בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

מלחמתה של יחימוביץ׳ בליברליזם...

מלחמתה של יחימוביץ׳ בליברליזם

,
גסות רוח, בוטות וסתם רדידות אינטלקטואלית. בסוגיית הנכים והקצבאות, שלי יחימוביץ׳ עולה למתקפה ושגיא ברמק מגיב.

מעט לפני כניסת יום הכיפורים, פרסמה שלי יחימוביץ׳ פוסט משתלח שכוון כלפי הציבור הליברלי בישראל. מעבר לעובדה שהפוסט הבוטה מהווה דוגמה נהדרת לגסות הרוח של מי שרואה בשמאל אוונגרד של מוסריות, חמלה וצדק, הוא מציג פעם נוספת את הרדידות האינטלקטואלית של מחנה ״הצדק החברתי״. למקרא הפוסט של יחימוביץ׳ תהיתי לעצמי מיהם האנשים שעשו לפוסט לייק. זוהי עובדה מצערת שצעירים ומשכילים רבים מוצאים את הבוטות הריקה מתוכן של יחימוביץ׳ כמשכנעת. טיעון מוצק אחד, להבדיל מפאתוס ערכי חלול שנמצא בשפע, לא הצלחתי למצוא בדבריה. עם זאת, לדבריה של יחימוביץ׳ יש השפעה רבה ואסור למחנה הליברלי לתת לדבריה לעבור לסדר היום. שתיקה עלולה להתפרש בקרב רבים כהסכמה או כתבוסה אינטלקטואלית.

החברה הישראלית מתחלקת אצל יחימוביץ׳ לטובים ורעים. בעיניה, כל מי שלא מחזיק בעמדותיה הכלכליות-חברתיות ההרסניות הוא חלק מ״שיח גלוי ומתבהם של שנאת עניים״. ליברלים כלכליים הם לא פחות מאנשים שגורסים ש״החזק ישעט קדימה והחלש יינגף ויושלך מאחור״ ואנשים המתנגדים לקצבאות אוניברסליות הם פשוט רשעים, אגוצנטריים ואכזריים, להבדיל מאנשים בעלי תפיסת עולם מנומקת, סדורה ובעלי טיעונים חזקים שיש להתמודד איתם. בכל הנוגע למאבק הנכים, אין מקום אצל יחימוביץ׳ לחילוקי דעות. מסתבר שמי שחלק על החלטתם של הנכים לחסום כבישים בניגוד לחוק לקח חלק בשיח של שנאה ועוינות כלפי הנכים! נראה כי בעולמה של יחימוביץ לא ניתן גם לתמוך במאבק הנכים וגם להתנגד לאקט חסימת הכבישים. מורכבות היא ממנה והלאה.

אצל יחימוביץ׳ אין מקום להנמקות כלכליות ורציונליות. מה כן יש לה? תמיד יש לה כסף. אף פעם לא תשמעו ממנה את המשפט ״אין מספיק״, או ״צריך לתעדף״ או ״בואו נבחן את העלות האלטרנטיבית״. כל הפילוסופיה הפוליטית של יחימוביץ׳ מסתכמת במאבק בקומץ של אנשים רעים שלא רוצים לחלק כסף שלא נגמר. זוהי סוג של תפיסה פוליטית ילדותית שזוכה משום מה לכבוד ציבורי. נותר רק לתהות האם יחימוביץ׳ מנהלת את ענייניה הכלכלים הפרטיים באותו האופן שבו היא ממליצה לנו לנהל את עניינינו הכלכליים הקולקטיביים. נדמה כי יש לה די כסף לצרוך מה וכמה שהיא רוצה, בכל עת. חבל שלא נולדתי למשפחת יחימוביץ׳.

לבוז של יחימוביץ׳ לידענותה המופלגת של מירב ארלוזרוב לא באמת צריך להתייחס ברצינות. שלי פשוט עשתה מעצמה צחוק כאשר ביטלה, ללא סיבה והנמקה, ״ים של טבלאות ומספרים״,  שאותם היא מכנה כ״הנמקות דרוויניסטיות״. הבוז של יחימוביץ׳ לארלוזרוב הופך למגוכח במיוחד לנוכח הלעג של שלי כלפי טענתו של מנכ״ל משרד ראש הממשלה, אלי גרונר, לפיה עלייה בקצבת הנכות תוביל לעלייה בכמות הנכים (גרונר התכוון לעלייה בבקשות הזכאות לקצבה, אבל יחימוביץ בחרה לעוות את דבריו כאילו גרונר סבור שאנשים ילכו להטיל בעצמם מום עקב קצבה). ובכן, זוהי ארלוזרוב שכתבה כבר לפני שנים שהמוסד לביטוח לאומי מאבד מידי שנה לא פחות מ-2.5 מיליארד שקלים, לא עקב טעויות, אלא בעיקר עקב הונאות. בכתבה נשכחת זו, שרצוי להחיות מחדש, כתבה ארלוזרוב:

