בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

מחאת חברי הכנסת הערבים: במה מיותרת למחאה מיותרת...

מחאת חברי הכנסת הערבים: במה מיותרת למחאה מיותרת

,
חופש הביטוי הוא אחד מהסממנים המובהקים של הדמוקרטיה, ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר במתן חופש ביטוי לקבוצות מיעוט. אולם כאשר חופש ביטוי שכזה הופך לתפאורה בלבד, על מנת שנוכל להתגאות בכך שיש לנו דמוקרטיה, זה כבר מסוכן.

בשבוע שעבר הגיע סגן-נשיא ארצות הברית, מייק פנס, אל ארץ הקודש, כאשר נקודת השיא של ביקורו הייתה הגעתו אל הכנסת. יתרה מזאת, עצם העובדה שפוליטיקאי אמריקאי בכיר – שאיננו ראש מדינה – מגיע לנאום בפרלמנט הישראלי, מסמלת את היחסים החמים בין ממשל טראמפ ובין הממשלה בירושלים.

עם זאת, על יחסים חמים אלו מעיבים רגשות של שנאה ותיעוב, הן כלפי הממשל שתומך בישראל והן כלפי מדינת ישראל עצמה. רגשות אלו הם מנת חלקם של ערביי יו"ש בעיקר, אך הם ניכרים גם אצל חברי הכנסת מהרשימה הערבית המשותפת – מפלגה בעלת שלושה-עשר מושבים בפרלמנט הישראלי. פעם אחר פעם אנו עדים לרגשות תיעוב אלו, שבאים לידי ביטוי בפעולות קיצוניות, אשר משחירות לא רק את המפלגה הערבית הגדולה ביותר, אלא את הציבור הערבי-ישראלי בכללותו. כזכור, האישה שתקפה את חיילי צה"ל על אוניית "המרמרה" הייתה חברת הכנסת חנין זועבי; האיש שהבריח טלפונים ומעטפות לאסירים ביטחוניים היה באסל גטאס, שהתפטר בינתיים; וחברי הרשימה אף החרימו את הלווייתו של הנשיא המנוח שמעון פרס. אולם מדובר רק בקצה הקרחון. חברי הרשימה תומכים תמיכה מלאה בחברי ארגוני הטרור הפועלים באזורנו – תמיכה המתבטאת לא רק במילים, אלא גם במעשים.

לרגל ביקורו של פנס והגעתו לכנסת, החליטו חברי הכנסת מהרשימה המשותפת פשוט להחרים את האירוע, וכאות מחאה לקום ולצאת מאולם המליאה. מיד לאחר שעלה פנס לשאת את נאומו, חברי הכנסת מהרשימה המשותפת שלפו כרזות המציגות את ירושלים כבירת "פלסטין", קראו קריאות גנאי וחוללו מהומה ואי-סדר.

ובכן, אין כל חדש תחת השמש. התנגדותם של חברי הרשימה המשותפת לבואו של פנס אל הכנסת היא מובנת מאליה, שכן האיש היה בין היוזמים העיקריים של ההכרזה ההיסטורית, לפיה ירושלים היא בירת ישראל – עובדה שאותה מכחישים כל חברי הרשימה המשותפת. אולם הבעיה היא לא בהתפרעותם של חברי הכנסת מהרשימה המשותפת, אלא בעצם זה שההתפרעות הזו התאפשרה.

גורמים מסוימים בכנסת ניסו לצייר את ישראל שוב כמדינה דמוקרטית, על ידי מתן חופש ביטוי מלא לחברי כנסת שרצו מלכתחילה לחולל פרובוקציה ולהחרים את נאום סגן-הנשיא. אין ספק בנוגע לכך שמדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית, ולכן לא ברור מדוע נעשים ניסיונות חוזרים ונשנים לאותת לעולם שאנו בישראל מסוגלים להכיל כל דעה באשר היא; בעיקר כאשר מהלך שכזה בא על חשבונו של אדם שהוא תומך גדול – אולי בין הגדולים – של מדינת ישראל, מייק פנס.

המטרה היא אמנם ראויה; מדובר ברצון להוכיח כי מדינת ישראל אכן מכבדת דעות שונות, וכי מתקיים בה פלורליזם מלא. יחד עם זאת, גם לדמוקרטיה יש הזכות והחובה להגן על עצמה. לא ניתן לקיים חברה בה אין זכויות מוגבלות – כל זכות היא מוגבלת. נשאלת השאלה, אם כן, היכן עובר הגבול? התשובה לכך תלויה בהשקפת העולם. סביר להניח כי מרבית אזרחי ישראל אינם מרוצים ממתן במה לקבוצה המתנגדת – אין ביטוי הולם יותר – לעצם קיומה של המדינה.

כעת, עולה שאלה נוספת; אם היה ידוע מראש כי חברי הכנסת מהרשימה המשותפת יעוררו פרובוקציה שכזו, מדוע מלכתחילה לא נמנע מהם מלהיכנס אל אולם המליאה? מדוע סגן-הנשיא צריך היה לסבול הכנסת אורחים משפילה שכזו? סגן-הנשיא היה זה שדחף את טראמפ להכיר בירושלים כבירת ישראל, על אף לחץ נגדי שהופעל מצד גורמים מסוימים. ובכן, ראוי לגמול לו בדרך ראויה יותר – לא להשוויץ בדמוקרטיה הישראלית על חשבונו, ולא על חשבון מרבית אזרחי ישראל, אשר מרגישים שמתן במה לקבוצה שכזו משחירה את פני הדמוקרטיה שלהם.

לנו נותר רק לייחל לשינוי ראוי, על מנת שטבעת ההגנה של הדמוקרטיה לא תישבר.


דין מילוא

בוגר תואר ראשון במנהל ממשל ומשפט, וחבר לשעבר במועדון הדיבייט של המרכז האקדמי שערי מדע ומשפט. פעיל פוליטי.