‎קורא‫/‬ת‫:‬

מפלגה קטנה גדולה: המנצח האמיתי של בחירות 2019...

מפלגה קטנה גדולה: המנצח האמיתי של בחירות 2019

,
הליכוד זכה בהישג כביר בבחירות 2019, אך מיהו הזוכה האמיתי?
image_printגרסא להדפסה

המנצח הגדול של הבחירות אינו בנימין נתניהו, על אף שזכה ב-36 מנדטים, ההישג הגדול ביותר שלו כיו"ר הליכוד. בימים האחרונים, לפני פרסומן הסופי של תוצאות הבחירות, קיווה נתניהו לדבר אחד – מעבר מעל אחוז החסימה של מפלגת הימין החדש. לא מאהבת בנט ושקד, אלא מפחד מאביגדור ליברמן. קמפיין הגוועאלד של נתניהו הצליח מעבר למצופה והוביל לאי כניסתן לכנסת של מפלגת זהות, בהנהגת משה פייגלין, ומפלגת הימין החדש. ברמה האישית, נתניהו מאוד לא אוהב את נפתלי בנט ואיילת שקד והיה מאוד שמח במפלתם. דומה שבכל קונסטלציה אחרת היה חותם על התוצאה הבאה – חיסול שתי המפלגות החדשות, תוך צמיחה פנומנלית של הליכוד לגודל שיא בשש עשרה השנים האחרונות.

עם זאת, המערכת הפרלמנטרית-קואליציונית הישראלית מביאה לעיתים את המפלגה הגדולה, חזקה ככל שתהיה, למלכוד קשה ובלתי צפוי. כרגע, ללא מפלגת "ישראל ביתנו", יש לגוש הימין (וכחלון) 60 מנדטים בדיוק. כלומר, ללא אביגדור ליברמן אין קואליציה. זה מצב בעייתי מאוד לנתניהו, כי הוא שם את ליברמן בעמדת כוח אדירה, כשמולו ניצבות המפלגות החרדיות, אשר הציגו מסמך דרישות חסר תקדים, כזה שליברמן בוודאי לא יקבל. הפחד ממצב זה הביא את נתניהו לשלוח כמה מאנשיו לוועדת הבחירות בכדי "לוודא שהימין החדש יעבור". כלומר, לוודא ששום קול של בנט ושקד לא נעלם.

ח"כ נוסף שנחלץ לעזרתו של בנט בימים האחרונים וקרא להצטרף לדרישתו לערער על ספירת המעטפות הכפולות היה בצלאל סמוטריץ'. מדובר באותו סמוטריץ', שננטש על ידי בנט ושקד ובוודאי לא נמנה על אוהביהם. הוא הסביר את תמיכתו בהם בכך שהם מהווים כוח נוסף לימין המדיני, לקראת הגשת תוכנית המאה של טראמפ. בפועל, גם סמוטריץ' מודאג ממפלתה של הימין החדש בשל הפחד מליברמן, ולא הפחד מטראמפ.

כאמור, אביגדור ליברמן הוא המנצח הגדול של הבחירות, אך גם הוא ניצב בפני דילמה מסוימת. לפני שנפרט אותה, יש לציין כי הטיקט היחיד, פחות או יותר, עליו רץ ליברמן בבחירות האחרונות הוא:  ימין. חילוני. בעוד שבמערכות בחירות קודמות תמיד לווה הקמפיין באלמנטים ביטחוניים ברורים, כמו דרישה לעונש מוות למחבלים, חוק הנאמנות או דרישה לתיק הביטחון כדי לחסל את הנייה תוך 48 שעות, נראה שהפעם ליברמן בחר במסר אחד בלבד – חילוני. המסר הזה מהותי ביותר בהינתן הכוח החרדי המשמעותי שמסתמן בממשלת הימין הבאה, והדרישות החרדיות שהוא יגרור עמו.

בפני ליברמן עומדות שלוש אופציות, כאשר שלושתן טובות לו במידה מסוימת:

האופציה ראשונה, להציב בפני נתניהו אולטימטום – לפני שאני מאפשר לך ללכת לממשלת ימין-חרדים קיצונית, נסה ברצינות להקים ממשלת אחדות. כל עוד ליברמן מציב זאת כדרישה חד משמעית, לנתניהו אין ברירה אלא לבצע זאת, לפחות למראית עין. לליברמן תמיד תהיה שמורה האפשרות להגיד לנתניהו: "ביבי, לא נראה לי שאתה מנסה מספיק, בוא תנסה עוד קצת". נתניהו יכול ללכת למהלך זה תוך הבנה די ברורה שהצד השני יסרב בכל מקרה. לפיד וגנץ עלו על עץ מאוד גבוה ממנו יתקשו לרדת בשלב זה. עם זאת, ליברמן יכול, לאחר סיום המגעים הכושלים לממשלת אחדות, להטיל את כל האשמה על לפיד וגנץ ולספר לציבור: "אני והליכוד שאפנו לממשלת אחדות מתונה שטובה לעם ישראל, אבל לפיד וגנץ, על אף הסלוגן שלהם 'ישראל לפני הכל', בחרו לשים עצמם לפני ישראל ולגזור עליה ממשלה קיצונית ורעה – רק בכדי שיהיה להם סיכוי טוב יותר לנצח את הליכוד בסיבוב הבא." להצהרה זו, אם הציבור יקנה אותה, תהיה השפעה מאוד שלילית על לפיד-גנץ.

