בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

חתונה שווה: יש אלטרנטיבה לנישואין ברבנות?...

חתונה שווה: יש אלטרנטיבה לנישואין ברבנות?

,
מה עומד מאחורי המאבק של "ישראל חופשית" ברבנות ומדוע הרבנות אשמה בכל זאת.

חתונה שווה

בתחילת שבוע שעבר, תושבי ירושלים ואני ביניהם, לא יכלו לפספס את הקמפיין הנרחב "חתונה שווה", קמפיין שנפרס על פני שלטי חוצות רבים. הקמפיין מצהיר קבל עם ועדה כי "יש אלטרנטיבה לנישואין ברבנות" בלי לפרט מעבר לכך, ולצד זאת מפציר בנוסעים על בגין או בעוברים בצומת פת לחפש בגוגל את המילים "חתונה שווה". כמובן שהרושם הראשוני שלי, כמי שיש לו לא מעט ביקורת על הרבנות, היה חיובי. שמחתי שיש מי שמערער על המונופול של הרבנות, מונופול הקושר באופן בעייתי בין דת ומדינה ועל הדרך מצליח להמאיס את עצמו על מגוון רחב של ציבורים. גם אם קיימת לגיטימציה לקשר כלשהו בין דת למדינה, הצבת אלטרנטיבה לרבנות לא תפגע לעניות דעתי בקשר זה אלא לחילופין תחזק אותו. הנהגת נישואים אזרחיים בארץ היא לדעתי בגדר חובה למי שהשמירה על דת ישראל והמרכזיות של התורה בארץ ישראל חשובה לו, לכך אקדיש רשומה נפרדת בקרוב.

על כל פנים, בעקבות שמחתי מהקמפיין, מובן שכאשר הגעתי הביתה מיהרתי להכניס את המילים "חתונה שווה" לגוגל וכך להגיע לאתר של הקמפיין. מה מצאתי שם? קודם כל, לא מצוין בשלטי החוצות אך לפי האתר, הפרויקט ממומן ומוגש מטעם ארגון "הויה / ישראל חופשית" בשיתוף עם התנועה המסורתית (קונסרבטיבית) והתנועה הרפורמית. בנוסף, מטרת הפרויקט שונה מהרושם הראשוני (לכל הפחות מהרושם הראשוני שלי) שהתקבל משלטי החוצות. הפרויקט, לפי האתר, לא נועד לבטל את המונופול של הרבנות על טקסי הנישואין, אלא להציע אלטרנטיבה לטקס הקידושין האורתודוקסי, טקס שלדעת כל שלושת הארגונים האחראים על מימון וניהול "חתונה שווה", הוא טקס שאיננו שוויוני. לקמפיין קוראים "חתונה שווה" והמילה "שוויון" היא אכן המילה החוזרת על עצמה מספר הפעמים הרב ביותר באתר. התמונה שעולה, גם אם לא במפורש, היא שחתונה אורתודוקסית היא מיושנת ומפלה, זאת לעומת שאר הטקסים המוצעים המעלים על נס את ערך השוויון. קשה להימנע מהמסקנה כי לדעת מארגני הקמפיין, הרבנות מזוהה לחלוטין עם האורתודוקסי ועל כן המונופול של הרבנות שצריך לשבור הוא האורתודוקסיה שעלינו למצוא לה תחליף.

אגב, התוצאה השנייה בגוגל עבור המלים חתונה שווה שולחת לקמפיין הרדיופוני "חתונה שווה" שהוגש לציבור בעונת החתונות הקודמת, קמפיין שלא כיוון לזוגות הצעירים ורצונותיהם, אלא דווקא לדור ההורים, הסבים והסבתות שמחתנים את ילדיהם. מתוך הבנה כי השינוי הוא שינוי של מסורת, וכי הסיבה שזוגות רבים בוחרים לעצב את החתונה שלהם היא מתוך כבוד למשפחה, להורים ולמסורת, פנה הקמפיין לאותם אלו שמנחילים את המסורת, הסבים והסבתות, וקרא להם לאמץ את ערכי הקדמה והשוויון ולהעדיפם על פני המסורת והדת. אגב, הקמפיין מסתיים בהבהרה כי טקס זה איננו מוכר על ידי הרבנות הראשית. הפנייה לאלו האמונים על המסורת, יחד עם מכלול הטיעונים בתשדיר, מצביעים על כך שאין הכוונה רק להציע אלטרנטיבה לרבנות אלא בעיקר להציע אלטרנטיבה לאורתודוקסיה. לא הממסד הוא שמותקף אלא האופי המוכר והעתיק של הטקס הדתי, טקס המכיל אלמנטים שלדעת מארגני הקמפיין אינם שוויוניים. המצג שמעלה הקמפיין "חתונה שווה" הוא בעיקר מצג אנטי אורתודוקסי, שתכליתו לגרום לחוסר נינוחות עם הטקס המסורתי והעתיק שאינו עולה בקנה אחד עם סטנדרטים מודרניים.

