‎קורא‫/‬ת‫:‬

כשאלוהים נותן לימונים, המשפטנים עושים מיץ תפוזים...

כשאלוהים נותן לימונים, המשפטנים עושים מיץ תפוזים

,
בעקבות ערערה של מדינת מרילנד בדבר החלטת בית המשפט הפדרלי הרביעי להסיר אנדרטה בצורת צלב, בית המשפט העליון האמריקני נכנס לעידן חדש של יחסי דת ומדינה.
image_printגרסא להדפסה

לפני שבוע וחמישה ימים נפל דבר בארה"ב. מבחן לימון הוותיק, אשר קבע את גבולות הגזרה של דת ומדינה בארה"ב במשך ארבעים ושמונה שנים, הופרש לגמלאות על ידי בית המשפט העליון, והוחלף ברוב של שבעה מתוך תשעה שופטים, ליברלים ושמרנים גם יחד, במבחן חדש.

מבחן לימון

מבחן לימון קרוי על שם אלטון לימון, העותר הראשי בעתירה שהוגשה בשנת 1971 לבית המשפט העליון כנגד חוק במדינת פנסילבניה, אשר אפשר למורים המלמדים בבתי ספר דתיים (ובשל כך פרטיים) לקבל החזר הוצאות כמו מורים בבתי ספר ציבוריים. במרכז העתירה הועמדה הטענה שהחזר הוצאות הוא למעשה מימון ציבורי של מוסד ו/או פעילות בעלי אופי דתי, ועל כן אינו חוקתי משום שהוא סותר את התיקון הראשון לחוקה, אשר אוסר מיסוד של הדת על ידי גוף ממשלתי. העתירה התקבלה ברוב של שמונה שופטים אל מול שופט אחד, ובית המשפט העליון בפסיקתו קבע מבחן לבדיקת כשרותו של כל חוק והחלטה מנהלית הנוגעת ליחסי ממשל-דת. הקריטריונים שנקבעו היו:

1. אופי תכליתי – החוק או ההחלטה המוצעת חייבת להיות בעל תכלית חקיקתית חילונית.

2. השפעה ניטרלית – ההשפעה העיקרית או השפעה משמעותית של החוק או ההחלטה אינה מקדמת או מגבילה דת.

3. קרבה – תוצאת החוק או ההחלטה אינה יוצרת "קרבה יתר על המידה" בין הממשל לבין דת.

במידה וחוק או החלטה מנהלית אינם עוברים את שלושת סעיפי המבחן, על בתי המשפט לפסול אותם כבלתי חוקתיים.

ניסוחו המסורבל של מבחן לימון הוביל לתוצאה הפוכה מזו שהפסיקה ביקשה להגשים. בכל רחבי ארה"ב, פוליטיקאים, פקידים, משפטנים וערכאות משפטיות נמוכות מצאו את עצמם ניצבים מול מטר של שאלות חוקתיות חדשות כגון: האם הצגת פסל של עשרת הדיברות במקום ציבורי מהווה מעתה הפרה של החוקה? האם הקלות מס שמוענקות למוסדות רווחה, הכוללים מוסדות דתיים, יכולות להיחשב כקידום דת? ומה לגבי סירוב להתיר שימוש בעל אופי דתי במבנה ציבורי  – האם יש בכך הגבלה על דת? עוד ועוד שאלות ואתגרים צצו, כאשר חלקם עלו לבית המשפט העליון האובד עצות, אשר לעיתים בחר להתעלם ממבחן לימון, אך סירב לבטל אותו. כל זאת, עד לפני שבוע וחמישה ימים, כאשר ניסח בית המשפט כללים חדשים במסגרת פסק דין 'הלגיון האמריקאי נגד האגודה ההומניסטית האמריקאית'.

