בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

למה הפעולה הוולנטרית טובה יותר? ניתוח בראי תורת המ...

למה הפעולה הוולנטרית טובה יותר? ניתוח בראי תורת המשחקים

,
בשבועות האחרונים, הסטודנטים בפקולטה למשפטים עסקו בסוגיה מהותית - האם על מועצת הסטודנטים לתמוך באופן גלוי במאבק עובדות הניקיון באוניברסיטה להעסקה ישירה? תכליתו של טור זה היא להראות, באמצעות מודל פשוט של תורת המשחקים, שהתוצאה הטובה ביותר, תתקבל אם קידום המאבק יעשה אך ורק ע"י גופים וולונטריים ולא ע"י גוף מחייב.

"מוסרו ובינתו של עם דמוקרטי יעמדו בסכנה לא פחות מענפי המסר והחרושת שלו אם ממשלתו תקום לתפוס בכל מקום את מקומן של האגודות. רק השפעתם ההדדית של בני אדם זה על זה מחדשת רגשות ודעות, מרחיבה את הלב ומפתחת את רוח האדם".

אמירות אלה, שנכתבו בידי אלכסיס דה טוקוויל עוד במחצית הראשונה של המאה ה-19, יפות גם היום. מקומם של ארגוני החברה האזרחית, או "האגודות" כפי שכינה אותם דה טוקוויל, מצוי בסכנה בימים האלה ממש. המדינה, בכל רחבי העולם, בוחרת לקחת על עצמה תפקידים רבים יותר ומרחיבה את פריסתה. מקורה של הרחבה זו איננה דווקא בשיקולי יעילות כלכלית, או שיקולי צדק חלוקתי שמקדמת המדינה עצמה. לא, עסקינן בתוצאה של תביעה מתמשכת מצד פרטים שונים בחברה, אשר תובעים כל העת את הרחבת דריסת רגלה של המדינה בכל תחומי החיים. אף את מציאות זו חזה דה טוקוויל.

"תפקידו של השלטון יגדל אפוא בלי הפסק, ועצם מאמציו ירחיבו אותו מיום ליום. ככל שיתפוס את מקומן של האגודות כך יהיו האנשים הפרטיים, כיוון שנגמלו מלצרף את כוחותיהם, זקוקים יותר לעזרתו".

התביעה הזו הפכה להיות כל כך טריויאלית, עד אשר משמעויותיה: כלכליות, רעיוניות ותפיסתיות לא נדונו בשיח הציבורי כדי צרכן. כסטודנט בפקולטה למשפטים באוניברסיטת ת"א, אירוע כגון זה פגש אותי במלוא עוזו בדיוק מספר ימים לאחר הדיון שנערך במליאת "אקסודוס" בכתביו של דה טוקוויל. ומעשה שהיה כך היה: בימים ההם נערכו בחירות למועצת הסטודנטים למשפטים של אוניברסיטת ת"א. מועצה זו היא עמותה רשומה, אשר לכאורה עשויה להיתפס כארגון וולונטרי לכל דבר ועניין. אך לא כך הדבר: מאחר שהסכם בין אגודת הסטודנטים למועצת הסטודנטים מעביר לזו את מלוא דמי הרווחה אשר אנו משלמים (אשר מהותית, שקולים למס, לאור המונופול של האגודה על שורת שירותים. מציאות זו כמובן תרעיד ותרתיח את השמרן/ליברל, אך היא לא נושאו של טור זה), אפקטיבית שקולה מועצת הסטודנטים למשפטים ל"פרלמנט" של הסטודנטים למשפטים, אשר תכליתו העיקרית היא ייצוג הסטודנטים בכל עניין הנדרש לדיון מול הפקולטה. יובהר לעניין כי זה כי החוק החדש שעבר לאחרונה מכשיר הלכה למעשה את היות אגודת הסטודנטים בכל אוניברסיטה כמונופול לייצוג הסטודנטים בכל מוסד אקדמי.

