בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

מדד החירות: למי אכפת מחירויות הפרט?...

מדד החירות: למי אכפת מחירויות הפרט?

,
מי חבר הכנסת שמקדם יותר מכולם את חירות הפרט, ומי הוא זה שהכי פוגע? איזו סיעה מפתיעה פוגעת הכי פחות, ומה ניתן להסיק מכך על הפוליטיקה הישראלית ועל המעורבות של הקהילה הליברלית?

בתום כל מושב בכנסת, מפרסמת התנועה הליברלית החדשה את תוצאות 'מדד החירות' – כלי שבאמצעותו בודקת התנועה את הפעילות החקיקתית של חברי הכנסת ואת השפעתה על חירויות הפרט ועל השוק החופשי.

המדד מתבסס על הצעות החוק הפרטיות של חברי הכנסת. עורכי המדד בוחנים כל חוק משני היבטים: הראשון הוא רמת הקשר של החוק לערכי המדד – דהיינו, קידום של חירויות פרט וכלכלה חופשית; והשני הוא חשיבות החוק. החשיבות נקבעת בהתאם למידת ההשפעה המעשית של החוק על חיי האזרחים, ותוך התייחסות גם לשיעור האזרחים שנפגעים מהחוק. מכאן נובע כי רק חוק המשפיע באופן מובהק על רוב אזרחי ישראל במידה רבה יקבל את החשיבות הגבוהה ביותר. כמו כן, ניתן משקל מסוים למידת החשיפה לה זוכה החוק בקרב הציבור הליברלי, ומוענק משקל שלילי גדול יותר לחוק שפוגע בכמה חירויות שונות במקביל. תוצאת החישוב המדובר משפיעה על הציון של כל מי שחתום על הצעת החוק, ובמידה רבה יותר על הציון של יוזם החוק.

בניגוד למדדים קודמים, הפעם נבחנו רק הצעות החוק של חברי הכנסת, ולא הצבעותיהם, שכן ידוע כי הצבעות במליאת הכנסת אינן בהכרח משקפות את עמדותיהם, בשל המשמעת הקואליציונית המחייבת אותם להצביע לפי החלטת ועדת השרים לענייני חקיקה. כאשר נבחנות רק הצעות החוק, שהינן פרי יוזמתם האישית של חברי הכנסת, התוצאה משקפת את העובדות בצורה הטובה ביותר.

עיצוב האינפוגרפיקה: GaliaInfographics

התוצאות

התוצאות נקבעו לאחר סקירה של 250 הצעות חוק, אשר הוגשו במושב החורף שהסתיים השבוע, אך חשוב לציין כי לא מדובר בכלל הצעות החוק שהוגשו, משום שחלקן לא נסקרו, ולכן גם לא שוכללו בתוצאות.

במקום הראשון נמצאת חברת הכנסת שרן השכל מהליכוד, שממשיכה לשמור על הפסגה בכל המדדים שפורסמו בכנסת ה-20. השכל הגישה מספר הצעות חוק שמטרתן לקדם את ערכי הליברליזם – כמו למשל הצעת חוק לביטול פקודת המכס, שמטרתה לבטל את כלל המכסים המוטלים על סחורות מיובאות, והפיכתה של ישראל לאזור סחר חופשי; הצעת חוק ביטול מענק עבודה מועדפת, שמטרתה לבטל את התמריצים המזיקים – הממומנים על ידי משלם המיסים – ליוצאי צבא ושירות לאומי; וכמובן, הצעת חוק התקשורת שעברה לפני מספר שבועות בקריאה שנייה ושלישית, הצעה אשר הפחיתה רגולציות ופתחה למעשה את שוק הטלוויזיה לתחרות חופשית הרבה יותר. השכל היא חברת הכנסת היחידה הנמצאת בטווח החיובי של המדד, נתון לא מעודד בכלל שאחזור אליו בהמשך.

במקום השני, שאליו הגיע גם במדד הקודם, נמצא חבר הכנסת אמיר אוחנה מהליכוד. חבר הכנסת אוחנה ממעט להגיש הצעות חוק כיוזם ראשון, ובכלל זה הצעות הפוגעות בחירות הפרט. אחת ההצעות שאוחנה כן הגיש כיוזם ראשון היא הצעה שמטרתה להפחית את המס המוטל על העסקת עובדים זרים – מס שנועד להפחית העסקה של עובדים זרים בענף הבנייה, כאשר בפועל אין היצע סביר של ישראלים המעוניינים להיכנס לתחום; המעסיקים בכל מקרה מייבאים עובדים זרים, והמס בסופו של דבר מגולגל לצרכן. על כך קיבל אוחנה נקודות חיוביות. לא הרחק ממנו, במקום השלישי, נמצאת חברת הכנסת ענת ברקו, גם היא מהליכוד, שסיימה שישית במדד הקודם. חברת הכנסת ברקו מרבה לעסוק בעניינים הקשורים לביטחון ולזכויות חיילים ופחות בעניינים אזרחיים, ואף על פי שלא קידמה אקטיבית את חירויות הפרט של כלל אזרחי ישראל, היא גם לא פגעה בהן יתר על המידה.

