בחירת העורך

READING

לצאת מארון הזהויות: הבעיות שמציבה התיאוריה הקווירי...

לצאת מארון הזהויות: הבעיות שמציבה התיאוריה הקווירית

,
האם ראוי לצמצם את חופש הביטוי בשביל למנוע פגיעה ברגשות של קבוצות חברתיות? באיזה אופן התיאוריה הקווירית מנסה לנפץ את מושגי המין והמגדר, והאם הביטויים של תומכיה משמרים אותם? כיצד תוקפים את הביולוגיה, אם בכלל אפשר? על התיאוריה הקווירית, הרעיונות עליהם היא בנויה, הבעיות שהיא מעוררת ועל הקונפליקט שנוצר בין תומכיה ולבין תומכי חופש הביטוי.  

המרקסיזם, ובהמשך הפוסט מודרניזם, הולידו את מה שנקרא "זרם התיאוריות הביקורתיות" של מדעי החברה – פמיניזם (בעיקר בגרסתו הרדיקלית), הפוסט קולוניאליזם והתיאוריה הקווירית. בדיון קצר זה אעסוק בתיאוריה הקווירית, בעיקריה הרעיוניים ובבעייתיות שחלקים מהותיים בה מעוררים. החשיבות שבעיסוק בתיאוריה הקווירית טמונה בשני רבדים: ראשית, הרצון לספק מענה לתיאוריה אשר משפיעה באופן ניכר על תפיסות חברתיות ועל חופש הביטוי; וכמו כן, משום הרצון להתנגד לטענה כי כל מבקרי התיאוריה לוקים בטראנסופוביה.

התיאוריה הקווירית: מפוסט-סטרוקטורליזם ועד לג'ודית באטלר

התיאוריה הקווירית, בדומה לפמיניזם הרדיקלי, מתבססת על התיאוריה הפוסט סטרוקטורלית הקשורה קשר אמיץ למגמות הפוסט מודרניסטיות שערערו את קיומו של מושג האמת. לפי הפוסט סטרוקטורליזם, השפה היא כלי פוליטי בהגדרתה, משום שהיא מכוננת את ההבנה של המשתמשים בה את המציאות ואת יחסי העוצמה ביניהם. בנוסף, השפה היא בלתי יציבה ושרירותית – לפיכך גם ההגדרות האנושיות וההבנה האנושית את העולם הן שרירותיות.

בהמשך לכך, התיאוריה הקווירית מנסה לחשוף את השרירותיות ואי היציבות שבהגדרות מין, מגדר ונטייה מינית, ולפרק את הנחת הצמידות שבין השלוש; הנחת הצמידות טוענת כי ישנה התאמה בין מין האדם (נקבה או זכר), להתנהגות האדם המצופה ממנו בהתאם למינו (אישה או גבר), ומשיכתו המינית תהיה הטרוסקסואלי מובהקת.

כמו כל תיאוריה פוסט סטרוקטורלית, התיאוריה הקווירית מושפעת מאוד מהגותו של ההוגה הצרפתי לואי אלתוסר, שטען כי רגע כינון הזהות של פרט מתרחש כאשר הסביבה פונה אליו בהגדרות שפתיות מגבילות, ומהגותו של ההוגה הצרפתי מישל פוקו שטען כי השפה תמיד מבליעה בתוכה יחסי עוצמה בין חלשים לחזקים. כתוצאה מהשפעה זו, התיאוריה הקווירית טוענת כי השפה מגדירה מהו מין, מהו מגדר, ומהי נטייה מינית, תוך הצבת היררכיות שונות של עוצמה ונורמליות בתוך הגדרות אלו. במלים פשוטות יותר, השפה כפי שהיא מדכאת פרקטית ופוליטית את אלו אשר לא מוצאים בעצמם את המתאם בין מינם, מגדרם ונטייתם המינית.

