בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

לא תאגיד ולא רשות: התרופה לתקשורת הישראלית...

לא תאגיד ולא רשות: התרופה לתקשורת הישראלית

,
התקשורת בישראל צריכה לחוות זעזוע; משבר התאגיד הוא לא יותר מקרב פוליטי על חשבוננו, לכן גם קץ הדמוקרטיה לא באופק; מה צריך לעשות בתקשורת בפרט, ובאליטה הפוליטית בכלל.

איך נוצרת אליטה

בקום המדינה, שווקים רבים פותחו ע"י גופים ממשלתיים, חלקם איתנו עד היום (בכל זאת, הסוציאליזם של מפא"י). כך נוצרו מונופולים ממשלתיים בחשמל, בנמלים, ברכבות, בקווי הטלפון וגם בתקשורת. עד לכניסת הטלוויזיה המסחרית והרשות השנייה בשנות ה90, שוק הטלוויזיה נשלט ע"י מונופול ממשלתי בשם רשות השידור. כמו בכל מונופול ממשלתי בו ארגוני עובדים משתלטים על החברה ושמים יד על השאלטר, מתחילות תופעות זהות והרסניות. ג'ובים למקורבים; כוח אדם מבוזבז שלא ניתן לפטר עקב קביעות; איומים בשביתות כדי לדרוש העלאת שכר וכתוצאה מכך – שכר מופרז ביותר ע"ח משלם המיסים (רק כדי לסבר את האוזן, מפקח קול בערוץ הראשון משתכר בכ-70 אלף שקלים על חשבוננו, בעוד שמעל ל90% מהציבור לא צופה בערוץ כלל).

כניסת הרשות השנייה והטלוויזיה המסחרית לשוק, גרמה לרשות השידור להיות לא רלוונטית. כאשר הפכה בעלת רייטינג נמוך במיוחד, לצופה הממוצע לא נותרה סיבה לממן את הערוץ בכפיה. אך הפחד מהקפיטליזם החזירי שירקד לעם היושב בציון על מסך הטלוויזיה ברגע שנפסיק לקבל שידור ממשלתי בלבד, הביא להקמת גוף רגולטורי נוסף כדי לשמור על טהרת הטלוויזיה. לגוף הזה קוראים 'מועצת הכבלים והלוויין'. תפקיד המועצה להחליט במה נצפה, איך נצפה ובמי נצפה. במילים אחרות, כדי לרסן את השוק החופשי, קמה מועצה שתגביל, תפקח ותבטיח שהעם יקבל תכנים ראויים. דמיינו לכם שולחן מעץ וסביבו אנשים מחויטים וחשובים שדנים ומקבלים החלטות לגבי מה עם ישראל יראה בטלוויזיה. מי שמחליט במה נצפה, זוהי מועצת החכמים והנאורים של המדינה, לא האזרחים שצופים בסופו של דבר במסך הטלוויזיה. ככה חברים, נוצרת אליטה. כל כך הרבה כוח למעט מאוד אנשים, והכל בחסות המדינה.

ניתוק האליטה מהעם

עקב המצב האבסורדי הזה, התקבל שוק שנשלט ע"י שתי מפלצות תקשורת, גוף ממשלתי שאף אחד לא רואה ומשומן בכספי ציבור והמון ערוצי תקשורת קטנים שמנסים להתרומם ולא מצליחים. שוב, הכל בחסות מועצת החכמים.
לפני כבערך חצי שנה, המועצה התירה לערוץ 20 לשדר חדשות. ערוץ פרטי, של יזם פרטי, עם כסף פרטי שאנשים רבים צופים בו, היה צריך את אישור המדינה כדי לשדר חדשות. האג'נדה של האליטה התקשורתית ידועה לכל. פאנלים מוטים פוליטית, עיתונאים מראיינים עיתונאים ועמדה ברורה בכל נושא. אך תנו לי להפתיע אתכם – אין עם זה שום בעיה. אני מצפה מערוץ תקשורת שינקוט עמדה ויהיה בעל אג'נדה ללא בושה. אף אחד לא מצפה שהתקשורת תהיה עציץ. אך בעקבות מועצת הכבלים והלווין ששומרת על כוחם של מפלצות התקשורת הללו והפרעתה של ערוצים מתחרים לצמוח – נוצר ניתוק מוחלט מהעם. למרבית העם, כפי שאנחנו רואים בתוצאות הבחירות ב-9 השנים האחרונות, אין מה לחפש בתקשורת הממסדית. זוהי הסיבה שרוב העם בוחר לקבל מידע חדשותי ישירות ברשתות החברתיות.

