בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

כמה אפשר לאהוב: שאלת הבלעדיות ביחסים רומנטיים...

כמה אפשר לאהוב: שאלת הבלעדיות ביחסים רומנטיים

,
אהבה היא אחד הנושאים המרכזיים ביותר בחברה, ובשל כך רבות השאלות שעולות סביבה. אחת השאלות היא האם מסוגלת להתקיים רק אהבה זוגית-רומנטית אחת או שיכולות להתקיים כמה במקביל.

נתחיל מהאפשרות הראשונה. כאשר אישה אומרת לאיש שהיא אוהבת אותו ורוצה להתחתן איתו, היא לא רק מביעה כלפיו את רגשותיה ושאיפותיה בכל הנוגע אליו. היא גם מצהירה שלא תתחתן עם אף אחד אחר כל זמן שהיא נשואה לו. כריתת ברית הנישואין מבתקת את שלל האפשרויות להינשא לשאר בני האדם. חתונה היא אקסקלוסיבית.

מי שחושב שבני אדם מסוגלים לחיות בזוגיות רגשית אך ורק עם בן זוג אחד בכל נקודת זמן, יחוש מאוים לנוכח מציאות של התאהבות במישהו אחר. הנחת מוצא זו יכולה להוביל לכך שתחושת ההתאהבות תיתפס כמי שמעידה על כך שבזוגיות הנוכחית יש בעיה. למשל אם מישהו התאהב במישהי אחרת, הוא עשוי לראות בכך סימן לאבדן האהבה כלפי אשתו. אם הוא ישתף את אשתו בתחושת ההתאהבות, היא צפויה לחשוש כי הוא ייטוש אותה בקרוב ואולי גם תסיק שהמערכת הזוגית שלהם ככל הנראה פגומה.

תחושת המיוחדות, חוויית הקשר הבלעדי בינו לבינה, היא אחד מהמרכיבים של כל זוגיות רומנטית, וגם היא צפויה להתערער לנוכח גילוי שעל פניו נשמע כמו אמירה שיש עוד מישהי שיש לו כלפיה רגשות דומים. האמירה שהוא מאוהב בעוד מישהי נשמעת גם כמו "את כבר לא מיוחדת בעיני, את אחת מיני רבות". בשל כך לא פעם יעלה גם רגש של בגידה. עצם ההתאהבות באחר מגלמת בתוכה בגידה, משום שהיא מעידה על ריחוק וניכור כלפי הקשר הזוגי הנוכחי. מי שהתאהב החריב בכך או לכל הפחות הציף את הבעייתיות המהותית הקיימת בקשר הזוגי, לפחות מצד מי שהתאהב. בתוך מסגרת זו קיים קשר הדוק ובלתי נמנע בין חוויית ההתאהבות לבין פירוק הקשר, שלמעשה התפרק בשורשו ברגע ההתאהבות.

אחת ההשלכות של התפיסה על פיה אהבה היא בלעדית, היא שעבור מי שכבר נשוי החשש כי "אולי אני מתאהב" או "יש מצב שאני אוהבת את האיש הזה" הוא בלתי נסבל או לכל הפחות יעורר חרדה רבה. מי שהזוגיות יקרה להם וחפצים לשמור עליה מכול משמר, ינסו לברוח ממחשבות או תחושות כאלה כמו מאש, משום שהן עלולות למוסס אבן יסוד חשובה. בעמדה זו האהבה נתפסת כמדד ושיקוף לאמת, כמי שקיומה או היעדרה מספק תשובה כמעט חד משמעית לגבי טיב הקשר. למשל אפשר לשאול האם "אני אוהבת עוד מישהו חוץ ממנו", כדי לדעת האם הקשר הזוגי שכבר התמסד לפני מספר שנים עדיין חי או שמא התרחשו גירושין רגשיים.

