בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

מאמר תגובה: אדם שיש לו רק פטיש...

מאמר תגובה: אדם שיש לו רק פטיש

,
הידע המדעי שלנו כיום רחוק מלהיות שלם, ואנו עדיין זקוקים לתחומי הרוח והמוסר על מנת להבין את ההתנהגות האנושית. תגובה למאמרו של שרון יפת.

האבולוציה נכונה, אך חבל שיש אנשים המוציאים לה שם רע

קראתי בעניין את הכתבה של שרון יפת בשבוע שעבר על סקס ואבולוציה, אך המסקנה היחידה שלי ממנה היא אישוש חוזר לפתגם העתיק – לפיו אדם שיש בידו רק פטיש, כל דבר מתחיל להיראות בעיניו כמו מסמר. יפת, ככל הנראה, מכיר מילה אחת; למזלו היא גם מילה מושכת, כזאת שאם כותבים אותה בכותרת של מאמר, ומובן שאם חוזרים עליה שלוש פעמים בכל פסקה, היא גם מביאה קוראים. מדובר במילה אחת בת שלוש אותיות: סקס. לטענת יפת, יחסי מין הם התשובה להכל, וכשהוא אומר הכל הוא מתכוון לממש ה-כ-ל – לבחירות שלנו כבני אדם, להתנהלות השבטית והפוליטית שלנו, ואם הבנתי נכון אז גם לכלל התופעות שאנחנו רואים סביבנו. האבולוציה, שגם אותה מרדד שרון ליחסי מין, היא הסבר בלעדי, תורה יחידה שאין בלתה. משוואות התנועה של ניוטון? רשתות נוירונים? רשתות חברתיות? מדע המדינה, פוליטיקה וממשל? אלו כולם אשליות שבני אדם המציאו! אתם יכולים לשאול מדוע הם הומצאו, אך זו שאלה שתשובתה בצדה: סקס.

אך מה הטענה של יפת? השורה התחתונה של מאמרו היא שבני אדם לא צריכים לקחת אחריות על מעשיהם, או לכל הפחות שאם הם לוקחים אחריות זה רק משום שהאבולוציה החליטה שכך הם צריכים לנהוג. לא ברור אם זו טענה דטרמיניסטית פשוטה, לפיה העולם התפתח כפי שהוא חייב היה להתפתח, וממילא בחירה חופשית היא אשליה; לחלופין, זו טענה אנטי-מוסרית בסגנונה – כלומר, אתם חושבים שאתם מוסריים, אבל בעצם עליכם להבין את המניעים האמיתיים למעשיכם, ואז תגיעו למסקנה שאין כזה דבר מוסר. על כל פנים, בשורה התחתונה, לדעת יפת, הטלת אחריות, כל זמן שלא מסבירים אותה באמצעות אבולוציה, היא דבר מופרך. האבולוציה תכנתה אותנו לנהוג כפי שאנו נוהגים. טוב, רע, מוסר, צדק? אלו דברים שהאבולוציה לימדה אותנו לומר, הם לא דברים "אמיתיים" העומדים בפנים עצמם.

האמת היא שזו מסקנה מאוד משחררת. שלחתי לזוגתי הודעה לא מתאימה? מה את רוצה, אישה, ככה תכנתה אותי האבולוציה. את כועסת עליי? טוב, זו לא באמת אשמתך, האבולוציה היא זו שחייבה אותך לנהוג כך. ובכל זאת – מדוע אנחנו שנינו לא מרגישים כך, מדוע בכל זאת יש לנו דרישות מרעיה או מחבר טוב? גם לזה יש תשובה טובה, ואל תדאגו גם היא לא תשובה מקורית: האבולוציה. טוב ורע הם המצאות של בני אדם, או ליתר דיוק המצאות של הדבר הזה שיפת קורא לו אבולוציה. לכאורה, משה רבנו, או בעצם יובל נח הררי – משה רבנו כמובן לא באמת קיים, והתנ"ך הוא עוד צורך אנושי שהומצא על ידי האבולוציה הכל יכולה – קיבל תורה מסיני ובה שני לוחות הברית; על האחד כתוב אבולוציה ועל השני סקס. אבולוציה וסקס בדיבור אחד נאמרו וכל ניסיון לטעון שיש עוד משהו מלבד שני דיברות אלו מטופש מעיקרו.

