בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

מאמר תגובה: מהי פריווילגיה בכלל?...

מאמר תגובה: מהי פריווילגיה בכלל?

,
בעקבות מאמר של נועם אורן שהתפרסם באתר על סיבות לא להשתתף במצעד שרמוטות, יואב זאבי מסביר מי הוא הפריווילג, מה הופך אותו לכזה ומה נדרש ממנו בהינתן הפריווילגיה שלו.

כמה פעמים שמעתם את הביטוי "אתה גבר לבן פריוולגי" ולא הבנתם למה המשפט הזה מבטל כל עצה שאתם מנסים לתת? להלן ההסבר.

עיוורון לבעיות

נועם אורן פותח את מאמרו "שתי סיבות לא להשתתף בצעדת השרמוטות במתכונתו הנוכחית", אשר התפרסם ב"זווית אחרת", במילים: "אני מבין את הבעיה שממנה נובע מצעד השרמוטות וחושב שצריך לטפל בה". אך בהמשך המאמר הוא מציע שתי סיבות שלא להשתתף בצעדה וכך פותח צוהר לעולם ה"פריוולגים". המילה "פריוולגים" היא מילה טעונה המייצרת אנטגוניזם רב. לפיכך, אבקשכם לקרוא מאמר זה בראש פתוח ולהתנתק לרגע מהאנטגוניזם האינסטינקטיבי.

כשאני קורא לנועם אורן "פריוולגי", למה אני מתכוון? בואו נבחן מספר דוגמאות ממאמרו: בטיעון אחד טוען אורן שאין דבר שאישה יכולה לעשות שיצדיק אונס. על כך כמובן מתקיים קונצנזוס בקרב אנשים מתורבתים, אך הוא מנסה להדגיש את ההבדל בין אשמה לאחריות:

נניח שהשב"כ מפרסמים התרעה לפיגוע באזור מרכז העיר של ירושלים ונניח שאני מחליט להתעלם מההתרעה ויוצא למרכז העיר. גם אם אפצע בפיגוע שיתרחש במקום, אין כל סיבה להפחית מהמחבל את חומרת מעשה הפיגוע רק מכיוון שאני לא נשמעתי להתרעה. עם זאת, ברור שלא נהגתי באחריות ובחכמה כאשר הלכתי למקום עליו השב"כ הודיע כי הוא מסוכן.

כבר טענתו הראשונה הינה דוגמא קלאסית למחשבה פריווילגית – אי הכרת הבעיה. יש פה אפילו מידת התנשאות קלה שאומרת שאילו אורן היה בעצמו אישה, הוא פשוט היה נמנע מללכת למקומות מסוימים בלבוש מסוים וכך לא היה נאנס. אורן ממשיך:

כפי שטענתי, לכל אישה יש זכות להתלבש איך שהיא רוצה ולהסתובב היכן שליבה חפץ. אך במידה וקיימים מקומות שבהם יש יותר מקרים של הטרדות, לא הייתי ממליץ לנשים להסתובב שם. לעומת זאת, כהן וצעדת השרמוטות קוראות לנשים להסתובב איפה שבא להן, כחלק מהרצון הראוי לתת לנשים להתנהל באופן חופשי… נראה לי כי התנהלותם של כהן והצועדים היא לא יעילה אסטרטגית ובעקבות כך גם פסולה מוסרית.

אני אנסה לתת דוגמה אחרת שמייצגת את המצב בצורה נכונה יותר. נניח שהשנה היא 2001, האינתיפאדה בשיאה ובכל רגע נתון יש עשרות התרעות לפיגועים. ונניח שאני מחליט להתעלם מההתרעות ויוצא לדולפינריום. האם זה אחריותי לא לצאת לאף מועדון עד שיעבור גל הפיגועים שנמשך כמה שנים? מה עם נסיעה באוטובוס? האם עליי לקנות רכב פרטי כדי לא להיפגע? ומה עם פיגועי הדקירות?

