בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

כותל, דת ומדינה: מה ניתן ללמוד מאמריקה...

כותל, דת ומדינה: מה ניתן ללמוד מאמריקה

,
המאבק בין האורתודוקסים לרפורמים מלמד אותנו שהפרדת הדת מהמדינה איננו רק אינטרס חילוני אלא בראש ובראשונה אינטרס דתי.

המאבק על אופייה של רחבת הכותל מלמד אותנו לקח חשוב: הראשונים לסבול מהיעדר הפרדה בין דת למדינה הם לא החילונים, כי אם קבוצות מיעוט דתיות אחרות. המציאות מלמדת כי דת-מדינה תפגע קודם כל ותנסה לדכא לפני הכל- כל אופוזיציה דתית לשליטתה ובלעדיותה. מי שאינם דתיים לא באמת מאיימים על האורתודוקסיה הדתית. חילונים שכמונו פשוט מתוייגים כנפשות אבודות או עגלות ריקות שבסופו של דבר יקרסו תחת ריקנותן. גרסאות דתיות שונות לעומת זאת, מהוות איום קיומי על כל זרם דתי פריווילגי, שינסה להיאבק בהן בכל כוחו אם על ידי דה-לגיטימציה ואם על ידי רדיפה אלימה. כל אחד מאיתנו מכיר באמת טריוואלית זו כאשר אנחנו מתבוננים באסלאם. האיבה בין השיעים לסונים רבה יותר וארסית יותר מהאיבה שבין הזרמים האסלמים השונים לכופרים הנוצרים והיהודים. הרפורמים למדים בימים אלו על בשרם שבמקום שבו זרם דתי אחד נהנה מעוצמתה של המדינה, אותו הזרם הדתי ינסה לדכא בכל כוחו את קיומו של פלורליזם דתי.

את האמת הפשוטה הזו, לפיה דת-מדינה מהווה סכנה לא לחילונים כי אם לדתיים המבקשים לפרש את הדת באופן שונה מהאורתודוקסיה השלטת, הבינו היטב מקימיה של אמריקה. לא רבים בישראל יודעים זאת, אך זוהי עובדה היסטורית מעניינת שמי שהובילו את עקרון הפרדת הדת מהמדינה בהקשר האמריקני היו מנהיגים דתיים ולא חילוניים. באמריקה של התקופה הקולוניאלית, קבוצות נוצריות שונות ערערו פעם אחר פעם על הדוגמה הפוריטנית ועל הכהונה הממסדית – עובדה שהובילה לרדיפתם. לכן אין זה מפתיע לגלות שעקרון הסובלנות הדתית פותח אפוא על ידי מנהיגים דתיים שנרדפו על ידי הממסד הדתי. רוג׳ר ויליאמס, מייסד הקהילה הבאפטיסטית הראשונה באמריקה, הוא הדוגמה המובהקת ביותר לאיש דת שכזה. עמדותיו הדתיות של ויליאמס העמידוהו באופוזיציה גלויה למנהיגות הפוריטנית של ניו-אינגלד שהוקיעה אותו ככופר וכמורד בסמכות ואף גירשה אותו מן המושבה (ויליאמס שרד אודות לאינדיאנים). בשנת 1665 פרסם ויליאמס את האיגרת אל העיר פרובידנס (Providence) ובתוכה המשל הנפלא הבא:

רבות אוניות השטות על פני הים, עם כמה מאות נפשות באוניה אחת, ששותפות הן לטובות ולרעות, והיא תמונה נאמנה של קהילייה, או של צירוף אנושי או חברה. יקרה לפעמים שפרוטסטנטים, יהודים ותורכים מזדמנים לאוניה אחת; על פי השערה זו אני מאשר, שכל חופש הדעות, אשר הטפתי לו מימי, סובב על שני צירים אלה, ששום איש מן הפרוטסטנטים, היהודים או התורכים לא ייאנס לבוא לתפילות או לפולחן של האוניה, וכן לא יימנעו מהם תפילות ופולחנות משלהם, אם נוהגים הם בהם. אני מוסיף ואומר, שמעולם לא כפרתי, על אף החירות הזאת, שמפקד האוניה צריך לפקד על כיוון האונייה… אם אחד מן הספנים מסרב לעשות את עבודתו, או נוסע מסרב לשלם דמי נסיעתו; אם מי מהם ממאן לסייע, בגופו או בממונו, למשימות או להגנה המשותפת; אם מי מהם מסרב להישמע לחוקים ולתקנות המקובלים באוניה; אם מי מהם מתמרד ומתקומם…. אומר אני… כי במקרים מעין אלה… המפקד או המפקדים רשאים לשפוט, למנוע, לכפות ולענוש עבריינים אלה , לפי הראוי והיאות להם (הצטוט לקוח מספרו של יהושע אריאלי, המחשבה המדינית באמריקה).

במשל זה ביקש ויליאמס, איש דת הדוק, לטעון בזכות חירות המצפון ובזכות הפרדת המדינה מן הכנסייה – למען הדתות השונות. הלך המחשבה של אישים דוגמת וויליאמס שחיו במאה ה-17 הוא משהו להתקנא בו בהשוואה לפונדמנטליזם האורתודקסי בן המאה ה-21 שאנחנו עדים לו.

המאבק על הפרדת הדת מהמדינה בעולם כולו ובישראל בפרט איננו אם כן מאבק חילוני. הוא מאבק שחברים בו חילונים ודתיים כאחד כנגד אותם זרמים דתיים המחזיקים בעוצמה מדינית ועל כן יכולים להרשות לעצמם לכפות את האורתודוקרסיה שלהם על חילונים ודתיים-אחרים. זה הזמן לשתף כוחות.


שגיא ברמק

מנהל ומייסד זווית אחרת. בנוסף, מוביל את תכנית אקסודוס למחשבה ליברלית. איש חינוך, הומניסט-חילוני ודוקטורנט להיסטוריה באוניברסיטה העברית.