כמו כל תפיסה, גם לאהבה בלעדית יש יתרונות. ההבנה כי אהבה היא קנה מידה לאמת יכולה גם למנוע חוויות של התאהבות לא רצויה, כפי שהדגים הפרשן אִבּןעזרא בדבריו על הציווי 'לֹא תַחְמֹד': "איש כַּפרי שיש לו דעת נכונה, והוא ראה בת-מלך שהיא יפה – לא יחמוד אותה בלבו שישכוב עמה, כי ידע כי זה לא יתכן". באופן דומה, מי שחש שהוא אוהב את אשתו, כלל לא יעלה את דעתו ועל ליבו את האפשרות שהוא אוהב מישהי אחרת. בשל כך, גם אם הוא יחוש פרפרים בבטן ויובש בפה בכל פעם שמישהי שהוא מכיר תיכנס לחדר, אין סיכוי שהוא יחשוב שזו התאהבות, משום שזה פשוט לא ייתכן. בני אדם לא מוכנים להכיר בדברים שאינם אפשריים בעיניהם, גם אם הם עומדים להם מול העיניים, בטח ובטח אם מדובר ברגשות או תחושות גוף שניתן לפרש אותן אחרת.

לאור זאת, הגיוני לחשוב שמי שאוהב לא צריך להישמר מפני קשרים קרובים עם נשים אחרות או מכל סיטואציה עם גוון אינטימי או מיני; האינטימיות והמיניות שמורות ואינן מאוימות על ידי נשים אחרות.

אהבות כאפשרות

לעומת ההנחה שבכל נקודת זמן עשויה להתקיים רק אהבה זוגית רומנטית אחת, אפשר גם לחשוב כי יש אפשרות לאהוב בו זמנית יותר מאחד או אחת. אין זה אומר שזו אפשרות טובה, נוחה או חכמה יותר אלא שהיא אפשרית ואפילו סבירה. הנוכחות של אפשרות זו יכולה גם להרגיע וגם להלחיץ. היא מרגיעה מפני שכך כלל לא בטוח שכל חוויה או מחשבה על התאהבות נוספת, מספרת משהו על הזוגיות הקיימת. כך אדם יכול להרגיש שהוא אוהב את אשתו ולהישאר בטוח בכך למרות שמנצים בו רגשות אהבה כלפי אחרת.

לעומת זאת, זה יכול להיות עניין מלחיץ משום שכך זוגיויות רבות הופכות לאפשריות, למי שעלולות למשוך ולפתות כל איש או אישה. אם אהבות הן דבר שיכול להתעורר באופן בלתי צפוי, הן הופכות לפוטנציאל שעשוי להתלקח גם כאשר שייכים למערכת יחסים טובה ומיטיבה.

הנחה זו מרחיקה את המחשבה כי בחירת זוגיות מסוימת היא הרת-גורל, מוחלטת או בטוחה באופן בלתי-ניתן-לערעור. אהבה רומנטית הופכת לאפשרות אחת מיני כמה, למשהו שיש בו לכאורה פחות ייחודיות, משום שאם הוא והיא לא היו מתחתנים, סביר להניח שהם היו מוצאים זיווג טוב אחר תוך מספר מסוים של ניסיונות. במבנה זה, הבחירה האנושית מתחזקת את האהבה, בעוד שאם רואים וחווים את האהבה כקנה מידה לאמת, פשוט יותר לחוות אותה כבית יציב שמכיל את בני הזוג.