המבחן החדש של אליטו

בשנת 2017, האגודה ההומניסטית האמריקאית הגישה עתירה לבית המשפט הפדרלי הרביעי לערעורים של ארצות הברית כנגד מדינת מרילנד, בדרישה להסיר אנדרטה בצורת צלב לזכר חללי מלחמת העולם הראשונה או להוריד את זרועותיו ובכך "לחלן" אותו. האנדרטה הוקמה ומומנה במסגרת יוזמה מקומית לאחר סיום המלחמה,  והועברה לבעלות הלגיון האמריקאי, ארגון ללא מטרות רווח של יוצאי הכוחות המזוינים של ארה"ב. בשנת 1961 מדינת מרילנד רכשה את האנדרטה ואת הקרקע עליה היא מוקמת, במטרה להבטיח תחזוקה שוטפת של המיצג וליצור 'רצף זיכרון' עם אנדרטאות נוספות שהוקמו בסמוך לו במהלך השנים.

על בסיס מבחן לימון, בית המשפט הפדרלי הרביעי לערעורים של ארצות הברית פסק לטובת האגודה והודיע למדינה שעליה לערוך שינויים באנדרטה או להסיר את האנדרטה כולה, ובתגובה לכך הלגיון האמריקאי הגיש עתירת ערעור לבית המשפט העליון. שופטי הערכאה העליונה קיבלו את העתירה, והחליטו להפוך את ההחלטה ולקבוע מבחן חדש במקומו של "מבחן לימון". המבחן, שנוסח על ידי השופט סמואל אליטו, מורכב מארבעה סעיפים שמשתקפים במקרה של האנדרטה במרילנד:

1. מסורת – האנדרטה, שאין מחלוקת שהיא בעלת אופי דתי, קיימת כבר כ-100 שנים ונמצאת יותר מחמישים שנה תחת בעלותה של המדינה, מבלי שהוגש אף אתגר משפטי כנגדה בטענה לאי חוקתיות. כך, שהסרתה או שינוי בה יהוו ערעור על מסורת הזיכרון של החברה.

באמצעות סעיף זה השופטים למעשה מעניקים מעין הגנה של שמירת דינים, בתנאי שאכן מדובר בחקיקה או מעשים שלא זכו לאתגר משפטי עד פסיקה זו.

2. יציקת משמעות נוספת – מעבר להיותה של האנדרטה בצורת צלב, על האנדרטה חרוטים שמות החללים בתוספת מילים כגון גבורה, אומץ, מסירות,ובנוסף אליהן גם סמל הלגיון. בשל כך, השופטים הסיקו שלצד המשמעות הדתית של צורת האנדרטה, החברה המקומית יצקה לתוכה משמעות נוספת משלה והיא זיכרון והוקרה של חללי מלח"ע הראשונה המקומיים.

3. הקשר היסטורי או אישי – מלח"ע הראשונה היא המלחמה הראשונה בה נעשה שימוש רחב היקף בסימון ארעי של קברי חללים, כאשר הסימון נעשה באמצעות צלב או מגן דוד מעץ שהונחו על קברי החללים על מנת לסמן את המקום עד שתוקם מצבה קבועה מאבן בסוף המלחמה. צלבי העץ הארעיים זכו למעמד אייקוני בזכות התפוצה הגבוהה של הצילומים בעיתונות ואזכורים בשירים כגון 'בשדות פלנדריה', עד כדי כך שלחץ ציבורי לשימור התופעה הוא שהוביל לכך שמשרד המלחמה החליט לשנות את צורת המצבות לצלבים ומגני דוד מאבן. בשל כך, זה טבעי שאנדרטה לזכר חללי אותה מלחמה תוקם בצורת צלב, כי בלי מצבות הצלב הסיפור אינו אותו סיפור.

דוגמא נוספת לכך ניתן למצוא בפסלים או טקסים מטעם גופים ממשלתיים אשר מנציחים את מרטין לותר קינג כמנהיג תנועת זכויות אזרח, בשילוב עם אזכורים להיותו כומר בפטיסטי. מכיוון שאמונתו הנוצרית הייתה חלק מרכזי לא רק בחייו האישיים אלא גם במאבק עבור זכויות, מחיקת האמונה מהזיכרון תגרום לפגיעה בהנצחתו של קינג.

