בחירת העורך

READING

לא רק כדורגל: האחים הלטינים, ברית בלגית-יפנית, היר...

לא רק כדורגל: האחים הלטינים, ברית בלגית-יפנית, היריבות הסלאבית

,
אומנם שמינית הגמר כבר מאחורינו, אך ההיסטוריה לעולם תישאר ואף פעם לא מאוחר מדי לקצת יחסים בינלאומיים. ברזיל ומקסיקו גדלו יחד כאחים בתוך העולם הלטיני, וכיום מתחרות על העולם הגדול ולא רק בכדורגל; יפן ובלגיה רקמו קשרים עוד בימיה הסגורים של האימפריה היפנית, וכיום נחשבות בעלות ברית קרובות מאוד. קרואטיה ורוסיה התחממו אחרונה, אך תמיד משאירות מקום למריבות ביניהן.

ברזיל – מקסיקו 2.7

ברזיל ומקסיקו הן כמו שני חברי ילדות שגדלו יחד והתבגרו יחד, אך לצד החברוּת שהתפתחה, גדלה התחרות הסמויה ביניהם. היחסים בין השתיים החלו בשנת 1825, והלכו והתחממו עד שבשנות ה-60 של אותה מאה הקשר הלך והעמיק לכדי קשר דם, אז שתי המדינות נשלטו על ידי בני דודים; בברזיל הקיסר פדרו השני, ובמקסיקו מקסמיליאן הראשון.

בשנת 1914 השתייכה ברזיל לברית אזורית דרום אמריקנית אשר כונתה "ABC Nations", עם ארגנטינה וצ'ילה, שנחשבו לשלוש המדינות החזקות ביותר ביבשת. המדינות ראו עצמן כמעין ערבות על השלום ביבשות האמריקניות, וראו לנכון לפעול להרגעת הרוחות בריב ההולך ומתלהט בין ארה"ב למקסיקו. הדיפלומטיה צלחה, הרוחות נרגעו ומלחמה, שהייתה כבר בפתח, בוטלה. אם זה לא היה מספיק לקירוב הלבבות בין מקסיקו וארה"ב, מסמך צימרמן עשה את שלו (כאן אפשר להכניס את המאמר הקודם שלי על מסמך צימרמן).

ברזיל ניתקה את יחסיה ממקסיקו בשנת 1910, כשפרצה המהפכה המקסיקנית. היחסים חודשו כעבור עשור, ב-1920 עם סיום מלחמת האזרחים. במלחמת העולם השנייה ברזיל ומקסיקו חברו יחד ולמעשה היו המדינות היחידות מאמריקה הלטינית שהצטרפו לבעלות הברית. השתיים אף שלחו חיילים לחזית הלחימה כנגד הציר הנאצי-יפני-איטלקי.

מכיוון ששתי המדינות חברות בארגון ה-G20, ובעלות הכלכלות הגדולות ביותר באמריקה הלטינית, מן הראוי שבין השתיים תשרור תחרות לא קטנה על הכלכלה המשגשגת ביותר ביבשת. למרבה הצער, השתיים גם סובלות משחיתות פוליטית בלתי פוסקת, דבר שפוגע במשילות ומונע מהן להתפתח יותר לעבר למדינות המערב.

בלגיה – יפן, 2.7

היחסים בין הבלגים ליפנים טובים להפליא, מאז שיפן הורידה את מסך הברזל האישי שלה. שתי המדינות מקיימות חברוּת נפש ארוכת שנים ותמיכה גם בתקופות הקשות, בעיקר של יפן. יפן, כאמור, הייתה סגורה בפני שאר העולם במשך מאות שנים. המדינה רק פתחה את שעריה לעולם החיצון בשנת 1859. עם פתיחת שעריה, מדינות רבות נעמדו בתור לכונן עימה יחסים. בלגיה הייתה המדינה ה-9 בתור, והשאר היסטוריה.

עם זאת, הזיקה היפנית לבלגים התגלתה לנו עוד לפני הפתיחה הרשמית של שערי המדינה האסיאתית. במאה ה-17, בתקופת הקולוניאליזם האירופי, סוחרים אירופאים רבים תרו את העולם הלא מוכר לחפש שווקים חדשים להתמסחר ולשאת ולתת עימם. למרות שבאותה תקופה יפן הייתה סגורה ומסוגרת בפני ימאים אירופאים, בתקופה המודרנית נמצאו בערים שונות ביפן ספרים, תמונות ואיורים המתוארכים למאה ה-16, אשר מיוחסים לתרבות הפלמית-בלגית. דבר זה מוכיח שלמרות הסגר היפני, ימאים בלגים הצליחו לסחור עם סוחרים יפנים, שככל הנראה פעלו מתחת לרדאר. גם בין שתי משפחות המלוכה שוררת חברות עמוקה, שהחלה בשנת 1921 כשמשפחת הקיסר הירוהיטו הידוע לשמצה ביקרה בבלגיה.

