בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

מה שטראמפ רואה ומה שטראמפ איננו רואה...

מה שטראמפ רואה ומה שטראמפ איננו רואה

,
כיצד בסטייה מפריך את ההגיון של טראמפ העומד מאחורי הציוצים האחרונים שלו על אמזון.

ביום רביעי האחרון נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, צייץ בחשבון הטוויטר שלו את הציוץ הבא:

ובתרגום לעברית: "אמזון מסבה נזק רב למשלמי המסים הקמעונאים. עיירות, ערים ומדינות ברחבי ארה"ב נפגעים – משרות רבות הולכות לאיבוד!".

דונלד טראמפ כבר תקף את חברת אמזון מספר פעמים, בעיקר בשל האשמה לפיה זו, לכאורה, מתחמקת מתשלומי מיסים. עם זאת, נראה כי ציוץ זה אינו עוסק רק בהתנהלות אמזון במה שנוגע לתשלומי מיסים, אלא דווקא בהשפעה הכלכלית של הצלחתה. אסייג את דבריי ואומר כי במידה שהבנתי או שפירשתי את דבריו של טראמפ באופן לא מדויק, אזי ייתכן כי הביקורת, אשר תופיע במאמר זה, אינה רלוונטית.

על כל פנים, הטיעון העומד בבסיס הציוץ הוא פשוט ביותר – אמזון היא חברת ענק, אשר מספקת פלטפורמה מהירה וידידותית למשתמש, לשם קניית מצרכים שונים ומגוונים דרך האינטרנט. כפועל יוצא, חברות אחרות, אשר מספקות אף הן מצרכים שניתן לרוכשם דרך אמזון, נאלצות להתחרות עימה – ואין ספק שמדובר במשימה לא קלה, בלשון המעטה. בעקבות כך, סביר להניח שעסקים רבים, גדולים כקטנים, לא יצליחו לעמוד בתחרות ויפשטו את הרגל. אם כן, הדרך לעזור לעסקים הללו לשוב לחיים, ולמנוע את קריסתם של עסקים נוספים, היא פשוטה: סגירת אמזון או לכל הפחות צמצום הפעילות שלה. אך היגיון זה, על אף פשטותו ובהירותו, הוא מוטעה; ואת הטעות המונחת בבסיס טיעון זה כבר חשף הכלכלן והפילוסוף הצרפתי, פרידריק בסטייה, לפני יותר ממאה וחמישים שנה.

מה שרואים ומה שאין רואים

בשונה מכלכלנים רבים, כתביו של בסטייה מוצגים בשפה קולחת ונגישים לכל. כמו כן, אחת הסיבות המרכזיות שתורמות לתחושת ההנאה בעת העיון בכתביו היא העובדה כי בסטייה כותב בנימה סרקסטית והומוריסטית. באחד ממאמריו המפורסמים, בסטייה בודה עתירה מטעמם של בעלי הנרות אל בית הנבחרים, וזו לשונה:

"רבותיי, אתם נמצאים בדרך הנכונה. אתם דוחים תיאוריות מופשטות. לשפע ולמחירים הזולים אין חשיבות בעיניכם. אתם מתעניינים בעיקר ברווחי היצרן, אתם מבקשים לשחרר אותו מעול התחרות הזרה. בקיצור, אתם רוצים לשמור את השוק המקומי לתעשייה המקומית […] אנו [בעלי הנרות] סובלים מתחרות הרסנית מצדו של יצרן זר הפועל, כפי הנראה, בתנאים כה עדיפים על שלנו לייצור האור, עד כי הוא מציף את השוק הלאומי בסחורה במחיר נמוך להדהים; מכירותינו פוסקות מיד עם הופעתו. כל הצרכנים פונים אליו וענף שלם של התעשייה הצרפתית, שהשלכותיו רבות מספור, נידון באחת לקיפאון מוחלט. ("מה שרואים ומה שאין רואים: חיבורים בכלכלה פוליטית", מכון ירושלים לחקר שווקים, ירושלים תרגום: ירדן גזית, עמ' 60).

קטע זה זהה לחלוטין לדבריו של דונלד טראמפ. בעלי הנרות קובלים על כך שיש מתחרה – כזה שיש בידו היכולת לספק את אותם המוצרים שהם עצמם מספקים, אך במחיר זול ונגיש יותר, מה שפוגע בעסקיהם המקומיים. אך הטוויסט בדבריו של בסטייה טרם הופיע:

"מתחרה זה שאינו אלא השמש […] אנו מבקשים מכם שתואילו לחוקק חוק המורה על סגירת כל החלונות, האשנבים, התריסים הפנימיים והחיצוניים, הווילונות, והמסכים והמחיצות – בקיצור, את כל הפתחים, החורים, החרכים והסדקים שבעדם חודר האור לבתים, לאסונן של התעשיות ההוגנות שאנו גאים לומר שהקמנו ברחבי המדינה. המדינה אינה יכולה להפקיר אותנו לחסדי מתחרה אכזר כל כך מבלי שתיחשב לכפוית טובה" (שם, עמ' 60-61).

אם כן, בעלי הנרות טוענים, במידה רבה של צדק, כי השמש גוזלת מהם רווח רב, שכן בכל שעות היום אנשים אינם משתמשים באור הנרות, אלא באור השמש הניתן להם חינם אין כסף. אין ספק כי השמש היא מתחרה לא שוויונית, אשר קשה להילחם בה. לכן, בעלי הנרות קובעים כי הדרך היחידה להגן על פרנסתם היא למנוע מהאזרחים ליהנות מאור השמש, ובכך להכריח אותם להשתמש בנרות, מה שכמובן יקדם משמעותית את תעשיית הנרות.