ניתוק האליטה התקשורתית מהעם, בעקבות שליטת מועצת הכבלים והלוויין על הנעשה בשוק, זוהי הבעיה הראשונה והעיקרית במתכונת התקשורתית בישראל כיום. הבעיה השנייה במתכונת הנוכחית, היא עצם הקיום של שידור ציבורי. כחלק מבעיה כלכלית-חברתית גדולה יותר, גובה המיסים בארץ, הרבה מהמיסים הולכים לגופים ממשלתיים. זה נראה לכם סביר ש-700 מליון שקלים מכספי המיסים שלנו יממנו בכפייה ערוץ טלוויזיה שלא בהכרח נצפה? זה לא הגיוני ובטח שלא מוסרי. אנחנו במאה ה21, יש המון יזמים ואנשים מכל רחבי הקשת הפוליטית שאכפת להם מדעת הקהל בישראל והם ישמחו להשפיע. אנחנו כבר לא צריכים את עזרת הממשלה כדי לצפות בטלוויזיה ובטח, לא צריכים לממן אותה.

קרדיט: נחלת הכלל

התרופה לתקשורת הישראלית

ראש הממשלה בנימין נתניהו ידוע במריבתו עם התקשורת השמאלנית. אך ראש הממשלה, כמו לא מעט מנהיגים ימניים בעבר, אמנם מנסה לבצע שינויים קוסמטיים אך משחק לפי חוקי השמאל. מנסה לסגור דילים עם מוזס, מרכיב מחדש את דסק החדשות של התאגיד ורותח מזעם על כך שגאולה אבן תשדר את המהדורה המרכזית. ביבי מנסה להתערב בכוח ולבחוש באליטה כדי לקבל סיקור הוגן, אך הוא שוכח שהתערבות המדינה בשוק הפרטי זוהי שיטת המשחק של השמאל. כדי לפתור את הבעיה משורשה, יש לשנות את חוקי המשחק לגמרי. את חוקי המשחק החדשים אפשר לתאר בשתי מילים: שוק חופשי. שוק חופשי לא קיים רק כדי ליצור תחרות, להוריד מחירים ולעלות את רמת החיים. שוק חופשי נועד גם ליצור חופש אמיתי ולהבטיח את כוח הבחירה בידי האזרח הקטן. ליברליזציה של התקשורת בישראל תביא לכך שערוצי תקשורת רבים ומגוונים ישדרו, ולכל אחת אג'נדה משלו – וזה בסדר. כל אחת תבקר את הממשלה או תחמיא לה – וזה בסדר. כל אדם שמוכן להשקיע כדי לקחת חלק בעיצוב דעת הקהל בישראל לפי תפיסת עולמו, יתקבל בברכה. העיקר שלאזרח הקטן תהיה הבחירה מה יוקרן על מסך הטלוויזיה, לא לחונטה בירוקרטית, שהכינוי 'משטרת מחשבות' לא רחוק מהמציאות לגביה. בשוק תקשורת חופשי, אין מקום לערוץ שממומן ממשלם המיסים בכפייה. זהו לא מקומה של המדינה לשדר לנו טלוויזיה, ובטח שלא להיכנע לוועדי העובדים על חשבוננו.

אז איך עושים את זה? פשוט. העברת הכוח מהאליטה לעם: לבטל כל שידור ציבורי בישראל. ערוץ שכזה אינו רלוונטי, לא מוסרי ומדובר בבזבוז של מיליוני שקלים מכספי הציבור. יש לסגור את מועצת הכבלים והלוויין, לבטל כל תלות של התקשורת בממשלה ולהוריד דרסטית את הבירוקרטיה בשוק התקשורת. כל החפץ להקים ערוץ, בעל כל אג׳נדה – ישדר. הצופים יאהבו והערוץ יהיה רווחי? מעולה. אתה מדשדש בתחתית טבלת הרייטינג אך מצאת קהל ספציפי לערוץ? שאפו. החזרת הכח לעם חזרה מהבירוקרטים. כאשר אני מסתכל על התקשורת בארה"ב עולה בי קנאה רבה: עשרות ערוצי חדשות, לכל אחת האג'נדה שלו – משדרות אקטואליה כמעט נון-סטופ. עשרות פרספקטיבות שונות על כל אירוע חדשותי שקרה, ולאזרח הקטן גישה לכל אחת מהן במרחק לחיצה על השלט. כל כך הגיוני, נכון ומוסרי.

תגובת האליטה

הסרת החסמים הזו עשויה להיות קשה מנשוא לאליטה התקשורתית, וכמובן שתתקבל בצעקות דמות ״קץ הדמוקרטיה״ כהרגלם של החונטות השונות בארץ (מוזמנים לראות מקרה נאור-שקד בקרב על בג"צ). בפועל, הדבר ייתן ביטוי לשלל הדעות בקשת הפוליטית הרחבה בישראל על מקרן הטלוויזיה שלנו. כך ייווצרו עוד מקומות עבודה לאנשי תקשורת, תנתן זריקת מרץ לתקשורת המדשדשת והמנותקת, יחסכו את כספי המיסים והכי חשוב – החזרת הכוח לעם.


עידן דבן

פעיל למען כלכלה וחברה חופשית בישראל.