בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

מזל טוב! 25 שנים ליחסים הדיפלומטיים בין סין לישראל...

מזל טוב! 25 שנים ליחסים הדיפלומטיים בין סין לישראל

,
לרגל 25 שנה לכינון יחסים דיפלומטיים רשמיים בין סין לישראל יצא השבוע ראש הממשלה בנימין נתניהו לביקור ברפובליקה העממית של סין. על אף ההיסטוריה המסובכת בין שתי המדינות, הופכת לאחרונה סין להיות נכס דיפלומטי וכלכלי למדינת ישראל.

השנה חוגגות מדינת ישראל והרפובליקה העממית של סין 25 שנים של יחסים. על אף שרשמית היחסים החלו בשנת 1992, כבר מהקמת המדינה נעשו גישושים מצד שתי המדינות לכינון יחסים רשמיים. עקב סיבות גיאו-פוליטיות עניין זה לא בא לכדי בשלות. היום, נראה שהעתיד בין שתי המדינות ורוד הרבה יותר מהעבר.

סין הכירה בקיומה של מדינת ישראל כבר בשנת 1949, אך זו הייתה סין אחרת, סין הלאומנית. הכרה זו לא נמשכה זמן רב מדי מאחר שבאותה שנה הודחה הממשלה וקמה במקומה סין העממית בראשות המפלגה הקומוניסטית. הקמתה של סין העממית התקבלה בעולם ברגשות מעורבים. ישראל היתה למעשה המדינה הראשונה שהכירה בה. עם זאת, נסיונות וגישושים לכינון יחסים דיפלומטיים רשמיים בין המדינות בשנים הראשונות, לא הבשילו. יש לציין כי דוד בן גוריון עצמו ראה יתרונות רבים בכינון יחסים דיפלומטיים עם סין ועל כך דרש גם בפני האמריקאים.

בזמנו, הקהילה היהודית בסין הייתה לא משמעותית והסינים ידעו מעט מאוד אודות העם היהודי. על אף שראתה סין בציונות ביטוי לאימפריאליזם מערבי במזרח התיכון, היא חשה קרבה אידאולוגית לישראל עקב נטייתה הסוציאליסטית באותה עת. משום כך, עד מלחמת קוריאה, ראתה סין פוטנציאל ותועלת בכינון יחסים עם ישראל, כפתח לכינון יחסים עם מדינות מערביות אחרות. אף על פי כן, הפוליטיקה ניצחה. לחץ מצד ארצות הברית מנע כינון יחסים רשמיים בין המדינות ואם נודה על האמת, ברור לכולנו שיחסים אלו לא היו מחזיקים מעמד זמן רב. ככל הנראה, גם אם היו מבססים יחסים בין ישראל לסין, הייתה האחרונה הייתה מבטלת קשרים אלה והולכת יחד עם כל שאר חברי הגוש הקומוניסטי והמדינות הבלתי מזדהות, כפי שנקטה החל מאמצע שנות ה-50.

אכן, מאז ועידת באנדונג בשנת 1955, יותר ויותר מדינות ערביות החלו להכיר בסין העממית. מנגד, היא החלה לתמוך בגלוי במדינות ערב ועוינותה כלפי ישראל אף הגיעה לשיא בעת המשבר הסיני-סובייטי בשנות ה60. בזמן המשבר, כל צד ניסה להביא את מדינות ערב להיות לצידו במאבק. הדרך היעילה ביותר למשוך מדינות ערביות, הייתה להציג איבה כלפי ישראל. כתוצאה מכך, בשנת 1964 הייתה סין המדינה הלא ערבית הראשונה שהכירה באש"ף – שנת הקמת הארגון – שפל חדש ביחסים בין שתי המדינות.

מסוף שנות ה-70, החלה סין בכינון יחסים דיפלומטיים עם ארצות הברית, התפתחות אשר פתחה את הצהר בפני כינון יחסים בין סין לבין מדינות המערב בכלל וישראל בפרט. בשנות ה-80 החלו שיתופי פעולה כלכליים בין ישראל לסין, בעיקר בתחום הטכנולוגיה הצבאית, אנרגיה סולארית וחקלאות. שנת 1987 הייתה השנה בא הותר לתיירים ישראלים לטייל בסין. כינון קשרים דיפלומטיים בין ערב הסעודית לבין סין ב1990 וכינון יחסים דיפלומטיים בין ישראל לברית המועצות באותה תקופה, היו קו פרשת המים שאפשר לבסוף כינון יחסים דיפלומטיים מלאים בין ישראל לסין בשנת 1992.