4. אי הבעת עוינות כלפי דת – כשם שהחוקה אוסרת על ממשל לתמוך במישרין או בעקיפין במיסוד דת, כך החוקה גם אוסרת על ממשל לפעול במישרין או בעקיפין בעוינות לדת.

על בסיס כך השופטים הסיקו שהסרה שיטתית, בין אם ברמה המקומית או ברמה הלאומית של אנדרטאות, פסלים, שלטים, שמות ומקומות בגלל מאפיינים דתיים, תיטע בקלות תחושה של עוינות ורדיפה ממשלתית בקרב אזרחים דתיים. שינוי נוסף שהוכנס למבחן החדש הוא שבניגוד למבחן לימון, מספיק שהחוק או החלטה העומדים למבחן יעמדו בסעיף אחד בלבד מתוך ארבעת הסעיפים כדי להיחשב כחוקתיים. 

המבחן החדש איננו מושלם, וקרוב לוודאי שהוא יזכה לשלל אתגרים משפטיים שעל פי הם הוא יתפתח ויתפוס צורה מגובשת יותר. לפיכך,קשה לחזות מראש מה יהיו ההשלכות הוודאיות שלו. עם זאת, בהחלט ניתן לתת הערכה לתוצאות הפסיקה בטווח הקרוב. התוצאה הסבירה ביותר היא שברחבי ארה"ב, בין אם ברשויות המקומיות או ברמת המדינות, יקומו לתחייה יוזמות "דתיות" אשר נפסלו על בסיס מבחן לימון, במטרה לזכות באישור מחדש של בתי המשפט. מדובר ביוזמות כגון תפילת תלמידים וולונטרית לפני משחקי פוטבול, לימוד 'תכנון תבוני' ו'בריאתנות' לצד אבולוציה במסגרת בתי ספר ציבוריים, הקלות מס למוסדות דתיים וייתכן שגם מימון או סבסוד ישיר של שירותי דת. כמובן שמנגד יקומו יוזמות "חילוניות" במטרה לבלום את ההחייאה המחודשת, ולהציב אתגרים חדשים בהשפעת פסיקה זו על מנת לנסות לעצב את המבחן בדרך ההגבלה ולא ההתרה. תוצאה נוספת וככל הנראה פחות מיידית, היא התנופה שתינתן להגשת עתירות בעלות אופי דתי, אשר ינסו להפוך החלטות מכוננות לא פחות בתחום דת ומדינה, כאשר הדובדבן שבקצפת הוא התרת תפילה בבתי ספר בחסות בתי הספר.

כפי שצוין, המבחן החדש אינו מושלם אך הוא מהווה שיפור משמעותי על פני המבחן הקודם שהתבסס על תיאורים אמורפים כגון 'קרבה על יתר המידה', או נתן פתח לפרשנויות סובייקטיביות לחלוטין באמצעות תיאורים כגון "השפעה עיקרית או משמעותית", וכמו כן התכחש לקיומן של מסורות הנטועות בחברה. בעוד שקיים הבדל בין הקשר הממוסד של דת ומדינה בארה"ב לבין הקשר הממוסד של דת ומדינה בישראל, אפשר ורצוי ליישם אצלנו הבדל בין דבר מה דתי התלוי בקבלת חסות מהממשל כגון עריכת נישואין דרך הרבנות הראשית, לבין דבר מה בעל אופי דתי שנטוע במסורת החברתית הישראלית כגון עריכת טקס נישואין על ידי רב.


יניב בן דוד

בוגר המכינה הקדם צבאית תל''ם ביפו. כותב בנושאי פוליטיקה, מדינאות וממלכתיות, בעל עמדה ליברלית-לאומית.