בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

"יום המעשים הנחמדים" ופגיעתו ברווחה שלכם...

"יום המעשים הנחמדים" ופגיעתו ברווחה שלכם

,
מה הקשר בין ניאו-ליברליזם ליום המעשים הטובים, ומדוע יום שכזה דווקא פוגע באזרחי המדינה במקום לשרת את מטרתו.

מזל טוב! "יום המעשים הטובים" חוגג עשור. "יום המעשים הטובים", ה-11 במספר, נערך היום (28 במרץ) בשורת יוזמות ואירועים ברחבי הארץ. בנות ובני נוער יבקרו בבתי אבות ויארחו חברה לקשישים, חיילות ינקו וישפצו מבנים המאכלסים עמותות ואוכלוסיות מוחלשות, מתנדבים ייקחו הפסקה מהעבודה ויגיעו לשמח ילדים מאושפזים בבתי חולים ועוד מאות אלפי ישראלים וישראליות יתנדבו ויתרמו מזמנם ומכספן.

איזו בעיה כבר יכולה להיות ביום הזה, שכולו רוח התנדבות ותרומה? הנה הוכחה ניצחת לחזון הניאו-ליברלי. המדינה לא חייבת להתערב בשוק החופשי. ראו כיצד ניתן לדאוג לקבוצות המוחלשות בחברה בלי שום צורך בכפייה. אבל בפועל, לא רק ש"יום המעשים הטובים" לא עושה טוב, הוא אפילו גורם להרבה רע.

צדקה במקום צדק

באתר הפרויקט נכתב "המסר העיקרי ביום זה הוא שמעשה טוב יכול להיות כל דבר – החל מחיוך לאדם ברחוב, הזמנה של קרוב משפחה לארוחת צהרים או ביקור בביתו של שכן קשיש ועד להתנדבות בפרויקטים למען החברה והסביבה כגון שיפוץ וצביעת מעונות יום והוסטלים, ניקיון חופים, מפגשים בין דוריים, ימי כייף לאוכלוסיות נזקקות, הקמת גינות קהילתיות ועוד".

מסתבר שהשאלה "מהו מעשה טוב?" סתם מעסיקה את האנושות כבר כמה אלפי שנים. האם מה שחשוב זו התוצאה או הכוונה? האם יש ערכים נעלים יותר מערכים אחרים? איך טבע האדם משפיע על טיב המעשים? האם הטוב הוא יחסי או אבסולוטי? אילו חובות וזכויות קיימות? למעשה, התשובה ל״מהו טוב״ ולכל השאלות האלו חיכתה כל הזמן באתר "יום המעשים הטובים" – זה יכול להיות כל דבר. ענף האתיקה מודה לכם.

אבל ברצינות, בפסקה הזאת מגולם חלק עיקרי מהבעייתיות שביום הזה. הקמת גינות קהילתיות זה מקסים ובהחלט לא הייתי רוצה לחיות בחברה שאנשים בה לא מחייכים ברחוב או לא מבקרים קשישים מיוזמתם. כל אלו נחמדים מאוד, אבל הם לא הופכים את העולם לטוב. לכל היותר, הם הופכים את העולם לנעים ונחמד יותר. נראה שמשתתפי "יום המעשים הטובים" מגדירים ערבות חברתית ודאגה לאוכלוסיות מוחלשות כ"טוב". לשיטתם, הם גם פועלים כדי ליישם את תפיסת הטוב שלהם. במציאות הם לא באמת עושים את זה.

הבעיה המרכזית ב"יום המעשים הטובים" היא הטרמינולוגיה שהוא מייצר סביב צדקה וההשפעות שלה. היום משווק כמתקן עוולות ומצוקות חברתיות; יום של ערבות חברתית, של יצירת שינוי וכמובן של עשיית טוב. הטרמינולוגיה הזאת והקישור שהיא עושה בין מצוקות, השפעה על המציאות וחברה צודקת להתנדבות ותרומות, לא נכונה ומסוכנת. צדקה לא פותרת את הבעיות האלה. כשהיא מוצגת כדבר שכן מקדם את הערכים האלה, היא גם מונעת באמצעים שבאמת יביאו לכך.

