בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

טראמפ והצו הנשיאותי: מניעת טרור או איסלאמופוביה?...

טראמפ והצו הנשיאותי: מניעת טרור או איסלאמופוביה?

,
לאחרונה פסק בית המשפט העליון האמריקני לטובת הצו השנוי במחלוקת של הנשיא דונלד טראמפ המונע את כניסתם של אזרחי 6 מדינות מוסלמיות (סוריה, עיראק, סומליה, לוב, סודאן ואיראן) לשטחה של ארצות הברית. מה עומד מאחורי החלטה זו של הנשיא, האם יש כאן מניעים טהורים שמטרתם מניעת טרור גרידא או שמא נובעת היא גם מסיבות אחרות?

ההחלטה של בית המשפט העליון בארה"ב (רוב של 6 שופטים מול 3) לעתור לצו הנשיאותי של טראמפ כנגד שש מדינות מוסלמיות היה ללא ספק מהלך בעל משמעות רבה לנשיא, שהשיב את הרוח הגבית שאפיינה את קמפיין הנשיאות שלו. חשוב להבהיר ולחדד את משמעות אותו פסק הדין: מדובר למעשה בהחלטה זמנית (ההחלטה הסופית תתקבל באוקטובר) האוסרת רק על אזרחים ללא קשר ישיר לארה"ב להיכנס לשטחה. האמירה החשובה היא שלנשיא יש אפוא סמכות לאסור כניסת אנשים ממדינות מוסלמיות לאמריקה.

יחסו של טראמפ לאסלאם

במהלך קמפיין הבחירות שלו, טראמפ קשר עצמו באופן ישיר ולעיתים בוטה לסוגיה המוסלמית במערב ובפרט באמריקה. התמיכה שקיבל מחלקים לא מבוטלים מקרב הציבור האמריקני סייעה לו לשלוח יד ללא חשש ולעיתים אף ללא רסן בסוגיית האסלאם, סוגייה שמעליה התנוסס עד כה הדגל השחור של ה'טאבו'.

עם זאת, טראמפ מעולם לא תקף באופן ישיר את האסלאם או נביאו (מוחמד) כשורש הרוע בעולם, כפי שעשו פוליטיקאים אחרים כמו לדוגמא חרט ווילדרס מהולנד. המשמעות והחשיבות של דברי טראמפ באותו דיאלוג תקשורתי, גם אם הכיל סתירות, היה בפתיחת אותו השיח שהיה עד עתה בגדר 'אסור'.

אמירות שונות שפיזר טראמפ בתקשורות, כמו הקביעה לפיה ״האסלאם שונא אותנו״, רוככו ופורשו מחדש. הכוונה היתה לאסלאם הקיצוני ולא לאסלאם עצמו. באופן דומה, ההכרזה המפורסמת של טראמפ לפיה יאסור כליל כניסה של מוסלמים (כל מוסלמי, ולא רק מאותם 6 מדינות בעייתיות) לאמריקה העלתה תמיהות לאחר שבראיון ל CNN אמר טראמפ שהוא חושב שיש הרבה מוסלמים שהם אנשים נהדרים, גם אם המשיך לצדד במונח 'הבעיה המוסלמית'.

נאומו האחרון כנשיא, שהתקיים בסעודיה 'מלכת האסלאם' (שנגדה כצפוי, לא נקף אצבע) מגלה כי הדיכוטומיה הקלאסית בין אסלאם קיצוני ואסלאם רגיל עדיין משחקת תפקיד אצל הנשיא האמריקני. המושג הערטילאי-'טרור אסלאמי' עדיין משמש ככלי יעיל במאבק מול 'האסלאם הרע'. בכך ישנה נסיגה מסוימת מניפוץ אותו 'טאבו', אל אותו רצף מוכר שמונע את הבדיקה החשובה- האם באמת קיים קשר ישיר בין אסלאם וטרור, או שאותה הנחה הינה חסרת כל בסיס.

הפיגוע בתאומים והמוסלמים בארה"ב

חשוב לזכור שמאז ה-11 בספטמבר, 2001, נוצרה לא רק צלקת עמוקה בתודעה האמריקנית, אלא גם החלה שריקת הפתיחה של העידן האנטי מוסלמי. הטרוריסטים המוסלמים שהיו אחראים לאותה קטסטרופה הכתירו את עצמם כאויב המושבע של המערב והאנושות המתונה באשר היא. למרות שממשל ארה"ב לא התעמת עם השאלה האם מקור הטרור שייך לדת האסלאם עצמה, זה לא מנע מכדור השלג להתגלגל באגרסיביות- מדינות מוסלמיות ומוסלמים היו תחת מתקפה פיזית ותרבותית חסרת תקדים. העובדה שעל עורו של כל מוסלמי באשר הוא נצרבה דמותו של טרוריסט בפוטנציה פגעה קשות  במרקם היחסים העדין שבין האסלאם למערב.

האם לנשיא טראמפ באמת יש משהו אישי כנגד האסלאם? זו שאלה שמעטים יכולים לענות עליה. אך כן נהיר שבבסיס המאבק הגלובלי בטרור עומדת השאלה המטרידה שממנה התעלמו שנים- האם מדובר בחלק זר שסוטה מהמעגל האותנטי של משנת האסלאם, או שמדובר בחלק המהווה חלק בלתי נפרד ממנה. טראמפ, כנראה, זיהה את הנקודה הזו לפני הבחירות ופעל בצורה מתוחכמת וישירה גם אם בסתירות, כנגד 'הבעיה האסלאמית' ולא רק כנגד 'הטרור האסלאם הקיצוני'.

האיש החזק בעולם ימשיך ככל הנראה להיאבק בטרור האסלאמי תוך שימוש בבנק המטרות שיש באמתחתו. כמו כל מנהיג שפוי, גם הוא מעוניין להרחיק התקפות טרור ושנאה על מדינתו,  וכשנוח לו לתקוף את האסלאם 'הרע' ולתמרן עם האסלאם 'הטוב'. אך בתור מי שרמס את קונספט הפוליטיקלי קורקט, אולי עוד צפויה לנו סצנה בנוסח מנהיג בריטניה לשעבר, וויליאם אוורט גלאדסטון, עוד מתקופת המאה ה-19, שהכריז: "כל עוד הספר הזה(קוראן) קיים, לא יהיה שלום בעולם. " 


אלעד בן דוד

תלמיד לתואר שלישי בלימודי מזה"ת בבר אילן ובמכון הגבוה לתורה, היה פעיל בעמותה לשחרור פולארד. כותב שירה ומתעניין בתרבויות ושפות.