מהנחה זו נובע שם התיאוריה – המושג "קוויר" מתייחס לבעלי זהות מינית שחורגת מהנורמה. למרות שפעם היה מדובר גם בהומואים ובלסביות, כיום המושג רווח בעיקר בקטגוריות זהות מגוונות כמו ריבוי מינים, ריבוי מגדרים, אי התאמה בין מין מולד למין נבחר וכדומה. פירוק הנחת הצמידות של התיאוריה הקווירית מעוררת מעט מחלוקות; מעטים יתנגדו לכך שנקבה לא חייבת לנקוט בפרקטיקות הנחשבות לנשיות ולא חייבת להימשך מינית רק לגברים. נקבה זו לא חייבת ללבוש שמלות, היא רשאית להתקשט בשפם והיא יכולה להימשך מינית למי שהיא רוצה.

אולם, התיאוריה הקווירית המשיכה והתפתחה בעזרת התיאורטיקנית החשובה – ג'ודית באטלר. לפי באטלר, לא רק המגדר (כלומר, ההתנהגות של הפרט שהופכת נקבה לאישה וזכר לגבר) הוא שרירותי ומבסס בתוכו יחסי עוצמה בין גברים לנשים, אלא גם ההבדלה בין פרטים אנושיים בהתאם להבדלים באיברי המין שלהם. לפיה, הומצא קודם מושג המגדר, ובשביל לכונן את יחסי העצמה בחברה, הומצא, אם כי לא ממש ברור על ידי מי, גם קונסטרוקט בשם "מין". במלים אחרות, באטלר וממשיכיה טוענים שאין דבר כזה מין ביולוגי.  

על ביולוגיה ומשמעות

למרות הטענה הבאטלריאנית, הדיסציפלינה הביולוגית מראה כי פרטים אנושיים מסוימים נולדים עם הכרומוזומים XX,  ופרטים אנושיים אחרים נולדים עם כרומוזומים XY, וישנו תואם אצל הרוב המוחלט של פרטים אנושיים אלו בין הצירוף הכרומוזומי שלהם לבין איברי המין שלהם. השאלה היא, האם יש לכך באמת משמעות? לפי זרמים נרחבים בתיאוריה הקווירית, התשובה שלילית, או לפחות מורכבת – להבדלה הזו יש משמעות משום שבני אדם החליטו שיש לה משמעות.

הבעייתיות בטענה זו נובעת מהעובדה שדרוש זכר ודרושה נקבה בשביל הבאת צאצאים – חלק מהותי מהקיום האנושי. לא משנה עד כמה נשתדל להאמין שמין הוא קונסטרוקט בדוי, התקשורת המינית של פרטים אנושיים משתנה בהתאם לצורך ביולוגי זה. נקבה אשר רוצה להיכנס להיריון תבדיל בין פרטים שונים בהתאם לשאלה פשוטה: האם מדובר בזכר או לא? האופן שבו היא תבדיל בין זכרים לנקבות הוא די ברור, והוא מולד.

המין הביולוגי הוא נקודת הייחוס של התקשורת האנושית ההכרחית – התקשורת המינית. תקשורת זו חייבת להתבסס על הגדרה מינית אשר מפרידה בין זכרים לנקבות באופן הכרחי וניתן לזיהוי. מעבר להבאת צאצאים, התקשורת המינית משתנה בין זכרים לנקבות גם בהיעדר הרצון להריון. ההתנהלות המינית של נקבה תטה להיות שונה מההתנהלות המינית של זכר, משום שהיא יודעת שהיא עלולה להיכנס להריון (חרדה שלא נעלמה גם בתקופת אמצעי המניעה), וכי היא פגיעה יותר לאונס משום שרוב הזכרים חזקים יותר פיזית מרוב הנקבות. זכרים, מצד שני, יחששו מדברים אחרים, כגון אבהות לא נשלטת, אחריות ההגנה ויכולות ביצוע לא מרשימות.

