בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

ביטוח לאומי: תרמית הפירמידה הגדולה בישראל...

ביטוח לאומי: תרמית הפירמידה הגדולה בישראל

,
המוסד לביטוח לאומי הוא כנראה ממוסדות המדינה השנואים ביותר בישראל, אך בירוקרטיה בלתי-נסבלת היא אחת מהבעיות הקטנות ביותר שלו. מהן הבעיות הגדולות יותר, וכיצד ניתן לפתור אותן?

שאלת נחיצות ונכונות קיומה של מערכת רווחה ממשלתית היא זו שעומדת לרוב במוקד הוויכוח בין הימין הכלכלי לשמאלו. אך חשובה לא פחות שאלה אחרת: כיצד ניתן לייסד מערכת רווחה שתועיל יותר משתזיק?

לגבי התשובה הנכונה עוד חלוקות הדעות, אך ישנה דוגמא חיה למערכת כזו המסבה יותר נזק מתועלת: הביטוח הלאומי הישראלי. לא קשה להבחין בשנאתם התהומית של הישראלים למוסד זה, לתדמית ההיפר-בירוקרטית שיצאה לו, ולתעשיית "מיצוי הזכויות" השלמה שקמה סביבו רק בשביל לאפשר לאנשים לקבל את מה שמגיע להם; אך קיים מישור נוסף, בעייתי לא פחות: ביטוח לאומי הוא מעיקרו תרמית פירמידה. ניתן להגדיר בפשטות תרמית פירמידה בצורה הבאה: מודל עסקי שאינו מבוסס על מכירתו של מוצר או שירות, אלא על רווח של המקדימים להצטרף למיזם על חשבון המאחרים, כך שבסופו של דבר הוא קורס, והמאחרים להצטרף אליו מפסידים את כספם שהושקע בתרמית, ועבר למקדימים.

מטבע הדברים תרמיות פירמידה קלאסיות מנסות להסוות עצמן על ידי שיווק פסדו-מוצר: מוצר ללא ביקוש צרכני משמעותי, שמתחזה לכזה. ניתן למנות בין הדוגמאות למוצרים כאלה מתרמיות פירמידה ישראליות בשנים האחרונות "משקה אנרגיה" ללא חומרים פעילים כמעט, "מערכת שיווק לעסקים" שלא מתפקדת גם לאחר חודשים ארוכים של ציפייה והכרזות אינספור על תחילת פעילותה, ועוד.

בביטוח לאומי מתקיימים התנאים האלה, ואף יותר מכך: בעוד שהביטוח אמור להוות מערכת רווחה שמספקת מגוון שירותים ואמונה על תשלום מספר קצבאות, הצהרותיהם של הגורמים הרשמיים בו עצמו גורסות שחור על גבי לבן – על פי המגמה המסתמנת, כבר ב-2026 יגדלו הוצאותיו של הביטוח הלאומי על הכנסותיו, כך שעד 2045 תתרוקן קופתו סופית. משמעות התחזית הזו ברורה: אלו שיקבלו את תשלומי הביטוח הלאומי עד 2045 הם החלק העליון בפירמידה שחלקה התחתון מורכב מאלו שישלמו עד 2045 אך לא יקבלו את חלקם.

מהו ביטוח, ומהי מערכת רווחה?

בשביל להבין איך הגיע הביטוח הלאומי למצב כזה, יש להבין איך בכלל הוא היה אמור להתקיים. למעשה, הביטוח הלאומי ממלא מספר פונקציות, שעשויות להתקיים לאורך ימים ושנים מבלי להגיע לגירעון:

  1. מערכת חלוקה של העושר – בין היתר, הביטוח הלאומי גובה יותר מאלו שמשתכרים יותר ופחות מאלו שמשתכרים פחות. טכנית, ניתן לעצב את הגבייה הזו כך שהתקבולים יישארו גבוהים מההוצאות.
  2. ניהול סיכונים ואי-ודאות – חלקים מתפקידיו של הביטוח הלאומי אמורים לגשר בין העדפות סיכון שונות. זהו למעשה מהותו העיקרית של ביטוח באשר הוא: האדם חושש מתרחיש לא ודאי, שבו הוא יזדקק לסכום מסוים של משאבים. לשם כך הוא מפקיד סכום קטן יותר של משאבים, בתנאי שאם הוא יזדקק לסכום הגדול יותר הוא יקבלו. המפקיד מרוויח את הביטחון של יכולת ההתמודדות עם אותו תרחיש, והביטוח מרוויח מכל אותם פעמים שהתרחיש לא התממש.
  3. חיסכון והלוואה – דרך אפשרית נוספת לביטוח הלאומי להרוויח היא על ידי פערי הזמן בין קבלת התשלומים מהמבוטחים בעל כורחם לבין התשלום להם בחזרה. פער הזמן הזה מאפשר לאותו הכסף לצבור ריבית, כך שהביטוח הלאומי יוכל לשלם כמו שהוא קיבל ואף מעבר, כך שגם המבוטחים לכאורה יוכלו להרוויח מהשירות הזה.

