בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

יום ראשון דיכאון: לבטים על סוף שבוע ארוך...

אפשר להתווכח לגבי הכדאיות של יום ראשון חופשי - אלא שאם כבר עושים, אז לפחות שיהיה כמו שצריך.

יום ראשון דיכאון: לבטים על סוף שבוע ארוך

אחת לכל כמה שנים צצה סערה סביב הנושא "סוף שבוע ארוך" – כלומר קביעת יום ראשון כיום מנוחה או חופשה, במקום יום שישי או בנוסף לו. הוצעו שיטות שונות ומגוונות, נימוקים בעד ונגד ולרוב נדמה היה שיום ראשון חופשי רחוק מאתנו כמו השלום עם סוריה. אלא שבשנה האחרונה חלה התקדמות של ממש – יוזמה של ח"כ אלי כהן קיבלה את אישור ועדת השרים לענייני חקיקה, ואפילו היה דיבור על יישום היוזמה במהלך שנת 2017 – אלא שבינתיים היוזמה נתקעה ולא ברור מה יעלה בגורלה.

יוזמתו של ח"כ כהן (שלאחרונה מונה לשר הכלכלה) דומה ליוזמות רבות שבאו לפניה בכך שמציעה מתכונת חלקית ומפוזרת לסופ"ש ארוך – במקרה זה, שש פעמים בשנה בהן נקבל יום ראשון חופשי, כולן בזמן שילדים ממילא נמצאים בחופשה כזו או אחרת. הצעה זו משותפת ליוזמות אחרות שהציעו "פיילוט" זמני של ימי ראשון פעם בכל חודש או בכל חודשיים, או מתכונת דומה לצמיתות. אלא שללא קשר למימוש יוזמתו של ח"כ כהן, ההצעה נועדה לכישלון ואין בה כדי לתת מענה אמיתי למצוקת סופי השבוע בישראל.

חבר הכנסת אלי כהן. (מקור: מיכאל אפריאט)

דיון מקיף ביתרונות ובחסרונות הנובעים מהחלת סופ"ש ארוך, באופן כללי, הינו מעבר לעניין מאמר זה. לצרכינו הנוכחיים ניתן להניח שמדובר בשינוי רצוי בהקשרו הרחב – המהלך עשוי לתרום רבות למשק ולמסחר הישראלי, לאיכות החיים בישראל, לצמיחה, לפריון העבודה, לצמצום פערים, לפתרון סוגיות דת-מדינה, ועוד. אכן מהלך כזה מעלה סוגיות מורכבות ורגישות – כלכליות, חברתיות, דתיות – אך הבה נניח שניתן להתמודד בהצלחה עם כל טיעון שעולה נגד המהלך, ושמכל בחינה זו השאיפה הכללית ליום ראשון חופשי היא ראויה וכדאית.

בכל זאת אציין שמלבד הזווית המאקרו-כלכלית, ההיבט המשכנע ביותר הוא דווקא במימד האישי – מהתרשמות כותב מאמר זה, כל אדם שחווה על בשרו את שתי החלופות (שישי חופשי לעומת ראשון חופשי), מעדיף סופ"ש ארוך של ימי ראשון על פני יום שישי חופשי – ולא מצאתי השפעה כלשהיא הנגזרת ממעמדו הדתי, הכלכלי, או החברתי של אותו האדם.

סופי שבוע ארוכים רק מועילים כשבאים ברצף

הבעיה ביוזמתו של כהן ובאלו הקודמות לה נעוצה בפיזור סופי השבוע הארוכים על גבי תקופה ארוכה. אחד היתרונות הבולטים והמשמעותיים בסוף שבוע ארוך הוא ההשפעה על השגרה הקבועה בימי חול לאורך השבוע, וכן בין שבוע לשבוע, השפעה המצטברת כתוצאה מרצף של סופי שבוע ארוכים. "פיילוט" של ימי ראשון חופשיים מפוזרים על פני השנה (לדוגמא, פעם בחודשיים) מפספס לחלוטין את היתרונות בימי ראשון ועשוי לקבור את היוזמה אחת ולתמיד. כך גם מתכונת חלקית כזו לא תדמה לציבור את התחושה הנלווית לסופ"ש ארוך, ולא תשקף נאמנה את ההשלכות הרוחביות (בכלכלה ובחברה, החיוביות והשליליות) שיש למהלך כזה.

סוף שבוע ארוך אינו מתקיים בוואקום – הוא משפיע על כל שאר השבוע, על כל שאר החודש, וכן הלאה. יום ראשון חופשי אינו רק מעניק יום חופש נוסף – יותר זמן פנוי בסופ"ש משפיע דווקא על תכנון השבוע כולו. סידורים, חופשה, פנאי – מבנה הסופ"ש מהווה שיקול בכל אלו, אף אם הם מבוצעים בפועל במהלך השבוע או בזמן אחר לחלוטין. אלא שסוף שבוע ארוך פעם בחודשיים הופך לסתם עוד יום סידורים צפוף. הוא אינו משפיע על השבועות מסביבו שכן לפניו ואחריו נמצאים סופ"שים רגילים, שגרתיים. הוא הופך ל"יום סידורים לאומי" עמוס ופקוק בו כל אזרחי המדינה מנסים יחד להספיק את כל המשימות הרבות שצברו בציפייה להגעתם לסופ"ש ארוך זה.

לעומת זאת, רצף של סופי שבוע ארוכים הבאים יחד, הינו בעל אפקט מצטבר המשליך על כל התקופה כולה. האזרח יכול לחלק את זמנו, לתכנן את משימותיו ויעדיו, לפי שגרת הסופ"ש הארוך. המבנה של השבוע עצמו משתנה ויש לכך השלכות על כל התנהלותו ושגרתו של האדם מן השורה. רק במתכונת כזו ניתן להרוויח באופן משמעותי ממנגנון של סופ"ש ארוך ולהינות מפירותיו.

ישנה חלופה דומה ליוזמה של ח"כ כהן אך עדיפה בהרבה – קיבוץ של סופי שבוע ארוכים ברצף קצר של 4-6 שבועות, פעם או פעמיים בשנה. כך ניתן לקיים פיילוט או מתכונת חלקית, עם אותה כמות רצויה ומצומצמת של ימי ראשון חופשיים, ומאידך ליהנות מהיתרונות של רצף סופ"שים ארוכים, ולדמות כיצד ייראה מהלך כזה לאורך השנה כולה. רצפים אלו ניתן להכניס בתקופות השגרה של השנה – בין חנוכה לפורים ובין שבועות לחגי תשרי. בינתיים, נדמה שהמפללים ליום ראשון חופשי בארץ, ייאלצו להתאזר בסבלנות.


קרדיט תצלום:
מאגר חינמי
שתף:
 
  • ג'וני גרין

    ג'וני גרין הינו מנהל פרויקטים בחברת הייטק ישראלית ובעברו עורך דין מסחרי במשרד עסקי בירושלים. בעל תואר ראשון במשפטים ותקשורת מהאוניברסיטה העברית והסמכה כעו"ד בישראל ובמדינת ניו יורק בארה"ב. כותב על כלכלה, פוליטיקה, משפט, תקשורת, דת וארה"ב.