הרבנות והאורתודוקסיה

החיבור בין דת למדינה בארץ הוא אמנם בעייתי, וכפי שכולנו יודעים יש לו מחירים רבים, אך עם זאת יש להיזהר מהשלכה אוטומטית על האורתודוקסיה בכללותה. שבירת המונופול של הרבנות לא תביא לכך שאנשים יפסיקו להתחתן בחתונה אורתודוקסית עקב היותה לא שוויונית, זאת כשם שאנשים עדיין מלים את בניהם על אף הפגיעה בתינוק, וכשם שלהבדיל ברוב הבתים שומרי המסורת בישראל, הגבר הוא זה שמקדש בערב שבת. אמנם הדוגמה האחרונה היא דוגמה לדבר שגם לפי ההלכה האורתודוקסית קל מאוד לשנות, אך עם זאת ברור כי עבור רבים ערכים המזוהים עם המסורת והיהדות גוברים על הצורך המיידי בהכנסת ערכים מודרניים בכל טקס בעל משמעות. כיום, הרבנות כפי שטענתי כאן, אינה בעיה של חילונים או מסורתיים המעוניינים בדת אחרת, אלא היא בעיקר פוגעת ביהודים אורתודוקסים הנדרשים לשירותיה על בסיס יומיומי. על כן, איני רואה סתירה בין הקפדה על יהדות הלכתית אורתודוקסית לבין שבירת המונופול של הרבנות. אגב, על הטעות בזיהוי היהדות עם האורתודוקסיה תעיד העובדה כי ישנם גם דתיים רבים המתקשים ומתעקשים שלא להינשא ברבנות, ביניהם אחד מחברי לאתר שכתב כאן לא מזמן.

אני רוצה להבהיר, איני טוען שיוזמי הקמפיין פעלו שלא בתום לב, חס וחלילה. אני באמת ובתמים מאמין שמי שפרסם את השלטים בטוח בזיהוי שהוא עשה בין אורתודוקסיה לרבנות הממסדית ובטוח שאם רק יציע אלטרנטיבה זו, מיד תתקבל על ידי מרבית הציבור. כמו כן איני כופר בזכותו של כל פרט לעצב את חייו ודתו כראות עיניו. עם זאת, חשוב לי להעלות את השאלה האם אמנם זיהוי זה שבין ההלכה לרבנות הראשית כפי שהיא כיום, הוא זיהוי נכון? האם קיומה של קהילה שומרת הלכה אורתודוקסית מותנה בקיומה של הממסד הרבני כאן בארץ? ניתן בקלות לדמיין קהילה של שומרי הלכה שמחד אינה עומדת או כפופה לסטנדרטיים מודרניים, אך עם זאת אינה מוגבלת על ידי המונופול של הרבנות הראשית.

אגב, השבוע המעבר של הרב אורן דובדבני מתפקידו כראש מערך כשרות מטעם הרבנות הראשית אל תפקידו החדש כראש מערך הכשרות של ארגון השגחה פרטית, הינו המחשה חייה לכך. המעבר של הרב דובדבני, רב אורתודוקסי מוערך, לארגון הקטן והצנוע ששם לו למטרה "להחזיר את הכשרות בישראל ליד הציבור" מעיד על כך שאין כל סתירה בין הקפדה מחמירה על ההלכה, לבין האינטרס של כולנו לפרק את המונופול של הרבנות. מיותר כמובן לציין בהקשר זה שהמורווחים הראשונים משבירת המונופול הם הצרכנים שומרי ההלכה שיזכו להשגחה טובה יותר, עבור מחיר זול יותר. הצעד של הרב דובדבני הוא בעיני לא פחות מדרמטי והוא רק יעצים את ההשפעה של הארגון הירושלמי הקטן על רפורמות עתידיות ברבנות הראשית.

נחזור לעניינינו. כפי ששלטי החוצות של "ישראל חופשית" מעידים, אנו אכן זקוקים לרפורמה ברבנות, אך זאת לא משום שהיהדות האורתודוקסית היא מיושנת ולא רלוונטית אלא דווקא משום שעבור רבים כיום היא אכן משמעותית וחשובה. אנשים רוצים לאכול אוכל כשר בפסח, אנשים מעוניינים בבתי כנסת פעילים לבוא אליהם בזמנים שונים בשנה, וגם אחרי רפורמה ברבנות אני מאמין שרבים ירצו להתחתן בחתונה יהודית מסורתית. בעיני, הקמפיין של "הויה" הוא רק דוגמה נוספת לפגיעה של הרבנות הראשית ביהודים שומרי מסורת בארץ, יהודים שדתם עלולה להפוך מאוסה רק בגלל הארגון שמחזיק במונופול עליה. ההתנהלות של הרבנות מצליחה פעם אחר פעם להמאיס את עצמה, הן על הציבור המאמין והן על הציבור שאינו מאמין בארץ.


אהד וילק

אהד וילק הוא סטודנט במחלקה לפיזיקה ובתוכנית אמירים רוח באוניברסיטה העברית. כותב בענייני יהדות ותרבות.