בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

לאחר 70 שנות עצמאות: הכרה בריבונות ועצמאות של ישרא...

לאחר 70 שנות עצמאות: הכרה בריבונות ועצמאות של ישראל

,
העברת השגרירויות לירושלים יש בה מן ההכרה בעצמאות ישראל ובזכותה כמדינה ריבונית לקבוע את בירתה, וכאן טמונה חשיבות המאורע.

השבוע בו חל גם יום ירושלים, עתידות להיפתח שגרירויות ארצות-הברית וגוואטמלה בבירת ישראל. זאת לאחר שבחודשים האחרונים הכריזו הן על העברת שגרירויותיהן לירושלים. ראשונה הייתה ארצות הברית, אשר הכריזה כי היא עתידה להעביר בכמה שלבים את השגרירות מרחוב הירקון בתל אביב, ובכך יישמה לאחר יותר מ-20 שנה את "חוק שגרירות ארצות הברית בירושלים" שחוקק הקונגרס עוד באמצע שנות ה-90. החוק קבע כי ככל מדינה עצמאית, גם ישראל רשאית לבחור את בירתה וכי כחלק מזכות זו, על ארצות הברית להקים בבירת ישראל שגרירות. במילים אחרות, קביעת הבירה היא חלק מריבונותה של ישראל כמדינה עצמאית, והצבת השגרירויות בבירה היא הכרה בריבונות זו. לאחר ההכרזה האמריקאית הצטרפו למהלך מדינות נוספות: גוואטמלה ואף צ'כיה שהצהירו כי גם הן פותחות בתהליך שבו יעברו נציגיהן הדיפלומטים אל העיר שבה בחרה מדינת ישראל כבירה.

למול ההתרחשויות הללו עולה השאלה: מה היא החשיבות של תהליכים אלו? היו כאלו, למשל, שבישרו כי החגיגה בדבר העברת השגרירויות היא אירוע סמלי בלבד, אשר ניתנת לו חשיבות ומשקל יתר, מעבר להשפעתו במציאות. אחרים ניסו להסביר את החשיבות שניתנה לאירועים כנקודה סמלית להגברת הגאווה הלאומית וזו בלבד. לכן בעיניי נדרש לבחון בראייה מפוקחת מה פשר התהליכים המתרחשים למול עינינו: האם כה משמעותי כי השגרירויות יהיו בעיר הבירה? ומה היא משמעות המצב דהיום, כשהדבר אינו מתקיים בפועל?

בהקשר זה יוזכר כי בעבר נכחו שגרירויות בירושלים. עד לחקיקת חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל נכחו בעיר הבירה 13 שגרירויות, ובעקבות גינוי של מועצת הביטחון של האו"ם על חקיקת החוק עזבו כלל השגרירויות של העיר. זמן לאחר מכן חזרו קוסטה ריקה ואל סלוודור אל העיר, וב-2006 החליטו שתי המדינות לפרק שוב את השגרירויות בבירה. כך הגענו למצב דהיום, שבו בבירה הישראלית לא שוכנת ולו שגרירות רשמית אחת.

אחת התשובות לשאלות שהזכרתי טמונה במעמדה הבינלאומי של מדינת ישראל: העברת שגרירויות לירושלים מעידה על שיפור במעמדה הבינלאומי של ישראל ועל חיזוק קשריה עם מדינות העולם. אין לזלזל כלל בחשיבותו של טיעון זה, אולם בעיני אין זה "כל הסיפור". לא בכך מסתכמת המשמעות של הנכונות הבינלאומית להצבת שגרירויות בירושלים. דעתי היא כי מבחינה משפטית יש בהצבת השגרירויות מידה של הכרה משפטית בריבונות מדינת ישראל לקבוע את בירתה, בדומה לכלל מדינות משפחת העמים.

השופט חיים כהן ז"ל טען במאמר שכתב על ירושלים כי "כל מדינה יכולה לבחור לעצמה את עיר בירתה" וכי "אין בבחירה זו כל עניין למשפט הבינלאומי… בסירובן [של מדינות העולם] לשכן שגרירויותיהן בירושלים, אין כדי לחלוק על סמכות הכנסת או הממשלה לקבוע מקום בירתה של ישראל".

דעתי, כאמור, מעט שונה. כלל במשפט הבינלאומי הוא כי כל מדינה ריבונית לקבוע את בירתה ללא התערבות גורם זר, אולם מן הרגע שבאופן פומבי מכריזות מדינות העולם כי הן אינן מוכנות לשכן את מעונן הדיפלומטי בבירת ישראל, יש בכך מידה של חוסר הכרה בריבונות מדינת ישראל לקבוע את בירתה ככל המדינות.

חוסר הכרה או הסכמה על שטחה של ירושלים ועל נוכחותה של ישראל בירושלים המזרחית אינה מצדיקה את אי הצבת השגרירויות בעיר. כפי שכבר נהגו בהיסטוריה כמה מדינות בשעה שגרמניה המזרחית קבעה את בירתה במזרח ברלין, ניתן להציב את השגרירות בעיר הבירה תוך הצגת עמדה למדינה המארחת על המחלוקת באשר לזכותה באותה טריטוריה. יש בהצבת השגרירות בבירה אלמנט של הכרה בעצמאות המדינה ובזכותה של המדינה כמדינה ריבונית לקבוע את בירתה.

מכאן עולה חשיבותו של נושא שוּבָן של השגרירויות לירושלים. התהליך מסמל, לאחר 70 שנות עצמאות, הכרה שלא הייתה קיימת בזכותנו לקבוע את בירתנו ככל מדינות משפחת העמים. כפי שטוענת פרופ' רות לפידות, מומחית למשפט בינלאומי פומבי, למרות שבאמנת וינה בדבר יחסים דיפלומטיים לא מוזכרת החובה הבינלאומית לכלול שגרירויות בעיר הבירה של המדינה המארחת, מדובר בפרקטיקה מחייבת כחלק מהמשפט הבינלאומי המנהגי.

ברוח דומה לגישה זו קבע בג"ץ לפני כמה ימים כי המיזם של העברת שגרירות ארצות הברית לירושלים הוא בעל "חשיבות ודחיפות לאומית" למדינת ישראל. בג"ץ הבין את חשיבות תהליך העברת השגרירות מבחינת המשפט הבינלאומי וקבע כי למרות שהיוזמה היא יוזמה של ממשלת ארצות הברית, מדובר באירוע בעל השפעה על מדינת ישראל:

אין בידי לקבל את הטענה לפיה מדובר במיזם של מדינה זרה: אכן, מדובר באירוע יחודי, דיפלומטי באופיו – קרי, ה'שחקנית הראשית' בו היא ממשלת ארצות הברית, ואף על-פי כן חשיבותו למדינת ישראל אינה מוטלת בספק.

לכן, אין בעיני "לזלזל" במשקלו של תהליך העברת השגרירויות לירושלים. לצד העדה על שיפור בקשריה הבינלאומיים של ישראל, מדובר באירוע סמלי היסטורי, המעיד על הכרה של אותן מדינות בריבונות של ממשלת ושל כנסת ישראל לקבוע את בירתנו, בדומה לזכותן של כל המדינות הריבוניות.


עידו וקשי

עורך דין, בעל תואר ראשון במשפטים ותואר בממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה. סטודנט לתואר שני מחקרי במשפט עסקי במרכז הבינתחומי הרצליה. חוקר בתחומי משפט, תרבות והמשפט הציבורי.