בהמשך העשירייה הפותחת ניתן למצוא את חברי הכנסת דיכטר ובגין מהליכוד, שנכנסו לעשירייה הראשונה גם במדדים קודמים; חברי הכנסת ג'מאל זחאלקה, סעיד אלחרומי וחנין זועבי מהרשימה המשותפת, שלראשונה נכנסו לעשירייה; וכן חבר הכנסת ישראל אייכלר מיהדות התורה, שכבר זכה לאייש את העשירייה בעבר.

מן העבר השני, לפי המדד, חבר הכנסת איציק שמולי מהמחנה הציוני הוא נבחר הציבור המדורג במקום הנמוך ביותר ביחס לערכי חופש הפרט והשוק החופשי. שמולי, "כוכב" קבוע בתחתית הרשימה, הגיש במושב היוצא עשרות הצעות חוק בקצב מסחרר ובלתי נתפס, רובן ככולן מנוגדות לערכי החירות באופן מובהק – כמו הצעת חוק יסוד זכויות חברתיות; הצעת חוק שכר מינימום לחיילים בסדיר; הצעת חוק מימון רפואת שיניים; השוואת קצבת זקנה לשכר המינימום; והצעת חוק לתוספת שנתית ייעודית לתרופות נדירות. כל ההצעות הללו מטרתן להגדיל את ההוצאה הציבורית במיליארדי שקלים, על חשבון משלמי המיסים כמובן. מובן לכל כי רוב הצעות החוק הללו הן הצהרות חוק ותו לא, ולראייה אף אחת מהן לא התקבלה ורובן אף לא נדונו, אך בכל זאת מעניין לחשוב על "מדינת שמולי", מדינה בה ההצעות הללו מתקבלות. הרבה כסף לא היה נשאר בקופת המדינה, זה בטוח.

אחריו מדורג "כוכב" קבוע נוסף, דב חנין מהרשימה המשותפת, שהגיש מספר מצומצם יחסית של הצעות חוק במושב היוצא, אך רובן ככולן מנוגדות במובהק לערכי החירות – כמו הצעת חוק סיוע למפעלים כלכליים במצוקה; הצעת חוק דיור חברתי; והצעת חוק חינוך חובה חינם לפעוטות. אחריו מתייצב חבר הכנסת איתן כבל מהמחנה הציוני, שקידם הצעות חוק המנוגדות לערכי החירות – כמו הצעת חוק איסור פרסומות ושיווק מוצרי טבק; הצעת חוק המגבילה העברת ייצור מישראל; והצעת חוק, שימו לב, "מענה אנושי מקצועי במערכת לניתוב שיחות".

בהמשך העשירייה הנועלת נמצאים חברי הכנסת נחמן שי ואיל בן ראובן מהמחנה הציוני; מיקי לוי ויעל גרמן מ-יש עתיד; יעקב מרגי מש"ס; טלי פלוסקוב מכולנו; ונורית קורן מהליכוד.

המדד מדרג גם את המפלגות לפי פעילותם של חברי הכנסת המייצגים אותן. כל המפלגות נמצאות, כמובן, בטווח השלילי, ודווקא "יהדות התורה" היא המפלגה שפוגעת הכי פחות בחירות הפרט של אזרחי ישראל, דבר שישמע לרבים כתמוה. המציאות מלמדת שחברי הכנסת של הסיעה החרדית-אשכנזית לא מקדמים הרבה הצעות חוק באופן כללי, ומכאן גם המיעוט שבחקיקה הפוגעת בחירות הפרט. בנוסף, בדיקה מיוחדת מראה כי אם מפצלים את הרשימה המשותפת לשלוש הסיעות המרכיבות אותה – חד"ש, רע"מ-תע"ל ובל"ד – מגלים כי בל"ד היא זו הפוגעת הכי פחות בחירויות הפרט של אזרחי ישראל, מבין השלוש, ואילו חד"ש היא זו הפוגעת הכי הרבה מביניהן, כאשר רע"מ-תע"ל נמצאת בתווך. גם כאן, ניתן לראות כי חברי הכנסת של בל"ד לא נוטים להגיש הצעות חוק יתר על המידה, ואילו חד"ש – שהיא כזכור המשכה של המפלגה הקומוניסטית הישראלית – מגישה הצעות חוק ללא הפסקה, רובן ככולן פוגעות בחירויות האזרחים.

