בחירת העורך

READING

זרמים ורעיונות מרכזיים בליברליזם הקלאסי...

זרמים ורעיונות מרכזיים בליברליזם הקלאסי

,
הליברל הקלאסי מזדהה עם רעיונות מייסדי הליברליזם הקלאסי, בריטים בעיקר, מן המאה ה-18 וה-19, מעט לפני ובמהלך המהפכה התעשייתית. עם השנים, הנהר הרעיוני התרחב, השתכלל והתפצל לנחלים רעיוניים מגוונים.

על מייסדי הליברלים הקלאסיים החשובים ביותר נמנים הפילוסוף ג'ון לוק, הפילוסוף והכלכלן הפוליטי ג'ון סטיוארט מיל, הפילוסוף והכלכלן מייסד תורת הכלכלה – פרופ' אדם סמית' וחברו הטוב, הפילוסוף המפורסם דייוויד יוּם. שני אלה עמדו במרכז מהפכת הנאורות הסקוטית, שהשפיעה רבות על שניים מהאבות המייסדים של ארה"ב – אבי החוקה ומנסח מגילת זכויותיה – ג'יימס מדיסון, ואחד מהמחברים העיקריים של "כתבי הפדרליסט", עורך הדין החוקתי – אלכסנדר המילטון. נוספו להם גם הכלכלן היהודי המפורסם דוד ריקארדו והתאורטיקן הצרפתי של הליברליזם הקלאסי – קלוד פרדריק בָּסְטִייָה.

הזרם המנוגד והיריב לזה של הליברלים הקלאסיים נוסד בצרפת, בערך בתקופת המהפכה הצרפתית. בין ההוגים המרכזיים נמצא את ז'אן-ז'אק רוסו, המרקיז דה קונדורסה, האנציקלופדיסטים תומאס הובס ותומאס פיין. כל הליברלים הקלאסיים מאמינים ב"חיה ותן לחיות", בזכות הטבעית של האדם ל"חיים, חירות וקניין" וב"שוויון בפני החוק". מי שלא מאמין אפילו באחד מאלה כערך יסוד נעלה מעל לכל ערך אחר, מי שמאמין שערכים כגון "שוויון בתוצאות", "צדק חברתי" או "צדק חלוקתי" חשובים יותר – הוא לא ליברל קלאסי, אלא משהו אחר.

למה מוסיפים את ה"קלאסי"?

1. כדי לבדל את הזרם הזה מהשמאל הפרוגרסיבי / פוסטמודרני / אטטיסטי / סוציאליסטי כפי שהוא מוכר ונמכר בארה"ב.

2. כדי לחזק את הקשר הבל ינתק עם רעיונות הליברליזם הקלאסי שהגו מייסדיה.

3. כדי להזכיר שמדובר ב-"זרם-על" שמכיל בתוכו מגוון רחב של ניואנסים ותתי-זרמים של רעיונות.

תתי-זרמים בולטים ורעיונות מרכזיים בליברליזם הקלאסי

1. ליברטריאניזם: הפילוסופיה הפוליטית והתנועה העל-מפלגתית של הליברלים הקלאסיים בארה"ב, שמזכירה מאוד את ה"תנועה הליברלית החדשה" בישראל. גם בארה"ב נבחר השם "ליברטריאנים" כדי לבדל את תומכי הפילוסופיה והתנועה העל מפלגתית מזרמי רעיונות השמאל.

2. ליברטריאנים – פעילי, מצביעי ותומכי המפלגה הליברטריאנית בארה"ב. בהרצאת הווידאו של פרופ' מילטון פרידמן לפני ליברטריאנים הוא מסביר את ההבדלים בין הפילוסופיה והתנועה העל-מפלגתית לבין ההשתייכות המפלגתית וקצת על ההיסטוריה של הליברטריאנים. כמו כן, פרופ' פרידמן מסביר שאומנם הוא מצביע ופעיל המפלגה הרפובליקנית, אבל הוא תומך בלב ובנפש בכל הרעיונות הליברטריאנים. הוא אף מספק דוגמא להשפעה המכרעת שהייתה למפלגה הקומוניסטית על מפלגת השמאל בארה"ב, ומספר על המפגש שלו ומה שהוא חושב על איין ראנד ולודוויג פון מיזס.

3. אובייקטיביסטים: מי שאימץ לעצמו כהשקפת עולם את עקרונות הפילוסופיה האובייקטיביסטית, מהגותה של איין ראנד. כיום, מכון איין ראנד בארצות הברית מרכז את הפעילות האינטלקטואלית בתחום, ועוסק בחקר ובקידום הפילוסופיה האובייקטיביסטית. נשיא המכון בארה"ב הוא הד"ר לכלכלה הישראלי ירון ברוק. למכון יש שלוחה בישראל בניהולו של בועז ארד – ממייסדי "התנועה הליברלית החדשה". אגב, ראנד עצמה יצאה נגד כלל הליברטריאנים, אותם כינתה "היפים של הימין", וטענה כי הם מנסים לערבב בין עקרונות הפילוסופיה שלה לבין אנרכיזם.

