‎קורא‫/‬ת‫:‬

חירות, בתוספת בית מקדש בצד: כיצד פייגלין ומפלגת זה...

חירות, בתוספת בית מקדש בצד: כיצד פייגלין ומפלגת זהות פוגעים במחנה החירות?

,
על פניו, בכותרת טמונה סתירה: הרי מפלגת זהות הציגה את המצע הליברלי ביותר מכל 40 הרשימות לכנסת ה-21, שכלל את הרחבת חירויות הפרט בתחומי הכלכלה, החברה והחינוך, הפרטת חלק מהחברות הממשלתיות והתקדמות משמעותית בהפרדת הדת מהמדינה. למרות כל זאת, אלמנטים מסוימים של המנהיג, פייגלין, וכן חלקים במצע של זהות פגעו במחנה החירות מבחינה אלקטורלית. לא זו בלבד שזהות תרמה רבות לפיצול מחנה החירות, היא גם צמצמה – ועודנה מצמצמת - את הפוטנציאל האלקטורלי של מחנה זה.
image_printגרסא להדפסה
  1. מחנה החירות והפוליטיקה הישראלית

תקצר היריעה מלהכיל את כל האספקטים של הליברליזם, על כל זרמיו ופרשנויותיו. באופן מאוד כללי וגס, נתאר את שוחרי החירות כאלה המקדשים את זכויות הפרט ואת הקניין הפרטי, התומכים בשוק החופשי, הדוגלים בחופש דת ומדת. כך למשל, ליברלים תומכים בלגליזציה של מריחואנה מפני שהם סבורים כי הבחירה לעשן או לא לעשן מריחואנה היא של הפרטים עצמם, והכפייה של המדינה בעניין זה הינה שרירותית במידה מסוימת (מחקרים מוכיחים כי אלכוהול וסיגריות מזיקים יותר לבריאות) ובאופן כללי יותר – אינו בתחום סמכותה.

לא ניתן לערער על כך שהמצע של זהות אכן משקף את עמדות אלה. ועם זאת, אלה שהצביעו לזהות מהווים אך חלק – ייתכן ואפילו פחות מחצי – מסך המחנה הליברלי בישראל. הקולות של הליברלים בישראל התחלקו בין זהות, מפלגת הימין החדש והליכוד. אין צורך לחזור על הנימוקים הליברלים בזכות הצבעה לזהות. בכל הנוגע לימין החדש, ליברלים הצביעו למפלגה זו בעיקר בגלל איילת שקד ועמדותיה נגד האקטיביזם השיפוטי של ביהמ"ש, תקיפת ההסתדרות והעבודה המאורגנת בכפייה, ובאופן כללי נוכח המצע הקפיטליסטי למדי של הימין החדש. הליכוד זכו בחלק מהקולות של המחנה הליברלי בזכות תנועות כמו "הליברלים בליכוד" או "נתיב בליכוד", המקדמות ערכים ליברלים. חברי כנסת כמו שרן השכל, אמיר אוחנה ויואב קיש מייצגים זרם זה בליכוד.

בהערת אגב, אומר שמרצ נחשבת (ומחשיבה את עצמה) למפלגה ליברלית, אולם רק בתחומים מסוימים. היא תומכת בנישואים אזרחיים ובלגליזציה של מריחואנה, אולם מרצ נמצאת בקצה השני של הספקטרום, בין היתר בפן הכלכלי והמשפטי, ולכן אין אני מחשיב אותה לאלטרנטיבה סבירה עבור שוחרי החירות.

מפלגת זהות קיבלה 118,000 קולות. מפלגת הימין החדש קיבלה יותר מ-138,000 קולות ולליכוד הצביעו מעל 1,140,000 אזרחים. מבלי להתעמק בהשערות והסתברויות, אומר בגסות שבתוך קולות אלה מסתתרים ודאי לפחות 200,000 ליברלים, סביר שאפילו יותר. אם כן, מפלגת זהות לא הצליחה למשוך אליה את כל מי שאמור להימשך למצע שלה באופן כמעט טבעי, שהרי זהות הלכה הכי רחוק מבחינה ליברלית בנושאי דת ומדינה, כלכלה וחינוך. שלא במזיד, עצם כניסתה של זהות למרוץ, וכן התנהלותה פגעו במחנה הליברלי במקום לחזק את השפעתו.