אורן הפריוולגי, לא יודע שנשים מוטרדות לפעמים על בסיס יומי (כן כן, יומי) על ידי גברים ברחוב, בין אם הן לבושות חסוד או לא, בין אם זה באוניברסיטה, בים או בקניון. לכן האנלוגיה היותר טובה היא גל פיגועים  ולא פיגוע בודד כפי שהדגים אורן. אורן צודק בכך שבגל פיגועים לא מומלץ ללבוש דגל ישראל וללכת לרצועת עזה, אבל בכל מקרה אתה בסכנה להיפגע. ללא תלות במה אישה תלבש או לאן תלך, היא תוטרד מינית בצורה זו או אחרת בשבוע הקרוב. מאחר ואני מכיר את המחשבה הגברית אני יודע שהרבה חושבים כרגע "זה פשוט כי נשים רגישות מדי ותופסות כל דבר כהטרדה מינית" ולכן אני אציע את מה שאני הולך להציע באופן כללי בטור זה: תהיו בשקט ותקשיבו. לא מאמינים לי? תשאלו את בנות זוגתכם. תבקשו מהן שיתארו את מה שהן עברו בחודש האחרון ותגלו עולם נסתר. נראה כמה מהדברים שתשמעו יתפסו בעיניכם כ"סתם הגזמה".

כאן בדיוק נופל העניין הפריוולגי. אנחנו כגברים לא מטרידים לא רואים את ההטרדות. יש מיעוט קטן של גברים מטרידים, בדיוק כמו שיש מיעוט ערבי שיוצא בפועל לפיגועים. אך זאת מספיק בכדי ליצור תחושת לחץ ומועקה כל הזמן בנוכחות ערבים (מי מאתנו לא נלחץ כשראה ערבי עולה לאוטובוס?). העובדה שאנחנו לא נתקלים בבעיה מקטינה אותה בעינינו ויוצרת תחושה שאילו אנחנו היינו במצב הזה, היינו פותרים אותה בלי בעיה.

תפיסה שגויה של בעיות ידועות

טענתו השנייה של אורן מוצגת כך:

נשים שמתלבשות באופן צנוע נתפסות כחסודות ולעומתן נשים שמחליטות להתלבש באופן קצת פחת צנוע מיד מתויגות כ"שרמוטות". בעקבות כך, כהן טוענת שהדרך להילחם בתופעה זו היא על ידי מתן לגיטימציה לנשים להתלבש כרצונן, דבר אשר המצעד מעודד. אני מקבל באופן מלא את זכותם של כל בני האדם, ובתוכם נשים, להחליט מה ללבוש.

מכאן אורן ממשיך להראות מדוע בחירת הבגדים חשובה גם בקונטקסט אחר:

… חליפה ועניבה נתפסים כביגוד מכובד אשר מתאים לאירועים מכובדים או לאנשים מכובדים. לעומת זאת גופיה וקרוקס נתפסים כלבוש "זורק" יותר אשר מתאים לטיול עם הכלב. לא סתם הביגוד תופס חלק מהותי מכל טקס או אירוע בחיינו – לביגוד יש אמירה.

למעשה אורן טוען שברור שאישה שתתלבש חשוף תראה יותר שרמוטה כי מה שאנחנו לובשים משפיע אל התודעה האנושית. מה שאורן מפספס במקרה הזה, זה ששום ביגוד לא מספק לגיטימציה לתקוף או לקלל אותך. אני מסכים שאם אישה תתלבש חשוף בראיון עבודה ולכן המעסיק יחליט שלא להעסיק אותה בחברה שלו, זה לגיטימי בדיוק כמו שזכותו לא להעסיק מישהו שנועל קרוקס לראיון. אך לא קרוקס ולא חצאית קצרה מצדיקים אלימות או נותנים לגיטימציה להטריד. בגדים אכן מתייגים בני אדם, ואף מצעד שרמוטות לא ישנה את העובדה שבחורה שתתלבש חשוף, תראה באור שונה מבחורה שתתלבש חסוד (אגב "שונה" לא אומר שבהכרח אחד טוב יותר). אך אף לבוש שהוא לא נותן לגיטימציה לתקיפה או הטרדה מינית.

