בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

ליברליזם קלאסי: כיצד הוא נבדל מקפיטליזם וניאו-ליבר...

ליברליזם קלאסי: כיצד הוא נבדל מקפיטליזם וניאו-ליברליזם

,
למרות שמרבית ההגות הליברלית נכתבה לפני זמן רב, עדיין קיים בלבול במושגים שמנחים את המדיניות במערב. אלון מסביר מהו ליברליזם קלאסי ומדוע הוא אינו קפיטליזם ובהחלט שאינו ניאו-ליברליזם.

עקרונות הליברליזם הקלאסי

הליברליזם הקלאסי מחזיק ברעיון הזכויות הטבעיות, הכוללות חיים, חירות וקניין. זכויות אלה אומצו על ידי הפילוסוף המדיני ג'ון לוק, ואלה מגדירות את ריבונות הפרט על גופו, חייו ורכושו, וזכותו לפעול בהתאם לרצונותיו ללא כפייה מגורם חיצוני. על מנת לאפשר את חירות הפרט במסגרת דמוקרטית וליברלית, דרך השוק החופשי, אימצו הליברלים הקלאסיים שני עקרונות מרכזיים. הראשון הוא 'עקרון אי-התוקפנות', עיקרון זה אוסר הפעלת אלימות כלפי גופו או רכושו של אינדיבידואל אחר, והעיקרון השני הוא 'שוויון בפני החוק'. על מנת לקיים עקרונות אלה, הליברלים הקלאסיים ישאפו לצמצם התערבות ממשלתית, פוליטית ובירוקרטית, בחיי הפרט באופן המרבי. מאחורי שאיפה זו, עומדת ההבנה כי גם מאחורי הפקיד הזוטר ביותר עומד כוח הכפייה האינסופי של המדינה. הרחבת התערבות המדינה מתקיימת באופן ישיר עם הקטנת חירות הפרט. לפיכך, אחריות המדינה צריכה להיות אך ורק כלפי אלה שאינם מסוגלים לדאוג לעצמם, כגון הנכים, פגועי הנפש, קשישים עריריים וכדומה.

ככל שהכוח רב יותר גדלה הסכנה של השימוש בו לרעה. אדמונד ברק

יחד עם השאיפה להתערבות ממשלתית מינימלית, הליברלים הקלאסיים תומכים ללא עוררין בהתאגדויות וולונטריות ומסחר חופשי עם כל אינדיבידואל אחר, ובלבד שלא תתקיים פגיעה בזכויותיו הטבעיות של האינדיבידואל. בנוסף, הליברלים יהיו הראשונים להילחם בכוחם המשחית והמושחת של הפוליטיקאים והבירוקרטים, בהתבססם על מוסריות ותועלת. השחיתויות עשויות להתבטא בחלוקת סובסידיות למקורבים או העברת רגולציות מגבילות משק בתמורה לטובות הנאה מטייקונים או קבוצות לחץ. העיקרון המנחה הוא שכל התערבות בתחרות החופשית בשוק, בין אם בשם אידיאולוגיה או בשם הפופוליזם, היא פגיעה בליבו הפועם של הליברליזם הקלאסי. אם כך, על פי הליברליזם הקלאסי, למדינה תפקיד חשוב ומהותי במשפט ופיקוח, על מנת לשמור על כללי המשחק במדינה ובמטרה למנוע עבירות ופגיעה באינדיבידואל. במידה והממשלה תבחר להתערב עבור מי מהצדדים, בכך למעשה תבטל לחלוטין את המשחק עצמו. מטרתם המרכזית של הליברלים הקלאסיים היא שמירה על חירויות הפרט, השגשוג הכלכלי המתלווה לכך הוא תופעת לוואי בלבד ולא המטרה לשמה. מנגד, מטרתם המרכזית של הסוציאליסטים היא שוויון. שיעבוד טוטליטרי, עוני מכפיר ורודנות אף רצחנית, הן תופעות הלוואי המצערות לשאיפה לשיוויון.

כשאתה מבחין כי כדי לייצר אתה צריך לקבל אישור מאנשים שאינם מייצרים שום דבר; כאשר אתה נוכח שהכסף זורם למי שאינם סוחרים בסחורות, אלא בטובות הנאה; כאשר אתה תופס שהרבה אנשים מתעשרים באמצעות שוחד והשפעה, יותר מאשר באמצעות עבודה, וכי החוקים אינם מגוננים עליך מפניהם, אלא מגוננים עליהם מפניך; כאשר אתה מגלה שהשחיתות מתוגמלת והיושר הופך להקרבה עצמית – אז אתה יכול לדעת שגורל החברה שבה אתה חי נחרץ. איין ראנד/מרד הנפילים. 

בין הליברלים הקלאסיים הבולטים והמשפיעים ביותר בהיסטוריה נמנים: הפילוסוף הפוליטי ומי שנחשב לאבי הליברליזם הקלאסי ג'ון לוק, פרופ' פרידריך פון האייק, ראש ממשלת בריטניה לשעבר מרגרט ת'אצר, נשיא ארה"ב לשעבר רונלד רייגן, זוכה פרס נובל בכלכלה פרופ' מילטון פרידמן, הפילוסופית והסופרת איין ראנד, פרופ' קרל מנגר, הכלכלן פרדריק בסטייה, הכלכלן לודווין פון מיזס, וכמובן, אבי הכלכלה המודרנית ונביא המהפכה התעשייתית פרופ' אדם סמית'.

