנה הפרדוקס, שלא נאמר הטרגדיה, השוכן בלב עולם המחשבה השמרני- לא ניתן לאכול את העוגה וגם להשאירה שלמה. הקפיטליזם הוא במהותו כוח שאיננו שמרני. הוא משול לנמר שלא ניתן לרכב עליו. קרל מרקס היה הראשון, אך יוזף שומפטר זוכה לקרדיט ההיסטורי המלא, שהבחין ב״הרס היצירתי״ שמחולל הקפיטליזם. כאשר הקפיטליזם חותר תחת הסדר הכלכלי הקיים תוך כדי יצירת סדר כלכלי חדש ויעיל יותר, ״ההרס״ והיצירה המחודשת אינם נתחמים לכלכלה בלבד אלא משנים את החברה כולה מן היסוד. מוסד המשפחה שכה יקר לכולנו איננו חסין מההרס היצירתי הקפיטליסטי. זה יכול להסביר מדוע השמרנות האמריקנית, שמרנות שאותה ביטא בצורה המלאה והמושלמת ביותר הפילוסוף והכלכלן פרידריך האייק, היא שמרנות המבקשת לשמר את החירות והקידמה- שבהכרח מוליכות אותנו למחוזות שאינם צפויים. בהינתן העובדה שאנחנו במובנים רבים אסירי הקידמה הכלכלית והמדעית, המשפחה חייבת להמשיך להתפתח ולהסתגל למציאות של שינוי מתמיד. הניסיון לכבול אותה לדפוסים מסורתיים וישנים בה בשעה שהמנוע הקפיטליסטי צועד במרץ קדימה הוא מתכון לאסון. המשימה המוטלת לפתחם של השמרנים בני זמננו היא לא לצטט בנוסטלגיה מכתביו של אדמונד ברק, אלא להבטיח את אותם התנאים שיאפשרו חירות בתחומי החיים השונים מתוך אמונה שהמין האנושי נבון מספיק להסתגל למציאות של שינוי מתמיד.


קרדיט תצלום:
נחלת הכלל
שתף:
 
  • שגיא ברמק

    מנהל לשעבר ומייסד שותף באתר. בנוסף, מוביל את תכנית אקסודוס למחשבה ליברלית. איש חינוך, הומניסט-חילוני ודוקטורנט להיסטוריה באוניברסיטה העברית.