בחירת העורך

READING

מהמכולה ועד המכולת: כיצד מעוות מונופול הנמלים את ה...

מהמכולה ועד המכולת: כיצד מעוות מונופול הנמלים את המשק הישראלי

,
שליטתם האפקטיבית של וועדי העובדים בנמלי חיפה ואשדוד מוזכרת תדיר כאחד משורשיה של בעיית יוקר המחייה בישראל. אך שרשרת העיוותים שהמונופול עתיק-היומין הזה מייצר במשק הישראלי, משמעותית עוד יותר מכפי שמרביתנו מניחים.

עיצומי העובדים בנמלי חיפה ואשדוד בחודש שעבר שהוכרזו בפתאומיות ובניגוד מפורש להוראות בית הדין הארצי לעבודה, אמנם זכו לכינוי "שביתת פתע" במרבית אמצעי התקשורת, , אך אין בהם לאמיתו של דבר שום הפתעה של ממש. פירוק המונופול של וועדי עובדי הנמלים שמוביל שר התחבורה ישראל כ"ץ היה ונותר אינטרס ציבורי מובהק מהמעלה הראשונה, אך לא סביר לצפות שמי שנהנה מהשכר הממוצע הגבוה ביותר במשק, מעל 30,000 ₪ לחודש, יוותר מרצון על אותו המונופול.

ספק אם אזרחי ישראל מודעים למלוא כובד הנטל הכלכלי שהם נושאים על גבם בגין אותו קומץ רועש שהפגין מול בית הדין בירושלים, השולט באחד מעורקיו הראשיים של המשק הישראלי,למעשה עוד מימי קום המדינה. כאן ננסה להתחקות אחר שרשרת העיוותים בשוק הייבוא שמייצר מונופול עובדי הנמלים בדרך מהמכולה ועד הצלחת, המתגלגלים בסופו של דבר אל הצרכן בדמות מחירים גבוהים משמעותית מאלו שמשלמים צרכנים ביתר מדינות המערב.

מחיר הריכוזיות

האם יש משהו בזעקות השבר על יוקר המחייה בישראל? השוואה שערך גלעד ברנד ממרכז טאוב למחקר כלכלי-חברתי בין מחירי הצריכה בישראל ובשאר מדינות הOECD נכון לשנת 2014, מצביעה על רמת מחירים גבוהה בישראל יחסית לתוצר לנפש. כך למשל באיטליה התוצר לנפש כמעט זהה לתוצר בישראל, בעוד שמחירי הצריכה נמוכים שם משמעותית. בהולנד, צרפת, ארה"ב, קנדה וגרמניה הצרכן משלם פחות מהצרכן הישראלי עבור אותו סל מוצרים, אך נהנה מתוצר לנפש גבוה ב$10,000 לפחות בהשוואה לתוצר הישראלי, המשתקף גם ברמת הכנסה גבוהה יותר. במילים אחרות, הישראלי מרוויח הרבה פחות ומשלם הרבה יותר.

 

מקור: גלעד ברנד, מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל נתונים: OECD ,קרן המטבע הבין-לאומית

מחקר השוואתי זהה שערך מרכז טאוב בטווח שנים רחב, בין 1995-2014, מצא שרמת המחירים בישראל ביחס לשווי התמורה גבוהה יותר מ-29 מתוך 32 מדינות ההשוואה. התוצאה מחזקת את ההשערה כי יוקר המחייה בישראל גבוה באופן מבני ביחס ליתר מדינות הOECD ואיננו בגדר תופעה מקרית. השאלה שעומדת בעינה היא: מדוע?

מועדון היבואנים

החשיבות האדירה שבפתיחת השוק לייבוא מחו"ל לצורך הוזלת מחירי הצריכה כבר ידועה לציבור, ומתנגדות לה כיום בעיקר קבוצות אינטרס הנהנות משליטתן האפקטיבית בענפים במשק שעוד נותרו לצערנו ריכוזיים. אולם הייבוא כשלעצמו אינו פתרון קסם, אלא פועל להורדת מחירים אך ורק כאשר הוא מתקיים בתנאי תחרות חופשית וחושף את השוק המקומי למוצרים זרים זולים יותר. בכך, הוא מאלץ יצרנים ומשווקים בארץ ליישר קו עם המחיר העולמי. כל זה מותנה במעבר חופשי של סחורות בין ישראל לשוק הגלובלי שלא שולט בו אף שחקן יחיד העשוי לחנוק את צוואר הבקבוק כרצונו – כמו שסתום המונע השוואת לחצים טבעית בין חלקים שונים בצנרת.