אטטיזם או שוק חופשי?

הליברליזם הקלאסי דוגל באינדיבידואליזם ומתנגד לקולקטיביזם. זרמים קולקטיביסטים כוללים אידיאולוגיות כגון סוציאליזם, מרקסיזם, קומוניזם, ניאו-מרקסיזם, פשיזם וכמובן נאציזם. לעומת האינדיבידואליזם הליברלי והשאיפה לצמצום התערבות ממשלתית, הזרמים הקולקטיביסטים מתאפיינים בהעדפת התכנון הכלכלי הריכוזי המבוצע על ידי המדינה, המכונה גם אטטיזם.

חברה שמציבה שוויון לפני חופש לא תקבל אף אחד מהם. חברה שמציבה חופש לפני שוויון תקבל במידה רבה את שניהם. מילטון פרידמן

התפיסה הרווחת כיום היא שהדמוקרטיה ומערכת השוק החופשי הן מערכות לא מושלמות, אך מאחר ועד כה האנושות לא מצאה טובות מהן, כל מדינות המערב אימצו אותן לחיקן. כאשר בודקים בקרביים את המונח המטעה "סוציאל-דמוקרטיה", מגלים הבדלים תהומיים בין הסוציאל-דמוקרטיים במדינות הסקנדינביות, סינגפור, שוויץ, הונג-קונג וניו-זילנד, לבין מדינות כמו צרפת, יוון, ספרד, ברזיל וונצואלה. כל המדינות הללו הינן דמוקרטיות, וכולן אימצו את השיטה הקפיטליסטית אל חיקן. עם זאת, את ההבדלים בין שתי הקבוצות ניתן לתמצת בפשטות – מדינות אשר אימצו אל ליבן עקרונות ליברלים קלאסיים רבים יותר ולכן זכו בתמורה בשגשוג ורווחה רבים, לעומת מדינות שדחו אותם על הסף והשתרכו מאחור. מדובר בהבדלים גדולים, ברורים וחדים, ללא יוצאים מהכלל.

סוציאליזם ושקר הניאו-ליברליזם

היה זה אבי הסוציאליזם קרל מרקס, בספרו "הקפיטל", שיצר את הווירוס המרקסיסטי שסילף מיסודה את ההגות הליברלית הקלאסית והפיץ לכל רוח את מונח הגנאי 'קפיטליזם'. ככל שהתפשטה האידיאולוגיה הפונדמנטליסטית המרקסיסטית ברחבי העולם, והחדירה אל מוחם של בני האדם אשליות על אוטופיה סוציאליסטית, כך דעך קולם של הליברלים הקלאסיים. כשמרגרט תאצ'ר ורונלד רייגן שילבו כוחות, מחצו את חומת ברלין והחריבו את ברית המועצות הקומוניסטית, אנשי השמאל חיש קל השתחוו לאליל-איש-קש חדש: ה-'ניאו-ליברליזם'. איש הקש הזה לא משקף הגות, אין מאחוריו אדם, ארגון או תנועה שמזוהה עמו. למעשה, ל'ניאו-ליברליזם' לא קיימת הגדרה קוהרנטית ואחידה מלבד "כל מה שאינו סוציאליזם". לרוב נמצא את אנשי השמאל משתמשים במונח למטרת ניגוח והשמצה של יריביהם הפוליטיים. להמחשה, בחיפוש המילה 'ניאו-ליברליזם' באנגלית בארכיב הספרים של גוגל בשנים 1800 עד-2000, ניתן לראות כי הוא מופיע לראשונה רק אחרי שנת 1980.

עוד לפני שיצא ספרו המונומנטלי של פרופ' פרידריך פון האייק, "הדרך לשעבוד", בשנת 1944, יצא זעמו של האייק על כך שסוציאליסטים רבים אימצו לעצמם מונחים של ליברלים, עד כדי כך שחלקם אף חמסו את המונח 'ליברליזם'. הוא כעס במיוחד על שימוש מטעה במונחים הקשורים למסורת החופש הכלכלי והפוליטי, באופן המעוות את משמעותם ומאפשר להם להתגנב ללבבות האנשים במסווה שקרי. הוא המשיל את המטיפים להרחבת השליטה הממשלתית תחת התווית של 'ליברליות' לזאבים סוציאליסטים העוטים עור של כבשים ליברליות. כתוצאה מכך, הפך בהדרגה המונח 'ליברליזם', בארצות-הברית ולאחר מכן בארצות נוספות, לשם נרדף לסוג מסוים של סוציאליזם. האייק התקומם כנגד הבלבול הזה במונחים והיצר עליו. בייחוד לאור העובדה שהליברליזם הקלאסי רואה בסוציאליזם שם נרדף לעבדות ושיעבוד.


עצמאי, יזם סידרתי, מתכנת אתרים בכיר. כותב על כלכלה, היסטוריה, מדעי המדינה, פילוסופיה ומעט פסיכולוגיה. מדריך ומלמד את רזי פיתוח האתרים.