במחצית הראשונה של המאה ה-20 יפן עברה לא מעט תלאות ומלחמות, אך בלגיה תמיד הייתה שם לצידה. החל ממלחמת סין-יפן בסוף המאה ה-19, עבור במלחמת יפן-רוסיה בתחילת המאה ה-20 וכלה במלחמת העולם הראשונה. עם זאת, במלחמת העולם השנייה התקיפה בפרל הארבור הייתה יותר מדי בשביל הבלגים, שניתקו את היחסים עם היפנים. לאחר כניעתה של יפן וסיומה של מלחמת העולם השנייה היחסים בין השתיים חודשו, ב-1952.

רבעי הגמר: במסגרת משחקי רבע הגמר יש לנו מפגש סלאבי עליון בין קרואטיה לרוסיה. שתי המדינות, כידוע, קרובות מאוד מבחינה תרבותית וגזעית, ואף בעלות נקודות השקה רבות, אך הן נוטות לריב בשל סכסוכים מדיניים.

קרואטיה – רוסיה, 7.7

כפי שהוזכר, הקרואטים והרוסים אמנם שייכים לגזע הסלאבי ומבחינה תרבותית הן קרובות מאוד אחת לשנייה, אך זה, כאמור, אינו מונע מהן לריב. למרות שההיסטוריה הממשית של מדינת קרואטיה מתחילה ב-1991, אז הכריזה על עצמאותה מתוך הגוש היוגוסלבי, אך עד לשנה זו העם הקרואטי השתייך לברית היוגוסלבית המורכבת מכמה עמים בלקניים, ונע בין נאמנויות ובריתות עם העמים הסלאבים השונים. עד למלחמת העולם הראשונה העם הקרואטי השתייך בעיקרו לאימפריה האוסטרו-הונגרית, ומספר גדודי לחימה קרואטיים אף לקחו חלק בלחימה נגד הצבא הרוסי המלכותי טרם המהפכה.

קריסת האימפריה האוסטרו-הונגרית, והמהפכה האדומה של שנת 1917, הביאו עימן בריתות חדשות ובשורות עצמאות לכמה עמים אשר שכנו בתחומי האימפריה, אך לא לקרואטים. הם הקימו עם הסרבים והמקדונים את ממלכת יוגוסלביה, שהחזיקה עד 1941. עם סוף המהפכה הרוסית, ועם הפסדו של הצבא הלבן לצבא האדום בראשות לנין וטרוצקי, אלפי פליטים רוסים המזוהים עם הצבא הלבן נמלטו מן השלטון הבולשביקי-לניניסטי ומצאו מפלט בממלכה היוגוסלבית.

הקרואטים התעמתו עם כוחות סובייטים-קומוניסטים גם במלחמת העולם השנייה, כשהם בוחרים בצד הגרמני. לאחר ההפסד הנאצי והשתלטות האידיאולוגיה האדומה על שטחי מזרח אירופה, קרואטיה זכתה לשלטון יוגוסלבי קומוניסטי ואוטונומי, תחת הגנרל יוזף ברוז טיטו שבעצמו היה בעל שיוך קרואטי לאומי. הקריסות של ברית המועצות, ושל יוגוסלביה בעקבותיה, בשלהי המאה ה-20, בישרו על עצמאותן של עשרות מדינות, ביניהן קרואטיה. אך כמו בכל מלחמת עצמאות, עשרות קרבות עקובים מדם חייבים להתחולל לפני השקט המיוחל, והמלחמה האכזרית הידועה בשם "מלחמות הבלקנים" יצאה לדרך.

במסגרת מלחמות הבלקנים קרואטיה קיבלה סיוע רב מרוסיה בראשות בוריס ילצין, שהעביר לצבא הקרואטי מאות משלוחי נשק במשך חמש שנים – 1992-1997. למרות שמאז עצמאותה של קרואטיה היחסים בין הרוסים לקרואטים נוטים להתחממות במשך השנים, השתיים תמיד משאירות מקום למריבות ביניהן. פעם זה בגלל ההצטרפות הקרואטית לנאט"ו ולאיחוד האירופי, ופעם אחרת בשל ההתנגדות הקרואטית לפלישה הרוסית לאוקראינה ב-2014.


אלי הרשקוביץ

ירושלמי גאה, בעל תואר ראשון בתקשורת ועיתונאות מאוניברסיטת אריאל ובוגר תואר שני במדעי המדינה מאוניברסיטת בר אילן. ליברל ימני, פריק היסטוריה, מאמין בשוק חופשי, כותב בעיקר על פוליטיקה מקומית ובינלאומית.