למרות שראוי לדון בחשיבות התקשורת המינית, קשה להתעלם מהעובדה כי היא אלמנט בולט בהתבגרות ובהתנהלות האנושית מול פרטים אנושיים אחרים; בסופו של דבר, רוב בני האדם בוחרים מאהבים בהתאם למינם הביולוגי. לפיכך, אי אפשר להתכחש לחשיבות הזהות המינית המולדת, לקשר שלה לקיום האנושי בהווה ובעתיד, ולעובדה כי היא מעניקה נקודת ייחוס אשר בהתאם לה הפרטים האנושיים מתפקדים בהקשרים מיניים. בהיעדר נקודת ייחוס זו, הבסיס הביולוגי של התרבות, זיווג ותקשורת מינית יהפוך לתלוש ולכמעט שרירותי.

קריאות לחופש מהפכני מול כפיית זהות

באופן פרדוקסלי, דווקא התנועה הקווירית, אשר קוראת לשחרור הזהות והשיח, מעוררת אנטגוניזם גדול עקב המגבלות שהתנועה מטילה דווקא על אותם הרעיונות שהיא מעוניינת להביא לשחרורם. התיאוריה הקווירית שמבקשת לנתק את הקשר שבין מין לבין מגדר, יוצאת נגד בינאריות מגדרית (gender binary) דווקא באמצעות יציאה נגד המין המולד. רבים לא רוצים שייראו בהם זכרים או נקבות, או יפנו אליהם בהגה מגדרי (gender pronouns), שהוא בעצם הגה מיני נקבי או זכרי, משום שאינם רוצים שהתנהגותם תוגדר בהתאם למינם (ראו מושג סיסג'נדר, אדם בעל התאמה בין מגדר למין, ולמעשה "אדם טיפוסי"). כך, רבים מתומכי התיאוריה הקווירית למעשה מבססים את התפיסה כי הזכר הוא הגבר והנקבה היא האישה, וביחסי הגומלין שבין המין למגדר – מציבים את מושג המגדר בפוזיציה מועדפת.

נקודה זו ניתן לתקוף דווקא מנקודת המבט של המאמינים בחירות אישית. חברה חופשית מעניקה לפרטיה את הזכות להתנהג באיזה אופן שירצו, בין אם לנקבות ישנן נטיות התנהגות מסוימות (נטיות נשיות) ולזכרים ישנן נטיות התנהגות אחרות (נטיות גבריות) ובין אם לאו. לפיכך, השימוש במושג המגדר איננה ברורה.

האם הוא קונסיסטנטי? האם הוא מחייב? האם ניתן לקטלג את כל התכונות? ומה עם קומבינציות שונות של תכונות? ובכלל – האם לקטלוג מגדרי פוליטי יש תועלת של ממש בחברה חופשית? לפי תפיסת החברה החופשית הליברלית, אין צורך בחילוף מגדרים (Gender-Bender) עבור בחירה בפרקטיקות התנהגות שלא תואמות את המין המולד. החירות האישית היא כל מה שנדרש, ואין זה עניינו של איש האם האדון יעקב בוחר ללבוש שמלה ביום ולשחק כדורגל בלילה.

הזכות לא להיפגע – סנקציות חברתיות ופגיעה בחופש הביטוי

בעשורים האחרונים נשאלת השאלה ברחבי העולם הדמוקרטי: האם ניתן להגביל את חופש הביטוי עבור זכותן של קבוצות מסוימות לא להיפגע? כל מדינה חיה את הדילמה באופן שונה, אולם בהקשר של דיון זה בולטת קנדה, אשר חוקקה את החוק להגנה מגדרית מעורר המחלוקת – Bill C-16. חוק זה בפועל מטיל עונשים פליליים על אנשים אשר מפלים אחרים על רקע זהות מינית וביטוי מגדרי. המחלוקת סבה סביב ההצעה להטיל קנסות כספיים על אלו המסרבים לפנות לאדם שמולו בהתאם להגה המגדרי שזה מעדיף.