יתרה מכך, הוגיה של אותה עמותה, ראו את הנולד ועיגנו בתקנון העמותה, קביעה מחייבת לפיה המועצה לא תעסוק באף עיסוק בעל שיוך פוליטי או מפלגתי. גם אם נטען שהכל פוליטי, חידדו מנסחי התקנון את אמירותיהם ווידאו כי יובן במלוא היקפו. אלא, שסטודנטים אחרים, המשתייכים לזרמים פוליטיים אחרים, בחרו להעלות תביעה כלפי המתמודדים למועצה ביום הבחירות ממש – הביעו את עמדתכם בשאלת ההעסקה הישירה של עובדי הניקיון של האוניברסיטה (כלומר, הפיכת אותם עובדים מעובדי קבלן לעובדים המועסקים ישירות בידי האוניברסיטה) ואף התחייבו לקדם את התמיכה במאבק זה.

עובר להבעת דרישה זו, ולאורך כל השנה הקודמת, פעל באוניברסיטה תא וולונטרי שתכליתו קידום תביעותיהם של עובדי הניקיון אל מול האוניברסיטה. אותו תא מורכב ברובו מסטודנטים בעלי אג'נדה כלכלית סוציאליסטית. תביעתם למועצה, הלכה למעשה, מהווה דרישה לבצע שימוש במס, אותו ציבור הסטודנטים כולו משלם, על מנת לקדם סוגיה אשר במהותה היא פוליטית בעיקרה ומבוססת על תפיסת עולם הקוראת לשוויון מלא. גם זאת חזה דה טוקוויל זה מכבר. האם הדבר נכון מנקודת מבט שמרנית? הרי נקודת המבט השמרנית תסבור, שככל שקיימת התארגנות וולונטרית, או לכל הפחות קיימת האפשרות לקדם התארגנות וולונטרית, הדבר עדיף בהרבה. בדרך זו נמנע הגוף "השלטוני" מלעסוק בנושאים הנתונים לאג'נדה; שהרי סטודנטים מסוימים ישאפו לקדם סוגיה זו. לא זו אף זו: הרי כידוע, תביעות לשוויון רק הולכות וגוברות, ודרישת המעורבות רק תלך ותגבר. לא צריך להרהיב עוז כדי לדמיין מצב אבסורדי, בו דרישה זו מתנפחת עד כדי מצב בו תקציביה של המועצה מבוזבזים אך ורק על קידום אג'נדות חברתיות כאלה ואחרות, תוך זניחת השירותים לשמם התשלום מיועד.

קושי שמרני העולה מהסוגיה נוגע לשאלת "הצד השני של המטבע", רוצה לומר, כיצד דרישה זו תמומן? גם אם נניח הנחת יסוד לפיה בידי מועצת הסטודנטים למשפטים כל המידע הנדרש על מנת לבצע הערכה כלכלית כנה לגבי המשמעות של צעד כזה, מה המחיר? האם מחירה של העסקה ישירה יצדיק ביטול שירותים אחרים, אשר חיוניים בעיני הסטודנטים? האם המועצה היא זו שבכלל מוסמכת לקבל החלטה בנוגע לשאלה זו? תפיסה של צניעות אפיסטמית, תחייב את המועצה להכיר בכך שאיננה מסוגלת לצפות ולחזות את מלוא ההשלכות שתביעה שכזו תוליד. הכיצד תנמק בפני הציבור שלה, ציבור הסטודנטים, פגיעה בשירותים שהם מקבלים?

שאלה אחרת תהיה, איפה עובר קו הגבול? הרי ניתן להרחיב דרישה זו לכל בעל תפקיד. האם על המועצה לתמוך עתה בתביעותיהם של כל ציבור המועסקים באוניברסיטה? האם הדבר יהיה נכון גם כאשר יהיה מדובר בתמיכה בקבוצת מרצים? או בקבוצה המשתכרת באופן לא פרופורציונאלי ומעניקה שירות בלתי יעיל, והאמצעי האפשרי ביותר ליעול הם באמצעות פיטורין? וכמובן, הכיצד הדבר ישפיע על סוגיות פוליטיות נוספות? קל לדמיין, שהרכב מסוים של נציגים, אשר מגיע מאג'נדה פוליטית ו/או כלכלית חברתית שונה, ידרוש לנקוט צעדים אחרים בסוגיות שוניות במחלוקת. למשל, המועצה תוכל לנקוט עמדה בשאלות של קבלת סטודנטים ערבים לפקולטה באמצעות מסלולים המקלים את תנאי הקבלה; היא תוכל להביע עמדה בכל הקשור לסוגיות הנוגע להכרה בשטחי יהודה ושומרון; היא תוכל להביע עמדה בסוגיות כמו מתווה הגז, שקשת הדעות הנוגע לכל אחת מן הסוגיות הללו, רחב כמספר הסטודנטים בפקולטה.

