‎קורא‫/‬ת‫:‬

להתנגד להפלות מבלי להציץ ברחם: על פרימת הקשר בין ה...

להתנגד להפלות מבלי להציץ ברחם: על פרימת הקשר בין הפלות לפטריארכיה

,
למרות הטענה כי ההתנגדות להפלות היא מזימה פטריארכלית שלה שותפים בעיקר גברים, עיקר הדיון איננו פמיניסטי אלא ביולוגי ופילוסופי, והוא מתמקד בשאלה: באיזה שלב העובר הופך לתינוק?
image_printגרסא להדפסה

לאחרונה החל גל חקיקות בנושא הפלות בארה"ב, שהביא את הנושא לחזית השיח הציבורי האמריקאי. מתחילת השנה, מספר מדינות אימצו את חוק "פעימת הלב", המתיר הפלה עד שניתן לזהות פעימת לב בעובר, לרוב סביב השבוע השישי להיריון. בין מדינות אלו נמצאות מיסיסיפי, קנטקי, אוהיו וג'ורג'יה. אלבמה אף החמירה בחקיקה, וקבעה איסור על הפלות בכל שלב בהיריון. כמו כן, ממש לאחרונה, בית הנבחרים במדינת מיזורי אישר חוק האוסר על ביצוע הפלות החל מהשבוע השמיני להיריון. בשביל לטאטא מעט פייק ניוז, ראוי לציין כי אף אחד מהחוקים הללו לא מאפשר מעצרן או ענישתן של נשים אשר מבקשות או עוברות הפלה, גם אם הן עוברות למדינה אחרת על מנת לבצעה. אלא, החוקים מפעילים סנקציות כנגד הרופאים והקלינאים שמבצעים את ההפלות בלבד.

הסערה מסביב לנושא איננה דבר תקדימי; הדיון סביב הפלות הוא סוער במיוחד בארה"ב, ומעלה תכופות טיעונים המעוגנים בפטריארכיה, דיכוי נשים, ודימויים המזכירים יותר את "סיפורה של שפחה" מאשר את ארה"ב של המאה ה-21. אולם, פמיניזם, זכות האישה על גופה ושוויון זכויות חברתי ופוליטי הן סוגיות לא באמת רלוונטיות לדיון על הפלות, עד כמה שזה נשמע מפתיע. זאת, משום שאלו המתנגדים להפלות לא מתנגדים לכך משום שלדעתם אין האישה רשאית לקבל אוטונומיה מלאה על גופה; דהיינו, נקודת הייחוס של מתנגדי ההפלות איננה הנשים, אלא הסטטוס של העוברים עצמם.

הדיון באנושי

עיקר הדיון, לפחות כיום, מתמקד בהכרעה האם עובר נחשב לאדם, ואם כן, החל מאיזה שלב בהיריון. יש שחושבים שמהרגע שבו נוצר העובר (Conception) – מדובר באדם בעל זכויות לכל דבר ועניין. לפיכך, הפלה הנה שוות ערך לרצח. למרות שלהפלות ישנו קשר ישיר לזכות האישה על גופה, זכות הבחירה האישית והזכות לאוטונומיה, בעיניי המתנגדים להפלות מדובר בשקלול בין זכויות אלו לבין הזכות לחיים. כיום, מקובל לקבוע כי הזכות לחיים של חף מפשע וחסר ישע עולה על הזכויות האחרות, משום שקדושת החיים מכילה בתוכה את שאר הזכויות.

מנגד, התומכים בהפלות לרוב מציינים שבועות שונים להיריון בתור הגבול המבחין בין חיים שניתן לקחת לבין כאלו שלא ניתן, ומצמידים לשבועות נימוקים כגון "השגת תודעה", "פיתוח סוכנות", "יכולת קיום מחוץ לעובר", וכדומה. התומכים בהפלות מציבים את הרף החוקי העליון לביצוע הפלה בין שבועות 18 ומעלה להיריון עד לשלבים מאוחרים יותר,, כאשר לאחרונה מדינת ניו-יורק דנה בחקיקה שתאפשר הפלה עד ללידה עצמה. ראוי לציין שלמהלכים כאלו מתנגדים רבים אשר מזוהים עם המחנה אשר תומך בהפלות, משום התפיסה כי בשלבים מאוחרים עובר הוא תינוק לכל דבר, ואי אפשר פשוט להחליט להפילו.

