בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

משבר זהות: על המשבר העכשווי בחוגים לפילוסופיה...

משבר זהות: על המשבר העכשווי בחוגים לפילוסופיה

,
מה הם הסימפטומים הברורים של משבר החוגים לפילוסופיה בעיניי סטודנט צעיר, מה הם מקורותיו של משבר זה ומהו המקום של הפילוסופיה בכלל?

ביוני 2016 נפגשתי פנים אל פנים עם המשבר בחוגים לפילוסופיה.

סוף שנה א' ללימודיי לתואר ראשון בחוג לפילוסופיה, ישבתי יחד עם סטודנטים נוספים באודיטוריום באוניברסיטה העברית בהר הצופים וצפיתי בחלוקת פרסי ההצטיינות לתלמידי החוג. אחת הזוכות עלתה על הבמה לנאום תודות קצר והביעה את שמחתה על כך שעוד קיימים תורמים המעודדים מחקר בתחום כמו שלנו- חסר תוצאות קונקרטיות. הנאום של אותה סטודנטית, עוד מחניק לי בגרון כאשר אני חושב על המצב העגום של מדעי הרוח, ושל החוגים לפילוסופיה בפרט, ורואה כמה הוא רקוב מבפנים.

אותה סטודנטית לתואר שני, אשר בילתה מספר שנים במסדרונות האוניברסיטה, אשר הספיקה לדעת ולהעמיק בידע על ההגויות השונות ואשר הכירה פילוסופים ואנשי רוח דגולים, מסתכלת על המקצועה שלה, על חכמה בת יותר מאלפיים שנה שחוללה מהפכות רבות בעבר ומעצבת גם בימינו את העולם בכל רובד אפשרי, ופשוט יורקת לה בפרצוף. היא ספציפית אינה אשמה בדבר כיוון שהיא עצמה סימפטום לתופעה. חוקרים וסטודנטים רבים מאוד נכנעו מזמן להמון הטוען שאין מה לעשות עם תואר בפילוסופיה וכי מדובר בגחמה אינטלקטואלית גרידא: אמנם מעניין ומשעשע, אך שם זה נגמר.

אני מזהה את מוצאו של משבר הזהות בעולם הפילוסופיה עם עלייתה של האסכולה האמפיריציסטית, לפני יותר מ-300 שנה. האמפיריציסטיים הגדירו את תפקיד הפילוסופיה להיות בסיס מחשבתי ליסודות המדעיים – כפי שג'ון לוק הגדיר זאת: הפילוסופיה היא שפחת המדע, ותפקידה לסייע בחקירה המדעית, בין היתר בבירור המושגים הנדרשים לביצועה. הגדרה זו העניקה לפילוסופיה תפקיד חשוב בפיתוח המפעל המדעי החדשני, שהיה בעיצומו באותם ימים עם המהפכה המדעית. הבעיה התעוררה לאחר סיומו של ביסוס המפעל הזה, כאשר כבר נבנה בסיס מדעי מוצק ומוסכם אשר עליו כל המדע העתידי יוכל להתבסס. השפחה הפילוסופית קיבלה מכתב שחרור מאדוניה, אך נותרת ללא תכלית ברורה: "הכושי עשה את שלו, הכושי יכול ללכת".

מאז נותרה הפילוסופיה תחום נלווה לפיזיקה, למתמטיקה, להיסטוריה, לפסיכולוגיה ולתחומים נוספים, ומנסה למצוא את זיקתה אליהם. לצערה, שאיפה זו לקרבה איננה הדדית. תחומים כמו המטאפיזיקה והאתיקה אמנם נשארו נחלתה הבלעדית של הפילוסופיה, אך הם סובלים מהזנחה חמורה באקדמיה, אולי מפני שמאוד קשה לעסוק בהם בעולם המתעלם בתוקף מחשיבותם.

הפילוסופיה הובילה את המהפכה המדעית כפי שציינו, ועוד מהפכות רבות בעלות חשיבות אדירה לאנושות: בפוליטיקה העולמית – מהמהפכה הצרפתית עם רוסו ועד הסוציאליזם של מרקס, בתחומים התיאולוגיים – בחקירת ייחוד האל של פלוטינוס והרמב"ם ועד פריצת החילון אצל שפינוזה ויום. זהו בדיוק מקומה של הפילוסופיה: להוביל תהליכים לקדמה, לחדש, ללא כל הפרות הקדושות שהמחקר האקדמי מחזיק בהם היום וללא פלפולי השכל בהם המחקר העכשווי כל כך מתעניין.

כעת נשאלת השאלה: אם המצב הוא כה עגום, אפילו בין החוקרים אשר מחזיקים בזרועותיהם את קיומם של ענפי הרוח ומבטיחים את הישרדותו כנגד כל הסיכויים, איך הם עוד נלמדים ונחקרים? למה בכלל לטרוח? לצערי התשובה היא שיש הנהנים מאותה גחמה אינטלקטואלית, ואף עושים ממנה קריירה.


אלי בנימין ישראל

ברזילאי-ישראלי, סטודנט לפילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים - בהתמקדות על פילוסופיה יוונית ופילוסופיה חדשה. כותב על פילוסופיה, אקטואליה, תרבות ועוד.