בחירת העורך

מכתב לאחי, שר החינוך

,
ניצן במכתב גלוי ופתוח לשר החינוך, נפתלי בנט, לגבי עידוד לימודי בגרות במתמטיקה ברמה של חמש יחידות.

לכבוד שר החינוך

מר נפתלי בנט

שלום רב,

אתה לא מכיר אותי כי כשאני הייתי חלק ממערכת החינוך, זה לא היית אתה. אלו היו יוסי שריד לימור לבנת, יולי תמיר וגדעון סער. לצערי, גם לא היו פרסומים המעודדים ללכת לחמש יחידות מתמטיקה ומדגישים כמה זה חשוב בשיח גלוי ופתוח, כפי שיזמת ועוררת. ולמרות זאת, עשיתי חמש יחידות מתמטיקה. בבית ספר אזורי, לא מוצלח במיוחד, בשפלה.

מתוך שכבה של 120 תלמידים, היו אצלנו ארבע כיתות של שלוש יחידות מתמטיקה. אפשר לעשות חישוב מהיר ולא מורכב מידי כדי להניח כמה תלמידים היו בארבע וחמש. בחמש יחידות מתמטיקה התחלנו בכיתה י' עשרים בנים ושבע בנות. בכיתה יב' סיימנו שישה בנים ושש בנות. אני מודה שאני לא זוכרת הרבה ממתמטיקה ובתור סטודנטית לספרות, אני גם לא משתמשת בה יותר מידי. אבל בסטטיסטיקה דווקא כן, ומהנתונים האלו אני יכולה להסיק שני דברים:

  1. בנים נוטים להאמין בעצמם יותר מבנות. משום כך, יותר בנים שלא באמת התאימו לחמש יחידות מתמטיקה ניסו להתמודד עם הקושי. לעומת בנות, שרק המתמטיקאיות האמיתיות ניגשו, ומי שמראש לא הייתה לה נטייה מובהקת למתמטיקה, גם לא ניסתה.
  2. בנות מתמידות יותר מבנים. מתאמצות יותר, מתעקשות יותר ונושרות פחות.

 

אתה יכול לנחש שלהיות בחורה בחמש יחידות מתמטיקה לא היה פשוט בכלל. אני נחשבתי חנונית, עלי צחקו. הבחורים שהיו איתי בכיתה נחשבו גאונים, כאלה מעוררי הערצה. וברקע, המשפט הקבוע שהייתי שומעת הוא "למה את מבזבזת את הזמן שלך על זה". כי השייכות לחמש יחידות מתמטיקה הייתה נלעגת ומביכה.

*נתון מעניין שלמדתי מבנות שעשו חמש יחידות מתמטיקה בבתי ספר דתיים לבנות בלבד, זה שבציבור הדתי-לאומי אין סטייה כזאת וגם אין סטיגמה שלילית סביב לימודי המתמטיקה ולפיכך, גם יש יותר בנות שמסיימות בגרות עם ציון עובר בחמש יחידות מתמטיקה. המציאות מספרת שהסיבה לכך היא העדר לחץ חברתי בין בנים לבנות. ואולי גם העדר דיכוי נשים בתוך מסגרת שבמהותה היא מטריאכלית?*.

אצלי בתיכון אף אחד לא דחף לחמש יחידות מתמטיקה. אף אחד לא האמין בנו. אף אחד לא אמר לנו שאנחנו מסוגלים. אף אחד לא אמר שכדאי לנו, שיש ערך בהשקעה, במאמץ. אצלי בתיכון הגישה הייתה לסיים בגרות. לעשות את המינימום ולצאת מזה עם איזשהו סיכוי להצליח בחיים. או לפחות, לעזוב את בית הספר בלי לעשות יותר מידי בעיות. "מה יוצא לך מהשטות הזאת?", "בשביל מה את קורעת את התחת?", "רדי לשלוש ותקבלי מאה בטוח".

היום אני אומרת בריש גלי, הסיבה היחידה שעשיתי חמש יחידות מתמטיקה היא אמא שלי, שעשתה בעצמה תואר במתמטיקה. היא אמרה לי שאני מסוגלת. היא אמרה לי שאין סיבה שלא אצליח. היא אמרה לי שאני חכמה ושאני מתאימה. היא האמינה בי. לרוב הילדים בשכבה שלי לא היה מישהו כזה בחיים, המורים לא התקרבו לדבר במונחים כאלה ובית הספר אפשר את השאיפה לבינוניות.

אם להיות כנה, כבר בתיכון היה לי ברור שלא "יצא" לי שום דבר מחמש יחידות מתמטיקה. אפילו לא עשיתי מגמה מדעית כך שמראש לא היה לי סיכוי להתקבל לאף מקצוע ריאלי באוניברסיטה וזה גם לא עניין אותי במיוחד כי ידעתי שאני רוצה ללמוד ספרות. ידעתי שאני הומאנית, ובמגמת ספרות הייתי היחידה שלא עשתה שלוש יחידות.

אבל היום, שש שנים לאחר הבגרות במתמטיקה (שנערכה ב25/05/2011, יש דברים שלא שוכחים), אני הכי גאה בעצמי בעולם. כי התמודדתי, עמדתי באתגר והצלחתי. וואלה, לא הרווחתי מזה דבר, חוץ מהתחושה שאני מסוגלת. שאני יכולה. התחושה הזאת שכל כך הייתה חסרה לי כבת במערכת החינוך, שאני חכמה, אינטליגנטית אפילו. שכשאני מציבה לעצמי יעד, אני גם כובשת אותו. שאין משהו שהוא מחוץ להישג ידי.