בהיבט הפרקטי, ההשפעה של יוזמות צדקה שכאלו על המציאות מוגבלת מאוד. הכוח והמנגנונים שברשותן אפסיים לעומת אלו שברשות המדינה. בנוסף, אין להן כלים להבטיח שאותם מעשים "טובים" ימשיכו ויישמרו. עמותה אזרחית יכולה להחליט שהיא מסייעת להשיג מזון לנזקקים. בפועל, כל מה שהיא תעשה הוא כאין וכאפס לעומת שירותים ציבוריים שתיתן הממשלה.
מעבר לפרקטיקה, טמונה בכך גם בעיה ערכית מהותית. חברת צודקת לא יכולה להיות מושתתת על פילנתרופיה ואלטרואיזם, היא חייבת להיות מבוססת על קבלת זכויות. תפיסת הצדקה כ"טוב" שמוצגת ב"יום המעשים הטובים", זורקת לפח את הרעיון של מערכת חברתית שמבוססת על  זכויות וחובות. כשאנשים תלויים ברצונם הטוב של תורמים ומתנדבים, זכויותיהן אובדות. חברה צודקת היא חברה שדואגת להעניק לכל החברות והחברים בה את זכויותיהן. כלומר, גם במצב ששיפוץ בית מטעם עמותה הביא לתוצאה זהה לזו של שיפוץ דיור ציבורי מטעם המדינה, יש בעיה קשה בכך שמקבלי השירות נאלצו לפתח תלות בגורם פרטי.

רבים ממבקרי "יום המעשים הטובים" מלינים על מירוק המצפון שהיום מאפשר לצד הנותן, המשתתפות והמשתתפים בו, ובכלל לחברה כולה. לא פחות חשוב מכך, הוא מה שהיום יוצר אצל הצד המקבל. הפרטת השירותים הציבוריים לעמותות פרטיות, מגבילה את האפשרות לדרוש מהמדינה לממש את אחריותה. פתרון מצוקות חברתיות אינו מוכר עוד כזכות שמגיעה לאזרחים והמדינה אינה מוכרת ככתובת שממנה יש לדרוש זאת. תרבות אזרחית היא דבר מעולה, אבל לא כשהיא באה על חשבון הענקת ודרישת זכויות.

הרווח של שרי אריסון

הנהנת הגדולה מ"יום המעשים הטובים" היא היוזמת והמייסדת שלו, אשת העסקים שרי אריסון. הפרויקט מעניק לה קמפיין יחסי ציבור גדול ואפקטיבי של מי שמודאגת ודואגת לחברה שבה היא חיה, כדי שתקבל לגיטימציה ציבורית להמשיך ולשלוט ביד רמה בענף הבנקאות. כנראה שעמלות נמוכות יותר ומס גבוה יותר, היו גם עוזרות לנו יותר. בנוסף, הסדר החברתי שהיא יוצרת – שנסמך על המגזר השלישי ומרוקן את המדינה מתוכן ומכוח –  מאפשר לה להמשיך להיות בעלת השליטה והאמצעים מבלי שאף אחד יגביל אותה, ומבלי שתהיה דרישה להגביל אותה. במציאות הזאת, בעלת ההון היא בעלת הכוח ויכולה לעשות כאוות נפשה. הציבור נשאר עם הרבה מעשים נחמדים, מי שנשארת עם הרבה טוב בשביל עצמה – זאת אריסון.

אז מה כן כדאי לעשות?

ראשית, זה מבורך להמשיך להיות נחמדות ונחמדים ולסייע לסביבה שלנו. רק רצוי שזה לא יהיה במסגרת פרויקט שחורט על דגלו כרסום בזכויות חברתיות, אלא מתוך הכרה שמדובר במעשים שצריכים להיות חלק ממערך חברתי ורווחתי כולל. שנית, אם רוצות ורוצים לפעול למען תיקון חברתי, כדאי לעשות את זה באמצעות מוסדות שכן דואגים לעיגון זכויות. ע"י חיזוק העבודה המאורגנת, המגזר הציבורי ותנועות שמקדמות את כינונה של מדינת רווחה. ככה שהעולם שלנו יוכל להיות לא רק נחמד, אלא גם טוב.


איתי כהן

סטודנט לפילוסופיה, סוציאל-דמוקרט, ופעיל בארגון "כוח לעובדים". כותב בענייני חברה וכלכלה.