אחד המתנגדים הבולטים לחוק הוא ג'ורדן פיטרסון, מרצה לפסיכולוגיה באוניברסיטת טורונטו, אשר טוען כי חוק מהסוג הזה פוגע בחופש הביטוי ומפעיל אלימות פעילה על אלו אשר בוחרים שלא להיענות בחיוב לבחירה של ההגה המגדרי, וכי מדובר בניסיון של השמאל הפרוגרסיבי לשלוט בשפה. למרות שהחוק שהועבר לא עוסק מפורשות באלמנט השפה, ההגדרה לאפליה ולפשע שנאה הופכת למורחבת יותר ויותר, כאשר מילה רעה הופכת לאפליה, ביקורת הופכת לטראנסופוביה, ועלבון הופך להתעללות. כדוגמא לכך, רבים מתומכי החוק שואפים להרחיבו ולציין מפורשות את האיסור למרוד בהעדפות המגדריות השפתיות של המבקשים – או במקרה הזה, של המצווים – בחסות החוק.

הניסיון הכוחני לשלוט בשפה איננו מפתיע לאלו המכירים את הנחות היסוד הפוסט סטרוקטורליות של התיאוריה הקווירית. התיאוריה הקווירית הגיעה למסקנה כי על השפה יש להילחם, ולעצב אותה באופן שיתאים לאינטרסים של הקבוצה השלטת. תומכי התיאוריה הקווירית לא רואים בעצמם הקבוצה השלטת, אלא הקבוצה המשחררת, המיטיבה והמגנה. במקרה הזה, רבים מתומכיה הקנדיים רוצים ללמד את כלל הציבור עשרות של ביטויים מגדריים חדשים לא מוכרים בשפה – כגון em, vis, xyrs. ואם לא באמצעות דיאלוג, אז באמצעות סנקציות חברתיות בצורת האשמות בדבר אפליה, טראנסופוביה או התעללות. ואם גם זה לא עובד – אז בכח הזרוע של המדינה. כל זאת, בשם זכותם של בני אדם לא להיפגע, למרות שאין דבר סובייקטיבי מפגיעה מילולית.

חופש הביטוי ומסקנות נוספות

אין סיבה לפסול את התיאוריה הקווירית באשר היא, גם בפריסת הבעיות הנובעות ממנה או מהביטויים שלה. למשל, קבלת מגוון של נטיות מיניות נראה בעיניי מאבק חברתי מכובד. מעבר לכך, אינני רואה קשר בין הבעיות הנדונות לבין הומוסקסואלים, לסביות וטראנסקסואלים אשר חפצים בשינוי מיני משום תחושת אי סיפוק עם גופם – או כפי שנאמר, מפאת התחושה שהם לא נולדו לתוך הגוף אליו היו אמורים להיוולד – ולא מתוך התיימרות לבטל את חשיבות הביולוגיה ואת ההשלכות שהיא גוררת ביחד עם קיומה.

מעבר לכך, אינני רואה בבני אדם אשר מחזיקים בריבוי זהויות, א-זהות ובפלואידיסטיות זהותית בני אדם לא לגיטימיים. דעתם לגיטימית, ככל דעה. יחד עם זאת, אבקר את העובדה כי בחירה זו שוללת את נקודת הייחוס של הזהות, ולפיכך את המשמעות של הזהות עצמה. שלילה זו היא מלאכותית בעיניי, משום שהיא מתעלמת מחוויות הנובעות מקיום נקבי או זכרי, ומשום שהיא מבליעה בתוך עצמה את חשיבות המגדר, מושג שהשימוש בו תמוה בעיניי.

ניתן בהחלט לראות כי התיאוריה הקווירית, ככל תיאוריה, מעוררת תהיות, לבטים ובעיות משלה. בהתאם, ישנו מגוון אדיר של דעות, לקויות והצעות הנוגעות לטיב התיאוריה. ובכל זאת, בלי ספק ובשום מקרה שהוא – אין לכפות סנקציות חברתיות, וקל וחומר להחיל איסור על חופש הביטוי. גם לא בשם הזכות של בני אדם מקבוצות שונות לא להיפגע.


דריה שלייפר

סטודנטית לתואר ראשון במדע המדינה ובספרות. כותבת על פילוסופיה פוליטית, התנהגות פוליטית ומוסר ציבורי.