אסתר דומינסיני, מנכ"לית המוסד לביטוח לאומי, צוחקת כשהיא אומרת שעוד לא זכור אצלה במוסד נכה שהודיע למוסד על שיפור במצבו, וכי אין לו צורך יותר בקבלת קצבת נכות. עשרות אלפי הנכים המקבלים קצבאות נכות מהביטוח הלאומי הם לעולם מי שמצבם רק מורע עם השנים – גם אם התאונה או המחלה שבגינה הם קיבלו זכאות לנכות אירעה לפני שנים ארוכות. אין צורך לציין כי נכים רבים סובלים מנכות זמנית בלבד ומצבם משתפר לאין ערוך לאורך השנים. עם זאת, את המדינה הם ככל הנראה לא יטרחו לעדכן בשיפור במצבם וימשיכו לקבל במשך שנים ארוכות קצבה שכלל אינה מגיעה להם. על אף שאותם נכים לא רואים את עצמם באור הזה, בפועל, האי דיווח שלהם הוא הונאה של הביטוח הלאומי.

זוהי עובדה שהונאת הביטוח הלאומי היא נגע מפוץ בישראל. כפי שכתבה ארלוזרוב: ״אפשר לומר שהונאת הביטוח הלאומי בישראל היא דבר קל מאין כמוהו, ופראייר מי שלא מנצל את ההזדמנות שנקרתה בידו כדי לבצע הונאה כזו״.

שלי מאוד אוהבת להנגיד בין ״צדק״ ל״צדקה״. בעוד שהצדקה מגונה בעיניה, הרי הצדק הוא האידיאל הנעלה שאליו צריך לשאוף. מהו טיבה של הצדק עבור יחימוביץ׳? ניחשתם היטב, הצדק היחימוביצ׳י הוא סוציאליזם. שזה צדק מוזר שכן הוא מתמצה בניוד של הון מעשירים לעניים. כמובן, יחימוביץ׳ היא זו שזוכה להחליט כמה הון ינוייד ממי ולאיזו מטרה. האמת היא שזה די מביך שעלינו להזכיר לשלי כי בחברה פתוחה לעולם לא ניתן להגיע להסכמה על טיבו של הצדק וכי לליברלים הצדק חשוב לא פחות, גם אם הם מבינים את הצדק באופן שונה. רצוי אפוא ליידע את שלי כי לא כולם סבורים שצדק משמעו סוציאליזם. למעשה, צדק וכפייה לא יכולים לדור יחדיו, בעינינו. הצדק הליברלי שלנו לא כולל את תיווכה של בירוקרטיה סוציאליסטית.

כבר ציינו שיחימוביץ׳ לא אוהבת צדקה: ״אני מנסה לדמיין את העולם הזה, שיש בו צדקה אבל לא צדק: הנכים מסתדרים בתורים ארוכים ומבקשים נדבות, ושוחרי הצדקה זורקים מטבעות לנכים שמוצאים חן בעיניהם…״. זהו אכן תיאור קורע לב. אך בכנות, מה משתנה בעולמה הסוציאלי של יחימוביץ׳? התור לביטוח הלאומי גם הוא – תור ארוך. הקצבה הממשלתית גם היא נדבה, למרות שמכנים אותה 'קצבה'. המציאות היא מה שהיא. מי שלא יכול לעמוד ברשות עצמו תמיד נסמך על אחרים. המצב לא הופך למכובד יותר כאשר אותם אחרים הם מנגנון בירוקרטי מרוחק ומרושל. מה גם שניתן רק להצטער על כך שיחימוביץ פשוט אינה מאמינה בערבות ההדדית ובסולידריות של עם ישראל. היא משוכנעת שאנחנו לא יותר מעם של ציניקנים חסרי רגש, אוסף של אנשים קרי לב שזקוקים למנגנון פקידותי שיבטיח דאגה לחלשים. ככל סוציאליסט אחר, כך גם יחימוביץ סבורה שהבירוקרטיה נעלה יותר בתכונותיה מהמוני העם. הסוציאליזם תמיד היה אליטיסטי ופסימי.

הבירוקרטיה של המוסד לביטוח לאומי (קרדיט: Tomer Cohen)

לסיום, לא נראה שיחימוביץ הבינה שתמו ימי ההגמוניה הסוציאליסטית בישראל. ״בואו״, היא כותבת בפוסט שלה, ״נבטל לגמרי גם את חוק חינוך חובה חינם ורק מי שיביא תעודת עני ומיסכן יקבל חינוך חינם״. מעולה, רעיון מצויין. שלי היקרה, מעולם לא קנינו את הלעג שלך. לא כולנו רואים במדינת הרווחה שאת מעריצה ברכה והישג, אם כבר להיפך. ציבור הולך וגדל של ישראלים מתחיל להפנים שמדינת הרווחה היא ההונאה הגדולה ביותר של המאתיים השנים האחרונות.

נ.ב: רובנו, אגב, תמכנו ותומכים בדרישות הנכים. חברה חופשית יכולה לחיות עם עזרה לאחינו מוכי הגורל. היא לא יכולה לחיות עם הפנטזיות וחוסר האחריות שמובילה יחימוביץ׳ וקהל תומכיה.


שגיא ברמק

מנהל ומייסד זווית אחרת. בנוסף, מוביל את תכנית אקסודוס למחשבה ליברלית. איש חינוך, הומניסט-חילוני ודוקטורנט להיסטוריה באוניברסיטה העברית.