קיצור תולדות האנושות

טוב, הבטחתי קודם שנהיה רציניים, אבל קשה שלא לשים לב לכך שהמסקנות של יפת פשוט דומות מדי לאלו של יובל נח הררי ברב המכר שלו "קיצור תולדות האנושות". גם יפת וגם הררי מנסים לחלוש על כל תחומי הרוח והחברה ולטעון שמאחוריהם יש דבר אחד בלבד, אבולוציה. הבעיה בטיעון שלהם היא לא שהאבולוציה אינה נכונה – האבולוציה היא אולי התיאוריה המדעית הטובה, וכן גם היפה ביותר שיש לנו כיום, אולי חוץ מהפיזיקה הסטטיסטית, אבל אני מודה שמכיוון שזהו התחום שלי אני קצת משוחד. האבולוציה, חשוב לי להדגיש זאת שוב, נכונה. מה שחבל לי זה שאנשים כמו יובל נח הררי ושרון יפת החליטו להוציא לה שם רע ולגזור ממנה מסקנות לתחום המוסר, הדת, הכלכלה, הפילוסופיה ועוד. תחומים שלא זו בלבד שאין להם כל מומחיות בהם, אלא שהם אף מגלים בהם את בורותם. אבולוציה היא מדע, אבולוציה היא נכונה, אך כפי שכל מדען יודע, אנחנו רחוקים שנות אור מלהבין כיצד האבולוציה עונה על ה-כ-ל. יפת סבור שהטענות שלו הן מדעיות, הבעיה היא שבין הנתונים המדעיים שהוא מציג לבין המסקנות שהוא מסיק יש פער רב, פער שהמדע כיום פשוט לא יודע לגשר עליו. יפת, כמו הררי, עושה זאת מדמיונו בלבד.

להגנת הררי ייאמר כי בהרצאותיו, אלו שקיצור תולדות האנושות התבסס עליהן ושאותן ראיתי לפני זמן רב, הוא הודה כי הן אינן מדעיות ואינן מתיימרות להיות כאלו. מדובר ברעיונות, לרוב רעיונות יפים מאוד, אך כאלה שרובם המוחלט רחוק מלהיות מוכח מדעית. ההיבט ההיסטורי אצל הררי לעיתים רבות מוצלח ומבוסס, אך בכל פעם שהוא גולש לתחומים שאינם תחום ההתמחות שלו הרעיונות הופכים להיות פנטסטיים יותר ורחוקים יותר מהמתודה המדעית. הררי כתב ספר מוצלח, הוא נעזר פה ושם באצטלת המדע, אך אל לנו לטעות – לא כל סיפור יפה, הגיוני ככל שיהיה, הוא אוטומטית מדעי. לעיתים זה כל מה שהוא, סיפור יפה. יכול להיות שגם יפת הוא חוקר מעולה בתחומו, איני מכיר אותו, אך נדמה כי בהקשר זה הוא פחות מודע לעצמו. מובן שייתכן כי אני טועה, אולי יפת במאמרו באמת התכוון רק לספר סיפורים בתחום המוסר, אך אם כן היה עליו להדגיש זאת. על כל פנים, המסקנות שהוא מבקש לגזור אינן מסקנות מדעיות. הרצון להסיר מאיתנו, בני האדם, אחריות על מעשינו היא משאלת לב שלא קשורה לתחום מחקרו. רק כך ניתן להבין את דבריו.

רמות תיאור במדעים

מה שכן, חוסר הזהירות של יפת בהגדרת תחום כמדעי ובהבנת מגבולותיו, היא הזדמנות טובה לעמוד על השאלה הפילוסופית החשובה אודות היחס בין רמות תיאור שונות של העולם. לשאלה זו קוראים שאלת הביסוס (grounding), ולמיטב ידיעתי היא שאלה פתוחה כיום בפילוסופיה של המדעים. את הדוגמה הפשוטה ביותר ניתן לקחת מהפיזיקה. בהקשר זה, טענה בסגנון הטענה של יפת תהיה שאת מכלול התופעות האנושיות ניתן להסביר על ידי משוואת שרדינגר, משוואת הקידום בזמן הקוונטית, בלבד. אתם חושבים שיש משהו אחר? אתם חושבים שאתם שולטים על מעשיכם? אתם טועים, הכל זה רק משוואת תנועה דטרמיניסטית, גם אם תנאי ההתחלה לא ידועים לנו ואיננו יכולים לפתור אותה באופן מלא. אמנם טענה כזאת היא לא "סקסית" כמו הטענה של יפת, אך נדמה כי היא קבילה לא פחות ואולי אף יותר. כל ההתפתחויות המיקרוסקופיות שאנו מכירים כיום מתאימות למשוואת שרדינגר, ואם כן למה לנו להניח כי התנהגויות מקרוסקופיות יהיו שונות? ניתן לטעון טענה כזאת, אך עלינו לשאול: האם זו טענה מדעית? האם הפיזיקה יודעת לנבא ולהסביר התנהגויות מקרוסקופיות ברמה כזאת של קביעת התופעות כדטרמיניסטיות? התשובה לכך כיום היא שלילית – די לנו לחשוב על התודעה האנושית כתופעה שהמדע, ובתוכו גם האבולוציה, לא יודע לתת עליה דין וחשבון מלא. חוסר היכולת שלנו להבין תופעה בסיסית זו בעזרת הכלים המדעיים שלנו, די בה כדי לעורר חשד מהסקת מסקנות נחפזת מדי ממדעי הטבע אל תחומים כמו אתיקה, פילוסופיה ומדע המדינה.