אם אנו מניחים שהדרך למימוש מדיניות ליברלית כרוכה בהגדלת הכוח הפוליטי של מחנה החופש, הרי שאפשר שהפיצול שנוצר הינו התוצאה הגרועה ביותר למחנה זה. מבלי לספור את הליברלים שהצביעו לליכוד, אי-כניסתן לכנסת של הימין החדש וזהות לבדן מהווה כ-6% מהקולות, ו-8 מנדטים בכנסת. המטרה, אם כן, היא כמובן למקסם את הכוח הפוליטי של המחנה, כלומר שכל הליברלים יצביעו כאיש אחד – למפלגה הליברלית. אלא שאין מפלגה כזאת בישראל. אין צורך להתאמץ להוכיח שהליכוד והימין החדש אינן מפלגות ליברליות גרידא, ולכן אתמקד בזהות, המתיימרת לשאת את לפיד החירות.

  1. המצע של זהות: חירות, בתוספת טרנספר בצד

בעוד שהליברלים בישראל כמעט תמימי דעים בסוגיות שציינתי לעיל, הם חלוקים – באופן עמוק ומגוון – בנושאים מדיניים. המצע של זהות לא העלה על נס את חירויות הפרט בלבד, אלא גם את ארץ ישראל השלמה, את העברת הכנסת למתחם הר הבית וטרנספר מרצון, הצעות שלכל הפחות ניתן לכנותן כשנויות במחלוקת. מצע ימני-ניצי שכזה ללא ספק הרתיע ליברלים אשר לא שותפים לתפיסת עולם מדינית זו. אמנם, חברי זהות הפצירו שוב ושוב כי המפלגה תדרוש את תיקי האוצר והחינוך, ולא תתמקד בפן המדיני. עם זאת, פייגלין חזר וטען שבין אם ימליץ על נתניהו להרכיב את הממשלה בין אם ימליץ על גנץ – הוא לא יהיה שותף לוויתור על גרגיר אחד מאדמת ארץ ישראל. על כן, ליברלים מצדה השמאלי של המפה המדינית נרתעו מהצבעה לזהות, מה שעתיד למנוע ממנה לעבור את אחוז החסימה וכך, בסופו של תהליך, לצמצם את הכוח הפוליטי של מחנה החירות.

  1. משה פייגלין: ליברל, הומופוב או בונה בית המקדש?

פייגלין הוא איש חזון, אידיאליסט, הוגה דעות ופוליטיקאי מנוסה. אולם, הוא טומן בעברו מספר התבטאויות מאוד לא-ליברליות, בלשון המעטה. במיוחד בלט  במהלך מערכת הבחירות מאמר שכתב ב-2009, שכותרתו היא "אני הומופוב גאה". מיותר לציין שהתבטאויות דוגמת זו הכו גלים בשיח הציבורי, בקהילה הלהט"בית וכמובן שגם בקרב הליברלים, שמקדשים אדם בהיותו אדם, ומתנגדים לכל אפליה מכל סוג שהוא, ובכלל זה גם לאפליה על רקע נטייה מינית. גם חזונו של פייגלין אודות בניית בית מקדש שלישי תרם להצגתו כ"הזוי" או "קיצוני", ובטח ובטח לא התיישב עם ערכים ליברלים.

חשוב לציין: פייגלין רוצה להשית שיטה שלא תוכל להפלות אדם על רקע נטייה מינית, מפני שהוא ליברל בכל ליבו, ומאמין שאין זה עניינה של המדינה. זו גם הייתה תגובתו פעמים רבות להאשמה. אך להתבטאויות הקיצוניות היה מחיר. הן ערערו על יכולתו – ורצונו – של פייגלין לשאת את לפיד זכויות האזרח וכן תרמו לדימוי השלילי שלו בקרב חלקים בציבור.

