בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

מס השבת: חוק המרכולים מגיע ועמו הכשלים, הרגולציה ו...

מס השבת: חוק המרכולים מגיע ועמו הכשלים, הרגולציה והקיטוב

,
חוק המרכולים יוצר מתחים רבים בקואליציה השברירית; דרעי יוצא מגדרו בכדי לגייס רוב להעביר את החוק. דוד אמסלם פותח במתקפה חזיתית נגד שרן השכל, המתנגדת לחוק, והאופוזיציה מתנגדת נחרצות. מהי הסערה סביב חוק המרכולים? מדוע מקדמים אותו בבהלה, ומה יהיו השלכותיו?

באמצע חודש דצמבר אישרה הכנסת בקריאה ראשונה את "חוק המרכולים", וצפויה לאשר את הצעת החוק בקרוב גם בקריאה שנייה ושלישית. תמיהות רבות נשמעו בנוגע למידת נחיצותו של חוק זה, שכן כבר קיים בישראל חוק האוסר על פתיחת עסקים בשבת. איזה שינוי, אם כן, יחולל חוק המרכולים? מה יהיו השלכותיו במידה שיעבור? מדוע האופוזיציה, כמו גם חלקים נרחבים בציבור הישראלי, מתנגדים לו נחרצות?

כאמור, כבר היום יש איסור בחוק על פתיחת עסקים בשבת, אלא שלכוחות השוק – המבוססים על מנגנונים של היצע וביקוש – רצונות משלהם. הביקוש, במקרה שלנו, מייצג את מי שרוצה לפקוד את בתי העסק בשבת למטרת קניות ובילוי. ההיצע, לעומת זאת, מורכב מבעלי העסקים, הרוצים למכור את מוצריהם ואת שירותיהם השונים, כפי שהם עושים בשאר ימות השבוע. כוחות השוק – או במילים אחרות, המציאות – גרמו למחוקק להתאים את עצמו, ולו במידה חלקית, לנעשה בשטח. על כן, בשנת 1990 נחקק "חוק ההסמכה", המסמיך את הרשויות המקומיות לקבוע את שעות פעילותם של בתי העסק בתחום השיפוט שלהן, באמצעות "חוקי עזר עירוניים". בתל-אביב, למשל, הביקוש וההיצע לקניות ולבילויים בשבת הם גבוהים בהשוואה לערים אחרות. כתוצאה מכך, עיריית תל-אביב מתירה לאחוז גבוה יחסית של בתי עסק לפעול בשבת, בכדי להתיישר עם המציאות. בערים דתיות יותר, כמו בני ברק, העיריות מתירניות פחות – אם בכלל – ובכך מבטאות ביקוש והיצע נמוכים לקניות ולבילויים בשבת.

הצעת חוק המרכולים עלתה לאחר שבאוקטובר האחרון קבע בג"ץ כי חוק העזר העירוני לפתיחת מרכולים בתל-אביב – ששני שרי הפנים האחרונים נמנעו מלאשר או מלפסול – ייכנס באופן מיידי לתוקף, שכן שר הפנים לא הציג נימוקים לפסילתו כפי שהתבקש על ידי בג"ץ. החוק החדש קובע כי מהיום, מעבר לכך שלשר הפנים יהיה הכוח לפסול חוקי עזר עירוניים, חוקים אלה יחייבו את אישורו מלכתחילה. המשמעות היא שהסמכות אשר תהיה אמונה על מתן היתרים לפתיחת עסקים בשבת, תופקע מהרמה המוניציפאלית ותועבר לרמה הארצית. ישנו מגוון רחב של סיבות להתנגדות לחוק – החל מפגיעתו בחופש הפרט, שהוא לב ליבו של הליברליזם, ועד לטענות לפיהן אי-שמירת שבת אינה פוגעת בצביונה היהודי של מדינת ישראל. עם זאת, נימוקיי יתמקדו בכשלים הטכניים שביישום החוק; ברגולציה המזיקה שהוא טומן בחובו; ובנטל הכלכלי המיותר שיביא עמו, אשר עלול להזיק לכולנו.

כשלים טכניים

שר הפנים, אריה דרעי, יזם וקידם בעצמו את חוק המרכולים. בעוד שברור לנו באיזה צד של המתרס עומד דרעי, הרי שלא ניתן לדעת האם שרי הפנים הבאים יהיו שותפים להשקפת עולמו. גורל המסחר ביום השבת יהפוך תנודתי, שרירותי – וגרוע מכל, יהיה תלוי ברשות המחוקקת, שהיא רחוקה, ולעיתים אף מנותקת, מצורכי היום-יום של האזרח. בעיה טכנית נוספת נובעת מכך שהחוק אינו רטרואקטיבי. לפיכך, רשויות ועיריות רבות, לרבות הוד השרון, גבעתיים וראשון-לציון, חוששות שהחוק יקשה עליהן להתיר לבתי עסק לפעול בשבת כבר בעתיד הקרוב, ולכן הן מקדימות תרופה למכה, פשוטו כמשמעו. הן מקדמות במהרה חוקי עזר עירוניים בימים אלה ממש, בכדי לאפשר לעסקים נוספים לפעול בשבת לפני שיהיה מאוחר מדי. באופן אבסורדי, בהחלט ייתכן שבעוד שנה מהיום מספר בתי העסק הפתוחים בשבת יהיה גדול יותר מהמספר הנוכחי; וזאת, חרף – ואולי אף בגלל – החלתו של חוק המרכולים. האם כך דרעי שומר על קדושת השבת?