והאם בכלל יש כזה דבר, האם יש אנשים שהם רק הומאניים או רק ריאליים? האם השיח צריך להיות ברמה הזאת כבר מגיל תיכון? האם אנחנו צריכים לאפשר דיכוטומיה כזאת או דווקא לעודד התנסות, אתגר, מאמץ. אני מאמינה שבכל אחד מאיתנו יש גם ריאלי וגם הומאני, במינונים שונים. באותה מידה, אני מאמינה שמתמטיקה אינו בהכרח המקצוע החשוב ביותר. הוא חשוב בדיוק כמו ספרות, כמו היסטוריה. וכפי שחשוב שתלמידים יתמודדו עם מתמטיקה, כך הם צריכים להתמודד עם כתיבה. עם קריאה מדוקדקת בטקסטים מורכבים. עם חשיבה מופשטת. אנחנו צריכים בחברה שלנו אנשים שהם גם כאלה.

אז מר בנט היקר, כולי הערכה לקמפיין שלך. עלית על תופעה שכל כך הרבה מסרבים לראות. ולכל אלה המבקרים, אלה שמתעקשים שאין רע בלעשות שלוש יחידות. כמובן, אני איתכם. אבל תשאלו את עצמכם למה לא עשיתם חמש. כי זה לא התאים לכם, או כי לא ניסיתם? כי לא אמרו לכם שאתם יכולים? כי החברה שלנו יצרה סטיגמה כל כך שלילית על חמש יחידות מתמטיקה, שלא חשבתם על זה בכלל. כי אפשר להצליח גם בשלוש אז למה להתאמץ. כי אמרו לכם שאתם הומאניים, כי לא דחפו אתכם מספיק? והאם זה מצב תקין שהסטייה לכיוון שלוש יחידות מתמטיקה היא כל כך חריפה לעומת החמש. שההתפלגות כל כך קיצונית?

ולצד זאת, כבוד השר, אני חייבת לסייג. כי באותה מידה שהיינו שנים עשר ילדים בחמש יחידות מתמטיקה, כך גם היינו תשעה תלמידים במגמת ספרות, מתוכם שני בנים בלבד שהתמודדו עם קריאות גנאי על היותם "נשיים". כי גברים מאצ'ואים וגבריים לא יכולים לאהוב ספרות. כי זה חופר. כי זה קשה. כי זה "הומואי" (שבגיל ההתבגרות לצערנו, זו אחת הקללות הקשות). ואפילו היום כשאנחנו כבר בוגרים ומדברים על מגדר וסטיגמות חברתיות, עדיין בחוג לספרות באקדמיה, הרוב המוחלט הוא נשי (ואגב, רוב המרצים הם עדיין גברים, אבל זאת כנראה סוגיה למאמר נפרד). אני מחזקת את ידייך על הדחיפה למתמטיקה, ומבקשת להזכיר את חשיבות הספרות, ההיסטוריה, הפילוסופיה, האומנות. כי לצד הייטקיסטים ומהנדסים, אנחנו צריכים גם אנשים רוחניים. כאלה בעלי כושר התבטאות גבוה, כאלה שמעבירים ביקורת על המובן מאליו. כאלה שהשפה חשובה להם, לא המספרים. כאלה שחושבים בפתגמים; בציטוטים; במשחקי לשון; בפואטיקה; באומנות.

ואכן, העובדה היא שיש יותר פיזיקאים שכותבים שירה מהיסטוריונים שמתעניינים במטריצות. לכן, המגמה היא לעודד יותר מדעים ומחשבים. העובדה גם היא שלימודי המדעים יותר ריווחים לשוק הישראלי ולמצבה הכלכלי של המדינה. ובכל זאת, אין לערער על חשיבות הרגש, הרוח, החיפוש העצמי והחיפוש החברתי. דרך לימודי הרוח ניתן לגלות אמיתות על העולם שהפיזיקה, שאולי מבינה איך הוא פועל, לא עוסקת. ניתן ללמוד על טבע האדם שהביולוגיה, שיודעת איך הוא בנוי, לא שואלת. ניתן למצוא את החומר האנושי שהכימיה, לא מכירה.

יישר כוח על דחיפת החמש יחידות מתמטיקה לסדר היום; על הניסיון לשנות את התדמית סביב לימודי המדעים והפניה למין הנשי בפרט שכל כך חסרה בשיח הלימודי והחברתי. אני דורשת שהקמפיין הנהדר שלך יופנה גם ללימודי הרוח ויפצה על פער שנמצא גם שם. ולכל אלה המשמיצים, ביניהם רוב פמיניסטי-שמאלני, האם אתם כועסים כל כך כי יש ניסיון לשפר את כלכלה הישראלית ולעודד נשים לכיוון הטכנולוגי? או כי מי שאומר את זה חובש כיפה ובעל דעות ימניות?

בברכה,

ניצן ריבלין

כיתה של 1999-2011


קרדיט תצלום:
Louis Bauer
שתף:
 
  • ניצן ריבלין

    סטודנטית לספרות כללית והשוואתית באוניברסיטה העברית. עורכת ספרותית במקצועה. בלוגרית ומתרגמת. מתעסקת בשסעים חברתיים ובמגדר. ליברלית בחשיבתה וציונית בנשמתה. ירושלמית בוגרת יד יצחק בן צבי.