כיום במקטע הייבוא, שולטת קליקה מצומצמת של יבואנים הנהנים כל אחד מבלעדיות על ייבוא המוצרים בתחומו, ומנצלת את כוחה כדי לשמר את מחירי הצריכה גבוהים באופן מלאכותי שיאפשר להם לגזור קופון על חשבון הצרכן. על אף שהגישה לנתונים המדויקים מוגבלת לרשות המיסים ולרשות להגבלים העסקיים בלבד, ביקור קצר בבית המרקחת המקומי יספיק כדי להאיר את עיניו של הצרכן באשר לריכוזיות המשוועת שמאפיינת את שוק הייבוא בישראל. הקורא מוזמן להתבונן בתוויות המוצרים השונים ולהיווכח במהרה שאותם שמות יבואנים חוזרים על עצמם גם בקטגוריות מוצרים שונות. את אותם שמות בדיוק יגלה גם אם יחצה את הכביש אל בית המרקחת המתחרה ממול.

רוב הצרכנים בישראל שמשווים מחירים מקומיים של שמפו בין רשתות שיווק שונות כדי לחסוך שקל או שניים, אינם מודעים עד כמה מופקע הוא הזול שבמחירים בארץ לעומת מה שמשלמים צרכנים ביתר מדינות המערב על אותם המוצרים בדיוק. היבואנים, כמובן, נהנים מההפקר. לאחרונה פרסם משרד האוצר מסמך על היבואנים הבלעדיים בתחום המזון, בו הוא מצביע על עליות חריגות בהכנסותיהם ועל נציגות לא פרופורציונאלית של קבוצה זו במאיון העליון של כלל הפירמות בישראל,  מעל ענפי ההיי-טק והפיננסים.

הרנטה המונופוליסטית על המוצרים המיובאים מחו"ל מתחלקת בין מועדון היבואנים האקסקלוסיבי לבין היצרנים הזרים עצמם, המנצלים את המצב בארץ כדי לערוך אפליית מחירים – כלומר למכור במחיר נמוך במדינות המתאפיינות בתחרות גבוהה ובו זמנית במחיר גבוה בשווקים ריכוזיים כמו בישראל. לעומת זאת, אם היה מקטע הייבוא הישראלי מתאפיין בתחרות מלאה, ניתן היה לצפות לכניסה של יזמים זריזים שייבאו סחורות מהשוק המשני בחו"ל וינצלו את פערי המחירים עד שאלו לבסוף ישתוו. למי שתהה, אין סיבה אמתית שהמוצרים המיובאים מחו"ל יימכרו בארץ במחיר גבוה משמעותית מהמוצע בארץ המוצא.

ריכוזיות המולידה ריכוזיות

בשלב זה עשוי הקורא לשאול מדוע מלכתחילה פיתח מקטע הייבוא בישראל ריכוזיות שכזו, ומה בכלל הקשר בין מספר היבואנים המצומצם לכוחם המופרז של וועדי עובדי הנמלים. וודאי כי לריכוזיות בשוק הייבוא אחראים בין היתר גם בירוקרטיה מסורבלת של משרדי הממשלה ומכון התקנים המעמידים מכשולים בפני יבואנים חדשים שעשויים היו להצטרף לשוק ולהגביר את התחרות בו. אבל אבן הנגף המשמעותית ביותר העומדת בפני מי שמבקש לעסוק בייבוא, הייתה ונותרה שומר הסף העיקש החולש על שער הכניסה למשק הישראלי – עובדי הנמלים עצמם.

