בחירת העורך

ישראל איננה עושה חסד עם עזה

,
עם פיצוץ מנהרת הטרור תחת מעבר כרם שלום בשבוע שעבר, צף ועולה שוב השיח בנוגע לעליונות המוסרית ולחסד אותו עושה מדינת ישראל, כביכול, עם תושבי עזה. ובכן, אולי זהו עיתוי נכון בכדי לתהות על טיבו של טיעון זה.

לפני שבועיים פוצץ צה"ל מנהרה שנחפרה מרפיח למצרים, תחת מעבר כרם שלום הישראלי. כלי התקשורת בארץ התמוגגו מההישג הצבאי והטכנולוגי הזה, ובמקביל הדגישו את השפלות המוסרית של ארגון חמאס. בטור פרשני שפורסם באתר מאקו ביאר רוני דניאל, פרשן חדשות ערוץ 2, את המאורעות: "המנהרה שהופצצה אמש מעידה על הכוונה לפגוע במעבר כרם שלום עצמו, עורק החיים של הרצועה, ובכך ליצור משבר נוסף לעזתים". ראש מנהלת התיאום והקישור לעזה, אל"ם פארס עטילה, השתמש בדיוק באותה הטרמינולוגיה במהלך תצוגת ראווה לנציגי ארגונים בינלאומיים, באומרו כי "מעבר כרם שלום מהווה עורק חיים מרכזי לרצועת עזה, וכל פגיעה בו היא כפיגוע טרור נגד תושבי רצועת עזה". כפי שתואר בעיתון ישראל היום, גם תושבי קיבוץ כרם שלום הסמוך תהו על פעולותיו של ארגון חמאס באומרם כי "זה סוג של אבסורד שהחמאס ממשיך לנסות לפגוע דווקא בנקודה שמזינה אותו".

הביטוי "עורק החיים שמספקת ישראל" נראה כמוטיב חוזר אצל הדוברים הללו. הביטוי הזה  מסמל סלידה מהתנהלות חמאס ומחפירת מנהרות התופת, אך הוא גם מייצג את התחושה הרווחת בישראל, לפיה בתפעול מעבר כרם שלום אנו עושים חסד עם תושבי עזה. ייתכן כי מחשבות אלו יעילות בניקוי המצפון, אך הן מתעלמות בגסות מהמציאות.

מנהרת הטרור. (מקור: דובר צהל)

בכדי לעמוד על טיבו של הכשל הלוגי בתפיסה זו, ראשית יש להזכיר אמת פשוטה הנעדרת מהשיח הציבורי השוטף: מדינת ישראל מטילה סגר על רצועת עזה. סגר זה מתבטא בשליטה כמעט מוחלטת בנכנס וביוצא מעזה – הן בפן החומרי והן בפן האנושי. ישראל מונעת באופן אקטיבי ואבסולוטי שינוע סחורות לעזה וממנה בים ובאוויר. רק לפני חודש נפתח מעבר רפיח, המחבר את הרצועה למצרים, לאחר עשור בו שלטה ישראל באופן מוחלט גם במעברי הסחורות היבשתיים.

כזכור, ישראל עזבה את רצועת עזה בשנת 2005 במסגרת תכנית ההתנתקות. לכאורה, מרגע זה והלאה תושבי הרצועה אמורים היו לקבל אחריות לגורלם. אולם למעשה, יחד עם השליטה המוחלטת כמעט בתשתיות החשמל, הביוב והמים, מדינת ישראל גם מונעת באופן אקטיבי פיתוח תשתיות בעזה, והיא אף הורסת אותן. יתרה מזאת, בעזה אין אספקה סדירה של חשמל ושל תרופות לבתי החולים, והמים מזוהמים בשל זרימת ביוב לתוכם; בכך, למעשה, ישראל "תורמת" באופן ישיר למשבר המתמשך. ישראל בועטת ברגלי העזתים, ומיד מתגאה בקב הבודד שהיא מעניקה להם.

קיימת טענה לפיה ממשלת חמאס נבחרה באופן דמוקרטי, ולפיכך החלטת הארגון להשקיע אשתקד 260 מיליון דולר בזרוע הצבאית במקום בתשתיות המים או בבריאות, משקפת את רצון התושבים בעזה. למעשה, כשנה לאחר ההתנתקות ביצע חמאס השתלטות חמושה ואלימה על כלל המוסדות השלטוניים ברצועה. במהלך השנים האחרונות אנו עדים שוב ושוב להוצאות להורג בכיכר העיר, של אלו המביעים התנגדות פאסיבית או אקטיבית לדיקטטורה של חמאס. האם ניתן להעלות על הדעת שזהו רצון העזתים?

מצידה השני של המפה הפוליטית, יש הטוענים כי הישראלים אינם מסוגלים להכיל את סבלו של הזר המוסלמי. גם טיעון זה הוכח כשגוי בשנים האחרונות, כאשר הציבור בישראל הצליח להכיל את סבלם של שכנינו הסורים, ואף לפעול למענם – הן בערוץ הפרטי והן בערוץ המדיני. אף על פי כן, לסבלם של שכנינו, המתגוררים חמישה-עשר קילומטרים מאשדוד, מתי מעט בציבור הישראלי מוכנים להטות אוזן.

בסיום כתבתו הביע רוני דניאל תמיהה, וכתב כי "פגיעה בעורק החיים המרכזי של רצועת עזה זה סוג של היגיון עקום לכל בן אנוש". מיותר לציין כי לאחר פיצוץ המנהרה סגרה ישראל בעצמה את מעבר כרם שלום. בשורה התחתונה, גם בהתחשב בפשעים שמבצעת ממשלת חמאס יחד עם הזרוע הצבאית שלה, מדינת ישראל מחויבת לספק את התשתיות והשירותים הנדרשים לרצועת עזה ולתושביה. מבחינה מוסרית, חיה לצדנו אוכלוסייה אזרחית על סף תהום, אך מדינת ישראל ממשיכה לפגוע בה באופן שוטף. קטונתי מלדעת מה ימנע את שיגור הטילים הבא או את חפירת מנהרות הטרור; אך דבר אחד אני יודע: בכל הנוגע לעזה, אל לנו להתהדר בנוצות החמלה.


עומר לרינמן

פעיל חברתי, סטודנט למדעי המחשב וקוגניציה, קצין במיל'.