  1. המחנה הליברלי בישראל

מחד, אם זהות לא הייתה רצה כלל וכלל, הרי שקולותיה היו מתפזרים בין מפלגות הימין, ובפרט גם היו מגיעים לימין החדש, שהייתה זקוקה לכמה קולות בודדים – פשוטו כמשמעו – כדי לעבור את אחוז החסימה. סביר להניח שחלק מהקולות גם היו מגיעים לליכוד ובכך מאפשרים פחות סחטנות פוליטית (כאשר רוב הסחיטה היא של הקופה הציבורית) וכן מחזקים את הדרישה של חלקים נרחבים בליכוד לשמור בידיו את תיק האוצר, מתוך אחריות לאזרחי ישראל. אין ספק שמצב כזה עדיף היה על המצב הנוכחי עבור הליברלים.

מאידך, תחת ההנחה המציאותית שזהות אכן רצה לכנסת, כפי שטענתי, חלקים במצע המפלגה וכן אספקטים של משה פייגלין בעצמו החלישו את מחנה החירות. אין בי צל של ספק שמפלגה שהייתה חורתת על דגלה את ערכי הליברליזם – ללא התבטאויות הומופוביות וללא שאיפות מדיניות קיצוניות – הייתה עוברת את אחוז החסימה (כאמור, ניתן לייחס לליברלים כ-6% מסך הקולות, בוודאי מעל 3.25% הנכסף). גם מצב עניינים שכזה היה עדיף לליברל הממוצע על פני המצב הנוכחי.

מפלגת זהות ניהלה קמפיין מרשים. הוא היה נקי כפיים, כנה וחדשני, ואין ספק שזהות הרימה את רמת השיח במהלך קמפיין הבחירות וכן העלתה סוגיות חשובות לליברלים (כמו שיטת השוברים בחינוך) לסדר היום הציבורי. המצע היה מפורט והציג תפיסת עולם סדורה וקוהרנטית. אבל זהות אינה מפלגה ליברלית גרידא, אלא היא באה עם כל מיני תוספות – כאלה שמסלידות ליברלים מסוימים, ולא מאפשרות למחנה הליברלי לממש את הפוטנציאל שלו.

  1. ליברלים, התאחדו!

התוצאה העגומה מובילה אותנו למסקנה די בנאלית: על המחנה הליברלי, שאינו גדול מדי גם ככה, להיות מאוחד. חשוב מכך: עליו להיות ליברלי, ולהתמקד בסוגיות ליברליות מובהקות. ישנן שתי דרכים לעשות זאת. הראשונה היא להקים מפלגה ליברלית: להעתיק חלקים נרחבים מהמצע של זהות כלשונם, ולמחוק את ה"תוספות", דוגמת טרנספר או בית מקדש. מפלגה כזו תוכל לאחד את המחנה, וכן להגדילו. נוכח הגרעון הגדל, השביתות הפרועות ברכבת ישראל, יוקר המחיה וכו', בהחלט אפשרי שהקרקע הישראלית פורייה לקידום רעיונות קפיטליסטיים.

הדרך השנייה שבה המחנה הליברלי יכול להיות מאוחד היא דרך התפקדות לליברלים בליכוד. זוהי התנועה המשפיעה ביותר כיום על ערכים ליברלים, עם אלפי מתפקדים משפיעים מתוך מפלגת השלטון ומיוצגים על ידי כמה חברי כנסת ושרים. התפקדות המונית של ליברלים לליברלים בליכוד בהחלט תגדיל את כוח ההשפעה של קבוצת הלחץ, ובכך תקדם באופן יעיל יותר אג'נדה ליברלית.

ניתן וראוי לנהל דיון ענייני על איזו מהדרכים עדיפה – מבחינה פרגמטית, רעיונית, וכו'. מה שבטוח הוא שהמצב הקיים לא ממקסם את הכוח הפוליטי של המחנה, כאשר כ-200,000 איש ממנו נותרו ללא ייצוג פרלמנטרי. אם ראשי המחנה – פייגלין, שקד והליברלים בליכוד ימשיכו להתנהל כשלושה ראשי-חץ נפרדים, הרי שהם פוגעים במחנה שאותו הם מתיימרים להוביל.


קרדיט תצלום:
Ckaelmi
שתף:
 
  • בר נדל

    מנהל מערך הכתבים באתר. בוגר תואר ראשון בכלכלה ויחסים בינלאומיים מהאוניברסיטה העברית. עובד ככלכלן בקסלמן (PwC), ליברל ואיש השוק החופשי. כותב על כלכלה.