כמי ששולטים בצוואר הבקבוק דרכו יוצאות ונכנסות סחורות לישראל, עובדי הנמלים נהנים מתנאי תעסוקה שרק תחת כנפי המונופול ניתן אפילו לדמיין: שכר מהגבוהים במשק תמורת תפוקה נמוכה למכביר. בהיעדר תחרות יכולים וועדי עובדי הנמלים לדרוש תגמול גבוה כרצונם ללא שום קשר לטיב עבודתם, ולשבות בכל פעם שהנהלות הנמלים לא נענות לדרישותיהם.

מחיר לפיתת החנק של וועדי העובדים וההסתדרות בא לידי ביטוי לא רק בשביתות החוזרות ונשנות המקרקעות את מקטע הייבוא, אלא בעיקר בחוסר היעילות השערורייתי של עובדי הנמלים בכל יתר ימות השנה. לפי הערכות של איגוד המשתמשים בתובלה ימית בתפזורת, אי יעילות הנמלים עלתה למשק כ-240 מיליון שקל בשנת 2016, ומעל 1.5 מיליארד שקל בעשור האחרון. זהו הנזק המצטבר בגין פריקה איטית שאין כדוגמתה בנמל תחרותי, הפסקות ארוכות בכל משמרת ושביתות איטלקיות המייצרות זמני המתנה ארוכים בהרבה מהמקובל בעולם. עלות כל יום של המתנה לסחורה מגיעה לעשרות אלפי דולרים.

את כל אלה מגלגלות בסופו של דבר הנהלות הנמלים הלאה אל היבואנים, החוליה הבאה בשרשרת שבין המכולה לבין סל הקניות של צרכני הקצה. העלות הקבועה המגלמת בתוכה את חוסר היעילות של הנמלים, עלות השביתות וחוסר הוודאות הניצב בפני היבואנים, מקנה יתרון משמעותי להיקף הפירמה – מכיוון שעבור יבואן גדול העלות הקבועה מתחלקת על כמות גדולה של מוצרים. ולעומת זאת, בפני יבואנים קטנים ניצב מחסום עלויות החונק אפקטיבית כל אפשרות לרווח בטווח הקצר, ובפועל מונע מהם להיכנס לשוק מלכתחילה. עבור פירמות בינוניות, העלות הקבועה לכל הפחות גורעת מהכדאיות הכלכלית לעשות זאת.

כך נותרים במקטע הייבוא בישראל קומץ מצומצם של שחקנים גדולים המסוגלים לשלם את דמי החבר במועדון היבואנים האקסקלוסיבי. אלה בתורם לא רק מגלגלים את עלות הנטל של הנמלים הלאה אל הצרכן, אלא בעצמם מנצלים, כפי שכבר ראינו, את הריכוזיות בשוק הייבוא כדי להעלות את מחירי הצריכה באופן מלאכותי בשיתוף עם היצרנים העולמיים. תוצאת הקצה היא מחירי צריכה מהגבוהים בעולם המערבי ביחס לתוצר לנפש, כפי שמשתקף היטב לא רק בתלונותיו של הישראלי המצוי אלא גם בנתונים אמפיריים.

העלות העודפת של מוצרי הצריכה מורגשת בעיקר בכיסן של השכבות החלשות של החברה הישראלית, ובמובן זה היא פועלת כסוג של מס רגרסיבי שכמעט ואין מדברים עליו. אך הנטל נישא בסופו של יום על גב של הציבור הישראלי כולו; מאות מיליוני שקלים בשנה המקוזזים מכיסנו ללא שום הצדקה מלבד טיפוח כרסם של עובדי הנמלים. זהו נזק שאף אזרח עובד לא יכול לישון אתו בשקט.

כמעט בכל תקלה בצנרת ניתן לזהות סתימה ראשונית הגוררת אחריה עיוותים נוספים. במקרה של שוק מוצרי הצריכה בישראל, נקודת המוצא הינו מונופול עובדי הנמלים בחיפה ואשדוד היושבים על השאלטר ומחזיקים את המשק כולו כבן ערובה.


אורי אברהם

אורי הוא סטודנט לתואר ראשון בפיסיקה-כלכלה באוניברסיטה העברית בירושלים, עובד ככתב בעיתון Jerusalem Post, במסגרתו מסקר את עולם ההייטק הירושלמי. בזמנו החופשי משתעשע בכתיבה גם בעברית, ומעלה על הכתב את הגיגיו.