עיצוב האינפוגרפיקה: GaliaInfographics

משמעות

אין ספק כי כל מי שערכי חירות הפרט והשוק החופשי חשובים לו, רואה לפניו מציאות עגומה. למעט חברת כנסת אחת, כל חברי הכנסת, בקואליציה ובאופוזיציה, נמצאים בטווח השלילי של המדד – כלומר, הם לא קידמו שום דבר משמעותי או אפילו לא-משמעותי במיוחד למען חירות הפרט, אלא פעלו בכיוון ההפוך. עוד חוקים, עוד רגולציות, עוד הוצאה ציבורית. הדבר מלמד אותנו בראש ובראשונה כי אין בישראל ימין שמרני ומגובש. רוב רובם של חברי הכנסת ממפלגות הימין לא פועלים לקידום חירות הפרט והימין הכלכלי, אלא פוגעים בו בדיוק כמו אלו המתיימרים לכך מלכתחילה. ה"חברתיות" וה"דאגה לשכבות החלשות" אלו הדברים שכל חבר כנסת רוצה להתהדר בהם, והדרך היא אותה דרך – סוציאליזם ופופוליזם חסר גבולות, במקום פעילות לפתיחת שווקים ומיתון רגולציות אשר יובילו להורדת מחירים שבאמת תקל על כלל האזרחים, ועל החלשים ביותר בפרט.

לצד זאת, מכוני מחקר בין-לאומיים, כמו הריטג', מעלים את דירוג החופש הכלכלי של ישראל. איך זה מתיישב עם תוצאות המדד? ובכן, התשובה היא שהמדד אינו מתייחס לפעילות הממשלה והשרים היושבים בה. יוזמות רבות לקידום כלכלה חופשית יותר עברו כתקנות של שרים או כסעיפים בחוק ההסדרים – כמו צווים להורדת מכסים; מיתון רגולציות וביטולן; ורפורמות כמו זו שנעשתה במכון התקנים ורפורמת הקורנפלקס. יוזמות המקדמות חירות אזרחית לא נראו מצד השרים, וחבל, אך פעילותם בנושאים הקשורים לחירות כלכלית, ודחיית הצעות חוק מזיקות בוועדות השרים, מהוות נקודות אור בכל האטטיזם – תפיסת המדינה כאחראית לכל דבר בחייו של האזרח – שמסביב.

עיצוב האינפוגרפיקה: GaliaInfographics

מה ניתן לעשות?

בסך הכל הקהילה הליברלית הישראלית עושה מה שצריך לעשות כדי לשפר את המצב. ישנם אנשים לא מעטים העוסקים בהסברה לציבור הרחב באמצעות הרצאות וכנסים שנתיים; כמו גם באמצעות פוסטים ברשתות החברתיות, ואף טורי דעות במדיה המסורתית. תנועות לקידום חירות, כמו "התנועה הליברלית החדשה" ו"חופש לכולנו", עוסקות בכך באופן מאורגן וזוכות לחשיפה הולכת וגוברת. בהזדמנות זו ארצה להזמין את הקוראים לכנס החירות השנתי של התנועה הליברלית החדשה, שיתקיים ביום רביעי, 28 במרץ, במרכז "נא לגעת" ביפו.

לצד הפעילות ההסברתית, חשובה מאוד לדעתי גם הפעילות הפוליטית. ההנחה כי הסברה בלבד תביא את הבשורה היא שגויה, שכן המלחמה על חירות הפרט היא בלתי פוסקת, יום-יומית. 'מדד החירות' מלמד אותנו היטב כי חברי כנסת רבים מכל המפלגות מנסים לפגוע בחירות הפרט וגם זוכים ללא מעט הצלחות מבחינתם. חברת הכנסת שרן השכל אינה יכולה לשאת את המאבק כולו על גבה; היא צריכה עוד רבים וטובים שיעמדו לצדה בכנסת, ושייזמו יחד איתה הצעת חוק שמקדמות את הערכים הליברליים.

לכן, הציבור הליברלי הרחב צריך לפעול בצורה אקטיבית גם בזירה הפוליטית, על ידי התפקדות למפלגות דמוקרטיות, וקידום האג'נדה הליברלית בצורה מאורגנת בתוך המפלגות. בסופו של דבר זה עניין של מספרים – כוחות חופשיים מול כוחות אנטי-חופשיים וכאלו המייצגים אינטרס צר – ועל כן נדרשת התגייסות מרבית. רק כך נוכל להגשים באמת את השורה מתוך ההמנון הלאומי שלנו: "להיות עם חופשי בארצנו". רק כך ישראל תהפוך למדינה חופשית ומשגשגת בכל תחומי החיים.


ניקולאי טלייסניק

סטודנט לפילוסופיה והיסטוריה, חבר בתנועה הליברלית החדשה ובסטודנטים למען חירות (SFL), כותב בענייני פוליטיקה, יחסים בינלאומיים ותרבות במזרח אסיה.