האופציה השניה, ללכת לממשלת ימין-חרדים אך לבטל לחלוטין כמעט כל הישג חרדי ששאפו המפלגות החרדיות לקבל מהממשלה החדשה. הפוליטיקאים החרדים, כפי שהתבהר ממסמך הדרישות שלהם שהודלף, מתכוונים לנצל את תנופתם האלקטורלית להישגים פוליטיים משמעותיים, ביניהם: חוק גיוס במתכונת שהם מציעים ולא זו שליברמן דורש, דיור לציבור החרדי, תקצוב גבוה לישיבות, שמירת שבת ציבורית (כלומר, היעדר עבודות תשתית בשבת) ועוד. מבחינה מיניסטריאלית, ש"ס דורשת את תיק הקליטה, שבאופן מסורתי דורשת גם ישראל ביתנו. ליברמן, ככל הנראה יגיד לנתניהו בפגישתם הראשונה לאחר שיחזור מחופשתו: "לפני שאנחנו מתחילים, תגרוס בבקשה את המסמך הזה שהחרדים העבירו לך." סביר שהוא יתנה כל כניסה לממשלה, כלומר את הקמתה של ממשלת ימין, בכך שהישגי החרדים יצומצמו חזרה לגודל של מה שדרשו בממשלה הקודמת. זו תהיה מכה קשה למפלגות החרדיות, שמנקודת מבטן התחזקותן האלקטורלית הופכת את דרישותיהן ללגיטימיות. הן יתרעמו ויזעמו על נתניהו, אך די מהר יבינו שגם הוא מסונדל לחלוטין. ייתכן שיהיה עליהן לקבל את דרישות ליברמן או לא לקבל כלום.

האופציה השלישית, ללכת לבחירות. בהינתן ושתי האפשרויות הראשונות לא מתקיימות – ליברמן לא מצליח לשכנע את גנץ ולפיד לרדת מהעץ, והחרדים לא מוכנים להתקפל ולקבל בהכנעה את דרישותיו – ליברמן יכול לפנות לציבור במסיבת עיתונאים גדולה ומפוארת ולהכריז: "אזרחי ישראל, לצערי הרב ולאחר שבועות של ניסיונות כנים להקים ממשלת ימין שטובה לעם ישראל, ממשלה לאומית אבל לא חרדית קיצונית, עלינו לעשות את הדבר האחראי, להחזיר את המפתחות לעם וללכת לבחירות חוזרות". ליברמן יציג עצמו כקו ההגנה החילוני האחרון כנגד הניסיון להפוך את ישראל למדינת הלכה שתרמוס את זכויותיהם של החילונים – הוא יציג עצמו כמי שלא הסכים להישבר מול הלחץ החרדי. הוא יחזור על סלוגן הבחירות שלו ויתחייב גם במערכת הבחירות הבאה להיות מפלגת הימין היחידה שמתחייבת להגן על האינטרס החילוני.

לדעתי, האופציה השלישית, הליכה לבחירות, אינה רעה לליברמן. הוא מבין שהקול הרוסי הולך ופוחת כל שנה, ואת הטיקט הביטחוני הוא כבר קצת שרף. אם לא יתחדש וימתג עצמו באופן אחר זו כנראה תהיה מערכת הבחירות האחרונה שלו. כניסה לממשלת ימין שתכלול ויתורים על כל מה שהחילונים רואים כאינטרס שלהם היא גזר דין מוות למפלגתו. מנגד, הליכה לבחירות בטענה של הגנה על האינטרס החילוני דווקא עשויה לחזק את המפלגה. תמיכה אפשרית עשויה להגיע מימנים חילונים ואנשי מרכז שמפחדים משחזורן של תוצאות הבחירות הנוכחיות. אלה וגם אלה ירצו לחזק את כוחו של "מגן החילונים היחיד בימין".

האופציה השנייה, ריסון החרדים בממשלת ימין, אף היא לא רעה לליברמן. גם כאן, הוא יוכל להציג עצמו כמי שמנע מממשלת הימין החרדית לדרוס את החילונים. ליברמן יוצג כמי שעמד בפרץ, ומי שכל ימני חילוני שרוצה ממשלה לאומית, אך לא חרדית, צריך לשקול להצביע לו.

התגשמות האופציה הראשונה והלא סבירה, הקמת ממשלת אחדות עם כחול לבן, תציג את ליברמן כמבוגר האחראי, זה שפייס בין שני אחיו הגדולים שכועסים זה על זה ולא מוכנים לשחק ביחד, אפילו אם הדבר פוגע באופן ברור בכל המשפחה. ליברמן יוצג כאדם שהצליח להשלים ביניהם – ובכך הציל את המשפחה כולה. במצב לא סביר זה, אגב, יכולים החתן והכלה להחליט להתחתן ולבסוף לא להזמין את השושבין (שסחט אותם). כלומר, ממשלת אחדות ללא ליברמן.

על כל פנים, ליברמן הוא באמת המנצח הגדול של הבחירות. אם רק ישחק נכון עם הקלפים שהוא קיבל, הוא יצליח לנצל את המצב הנוכחי לרווח בלתי מבוטל מבחינה ציבורית ואולי אף אלקטוראלית. בינתיים, נראה שהוא מודע היטב לעמדת הכוח שלו. לא בכדי, יצא ליברמן לחופשה בוינה, משם הוא אינו עונה לטלפונים מגנץ ונתניהו. כשיחזור מהחופשה, יהיה עליו להחליט לאן הולכת מדינת ישראל.


תום זיו

מנהל תוכן ושיווק באתר. בוגר תואר ראשון ביחסים בינלאומיים ומדע המדינה מהאוניברסיטה העברית. כותב על פוליטיקה, פילוסופיה, כלכלה וכל מה שביניהם.