כל אלה הינם מצבים הקשים לצפייה אקס אנטה (מראש). אפשר, שאקס פוסט, יתברר שמדובר בהחלטה ראויה. ברם, עסקינן ברצון לצפות את השפעתם של דברים אקס אנטה, תוך ההכרה בכך שאיננו בהכרח מסוגלים לצפות בצורה מצוינת. הכלכלן פול קרוגמן, כתב בעבר "… המשפט 'אין ארוחות חינם' אמור להיות תמצית הכלכלה; פירושו הוא שהמשאבים מוגבלים שכדי שיהיה לך דבר כלשהו, צריך להשלים עם כך שיהיה לך פחות מדבר אחר, שאין רווח ללא מכאוב".

אבקש עתה להציע צורת ניתוח אחרת, אשר תצדיק את המחשבה השמרנית בסיטואציות מעין אלה, אומר: כאשר מצויה הבחירה בין קידום אינטרס מסוים באמצעות אגודה וולונטרית, לבין קידום אותו אינטרס ממש באמצעות כלי רשותי, הראשונה עדיפה בהרבה. את ההצדקה לכך, אביע באמצעות דוגמה מעולם תורת המשחקים. אבקש להבהיר ראשית שתי הנחות מקדמיות: הראשונה, שמדובר בכל הנושאים הנתונים לאג'נדה, ובכל מקרה אין כאן הבעת דעה בכל הקשור לטובין ציבוריים אשר בהם אמנע מלעסוק. שנית, ההנחות המספריות כאן הן יחסיות. הנחת המוצא הכללית היא שפרט אקראי א' המקדם אג'נדה אקראית א', שווה בכל התועלות שהוא מקבל או מפסיד לפרט אקראי ב'. כלומר, אין עליונות להעדפות של פרטים השייכים למחנה פוליטי מסוים.

אניח, כאמור, שתועלתו של פרט השייך לאג'נדה פוליטית א' שווה לתועלתו של הפרט השייך לאג'נדה פוליטית ב'. כל אחד מהפרטים, מבקש שתקודם האג'נדה שלו. אף ארהיב עוז ואניח שניתן לקדם את האג'נדות של כל אחד מהפרטים הללו במקביל, בלי לפגוע בקידום האג'נדה השנייה. התוצאה, מבחינת תורת המשחקים, תהא להלן:

פרט ב' פרט א'
לא לקדם ב' לקדם ב'
-4, 1 -2, -2 לקדם א'
-1,  -1 1, -4 לא לקדם א'


נניח כנקודת יסוד שכל פרט מקבל תועלת של 1 מקידום האג'נדה שלו, אך -3 מקידום האג'נדה המתחרה, שהרי היא מרתיחה אותו ויוצרת סערת רגשות בליבו, בייחוד שהיא ממומנת מכספו. עוד אניח שהפרט מאבד נקודת תועלת אחת אם האג'נדה שלו לא מקודמת. הסיבה להנחה זו היא שעדיין עומדות לפרט אפשרויות לקדם את האג'נדה שלו, גם שלא דרך הרשות.

אבחן עתה את המצב שמתקבל על בסיס כל אחת מהאסטרטגיות להלן. פרט א' בוחר האם לקדם את א' או לא לקדם. פרט ב' בוחר האם לקדם את ב' או לא לקדם את ב'. האם מתקיימת כאן אסטרטגיה דומיננטית חזקה של א'? לכאורה לשחק א' אסטרטגיה דומיננטית חזקה לקדם את א'. מאחר שעסקינן במשחק סימטרי, ברור שגם לב' אסטרטגיה דומיננטית חזקה לקדם את ב'. שיווי המשקל אם כן, יתקבל בנקודה השמאלית מעלה, משמע, בסך (-2,-2). האם מדובר באסטרטגיה יעילה פארטו? כמובן שלא, עינינו הרואות ששני הפרטים יכולים לשפר את תועלתם, אם יבחרו שלא לקדם אף אחת מהאסטרטגיות. אבל בגלל קשיי תקשורת, שהרי הם ניצים במרחב הפוליטי, ועל פי כללי דילמת האסיר, הם לא יצליחו להגיע לפשרה. הדרך היחידה תהיה באם הרשות תתערב, ותימנע מלעסוק ב-א' או ב', ככוח כופה.