כמובן, ישנם מצבים מורכבים בהם ישנו הריון אשר מסכן את האישה או הריון המתרחש כתוצאה מאונס. לגבי מקרים אלו, רבים מהאנשים המתנגדים להפלות,  המכונים  'פרו-לייף'(Pro-Life),נוטים לגמגם, או טוענים כי מדובר במקרי קצה שניתן להחריג ולא הכלל המנחה הרצוי במקרים "רגילים" של הפלות. יש לציין שהחקיקה האחרונה באלבמה לא מאפשרת החרגה אף במקרים כאלו, נקודה המעוררת התנגדות עזה במדינה.

אולם, למרות שעולם המושגים הקשור לגופה של אישה, הריון, אונס, קטינות וכדומה, מתכתב עם עולם המושגים הפמיניסטי, בסופו של דבר עיקר הוויכוח הוא לא סביב שאלות כגון האם האישה חייבת להוליד או לא, האם המדינה יכולה להחליט על ילודה או מי הבעלים של הרחם הנשי. היום, עיקר הוויכוח מתנקז לשאלה אחת ברורה: באיזה שלב הופך העובר לאנושי? במילים אחרות, לא מדובר בשאלה שנוגעת לליברליזם ופמיניזם, אלא לשאלה מהותית, פילוסופית ואף ביולוגית יותר – מהו 'האנושי'.

חשוב להבחין כי הזכות לגוף והזכות לאוטונומיה רלוונטיות, כמובן, כאשר המתנגדים להפלות מעלים טיעונים כגון הכרח הנשים להוליד משום צרכים חברתיים או תרבותיים, בהיעדר הקשר ל"סטטוס האנושיות" של העובר. במקרה זה, מדובר באקט לא ליברלי, אשר משתמש באדם בתור כלי להגשמת מטרות חברתיות, ולפיכך הנו סוגיה פמיניסטית. אולם, איזון בין זכותו של אדם לחיים לבין זכותו של אדם לאוטונומיה ולבחירה חופשית של הגוף הוא מקרה שאפשר לראותו בתור ליברלי, משום שהאיזון הוא בין שני אינדיבידואלים אשר רוצים בטובתם ובמימושם המלא ביותר. לפיכך, מנקודת המבט הליברלית, "סטטוס האנושיות" של העובר הוא שיכול לשנות את המסקנה לגבי תמיכה או התנגדות להפלתו.

עוד קרב בין המינים

יש הטוענים כי מדובר בקרב נוסף בין גברים לנשים, כפי שמתרחש בסוגיית הזנות, בנושא "גבריות רעילה", או בסוגיות שעלו סביב תנועת 'MeToo'. למרות הפופולריות האדירה של טענות מסוג אלו, בחינה מעמיקה שלהן מראה שמדובר בטענות די אומללות, שמידת הרלוונטיות שלהן לנושא ההפלות לא קיימת, או לכל היותר שולית.

ראשית, נשים וגברים אינם מקשה אחת. כמובן שהעול הפיזי של הלידה מוטל באופן הכרחי על נשים, אבל זה לא הדבר שגורם לנשים כולן לתמוך בהפלות ולגברים כולם להתנגד להן. זאת, מתוך הנחת מוצא ליברלית, אשר תופסת בני אדם בתור אינדיבידואלים בעלי מידה של יכולת בחירה ומחשבה עצמאיות.