כולנו מבינים כי עתירה בדיונית זו של בעלי הנרות היא שטותית לחלוטין, אך מה ההבדל בינה לבין הטענות המושמעות כנגד הצלחתה המסחררת של אמזון, אשר גוררת סגירת עסקים רבים? התשובה נעוצה במושג מרכזי מאוד, אותו תבע בסטייה, והוא: "מה שרואים ומה שאין רואים". לטענתו, החשיבה שלנו נוטה להתרכז בתוצאות הנראות לעין, ולהתעלם מהתוצאות ש"מאחורי הקלעים". בכדי להבהיר את הטיית המחשבה הזו, בסטייה משתמש באלגוריה, אשר הלכה והתפרסמה עם הזמן: נדמיין שילד מסוים זרק אבן על חלון וגרם לה להתנפץ. לכאורה, התוצאה המיידית והגלויה – "מה שרואים", במילותיו של בסטייה – של פעולה זו תהיה שבעל החלון יזמין זגג שיתקן את החלון, ובתמורה לכך יקבל שכר. ובכן, ראו איזה יופי: שבירת החלון גרמה להמרצת השוק; כלומר, במקום שכספו של בעל החלון יקפא על השמרים, הוא עובר לזגג המסכן – שלולא אותו הילד היה שכרו מועט יותר. אולם מובן שתיאור זה הוא הבל גמור, שכן הוא מתעלם ממה שאין רואים – והוא מה היה קורה לולא שבר הילד את החלון. סביר להניח שבעל החלון היה קונה באותו הכסף נעליים לבנו – או עושה בכסף שימוש לצרכים אחרים – ובכך, גם הבן היה מקבל נעליים וגם היה מפרנס את הסנדלר (במקום את הזגג); כל זאת בזמן שחלונו נשאר שלם. בעקבות כך, בסטייה קובע כי כאשר אנו מנסים לחשב מהי העלות-תועלת של פעולה מסוימת, אל לנו לחשב רק את התוצאות הנראות לעין, אלא גם את העלות-תועלת של הימנעות מפעולה זו, ובשפה הכלכלית של ימינו – עלינו לשכלל גם את העלות האלטרנטיבית של פעולתנו.

איך כל זה קשור למפעל הנרות ולאמזון? בשני המקרים הללו הקובלנה נובעת מהסתכלות רק על מה שרואים והתעלמות ממה שאין רואים (העלות האלטרנטיבית). במקרה של הנרות מה שנראה הוא ההפסד שאור השמש גורם לבעלי נרות, ובמקרה של אמזון זהו ההפסד של בעלי העסקים המקומיים, אשר נאלצים לסגור את עסקיהם עקב מעבר של אנשים לשוק האינטרנטי הלא-מקומי. אך בשני המקרים הללו מה שאיננו רואים הוא הרווח של הצרכנים הרבים מכך שהם חוסכים זמן יקר וכסף רב. במקרה של הנרות הצרכנים חוסכים שעות רבות של אור, אשר מאפשר להם שלא להוציא את כספם על נרות; ובמקרה של אמזון, וחברות אינטרנטיות אחרות, הצרכנים אינם נאלצים לבזבז את זמנם ביציאה לחנויות בכדי לקנות את מבוקשם – כל שעליהם לעשות הוא להקיש על מספר כפתורים ותוך זמן קצר המוצר יגיע ישירות לבתיהם. בנוסף, השוק האינטרנטי הוא תחרותי ביותר, שכן הוא לא מתמודד רק עם החנויות השכונתיות, אלא עם כל החנויות האינטרנטיות בעולם! דבר זה גורם לכך שהמחיר ברשתות אינטרנטיות אלו הוא, על פי רוב, זול בהרבה מן החנויות המקומיות.

לסיכום, ברור שאמזון, וחברות האינטרנט השונות, פגעו בעסקים כאלו או אחרים, אך הסיבה לכך איננה אכזריותם או התנכלותם לעסקים אלו, אלא דווקא הרווח שהם יצרו בקרב הצרכנים השונים. על כן, פגיעה באמזון עשויה אולי להיטיב עם מספר מצומצם של עסקים מקומיים, אך היא בוודאות תפגע ברווחתם של כל אזרחי העולם המערבי.

בעקבות כל האמור לעיל נראה כי ניתן ללמוד מציוצו של טראמפ כמה דברים. ראשית, טראמפ הוא לא קפיטליסט, והוא איננו בשר מבשרה של המפלגה הרפובליקנית. וזאת משום שההבנה של מושג העלות האלטרנטיבית היא אחת מאבני היסוד של החשיבה הקפיטליסטית; וגם בלא מושג זה ברור כי ביקורת על עסק פרטי, אשר מיטיב עם מירב האזרחים – על ידי הגברת התחרות – לא יכול להתיישב עם תפיסה קפיטליסטית. יתרה מזאת, ציוץ זה הוא עדות נוספת לכך שנשיא ארצות הברית פועל וחושב, אם בכלל, באופן שטחי ביותר, דבר אשר עלול להסב נזק רב לאזרחי ארצות הברית ולעולם כולו.


קרדיט תצלום:
IoSonoUnaFotoCamera
שתף:
 
  • נועם אורן

    סטודנט לפילוסופיה ומחשבת ישראל באוניברסיטה העברית. כותב בנושאי אתיקה, פילוסופיה מדינית והגות יהודית מודרנית.