זו המציאות המתקבל מקידומו של משחק חד שלבי. השאלה היא, מה התוצאה במקרה של משחק רב שלבי? סך התועלות נצבר ונצבר, באופן המחדד ביתר שאת את הפער בין שני המצבים – שיווי המשקל והמצב הפארטו אופטימלי. במשחק רב שלבי כזה, כוחות השוק עצמם, יגמרו לפרטים להגיע למצב הפארטו אופטימלי שהוא אי קידום דעותיהם של אף אחד מהצדדים. גם אם מצב זה יכשל, שוב תיבחר הרשות להתערב ולא לקדם את דעותיו של מי מהצדדים.

עתה ארחיב את המשחק למצב נוסף. כל אחד מהצדדים א' וב' מבקש לקדם את האג'נדה שלהם ע"י מסגרת וולונטרית, כלומר ללא מעורבות של גוף כופה ששניהם שייכים אליו. מעצם קידומה של הפעילות של צד א', לא מושתת עלות על הצד ב' המתנגד לה, שכן הוא הרי יכול לקדם את שוק הדעות לבדו ללא פגיעה בצד השני. כמובן שאם דעתו של א' תמשול בכיפה, ב' יפסיד תועלת מסוימת, נניח -1. מפעילותו לעומת זאת, הוא מרגיש התרוממות רוח, והוא מקבל תועלת של 2, שהרי הוא גם מקדם את האג'נדה שלו וגם פועל בעצמו ובזיעת אפו. אי קידום האג'נדה גורם להפסד של -1 רק במצב שבו אג'נדה אחרת מקודמת. כאשר אף אג'נדה איננה מקודמת, לאף אחד לא נגרם הפסד או רווח.  במצב הזה, במשחק סימטרי, תתקבל תמונת המצב הבאה:

פרט ב' פרט א'
לא לקדם ב' לקדם ב'
-1, 2 1,1** לקדם א'
0,0 2,-1 לא לקדם א'

**כשא' וב' מקודמים, אניח שהם מרוויחים 2 מקידום האג'נדה ו (-1) מהאפשרות שהאג'נדה השנייה תנצח.

במצב הזה, האם קיימת עבור מי מהפרטים אסטרטגיה דומיננטית? ברור שכן, והיא לכל אחד מהשחקנים לקדם את האג'נדה שלו. אבל הפעם, המחיר המושת על הכלל כתוצאה מקידומה של האג'נדה השנייה איננו רב; הפעילות היא וולונטרית, וההפסד היחיד של תועלת עשוי להיות במקרה שבשוק הרעיונות, מחשבתו של אחד מהשחקנים תמשול בכיפה. במקרה הזה, יתקבל שיווי משקל שהוא גם פארטו אופטימלי. התערבות איננה נדרשת.

המסקנה העולה מכל האמור היא, שמדיניות המאפשרת מחד קידום אג'נדות שונות, אך רק באמצעים וולונטרים גם עולה בקנה אחד עם המחשבה השמרנית, וגם משיגה תוצאות יעילות יותר. אבהיר, למען הסר ספק שאין בכל האמור לעיל כדי למנוע קידום כל אג'נדה שהיא; אלא תפיסה המבקשת להעביר את קידום אותן אג'נדות מהספרה הציבורית לספרה הפרטית, באמצעות ארגונים וולונטריים.


קרדיט תצלום:
מאגר חינמי
שתף:
 
  • אהוד אפרים

    חבר מערכת האתר. סטודנט למשפטים באוניברסיטת ת"א, בוגר תואר ראשון בכלכלה והיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת חיפה. מנכ״ל מרכז עומק - המכון לעיצוב מדיניות וחקיקה, הפועל להעמקת החשיבה והאיכות בתהליכי עיצוב מדיניות ציבורית וחקיקה, משמש כעוזר מחקר של פרופ' ישי בלנק ושל פרופ׳ דניאל פרידמן, טרום מתמחה במשרד בוטיק מסחרי בת"א, ומכהן כסיו"ר פורום הסטודנטים למשפט ועסקים.