בחירת העורך

READING

לא רק כדורגל: אורוגוואי הפורטוגלית, מתח ספרדי-סובי...

לא רק כדורגל: אורוגוואי הפורטוגלית, מתח ספרדי-סובייטי, וקרב הנפילים

,
הנה הגענו לשלב הנוק אאוט, שבו משמעות הפסד היא שנתראה רק בעוד ארבע שנים. במשחק הראשון רוסיה המארחת תפגוש את ספרד, בעלת בריתה הוותיקה לסירוגין, ולאחר מכן פורטוגל תפגוש את אורוגוואי, אומה המוכרת לפורטוגל מהעבר הקולוניאלי שלה. במשחק הענקים של השמינית, ארגנטינה תפגוש את צרפת, מדינה ואומה שהשפיעה רבות על תרבותה. מאמר רביעי בסדרה.

אורוגוואי – פורטוגל, 30.6

פורטוגל כבשה חלקים מאורוגוואי עוד בשנת 1680, בימיה הקולוניאליים כזכור. במשך כמה שנים הייתה אורוגוואי חלק רשמי מהממלכה הפורטוגלית, שהשתרעה על לא מעט יבשות. לאחר שברזיל זכתה בעצמאותה בשנת 1822 והפכה לאימפריה של ברזיל, השטח הכבוש של אורוגוואי עבר מידיים פורטוגליות לידיים ברזילאיות. במאה ה-19 נכנסה אופנה חדשה/ישנה של מדיניוּת העונה לשם "עצמאות לאומית" – נו, הטרנד המוכר הזה שבו אומות רבות מבקשות להשתחרר מעול קולוניאליסטי/אימפריאליסטי/מונרכיסטי הפוקד אותן. גם אורוגוואי, שהייתה נתונה תחת שלטון ברזילאי/פורטוגלי, ביקשה להגיע להגשמה עצמית מלאה והיום הזה, כאמור, לא איחר להגיע.

ב-25 באוגוסט 1825 33 אצילים אורוגוואים הכריזו על עצמאות מדינת אורוגוואי, ומלחמה חדשה בעולם נולדה. המלחמה, שכיום מוכרת כ"מלחמת קיספלטינה", ארכה 500 יום שבסופה זכתה מדינת אורוגוואי לעצמאותה מידי ברזיל במסגרת "הסכם מונטווידאו" שנחתם ב-1828. למעשה, הקשר האורוגוואי-פורטוגלי נטוע כה עמוק בילידי המדינה הדרום אמריקאית, שישנם לא מעט אורוגוואים היום אשר מייחסים לעצמם זהות חצי פורטוגלית והעונים לשם "אורוגוואים פורטוגלים". מדובר בצאצאי המהגרים הפורטוגלים שהגיעו לאזור בספינות ספרדיות פורטוגליות בתקופת הקולוניאליזם האיברי. 

ארגנטינה – צרפת, 30.6

המונדיאל הזה ממשיך להוכיח כמה הוא יחיד במינו, עם קרב הנפילים בשמינית הגמר שהגיע אלינו משמיים. שתי אלופות עולם לשעבר שמועמדות כביכול לקחת את כל הקופה. מבחינת היחסים וההיסטוריה בין המדינות, שתי האומות צועדות יד ביד דרך ארוכה מאוד. כשארגנטינה זכתה בעצמאותה בשנת 1816, השלד האידיאולוגי הראשוני של המדינה הושתת על יסודות הנאורות הצרפתיים, אומה שהייתה כידוע ממובילות תנועת הנאורות באירופה. ארגנטינה לא הסתפקה במודל הצרפתי לניהול מדינה, אלא אימצה לעצמה את גם את השיטות הצרפתיות לחוקה ולמשפט, לחינוך, ללימודי אקדמיה, לרפואה ועוד. למעשה, מייסד מדינת ארגנטינה, חוזה דה סן מרטין, התגורר בצרפת יותר שנים מאשר בארגנטינה – וזה כנראה מסביר את המהות הצרפתית העמוקה בתרבות הארגנטינאית.

בעשורים הראשונים לקיומה של ארגנטינה, הקשר החברתי-תרבותי נשזר בצורה עמוקה אף יותר, כשמאות אלפי מהגרים צרפתים נהרו לארגנטינה כדי להתחיל את חייהם מחדש. מתוקף כך היחסים בין שתי המדינות הלכו והתהדקו לכדי ברית דמים. כיום ישנם בשפה הארגנטינית מושגים ומונחים רבים שהובאו מהשפה הצרפתית, ויש אפילו המכנים את בואנוס איירס "פריז של אמריקה הלטינית". המשחק, כאמור, צפוי להציג רמה גבוהה של כדורגל ואף להיות תרבותי מן המעלה הראשונה.

רוסיה – ספרד, 01.7

חשוב לציין שאמנם היחסים בין שתי המדינות הינם ארוכי שנים, אך השתיים גם ידעו לריב לא פעם ולא פעמיים. עם זאת, משום מה, לכל אורך תקופת ההתקשרות ביניהן, בין אם הסכימו או התווכחו, השתיים מעולם לא נכנסו לעימות חזיתי אחת מול השנייה, עד כאמור לשמינית הגמר של מונדיאל 2018. את ראשית היחסים בין השתיים ניתן לתארך הרחק עד למאה ה-16, כששתי הממלכות היו מקושרות באופן ישיר לממלכה הרומית הקדושה. שגרירויות בין השתיים הוקמו עוד בשנת 1722, כשהיחסים הרשמיים כוננו בין המלך פטר הראשון לבין המלך פיליפ החמישי.

הרוסים והספרדים ידעו להתווכח ביניהם, בין אם הדבר קשור לתואר קתולי אשר הוענק למלך הרוסי פול הראשון בשנת 1799 ללא אישור הספרדים, או אפילו בשנת 1833 כשהרוסים לא הכירו במלכה איזבלה השנייה, הטוענת הרשמית לכתר הספרדי. בתקופת מלחמת האזרחים בספרד ברית המועצות תמכה וסייעה לכוחות הרפובליקנים שהיו עתידים להפסיד במלחמה לכוחות הלאומיים בראשות הגנרל פרנקו, ובכך היחסים בין השתיים נותקו עד להודעה חדשה. בתקופה הזו היחסים בין השתיים היו כה עכורים עד שהגנרל פרנקו אסר על השתתפות הנבחרת הספרדית במשחק כדורגל נגד ברית המועצות כחלק מטורניר גביע אירופה בשנת 1960. ההודעה החדשה הגיעה עם מות הגנרל פרנקו, והיחסים בין המדינות חזרו לטיבם ב-1977, אך מצב זה לא התארך. ב-1981 היחסים שוב עלו על שרטון כשספרד הצטרפה לברית נאט"ו, שנוצרה כידוע בעיקר נגד ברית המועצות. גם היום היחסים עודם עומדים, אך בהחלט מתוחים.


אלי הרשקוביץ

ירושלמי גאה, בעל תואר ראשון בתקשורת ועיתונאות מאוניברסיטת אריאל ובוגר תואר שני במדעי המדינה מאוניברסיטת בר אילן. ליברל ימני, פריק היסטוריה, מאמין בשוק חופשי, כותב בעיקר על פוליטיקה מקומית ובינלאומית.