בחירת העורך

משבר החמאה הנורבגית

,
במשך תקופה אנשים הגיעו למכולת וגילו שאין חמאה. הדבר המפתיע באמת הוא שלא מדובר בבריה"מ, בדרום אמריקה ובאפריקה, אלא במדינה מודרנית כמו נורווגיה, אשר התאמצה מדי ליצור הכל בעצמה.

דמיינו לכם שהחלטתם להכין עוגיות שוקולד צ'יפס, ובהגיעכם למדף של מוצרי החלב בסופר אתם מגלים שאין בו חמאה, רק מרגרינה. אתם שואלים את אחד העובדים מתי תגיע אספקת החמאה הבאה והוא עונה: אף פעם! כשהוא רואה את הפנים המופתעות שלכם הוא צוחק ואומר "סתם סתם אבל גם כשהיא תגיע היא תעלה 60 ש"ח". אתם חושבים שהוא שוב צוחק אבל מסתבר שלא, פשוט נגמרה החמאה במדינה ומה שאפשר להשיג נמכר במחיר גבוה, שכן הביקוש גבוה וההיצע נמוך. קשה לנו לדמיין שמדינת עולם ראשון תגיע למצב שלא תהיה בה חמאה. אבל הדבר קרה, במדינה מאוד מפותחת, אי שם ב-2011 בנורבגיה.

כיום, מחיר החמאה בנורבגיה הוא קצת מעל 2 דולר ל-250 גר' (בערך 19 קרונות נורבגיות), אך בשיא המשבר היה ניתן להשיג 250 גר' עבור סכום "זעיר" של 50 דולר (כ-300 קרונות נורבגיות).

נשאלת השאלה, איך מדינת עולם ראשון מגיעה למצב כזה? כדי לענות על כך, יש ללמוד קצת את ההיסטוריה של המקרה הנ"ל.

בשנות העשרים של המאה העשרים, כניסתן של משאיות לשימוש בנורבגיה הביאה לירידה במחיר החלב. הדבר הוביל קבוצה של רפתנים להקים איגוד, לקנות את החלב מכל שאר הרפתנים במחיר קבוע ולמכור אותו במרוכז לעיבוד. העסקה החדשה זכתה לאהדה רבה בקרב החקלאים. בעקבות ירידת מחירים זו ב-6 ביוני 1930  הועבר בפרלמנט הנורבגי חוק השיווק (באנגלית: Marketing Act), אשר קבע כי הקואופרטיבים של יצרני החלב הם אלו שיקבעו את מחיר החלב ומוצריו השונים בשוק. בהמשך גם ניתנה חבילת סיוע מלאה לאותם קואופרטיבים שכללה סבסוד ממשלתי, מכסות ייצור וכמובן רגולציה, כאשר הקואפרטיב עצמו משמש בתור הרגולטור (החל משנות החמישים). כיום, Tine הוא קואופרטיב החלב הגדול בנורבגיה המשמש גם כרגולטור וקובע המכסות הנוכחי.

יש שיטענו שגם בישראל מצב החקלאות דומה – בדבש, חלב ומוצריו, פירות וירקות. ובכל זאת, לא הגענו בישראל למצב שבו אין לנו מוצר מסוים בשוק כלל. אז מה הוביל למשבר זה ומה היו תוצאותיו?

ככל הנראה, עונת גשמים רעה בקיץ גרמה למצב שבו הפרות לא אכלו בצורה ראויה ובעקבות כך תוצרת החלב שלהן ירדה. נוסף לכך, התרחשה עלייה לא צפויה בביקוש לחמאה בעקבות דיאטת דלת-פחמימה שנהייתה נפוצה בנורבגיה. הדבר גרם לעלייה של כ-20% בביקוש באוקטובר ואף של 30% בנובמבר, שכן אנשים בחרו לצרוך שומן על חשבון הצמצום בפחמימה. שני ההסברים האלו יכולים להיות מספקים.