רגולציה מזיקה

כיום, עסק הפועל בשבת ללא היתר סופג קנס זניח, אשר הוא שולי לעומת הפדיון היומי. הקנס המקסימלי עומד על 730 ₪, אם כי ישנן רשויות הבוחרות לקנוס בסכום נמוך יותר, ורשויות הבוחרות שלא לאכוף את החוק כלל. המציאות היום-יומית בישראל יוצרת מצב מגוחך שבו החוק איננו אלא מס שפתיים מיותר; כזה שכל מטרתו היא לכתוב בספר החוקים של מדינת ישראל, שבמדינה היהודית אין לפתוח עסק בשבת. אולם חוק המרכולים אף יחמיר את המצב הנוכחי – הוא יהפוך בעלי עסק לעבריינים, שכל פשעם הוא רצונם להתפרנס, ויגבה מהם מיסים מיותרים, שכן את ההיתר החוקי יהיה קשה יותר להשיג. השפעת נטל המיסים תורגש גם על ידי הצרכנים, משום שבעלי העסקים ייאלצו להעלות מחירים בכדי להתמודד עם העלאת המיסים. אכיפת החוק תצריך העסקת פקחים, שאת משכורותיהם יממנו אזרחי ישראל, ואלה מצידם יטילו קנסות מיותרים על אנשים שכל פשעם הוא הרצון לממש את זכותם הבסיסית – הזכות לפרנסה.

בכדי למצוא ראייה חותכת לנזקים שברגולציות מיותרות, ניתן לבחון את החוק האוסר על תחבורה ציבורית בשבת. ישנם אנשים המוכנים להציע שירותי הסעה בשבת – נהגי מוניות, אנשים פרטיים המציעים נסיעה שיתופית (Car Pool) וחברות אוטובוסים – אולם לאחרונות אסור להציע שירותי הסעה על פי חוק. ישנם אנשים המבקשים להגיע מנקודה א' לנקודה ב' בשבת, אך הרגולציה המיותרת מקשה עליהם לעשות זאת – הן מבחינת זמן, שכן רמת התכיפות של אמצעי התחבורה המופיעים מעלה אינה דומה לזו של קווי האוטובוס; והן מבחינת ההוצאה הכספית, שכן אם מונית הינה הברירה היחידה, הרי שהנסיעה תהיה יקרה הרבה יותר. ובכן, במקרה שאין ביכולתו של הצרכן לשלם על מונית, ואין מוניות שירות ליד ביתו הוא יאלץ לוותר על הנסיעה. הרגולציה המיותרת משרתת בדוגמה זו מטרה סמלית בלבד, הדומה במהותה לקודמתה – בספר החוקים של מדינת ישראל ייכתב שאסור להפעיל תחבורה ציבורית בשבת.

בפועל, במקום שנהגי אוטובוסים אחדים בלבד יחללו שבת ויאפשרו לאזרחים להגיע למחוז חפצם, מתבצע חילול שבת בממדי ענק, כאשר מאות אלפי אנשים נאלצים, בלית ברירה, להניע את מכוניותיהם. גם כאן, לא זו בלבד שהכפייה אינה מונעת את חילול השבת, אלא שהיא למעשה מגדילה אותו, וזאת בנוסף לנזק בכסף, בזמן ובאיכות חיים שהיא מסבה לאזרחים.

אנטגוניזם וקיטוב

שתי הסיבות שהוצגו, יחד עם סיבות נוספות, יוצרות בקרב הציבור החילוני תרעומת רבה כלפי הציבור החרדי. "חיה ותן לחיות", מבקשים הליברלים, המתוסכלים מהכפייה הדתית בתחומים כה רבים במדינת ישראל. גם החרדים אינם תמימי דעים בנוגע לדרך הפעולה הנכונה. חרדים רבים מבינים שחוקים מסוג זה אינם תורמים להם דבר – נהפוך הוא. הם מבינים שהמהלך עלול לחזק את יאיר לפיד, למשל, ובכך אולי לפגוע בהם בעתיד מבחינה פוליטית. יתרה מזאת, מהלכים פוליטיים רדודים וריקים מתוכן, דוגמת חוק המרכולים, אינם מקדמים אינטגרציה וסובלנות כלפי השונה, אלא יוצרים אנטגוניזם וקיטוב בחברה הישראלית, ובפרט בין חרדים וחילונים.

חוק המרכולים הוא מיותר ומזיק. על המדינה לחשוב כיצד היא מקלה על חיי אזרחיה, משפרת את איכות חייהם ומלכדת אותם. חוק המרכולים עתיד לעשות את ההיפך – הוא יקשה על מוכרים וצרכנים לממש את רצונותיהם ביום השבת; הוא יפגע בכולנו כלכלית, שלא לצורך, על ידי העסקת עובדים מיותרים שיבצעו משימות מיותרות; יטיל מיסים מיותרים על בעלי עסקים, ואלה בתורם יגלגלו עול כלכלי מיותר אלינו, הצרכנים; ולבסוף, הוא יקטב את החברה הישראלית. תקוותי היא שחברי כנסת נוספים, המכירים בנזקים שהחוק טומן בחובו, ילכו בדרכה של שרן השכל; היא עמדה באומץ אל מול רוב הקואליציה, תוך שהיא מסכנת את מעמדה – ואף את חברותה – במפלגת הליכוד, במטרה להגן על חירותם של אזרחי ישראל, על זכותם לפרנסה ועל זכותם לחיות את חייהם על פי אמונתם. מי ייתן והצעות מיותרות ומזיקות מסוג זה לא תכתבנה יותר בעתיד.


בר נדל

בוגר תואר ראשון בכלכלה ויחסים בינלאומיים מהאוניברסיטה העברית. עובד ככלכלן בקסלמן (PwC), ליברל ואיש השוק החופשי. כותב על כלכלה.