היבט נוסף שבו מרגיעה תפיסת האהבה כהתרחשות רגשית ותו לא, נובעת מכך שיש רגשות רבים שמתעוררים באופן בלתי רצוני ולא זוכים ליותר מידי יחס. אם רגש נתפס כדבר מקרי – ולא כמדד לאמת – קל יותר לחשוב עליו כחולף ולא חשוב ולהניח לו לעבור מבלי להתרגש ממנו. אפשר לחשוב על התאהבות כמו על רעב או תסכול (או כל תחושה או רגש אחרים), שלפעמים ראוי להקשיב להם בכובד ראש אך לעתים ברור כי אין סיבה לפעול בעקבות ההכרה בהם. רגש אינו מוביל בהכרח לנקיטת פעולה זו או אחרת. אדם יכול להתאהב ולומר לעצמו שבמצב הנוכחי הוא בוחר שלא לפעול בכיוון שיפתח ויעניק מקום להתאהבות. אהבה רומנטית היא רק מרכיב אחד בכל המארג המורכב שנקרא זוגיות ונישואין, וגם היא מסוגלת לתמוך ולמלא תפקיד חשוב, אך היא איננה הגורם המכריע באופן בלעדי וכוחה מסויג.

בין פסלים לבני אדם

לצד ראיית הזוגיות הרומנטית כאפשרות אחת מבין כמה, ממשיך להתקיים הצד התופס אותה כייחודית, חד פעמית והרת משמעות. אמנם אפשר לחשוב על אהבה אחרת, אך מחשבה זו אינה גורעת במאומה ממה שמצוי באהבה הנוכחית.

מה שהופך לגורם הקובע הוא הבחירה המעשית, האם מעדיפים את הזוגיות הזאת או את האחרת. המציאות המתמצקת במעשים, בחירות שנשזרות בעבר ופעולות שיש להן השלכות. הבית הזוגי נבנה בזכות שני אנשים היוצקים, מדפּנים, מסיידים וממלאים את חללו בשלל רגשות, יחסים ותנועה. כאשר משהו קיים כמציאות ולא כאפשרות, יש לו חיים משלו. ההתרקמות של מערכת היחסים יוצרת קשר שלא רק בני הזוג מחזיקים אותו, אלא שהוא מתקיים גם בפני עצמו; זה ה'יחד' שהתהווה. לאחר שבחירה מתרחשת, היא הופכת ממי שהייתה אפשרות אחת מיני רבות לשייכות, למשהו שיש לו גוף והשפעה במרחב הנפשי.

ייחודיות יכולה להיווצר גם אם אהבות נמשלות לשידות של איקאה, שכל אחד יכול להרכיב ולבנות כראות עיניו. הקשר האינטימי, הנשזר בהיסטוריה משותפת, במגוון רגעים של קרבה וריחוק, בשפה המשותפת שנוצרת עם הזמן, מתרקם באופן מוחשי וקונקרטי בין כל אחד ואחת שנצמיד ביניהם. וברגע שההצמדה כבר התרחשה ונוצרה קרבה – על מעלותיה ומגרעותיה הייחודיות – ההשוואה בין שאר האפשרויות לבין המציאות נתפסת כהשוואה בין דבר שלא בא לעולם למציאות חיה ונושמת, לבחירה בין כוס תה יסמין מהבילה למחשבה על מגוון טעמים אחרים.

אמנם להשוואה בין המופשט והגשמי יש צדדים רבים, ויש סיבות רבות להימשך דווקא אל המופשטות שיכולה להיות פשוטה, אסתטית ונטולת מהמורות; אך מי שמפנים את המאפיינים הבסיסיים של המציאות, על פיהם אין בעולם שלמות, יוכל לראות את הדמיון המופשט כייצוג של שלמות תלושה וריקנית ולחזור לראות גם את החיובי שיש לצידו.

הערה לסיום. לפערים הנוגעים לתפיסת האהבה יש ביטויים לא מעטים בהתנהלות המציאותית של זוגות. התגובות הרגשיות והמעשיות יכולות להיגזר במישרין מהאופן שבו האהבה וטבעה נתפסים. עם זאת, במציאות הרגשית לא תמיד מתקיים הקשר הזה ובכל המקרים צריך להתחשב בגורמים אחרים שמשפיעים וכדאי להתחשב בהם.


קרדיט תצלום:
Kristina Litvjak
שתף:
 
  • חננאל רוס

    בוגר תואר שני בפסיכולוגיה קלינית באוניברסיטה העברית, רב ופסיכולוג.