אולם, גם מעבר להנחת מוצא זו, באופן אובייקטיבי ניתן לראות כי ישנן נשים רבות אשר מתנגדות להפלות, כמו למשל מושלת אלבמה אשר העבירה את חוק ההפלות הנוקשה. בנוסף, ישנן נשים רבות אשר חווית הלידה גרמה להן להתנגד להפלות דווקא מתוך הטענה שהן, בתור נשים אשר מחוברות פיזית לעוברים, יכולות וחייבות להעביר לאלו שטרם הולידו או שאינם מסוגלים להוליד כי העוברים הם תינוקות לכל דבר ועניין משלבים מוקדמים מאוד של ההריון. לפיכך, יש להגן עליהם מפני הורים אשר מעוניינים בפגיעה בהם. לדידן, איסור על הפלות שווה ערך להגנה לה זוכים ילדים מתוקף החוק בכל הנוגע להתעללות, מכות והריגה. כלומר, כפי שראוי שהמדינה תאסור על אדם להתעלל או להרוג את ילדו מהרגע שהוא נולד, כך גם ראוי לספק את אותה ההגנה לעוברים.

כמו כן, הניסיון להציג גברים והריון בתור שני דברים שאין ביניהם הקשר מזלזל בהורות גברית, באחריות של אבות ובהשפעה של הריון לא רצוי על הגבר. גברים רבים תומכים בהפלות משום שאינם מעוניינים להיות אבות, ואינם מרגישים שתינוק שנולד מזרעם נוגע להם. לפיכך, למרות שהממד הפיזי המורכב והקשה יותר הוא זה הנשי, ההורות – בעיקר בזמנים אלו – היא דבר משותף לשני המינים.

הרווח של תומכי ההפלות

אכן, לקשר בין חוקי ההפלות לבין מלחמה בנשים, שלטון הפטריארכיה וניסיון להיכנס לנשים לרחם הוא הבחירה הקלה. לדעתי, מדובר בטריק שיווקי או באינרציה עקרונית צרה בלבד. בהקשר המערבי והאמריקאי, טיעונים מהסוג הזה לא ישכנעו אנשים שחושבים שעוברים הם בני אדם שאסור להפיל, ותומכי ההפלות לא מרוויחים מכך דבר וחצי דבר. זאת, משום שעבור שכנוע היריב האידאולוגי שלנו והשגת ההכרעה הפוליטית הראויה בעינינו, עלינו לרדת לשורש טיעוניו, בין אם בשביל לפשר בינם לבין טיעונינו שלנו ובין אם בשביל להפריכם כליל. לפיכך, לתומכי ההפלות ישנה הזדמנות לתקוף את בסיס הטיעונים באופן רציונלי ושכלתני, למרות שהדבר דורש מאמצים כבירים יותר מאשר התלהמות ושטיחת טיעונים ריקים בדבר דיכוי נשים, שלטון גברים והצצות פולשניות לרחם.

כמובן שתומכי ההפלות צריכים להיות ערים לכך שישנם מתנגדי הפלות הטוענים שהם מנסים להגן על אנושיות העובר כאשר הם למעשה מנסים להגן על תפקידים מסורתיים של נשים בכל הנוגע ללידה.  אולם, הדיון התחילי באנושיות העוברים יכול לחשוף את המחנה במערומיו; כך, תומכי ההפלות יכולים להתמודד מול הסוגיות הפמיניסטיות הפוטנציאליות באופן ישיר, מתוחכם ואפקטיבי יותר.

בהתבססות על אינטואיציה הנובעת משיקולים פילוסופיים וביולוגיים כאלו ואחרים, אני תומכת בהפלות גם בשלב מתקדם יחסית. לפיכך, כאשר אני בוחרת להיכנס לנושא הלא פשוט הנקרא הפלות, אני מדברת על תוקף אנושיותו של העובר – מהי האנושיות, האם יש לה רמות, ומה ההבדל בין הפוטנציאל (העובר) לבין האקטואל (האישה, אולם גם הגבר).

אם הייתי מתגוררת בג'ורג'יה או באלבמה, חוקי ההפלות היו מרתיעים ומלחיצים אותי, דבר שהיה גורם לי לפעילות פוליטית עזה ואף למעבר למדינה אמריקאית אחרת. אולם, אני לא חושבת שמדובר במלחמה על הרחם הנשי, אלא על תפיסות אנושיות שונות לגבי עצמנו וצאצאינו.


דריה שלייפר

מנהלת תוכן באתר. בעלת תואר ראשון במדע המדינה וסטודנטית לתואר שני. כותבת על פילוסופיה פוליטית, ציונות ואידאולוגיות.