צעדת השרמוטות (צילום: יונתן אלק)

מתן פתרונות לא רלוונטיים

גם מאמרו של יונתן פינס, "מאמר נגד "סאגת מכון הכושר" באוניברסיטת תל אביב, מציג ראייה פריווילגית. פינס פותר בקלילות את בעיית אי הנוחות של נשים בחדר כושר בעזרת העצה הבאה:

…יש להתחשב אך ורק ברגשות הנשים באשר הן נשים. זאת על ידי אפשרות זמינה, נוחה, ואפקטיבית למסירת תלונות בנוגע למקרי הטרדה וכן ענישה אפקטיבית…

ברור שפינס מעולם לא ניתקל באי נוחות מינית וכן לא מבין מדוע התלוננות לא מספיקה. העניין שפינס מפספס זה שאי אפשר להתלונן על כל מה שגורם לך אי נוחות. מספיק שמישהו יבהה בך בזמן אימון, על מנת ליצור תחושה לא נעימה שיכולה להוביל לאי הגעה למכון. אם אתה חושב שאף אחד לא בוהה במכון כושר, זה כי מעולם לא נתקלת בזה. כי אתה פריוולג. לנשים זה קורה בכל פעם. אז מה נעשה? נאסור בהייה בזמן אימון? נתלה מודעות "אסור לבהות"? נגיש תלונה על כל גבר שנדמה לנו שבוהה? נלמד נשים שזה שבוהים בהן זו מחמאה?

כולנו פריווילגיים

הפריווילגיה הגברית לא מסתכמת ביכולת ללכת ברחוב בלי לקבל הערות. הפריווילגיה הגברית מקבלת ביטוי בתחומים נרחבים. חלקם נמצאים בוויכוח תמידי (הבדל השכר, אמיתי או לא?) וחלקם מוכחים (דעתה של אישה בחדר מלא גברים תילקח בחשבון פחות מדעתו של גבר).

בנוסף, לא רק גברים הם פריוולגים, גם נשים יכולות להיות פריווילגיות. למשל, כאשר הן לא רואות את הבעיות של העולם השלישי, או את הבעיות של נשים מזרחיות. כולנו פריווילגים במידה זו או אחרת. אין במילה זו העלבה או פגיעה. משמעותה היא 'תשים לב שאתה לא מתמודד עם הבעיות שאני מתמודד איתן, ולכן העצות שלך מבוססות על ידע חלקי בלבד ועל כן לרוב מיותרות אם לא מתנשאות'.

לא נדרש מפריוולגים לוותר על תנאיהם על מנת להשתוות ללא פריוולגים. לא נדרש מהם להתנצל על היתרון היחסי שזכו לו. אף אחד לא מצפה שבגלל שלך יש כסף ולילד עני באפריקה אין, תוותר על כל הרכוש שלך כדי להשתוות אליו. הפריוולגי אפילו לא צריך להציע פתרון, בעיקר כי רוב הפתרונות שהפריוולגי מציג הם בחזקת "אם אין לחם תאכלו עוגות". הלא פריוולגים מבקשים רק דבר אחד: תקשיב לנו ואל תתעלם. מזרחיים רק רוצים שתכיר בעובדה שלהם קשה יותר להתקבל לעבודה. רק הקשבה תאפשר מוצא. הנשים במצעד השרמוטות רק רוצות שיקשיבו להן ושיפסיקו להתעלם או לבטל את הבעיה כלאחר יד. הן מבינות שהדרך לפתרון חייבת לעבור קודם כל, דרך הכרה בבעיה. אז גברים פריוולגיים יקרים, בתור התחלה, פשוט תהיו בשקט ותקשיבו לעולם של בעיות שלא הכרתם ולא התמודדתם איתן.

הערה: כותב מאמר זה הינו גבר לבן פריוולגי ומכיר בעובדה שגם בכתבה זו יכולים להיות עיוותים כתוצאה מפריווילגיה שהוא היה עיוור לה.


יואב זאבי

דוקטורנט למדעי המוח באוניברסיטת תל אביב, בעל תואר ראשון בפסיכולוגיה-ביולוגיה בהדגש מדעי המוח מהאוניברסיטה. כיום מורה לסטטיסטיקה ומתמטיקה, וחוקר את בעיית ההסקה הסטטיסטית במדעי החברה. כדורגלן, היסטוריון ומתופף חובב.