עם זאת, בדנמרק שכנתה של נורבגיה באותן השנים לא היה משבר חמאה והיא אף הצליחה לייצא חמאה עבור בריטניה (שבה אוכלוסייה גדולה פי 10). אם כך מדוע לא ייבאו חמאה מדנמרק? הסיבה לכך פשוטה, בנורבגיה יש מכסי מגן לתעשייה המקומית בסך 25.19 קרונות נורבגיות (מעט מעל 4 דולר נכון לשנת 2011) לקילוגרם. נוסף לכך יש גם מכסות ייבוא, לכן גם אם יש עסק שמוכן לייבא חמאה ולמכור אותה במחיר גבוה הרבה יותר ממחיר השוק הוא עדיין מוגבל בכמות. מעבר לכך, החל משנת 1983 יש בנורבגיה גם מכסות ייצור לחקלאים עצמם.

המחסור בחמאה הביא למצב אבסורדי עד כדי כך שאזרח רוסי נתפס בגבול עם 90 קילוגרם חמאה שניסה להבריח לתוך נורבגיה. לא 90 קילוגרם קוקאין ואפילו לא אננס, אלא חמאה.  כן, אתם קוראים נכון, הוברח מזון מרוסיה לנורבגיה. מי אמר שסוציאליזם לא עובד?

על מנת להתמודד עם המצב ממשלת נורבגיה הורידה את המכסים ל-4 קרונות נורבגיות (פחות מ-70 סנט נכון לשנת 2011), אך הביקוש עדיין היה גבוה. לקראת חג המולד בנורבגיה נהוג להכין מאפים מחמאה ולהשתמש בחמאה בחלק מהמאכלים מה שהביא את נורבגיה ל"מצב חירום". הבהלה לחמאה רק עלתה והנורבגים לא היו מוכנים להתפשר על מרגרינה.

במהלך התקופה היו קולות שקראו להרוס את המונופול של Tine ולפתוח את השוק לתחרות. אך לבסוף הרוחות נרגעו כשנורבגיה התאוששה מן המשבר "הנורא" הזה, ו-Tine עדיין הרגולטור בפועל ויש עדיין הגנה על ייצור מקומי.

יש לקחת את נורבגיה כמקרה בוחן; נראה שמצב של מחסור במוצר יסוד הוא ריאלי יותר ממה שאנו נוטים לחשוב, במקרה שננסה להיות תלויים אך ורק בעצמנו לייצור כל מוצר יסוד. בפועל ישנם מוצרים רבים הנדרשים לחקלאות בעקיפין שאנחנו כבר מייבאים (בעיקר דגנים וקטניות). ייטב לנו אם נשחרר את המשק לתחרות וניתן לחקלאים שלנו, שלדעתי רובם מעולים, להמשיך ולהשתפר מכיוון שעכשיו יהיה להם תמריץ לעשות זאת בעקבות התחרות.

אך למרות הכול, הדבר לא פשוט. הלובי החקלאי בישראל חזק מאוד. נוסף לכך, האמונה שחקלאות = ציונות, עדיין רווחת בקרב חלקים גדולים בציבור. רק בשבועות האחרונים עלה רעיון פתיחת משק החלב ומוצריו לתחרות, אך הדבר לא קרה פעם נוספת בשל התקפלות הממשלה. מה שקיבלנו, או ליתר דיוק מה שהרפתנים קיבלו, הם 450 מיליון ש"ח בתמורה להורדה הדרגתית של מחיר החלב ב-23 אגורות לליטר עד 2025.

אם גם אתכם משחקים פוליטיים מעין אלה מתסיסים, אין מנוס מהפעלת לחץ על פוליטיקאים; חברי הכנסת פועלים לפי תמריצים שהם מקבלים מהבוחרים. כרגע כל שניתן לעשות הוא לכתוב לפוליטיקאים, להתאגד בתוך המפלגות השונות והכי חשוב, להסביר לציבור הרחב איך פרוטקציוניזם, מכסי מגן וסבסוד משפיעים על יוקר המחייה ועל עול המיסים.

 

קרדיט תמונה: דגל נורווגיה, Dbenbenn

רמי מליקוב

סטודנט למשפטים ומזרח אסיה באוניברסיטה העברית. פעיל פוליטי ובלוגר. מתאם אזורי בסטודנטים למען חירות, פעיל בליברלים בליכוד, תא לביא ותא אדם סמית'. מאמין בחירות הפרט וחופש כלכלי.