 

מפקד בסיס חיפה לוחץ את ידו של סגן האדמירל בחיל הים הסיני בעת ביקורו בישראל לרגל ציון 20 שנות יחסים בין חיל הים הישראלי והסיני.

מאז, מים רבים זרמו בנהר הצהוב. כיום לישראל שגרירות בבייג'ינג ועוד ארבע קונסוליות (כולל הונג קונג) ברחבי סין. בנוסף אליהן, חמש נספחויות כלכליות המפוזרות ברחבי המדינה, מספר זהה למספר הנספחויות שיש לישראל בארצות הברית – מה שמראה על החשיבות הרבה שישראל רואה ביחסים עם סין. לשני הצדדים קיים אינטרס לחזק את אלה בשל היבטים כלכליים ופוליטיים. כך למשל, מעוניינת סין ללמוד מישראל, ששמועות על יכולות ההייטק שלה הגיע אליה, כיצד להפוך את הכלכלה הסינית מכלכלת הייצור, ה"מפעל" של העולם, לכלכלה שמייצאת טכנולוגיה ושירותים. כעדות לכך ניתן לראות את כמות המשלחות העסקיות הסיניות שהגיעו לישראל אשתקד וכמות הכסף שהושקע בקרנות הון סיכון ישראליות.

האינטרס הכלכלי הישראלי הוא אף גדול יותר וניתן לסכמו ב"שוק ענק של מיליארד וחצי סינים". יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מהפרויקטים הגרנדיוזיים של הממשלה הסינית שמייצרת הזדמנויות עסקיות חדשות ליצואנים והיזמים הישראלים. לדוגמה, "דרך המשי החדשה", פרויקט שישראל לא יכולה להישאר אדישה אליו. למעשה זהו "חידוש" לנתיב המסחר ההיסטורי שחיבר בין המזרח למערב מתקופת האימפריה הרומית (שושלת חאן הסינית). הפרויקט החדש הוא 70,000 ק"מ של מסילת ברזל שתחל מסין ותסתיים בפולין. כמו גם דרך ימית שתחבר בין הנמלים שבדרך מסין ועד איטליה. מטרת הפרויקט היא להקל על מעבר הסחורות בין המערב למזרח, ומשמעותו היא העלאת קרנה של סין בעולם. ישראל, אם תפעל נכון, עשויה להרוויח רבות מפרויקט הזה כיוון שהוא עתיד לפתח משמעותית את מערב סין, אזור "בתולי" יחסית מבחינת המשקיעים המערביים, ולפתוח אותו להשקעות ויוזמות חדשות, בניגוד לאזור החוף המזרחי בו השקיעו עד כה.

מבחינה פוליטית, נראה כי יחסי ישראל-סין מושפעים מאוד מיחסיהן עם שאר מדינות העולם. לדוגמה, בחירתו של טראמפ, שבקמפיין הבחירות נקט בכף תקיפה כנגד סין, עשויה להשפיע על היחסים בין סין לישראל, אך השפעה זו תהיה לאו דווקא שלילית. הפוליטיקה הדיפלומטית היא לא בהכרח משחק סכום אפס, ושיפור ביחסים עם סין עשוי להוביל לשיפור עמדה כנגד לחצים מצד ארצות הברית בעתיד. נראה שישראל כבר החלה בסוג של פלרטוט עם רוסיה, כנראה מסיבות דומות, ואין סיבה שאותו עקרון לא יופעל גם מול סין. יש לזכור כי סין ידועה בעולם בתור יצרנית נשק ויצא הגורל, כי תוצרתה מספקת את אויבינו. כך למשל הטיל שפגע באח"י חנית במלחמת לבנון השנייה, היה טיל מתוצרת סין (בשיתוף עם איראן). אם כך, לא יזיק לנו דווקא לשפר עמדה מולם.

בן גוריון ראה את הנולד עוד בשנות ה50. הוא ראה מדינה ענייה, מוכה ורעבה בעלת אוכלוסיה ענקית, ויחד עם זאת, בעלת פוטנציאל ענק להפוך למעצמה עולמית. כיום, כשסין היא כבר מעצמה, לא צריך להיות גאון גדול בכדי לראות את הרווח הגדול שישראל יכולה להשיג מיחסים טובים איתה. בואו נשאף לכך שיחסינו עם סין ימשיכו להשתפר גם בעתיד. בואו נחשוב קצת כמו בן גוריון.


סלבה גודקין

בוגר החוג ליחסים בינלאומיים ולימודי מזרח אסיה. כותב על פוליטיקה, כלכלה, חברה, עסקים והרשת החברתית בסין. מתגורר בשנתיים וחצי האחרונות בעיר צ'נגדו שבמחוז סצ'ואן.