כיום אין כל בעיה להיות מדען טוב ולהניח כי התופעות בעולם אינן דטרמיניסטיות. יתרה מכך, יש הטוענים כי אף אין בעיה להיות מדען טוב ולהניח סוג של דואליות בעולם, דואליות בה בתוך החלקיקים יש מעבר להתנהגות הפיזיקאלית, שאנו מכירים גם כהתנהגות "רצונית". רעיונות כאלה עולים מפעם לפעם, ובין אם מדובר ברעיונות נכונים ובין אם לא, הם מצביעים על העובדה שהמדע לא יודע לתת דין וחשבון על רבות מן התופעות בעולם. המדע כיום חסר, וכאשר רוצים להסיק מסקנות בתחומי הרוח יש צורך להכיר את התחומים הללו. ייתכן ובעתיד המדע ישתפר ויתעדכן, אך כיום אין לנו כל ערובה לכך. ההפך הוא הנכון, אם הייתי צריך לנחש הייתי מנחש שלמדע לעולם לא יהיו התשובות לשאלות של אחריות ומוסר, שאלות שבהן אנו פונים כיום לאתיקה ולדת, ולעולם נמשיך לפנות אליהן.

נחזור לשאלת ביסוס המדעים. נניח שהיינו חוקרים אבולוציה בעזרת תורת הקוונטיים. היינו, אם כן, מנסים לכתוב את תנאי ההתחלה ולמצוא את התיקונים למשוואות התנועה שהיו נותנים לנו התנהגות אבולוציונית. דבר כזה אפשרי? אולי, אך ברור כי במסגרת הכלים שלנו כיום, רוב הסיכויים שנכשל. יש בהתנהגות ביולוגית כל-כך הרבה דרגות חופש שהפיזיקה לא יודעת עדיין להסביר ולבסס. יתרה מכך, הגילויים של הביולוגיה, חלקם גילויים שזיכו את בעליהם בפרס נובל, הם גילויים שהפיזיקה עדיין לא יודעת להסביר בדיוק מספק. האם זה אומר שביולוגיה היא לא מדע? אני לא מכיר הרבה מדענים שיטענו זאת (לא ברצינות לפחות). ברור לרובנו כי העובדה שאנו לא יודעים לחבר בין המדעים השונים היא לא ערובה לכך שאחד מהם הוא שטויות והשני הוא אמת מוחלטת. יש רמות תיאור שונות של העולם, רמות שלעיתים צריך תחומים שונים במדע בשביל לגעת בהן. העובדה שאחת מרמות אלו נכונה כלל לא אומרת שרמה אחרת אינה נכונה. בין אם זה משום חוסר ידיעה אנושית, ובין אם משיקולי יעילות, חילקנו את המדע לתחומים שונים, ומה לעשות – זה פשוט עובד.

סיכום

מה שנכון בזיקה שבין הפיזיקה והביולוגיה, זיקה שלרוב דווקא כן מבוססת ועמוקה, נכון על אחת כמה וכמה ביחס שבין הביולוגיה האבולוציונית לבין מדעי החברה והרוח. אני בטוח שגם יפת יודה שהאבולוציה כיום עדיין לא יודעת להסביר הכל. אולי הוא, ורבים אחרים, היו רוצים שבעתיד היא תוכל להסביר הכל, אבל מה שיהיה בעתיד זה לא המדע. המדע הוא הידע האנושי כפי שאנו מבינים אותו כיום, וכיום עדיין לא סגרנו את הפקולטות למדעי החברה והרוח. מדע המדינה, פוליטיקה וממשל, פילוסופיה, היסטוריה, פסיכולוגיה, כלכלה, לימודי דתות ועוד, עדיין פתוחים וחלקם אפילו פורחים. עובדת נכונותה של האבולוציה לא הופכת את כל יתר המדעים לחסרי תועלת, והיא אינה מאפשרת לנו להתעלם מהיבטים אחרים של העולם בבואנו להסיק מסקנות. טענה כזאת משמעה רידוד לא רק של המדעים האחרים, אלא בעיניי גם רידוד של האבולוציה עצמה.

 


אהד וילק

אהד וילק הוא סטודנט במחלקה לפיזיקה ובתוכנית אמירים רוח באוניברסיטה העברית. כותב בענייני יהדות ותרבות.