4. אנרכו-קפיטליזם: פילוסופיה פוליטית אינדיבידואליסטית במסורת הליברלית, השואפת לחברה קפיטליסטית חופשית, ללא ממשלה כגוף המחזיק במונופול על הכוח. את הגרסה הרווחת של הפילוסופיה הפיץ מארי רות'בארד – כלכלן ליברטריאני מן האסכולה האוסטרית. רות'בארד שילב את רעיונות מתוך התאוריה הכלכלית של האסכולה האוסטרית, רעיונות ליברלים-קלאסיים ואת האנרכיזם האינדיבידואליסטי. יוסף לברן כתב סקירה נהדרת על ספרו של דויד פרידמן, בנו של פרופ' מילטון פרידמן: "מכונת החירות..

5. האסכולה האוסטרית בכלכלה: לא בדיוק זרם, אלא יותר 'קטגוריה' נוחה לשייך בעלי תואר בכלכלה. עקרונותיה המרכזיים הם העדפת גישה מונחית הגות ושימוש בהגיון על פני מחקר אמפירי ומתמטי ככלי להסבר תופעות כלכליות. חברי האסכולה משתמשים לרוב בגרסה הפילוסופית המכונה "פרקסאולוגיה" שייסד לודוויג פון מיזס. האסכולה האוסטרית מאמצת את עקרונות הליברליזם הקלאסי ומתנגדת בתקיפות לתאוריה הקיינסיאנית ולסוציאליזם. כלכלנים בולטים באסכולה זו הם לודוויג פון מיזס, פרידריך האייק, מארי רות'בארד, ישראל קירזנר, קרל מנגר ואויגן פון בוהם-באוורק.

6. אסכולת שיקגו בכלכלה: כמו האוסטרית, היא יותר 'קטגוריה מחשבתית' לשיוך כלכלנים. עקרונותיה המרכזיים מבוססים על תאוריות נאו-קלאסיות חדשות שהגו ומקדמים הפרופסורים של אוניברסיטת שיקגו. עקרונותיהם מבוססים בכבדות על רעיון 'הציפיה הרציונלית' כביטוי לענווה אינטלקטואלית, שבניגוד לכלכלנים אחרים שמשתמשים במודלים מורכבים, הם לא מתיימרים לנבא את פעולותיו של האדם, אלא במסגרת צרה של המודל המחשבתי. ייחודיות האסכולה מגיעה מהשפעתה הרבה גם על הפוליטיקה העולמית וגם בחלוציות בשדות מחקר כמו "תאוריית הבחירה הציבורית" ו"הניתוח הכלכלי של המשפט".

7. מינארכיזם: רעיון המדינה המינימלית – לא זרם אלא השקפה הדוגלת בממשלה מינימלית שעיקר או כל מטרתה סיפוק שירותי הגנה, יחסי חוץ ושלטון החוק. בין הדוגלים הבולטים ברעיון המינארכיזם נמנים: מילטון פרידמן, איין ראנד, פרידריך האייק, לודוויג פון מיזס, הרברט ספנסר ורוברט נוזיק. אגב, גם אני דוגל ברעיון זה.

8. ליברטריאניזם שמרני: לא זרם אלא רעיון משותף – מקשר בין הליברליזם הקלאסי לבין הימין השמרן, בעיקר בצד החופש הכלכלי ופחות עד בכלל לא ב"חופש הפוליטי" או בהפרדת הדת מהמדינה. סרטון קצר שערכתי הכולל את דינש ד'סוזה, פרופ' ג'ורדן פיטרסון ופרופ' סר רוג'ר סקרוטן מסבירים את הקשר. בין הדוגלים הבולטים ברעיון ה"ליברטריאניזם השמרני" נמנים: רונלד רייגן, מרגרט תאצ'ר, אדמונד ברק, פרידריך האייק, מילטון פרידמן, לודוויג פון מיזס, רון וראנד פול.

חשוב לציין שרוב הכלכלנים ב"מיינסטרים", כאלה שאין להם אידיאולוגיה סדורה ואינם מאמינים באף אסכולת מחשבה – בדגש על זו המרקסיסטית או הקיינסיאנית, הם ברוב רובם של המקרים ידידים מאוד טובים של הליברלים הקלאסיים. הסיבה היא שבזמן שהם מאמינים גדולים במחקרי כלכלה אקדמאים קפדניים ומחמירים, המלווים בביקורת עמיתים, שני הצדדים מוצאים לא מעט מהמשותף – בעיקר במטרות וביעדים: מקסימום רווחה למקסימום אנשים הזקוקים לה, עם מינימום נזק ובזבוז.

מקורות והרחבות: הפוסט של אלון גולדברג


עצמאי, יזם סידרתי, מתכנת אתרים בכיר. כותב על כלכלה, היסטוריה, מדעי המדינה, פילוסופיה ומעט פסיכולוגיה. מדריך ומלמד את רזי פיתוח האתרים.