יהי לרווחה אשר לרווחה ולנו יופרט הביטוח

אכן, קיום שריר של מוסד בסגנון ביטוח לאומי הוא בגדר האפשר, כתלות בשיעורי ההכנסות וההוצאות; מדוע אם כן, קרה ושיעורי ההוצאות וההכנסות שנקבעו לא מספיקים לקיומו השוטף?

יתרה על כן; אף אחת מהפונקציות שממלא הביטוח הלאומי לא מצדיקה את קיומו. גם אם נניח מסיבות פטרנליסטיות כלשהן שיש לחייב את האזרחים לרכוש לעצמם ביטוח סיכונים או פנסיה – את הניהול של אותן הקרנות יוכלו לבצע גורמים פרטיים, שייבחרו על ידי המבוטחים עצמם, וממילא יהיה להם תמריץ לא לסאב את עצמם בירוקרטית, ולכן ישקיעו את הכסף במקומות בהם יניב רווח. באשר למערכת הרווחה, אין סיבה לפצל בין המיסים השונים, ונכון להפוך את הנתח מדמי הביטוח הלאומי שמיועד לשמש כמערכת חלוקה של העושר לחלק אינטגרלי משאר המיסוי.

התשובה למאמר, היא המאמר

ובכן, ניתן בנקל לבחון את מקרה הביטוח הלאומי מזווית מערכי התמריצים. מיהם הקובעים את התנהלות הביטוח הלאומי, ומהו מערך התמריצים שלהם לשמור על יעילותו? התשובה היא בראש ובראשונה כמובן נבחרי הציבור. סמכויותיו וחובותיו של הביטוח הלאומי מעוגנות בחוק; אותו החוק שנקבע על ידי חברי הכנסת, שנבחרים על ידי הציבור. ניתן להניח שמי שהגיע להיות חבר כנסת, מעוניין בכך, וממילא – התמריץ שלו הוא להיבחר בשנית. הדרך שלו להיבחר היא על ידי הציבור בבחירות הכלליות או בפריימריז, ולכן צעד יעיל שלו יהיה כזה שתועלתו תהיה גלויה לציבור הבוחרים עד מועד הבחירות, ותגבר על הנזק של אותו צעד. לפיכך – כל שינוי שתוצאותיו החיוביות יתגלו רק בטווח הארוך, בעוד שנזקיו יתגלו בטווח הקצר יותר – יהיה לא משתלם לחבר הכנסת. שינויים במבנה הביטוח הלאומי יהיו מהסוג הזה – כל שינוי ידרוש קיצוץ בהתחייבות הביטוח הלאומי לשלם, שהרי ההתחייבות כיום גבוהה מהאפשרי; לעומת זאת, התועלת, שהיא התייעלות המנגנון עד כדי עלייה בתשלומים, או למצער מניעת הקריסה הצפויה – תתגלה רק בטווח הרחוק.

אם כן, האם הקריסה היא גזירת גורל? האין לנו מזור למחלתו של הביטוח הלאומי? ולא היא. מובן התועלת הציבורית של הפוליטיקאי אינו סטטי; יש דרך לגרום לכך שהתועלת ממהלך כזה תגבור על הנזק. אותה הדרך היא הדרך היחידה שיכולה להוביל לשינויים פוליטיים בני-קיימא: הסברה. אם הציבור יכיר את הבעיות שבהתנהלות הביטוח הלאומי וידע כבר מעכשיו ששינויים מערכתיים בו נדרשים, הוא יתייחס בחיוב לפוליטיקאי שיעשה מהלכים כאלה. הדרך לשינוי היא ברורה, אפוא: הנגשה והפצה של כמה שיותר מהמידע אודות מעללי הביטוח הלאומי לכמה שיותר אנשים. שיתוף המאמר הזה עשוי להיות התחלה טובה.


אריאל ליכטרמן

תלמיד ישיבת ההסדר הר עציון, פעיל ליברל וסגן יושב ראש ליברלים בזהות.